שלי לקראת הבחירות ביום ג': "הצד השני מנסה להפחיד את העובדים, אבל הם רוצים אותי בראשות ההסתדרות"

21 במאי, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכניתו של מנדי ריזל ב"רדיו דרום", יומיים לפני הבחירות לראשות ההסתדרות (יום שלישי, 23.5). בדבריה התמקדה באופן העקבי בו היא מקדמת את סדר היום הכלכלי-חברתי בכלל ואת זכויות העובדים בפרט, וכן התייחסה לאמצעים בהם היא נוקטת כדי להבטיח את טוהר הבחירות. מתוך הדברים:  

"ריזל: עוד יומיים זה קורה.

שלי: נכון, עוד יומיים. טראמפ מגיע ביום שני, הבחירות להסתדרות ביום שני.

ריזל: מה יותר מדיר שינה מעינייך?

שלי: תראה, אלה שני דברים שונים. אני חושבת שהביקור של טראמפ הוא מאוד חשוב, ועשוי להיות דרמטי. אני מאוד מחוברת לרמה הלאומית, גם כמנהיגה ישראלית וגם כחברה בוועדת חוץ והביטחון. אבל צריך לומר את האמת: ברור שקמפיין אישי שלי לתפקיד שנראה לי כל כך חשוב, משמעותי, מכריע, ערכי ודרמטי, מעסיק אותי יותר. צר לי להתוודות על זה.

אני אגיד לך עוד משהו: עוד שנייה לא ידברו כאן על שום דבר, חוץ מאשר ביקור טראמפ. נשמע כל פרט – מה הוא אכל, מה הוא שתה; גם דברים חשובים, וגם דברים בכלל לא חשובים, כאילו לא יהיו נושאים אחרים. אבל בסופו של יום הנשיא טראמפ יחזור לארצות הברית, ואנחנו נישאר עם החיים עצמם.

ריזל: אז זאת השאלה שלי באמת: מה באמת לך ולראשות ההסתדרות? איך הגעת בכלל להתמודדות הזאת?

שלי: טוב, אני אני חושבת שזאת שאלה כמעט רטורית, כי ברור לחלוטין – ואני אף פעם לא הסתרתי את זה – שבכלל נכנסתי לעולם פוליטי כדי לעסוק בסוגיות החברתיות-כלכליות, ולא כדי לעסוק בסוגיות של 'שתי מדינות לשני עמים או ארץ ישראל השלמה'. לא פעם המחנה הפוליטי שלי לא אוהב את זה, ואומר לי 'חברתי זה לא הכי חשוב'. ואני אומרת: 'כן, חברתי זה הכי חשוב'. הצהרתי מהרגע שנכנסתי לפוליטיקה שבשביל זה אני נכנסת – כדי לחרוש את השדה הלא חרוש הזה.

שאלת אותי שאלה שהיא די קוראת תיגר. מה זה 'מה לך ולזה?'? זאת אני, זאת המהות שלי, זה הלב שלי, זאת החקיקה שלי, אלו הקרבות שלי, זאת האמונה שלי. יש הרבה דברים באמונה שלי, אבל אין ספק שכבוד האדם העובד וחירותו והזכות להתפרנס בכבוד – אלו בעיניי הזכויות הכי חשובות והכי בסיסיות.

ריזל: כיוונת בעבר לראשות ההסתדרות, או שראית שהפריימריז ב"מחנה הציוני" הולכים ומסתבכים, ואמרת 'יש לי אקזיט נחמד'?

שלי: כן, זה היה לי תמיד בראש. בניגוד לאנשים ששואלים אותי 'מה, את עוזבת את הפוליטיקה הלאומית לטובת הסתדרות?', אני כן מכירה בחשיבות העצומה של ההסתדרות. אני מאוד מאמינה בעבודה מאורגנת כחסם בפני העברת כל ההון והמשאבים מהרבים אל המעטים, שזאת תופעה שאני נלחמת בה. מדי פעם זה חצה את ראשי; ומדי פעם מישהו כתב מאמר 'שלי יחימוביץ' צריכה להיות יו"ר ההסתדרות', אבל לא באמת התפקסתי על המסלול הזה. עכשיו קרו כמה דברים: הגיע מועד הבחירות. אתה יודע, זה פעם בחמש שנים. בפני אדם כמוני, שהליבה הערכית שלו היא מלחמה למען העובדים, אז בטח שזה הציב שאלה ואתגר – זה עכשיו או לעולם לא, לעוד חמש שנים. במקביל הייתה גם אופציית ההתמודדות לראשות העבודה...

ריזל: הפוליטיקה אכזבה אותך?

שלי: ממש לא.

ריזל: אבל את אומרת שלא הצלחת הרבה לשנות...

