שלי על הבחירות להסתדרות ביום ג': "קרב בין המנגנון העסקני לבין הבחירה בי מצד העובדים והעובדות בשטח"

21 במאי, 2017

שלי התראיינה לתכנית הבוקר של "קשת" בערוץ 2, בהגשת יואב לימור ומיכל אנסקי, לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות ביום שלישי הקרוב (23.05). בדבריה התייחסה שלי לשיימינג השוביניסטי והמכוער שנעשה מצד מטה היו"ר המכהן כלפי מועמדת סיעתה לראשות מרחב הגליל המערבי, לצעדים בהם נקטה כדי להבטיח שמירה על טוהר הבחירות ולסיכוייה הגבוהים לנצח בבחירות. בנוסף, הצביעה על ההזדמנויות המדיניות שיכולות להיווצר על רקע ביקורו בארץ של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. מתוך הדברים (לצפייה):

"לימור: את אופטימית? פסימית? ריאלית.

שלי: ריאלית.

לימור: שזה אומר מה?

שלי: שאני מרגישה את הדופק של השטח, אנחנו עושים בדיקות כל הזמן. מצבנו מאוד טוב, אבל זה קרב שהוא לא פשוט; זה קרב של מנגנון ועסקנים מול הרצון של העובדות והעובדים. בקרב הזה את התוצאות אנחנו נדע רק אחרי ספירת הקולות.

לימור: זה ברור, אבל את פוליטיקאית וותיקה. אם זה היה מישהו אחר, איך היית מעריכה את סיכוייו?

שלי: הייתי מעריכה את סיכוייו כגבוהים. בואו נגיד ככה: חוויית הביקורים שלי במקומות העבודה היא חוויה של אהבה, התלהבות, רצון לשינוי, תחושה שמשהו מאוד מלחיץ, אימתני ומרוחק מהעובדים מתרחש בצמרת של ההסתדרות. כשאני מגיעה למקום עבודה, גם כשזה מקום עבודה שכאילו אמור להישלט על ידי ועד שכביכול מכתיב לו, לעובדים אין שום בעיה: הם יוצאים אליי בהמוניהם, מצטלמים איתי...

לימור: אבל רוב הוועדים עם המתחרה שלך.

שלי: קודם כל, כמות גדולה מאוד של ועדים כן הלכה איתי בלא מורא ובלא משוא פנים, בגלוי. קרוב ל-100 ועדים תומכים בי, מתוך הכרה, מתוך בחירה ולא מתוך אונס – מה שכן קורה בצד השני. בצד השני, לא שאלו אותם. חלק גדול מהם פשוט יושבים בשקט ומחכים עד יעבור זעם. טיבו של מנגנון שהוא מאוד חזק ואימתני, עם המון כסף, שאנחנו רואים אותו נשפך על קמפיין ראוותני בצורה קיצונית...

לימור: עכשיו יש חקירת משטרה בתעשייה האווירית, עם כל סיפורי חיים כץ וחשדות מאוד כבדים. עד כמה אנשים ייכנסו לקלפי ויעשו מה שיושב ראש הקלפי אומר הלם?

שלי: תראה, רוח האדם חופשייה בסופו של דבר. הקלפי חשאית לחלוטין; השגנו כמה הישגים מאוד משמעותיים בבית המשפט המחוזי, שבאמת הופכים את הבחירות לחשאיות לחלוטין.

לימור: למה, קודם היא לא הייתה כזאת?

שלי: לא, היא לא הייתה כזאת. הקלפיות נספרו במקומות העבודה; זה היה שוק. לא בכל מקום, אבל בהרבה מקומות היו מקרים של זיופים; שקיות של פתקי הצבעה שנזרקו מרכבים ששינעו אותם ממקום למקום. ממש גיהנום דמוקרטי. עכשיו השגנו כמה הישגים שאומרים, ראשית, שהקלפיות לא ייספרו במקומות העבודה. זה מאוד משחרר את העובדים. הן מתערבבות בגני התערוכה בתל אביב, ואז אף אחד לא יודע מי הצביע מה. מאבטחים שלנו – שוב, על פי צו בית משפט – מלווים את הקלפיות האלו במסען המסוכן. לכן אני קוראת לעובדים, בלי קשר אליי, פשוט להצביע לפי צו מצפונם. זה הכול. זאת דמוקרטיה – אנשים בקלפי, לבד, עם אלוהיהם, והם מחליטים לבד במי הם בוחרים, ובמי הם בוטחים שתנהיג או שינהיג אותם. כל מה שאני רוצה שיקרה זה שאנשים יבואו לקלפי, יצביעו מה שהם רוצים ושלא יהיו זיופים.

אנסקי: מה הדבר הראשון שתעשי אם תזכי השבוע?

שלי: יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות... הדבר הכי מהיר, שהכי מתחשק לי לעשות, ומיד: אתם יודעים, בהסתדרות אין 530,000 חברים, ככמות המשתתפים בהצבעה, אלא יותר מ-700,000 חברים. אלא שיש כ-200,000 שהם סוג ב', שלא זכאים להצביע.

לימור: עובדי קבלן?

שלי: כן. הם משלמים דמי טיפול להסתדרות, הם משלמים 0.8 אחוז מהשכר, אבל הם אזרחים סוג ב' – הם לא זכאים להצביע, הם לא זכאים לבחור ועד, הם לא זכאים להיות במועדון הצרכנים של ההסתדרות.

אנסקי: פרסמת פוסט שהסתיים במשפט 'טוב, אני הולכת לעשות ספונג'ה, שבת שלום'; ברקע אנחנו רואים את התמונות שפורסמו. את רוצה לספר על זה?

שלי: כן. חוץ מההסתדרות עצמה, יש לנו עוד 29 מרחבים, שכל אחד מהם הוא הסתדרות קטנה בפני עצמה. אנחנו כמובן מריצים נשים, ובראשות המרחב בנהריה, בגליל המערבי, אנחנו מריצים אישה נפלאה בשם רותי נחום – חשבת שכר, לוחמת חברתית, חברת ועד, רס"רית בעבר בצה"ל...

אנסקי: מנהלת חשבונות, אמא לחמישה ילדים.

שלי: אישה כריזמטית וסוחפת בצורה בלתי רגילה, פצצת אנרגיה. ביום שישי רצה בקבוצות הוואטסאפ הפנימיות של חברי ההסתדרות בנהריה, ובכלל בקבוצות של כל העיר, תמונת שיימינג שלה מנקה חדר מדרגות. והם כותבים על התמונה: 'וזאת רוצה להיות נציגת העובדים שלכם'

לימור: בעצם תמונת פפראצי, שנועדה להגחיך ולהשפיל.

שלי: אגב, בתמונה מימין בסטטוס זאת אני עושה ספונג'ה בבית, לאות הזדהות...

לימור: היא אמא חד-הורית לחמישה ילדים, שבעצם משלימה הכנסה מלשטוף חדרי מדרגות.

שלי: קודם כל, הבטן שלי התהפכה כשראיתי את זה. אם מישהו, חצוף, מרוצה מעצמו ומדושן עונג, חושב שזה משפיל שאישה מנקה חדר מדרגות – אני באמת לא יודעת לאן להוליך את החרפה.

לימור: אגב, מישהו שאמור לעזור לעובדים ביחסי עבודה.

שלי: כן. ומה שהתברר אחר כך זה שהיא לא מנקה את חדר המדרגות שלה, אלא שהיא מנקה פעמיים בשבוע חדרי מדרגות של אחרים, כדי להשלים הכנסה וכדי לפרנס את חמשת ילדיה. היא אמא חד-הורית. הילדים שלה, עד שהבת שלה העלתה את פוסט הזעם על התמונה הזאת, לא ידעו שהיא יוצאת לנקות מדרגות פעמים בשבוע. היא הייתה יוצאת פעמיים בשבוע, בחמש בבוקר, עם בגדי ספורט, והעמידה פנים שהיא הולכת לעשות ספורט.

לימור: מי אחראי לזה?

שלי: אנשים שמנהלים מלחמת חורמה של איומים נגד האישה הנפלאה הזאת. למה? כי במיקרו של נהריה והסביבה היא עושה מה שאני עושה – ואני מאוד מזדהה איתה: היא מעזה להתמודד ולקרוא תיגר על השליט היחיד שהוא ראש ההסתדרות שם. והיא אישה, שזה בכלל חמור מאוד...

לימור: את לא חוששת שביקור טראמפ, יום ירושלים וכל הטררם שקורה בארץ יגרמו לאנשים לא לבוא להצביע?

שלי: קודם כל אני חוששת, אודה על האמת. יש לי עניין שכמה שיותר אנשים יבואו להצביע; שיבינו שמדובר בבחירות נורא חשובות, על ראשות הגוף החברתי החשוב ביותר במדינה, שיכול לעשות פה דברים מדהימים. וחשוב לי לומר את זה...

לימור: ישאל מי ישאל: מה לשלי יחימוביץ' ויחסי עבודה?

שלי: אתה לא באמת שואל את זה... זה המהות שלי, זה הידע שלי, זאת הפעילות שלי. אלה המלחמות שלי ואלה הקרבות שלי. בשביל זה נכנסתי לפוליטיקה. חוקקתי 50 חוקים, רובם ככולם בענייני עבודה. בסוף אני מאמינה שהזכות להתפרנס בכבוד היא זכות בסיסית, שלפעמים קודמת לכל הזכויות האחרות. יש לי המון מיומנות בתחום הזה.

אנסקי: הייתה לך התלבטות, לפני שהלכת על המרוץ הזה, אם ללכת למרוץ לראשות מפלגת העבודה?

שלי: ברור שהייתה לך התלבטות, איזו שאלה?

לימור: בואי נדבר על ביקור טראמפ. אמר קודם אבי דיכטר שמדובר בביקור מאוד חשוב. יש בכך גם צדדים מחמיאים – הוא בא לישראל בביקור הראשון שלו, לעומת קודמו שבא לכאן רק בסוף. במילה – למה אנחנו צריכים לצפות?

שלי: קודם כל, יש המון רחשי רקע והתרחשויות סוערות, כפי שהן מאפיינות את הנשיא הזה: החקירה בארצות הברית, פרשת המידע המודיעיני שעבר לפוטין, ועכשיו עסקת הנשק עם ערב הסעודית, שאני מודה שלא גורמת לי להיות רגועה יותר; זאת עסקה ענקית. ועם כל רעשי הרקע האלה, ועם כל האכזבה של הממשלה מהעובדה שלא מעבירים את השגרירות לירושלים – ואני מניחה שזאת אכזבה של רוב הציבור בישראל – עדיין יש פוטנציאל אדיר בביקור הזה. מדובר בשני מנהיגים שבוטחים זה בזה, שיש ביניהם יחסים טובים, שפרגנו זה לזה לאורך כל הדרך. אני אומרת לראש הממשלה, בנימין נתניהו: 'קח, חבק את זה, תעשה את זה עם אדם שאוהב, מוקיר ומעריך את ישראל, כי יכול להיות שאחר כך זה יהיה הרבה יותר בעייתי'".