שלי: לא, לא, ממש לא אמרתי את זה. חס וחלילה.

ריזל: אמרת שבמפלגה שלך לא אהבו את העיסוק הזה.

שלי: לא, במפלגה שלי תמיד עיקמו את האף על זה שאני אומרת שהדגל החברתי הוא יותר חשוב מהדגל המדיני. אני יודעת שהרבה אנשים לא אוהבים לשמוע את זה.

ריזל: אם היו עכשיו בחירות, היית מצביעה לכחלון או להרצוג?

שלי: איזו מן שאלה זאת? אני חברת מפלגת העבודה, שלא יהיו אי הבנות.

ריזל: כן, אבל את אומרת שאת לא ממש שבעת רצון ושאנשים מעקמים את האף.

שלי: לא, אני אמרתי את זה כדי להדגיש עד כמה החשיבות של סדר היום החברתי היא ראשונה במעלה בעיניי. כדי להוסיף להדגשה אמרתי שבמחנה שלי, ובאופן כללי, לא תמיד אוהבים את הדעות שלי, כי אני לא דבקה תמיד באיזו משבצת שאני 'צריכה' להיות בה; והרבה פעמים אני מביעה עמדות ש'לא שייכות' למפלגה שלי..

תראה, יש דבר אחד שחשוב לי... כמובן שגם סדר יום מדיני וביטחוני חשוב לי, ואני בקיאה בו. אבל גם אם ישרור שלום כולל במזרח התיכון, לא ישא גוי אל גוי חרב, לא נדע עוד מלחמה, יהיה הסדר לשביעות הרצון של הימין והשמאל כאחד וניסע לנגב חומוס בדמשק, אבל הרוב המכריע של העובדים במדינת ישראל יהיו עבדים שלא מצליחים לגמור את החודש ושתמיד אימת הפיטורים מעל לראשם, כשמנגד תהיה אצולה של בעלי הון שאין לו סוף – אז איפה החזון הציוני? החזון הציוני הוא גם חברה מתוקנת וצודקת...

ריזל: יש פה גם אמירה, בזה שלראשונה אחרי 97 שנה, תעמוד אולי אישה בראשות ההסתדרות?

שלי: נכון, זה כבר 97 שנים שגבר ממליך גבר ממליך גבר. גם דמוקרטיה זה לא מושג מוכר בגוף הזה. ואכן, אם איבחר, ויש סיכוי גבוה מאוד שזה יקרה – אני חושבת שכל מי ששומע אותנו מבין את זה – אני אהיה האישה הראשונה שהיא יו"ר ההסתדרות ב-97 שנותיו של המוסד הזה.

ריזל: את יודעת שיש רב שחזה על פי צופנים מהתורה את הניצחון שלך? הרבה לא מאמינים בזה, אבל אני שמעתי ממנו על טראמפ עשרה חודשים לפני שהוא נבחר, ושמעתי ממנו על מקרון בצרפת לפני שלושה חודשים. אז בסוף השבוע האחרון הוא צפה ששלי יחימוביץ' מנצחת בענק.

שלי: כן, שמעתי את זה... מאחר שאנחנו עובדים כתף אל כתף עם חרדים – גם במטה יש הרבה עובדים חרדים, בעיקר ש"סניקים – ומאחר שגם ראש המטה שלי הוא אדם שומר מצוות שהולך איתי לאורך כל הדרך כבר 10 שנים, השמועה גונבה לאוזניי מהר-מהר. ומה אני אגיד לך? אמן כן יהי רצון.

ריזל: היה ולא תיבחרי לראשות ההסתדרות, את ממשיכה בכנסת?

שלי: תראה, זה נורא לא פייר לשאול מתמודדת שבעוד יומיים תעמוד במבחן הזה, שהוא לא פשוט, מה היא תעשה אם היא לא תנצח, כי כך נפתח הפתח של הכיוון הזה. אני מתכוונת לנצח. שוב, אני לא מתרברבת, אני ריאלית. הסיכוי לנצח הוא מאוד גבוה. כל מה שצריך כדי שזה יקרה זה שהאנשים בקלפי יצביעו מה שהם רוצים, ללא פחד וללא מורא. דאגנו לאמצעי בטיחות מטורפים. הקלפיות לא נספרות במקומות העבודה, אלא מועברות תחת אבטחה למרכז ספירה בגני התערוכה בתל אביב. אף אחד לא יידע מי הצביע מה. יש המון משקיפים שלנו בשכר וחוקרים פרטיים. לכן, אני מקווה שאלמנט הפחד לא יפעל; ואז צריך לשמור מפני זיופים, כי הבחירות האלה מלאות בניסיונות כאלה. היה והתגברנו על זה, ניצחתי".

להאזנה לראיון המלא: