שלי לקראת הבחירות מחר: "יש בהסתדרות שכבה עסקנית ששכחה שהיא אמורה לשרת את העובדים – ולא להפך"

22 במאי, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל, לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות שייערכו מחר (שלישי, 23.5). בדבריה התייחסה שלי לסירובו של היו"ר המכהן לקיים עימות מולה, לקמפיין ההכפשות הבזבזני שהוא מנהל נגדה על חשבון העובדים, על הפתרון שלה לסוגיית עתידם של עובדי "חיפה כימיקלים" וכן ללעג השוביניסטי של עסקני ההסתדרות כלפי רותי נחום, מועמדת סיעתה של שלי לראשות מרחב הגליל המערבי. מתוך הדברים:

"צרור: רק נאמר שביקשנו ליצור עימות מקובל לקראת ההתמודדות החשובה הזאת בינך לבין היו"ר ניסנקורן, אבל לא נענינו.

שלי: אגב, לא רק אתם. פנו אליי שוב ושוב כדי לבקש עימות מכובד, ענייני, על הנושאים שעל סדר היום. השבתי לכולם בחיוב. אני חושבת שזה היה מאוד מעניין את הציבור – לראות את הבדלי הגישות, להשיב על שאלות, אך לצערי זה לא קרה.

צרור: מה שאומר ניסנקורן בהקשר הזה גם בתקשורת בצורה ברורה זה ש'את מקשקשת, משמיצה ומספרת עליו כל מיני סיפורים' - ואני מצטט אותו. לכן הוא לא רצה להיקלע למן עימות שכזה.

שלי: כל דבר שיצא מפי או מסביבתי היה דבר ענייני על מהות, על תוכן, על תפקידה של ההסתדרות כארגון החברתי החשוב ביותר. גם דברי ביקורת, אבל דברי ביקורת שמעולם לא היו אישיים. לעומת זאת, מולי מתנהל קמפיין ההכפשה הנמוך והמבחיל ביותר, עם סמסים אנונימיים, שאיש שלא סבור שהם אנונימיים; כינויים סקסיסטיים. מדובר באמת בקמפיין נמוך מאוד.

צרור: לא הגענו לכינויים סקסיסטיים. הגענו לזה ש'היכולת שלך היא רק בדיבורים' ושהם 'לא ראו שום דבר מעשי'.

שלי: לא, זה מה שאתה שומע בדיברור הרשמי, אבל מאות אלפי שקלים מבוזבזים על אסמסים "אנונימיים", במרכאות כפולות ומכופלות, נגדי. יש אלמנט שוביניסטי מאוד חזק.

צרור: יש עניין בשאלת היקף המימון של הקמפיין שלך ושל הקמפיין שלו. כמה כסף את הוצאת על הקמפיין הזה?

שלי: תראה, סך כל הקמפיין שלנו עד סופו יעלה שני מיליון שקלים, מיליון מתוכם מהלוואה אישית שלי.

צרור: באמת? לקחת הלוואה?

שלי: כן, לקחתי הלוואה אישית; וחלק נוסף מהלוואה אישית של איתן ומכספי הסיעה של שותפתנו הקואליציונית, ש"ס. שם מדובר על 20 מיליון שקלים מכספי דמי החבר שמשלמים העובדים העניים ביותר.

צרור: את מעריכה שזה מתקציב הבחירות של ניסנקורן...

שלי: לא, אני לא מעריכה, אני יודעת מה תקציב הבחירות, כיוון שיש לי חברים רבים גם בקמפיין ההוא. 20 מיליון שקלים זה התקציב הרשמי של הקמפיין – כולו, מתחילתו ועד סופו, על חשבון דמי החבר שמשלמים העובדים. וזה רק התקציב הרשמי; כי הם משתמשים בלא בושה בכל משאבי ההסתדרות – רכבים, עובדים, מבנים, וכן הלאה. גם אם הם באמת מרגישים שהם יכולים להשתמש בכסף של העובדים לצרכים המופקרים האלה, אני במקומם הייתי מתביישת. אני חושבת שכל עובד שעובר מתחת לכמות הבלתי אפשרית של שלטי החוצות האלה צריך לחוש זעם שזה מה שעושים בדמי החבר שלו. דמי החבר נועדו לשרת את העובדים במאבקים שלהם על הזכויות שלהם.

צרור: הבנו את התפיסה ואת ההתייחסות לקמפיין שכנגד. האמת ששמעתי את ניסנקורן אצל רזי ברקאי הבוקר, והוא קשה עם הקמפיין שלך, כפי שאת קשה עם הקמפיין שלו.

שלי: אבל רינו, אני חייבת לומר משהו: יש מילים ויש עובדות. להגיד אפשר הכול. אני עשיתי בדיקה מאוד יסודית, ואני מזמינה כל עיתוני חוקר וכל אדם שיש לו נגישות למשאבים לבדוק... כיוון שחודש מאי עוד לא סגור מבחינת ההוצאות, בדקנו ביסודיות את חודש אפריל, על פי נתוני יפעת, כמה כסף רק על מימון פוסטים בפייסבוק הוציא הקמפיין הזה. רק באפריל – עוד לפני מאי, בו ההוצאות גדולות יותר, ועוד לפני שלטי החוצות הראוותנים – ורק על פייסבוק ודיגיטל, הקמפיין הוציא שישה מיליון שקלים. זה כל כך חמור וכל כך מושחת. ומדובר בנתונים, לא בטענה כזו או טענה אחרת.

צרור: אני רוצה לברר איתך על כמה נתונים שעל הפרק בענייני עובדים: השאלה הראשונה היא לגבי מיכל האמוניה, שמצד אחד אמור לעוף מהמקום, מצד שני, יש לא מעט עובדים שאפשר ויינזקו כתוצאה מהפעולה הזאת. איפה את עומדת בעניין הזה?

שלי: תראה, מדובר בלא רק ב-1,500 העובדים, גם בחיפה כימיקלים צפון וגם בחיפה כימיקלים דרום, אלא במעגלים נוספים של אנשים שמתפרנסים מהתעשיות שאחד מחומרי הגלם שלהן הוא האמוניה. הדבר החמור ביותר כאן הוא שבמשך שלוש שנים, גם ההנהלה, גם הממשלה וגם ההסתדרות יודעים שמיכל האמוניה צריך להיסגר, ולא נקפו אצבע ולא עשו דבר וחצי דבר. יש חלופות שהן חלופות הרבה יותר בטוחות מבחינה סביבתית; הן עומדות על הפרק, הן קיימות, הן לנגד עינינו. אגב, אני יכולה לרמוז שביקור טראמפ בארץ יכול לעזור לפתור את אחת האופציות לחלופות, כמו הבאת אמוניה מירדן, וזאת רק דוגמא אחת. שים לב שההסתדרות בכלל לא תוקפת את הבעלים ואת המנכ"ל נדב שחם, כאילו כולם שם נמצאים בסירה אחת, שעה שברור שהבעלים בעצם במידה רבה משתמשים עכשיו בעובדים כבשר תותחים, כדי שהמדינה תתן להם עוד הטבות.

צרור: אם אני מבין אותך נכון, את אומרת: 'נוציא את האמוניה מהמיכל, אבל העובדים יישארו בעבודתם'. אני לא בטוח שזה אפשרי.

שלי: אבל אני יודעת שזה אפשרי. בסוף הפתרון הנכון והראוי, שגם ייטיב מאוד עם הנגב, יהיה ייצור אמוניה מגז טבעי, שזה כבר קשור לפרשת הגז הטבעי – מלחמה אחרת שלי. לא נכנס לזה, כי זה סיפור אחר, אם כי גם בו אתה רואה את הבריונות של הכסף הגדול על חשבון העובדים. זה הפתרון האידיאלי; עד הפתרון האידיאלי – שכבר היה צריך להיות, אם כולם היו פועלים כמו שצריך ועושים את עבודתם – יש חלופות ביניים שגם ישאירו את מקור הפרנסה החשוב הזה לעובדים וגם לא יהיו מזהמות סביבה.

צרור: בסוף השבוע רותי נחום, מועמדת לראשות מרחב נהריה, צולמה מנקה חדר מדרגות; הודבק לה הכיתוב: 'זאת רוצה להיות הנציגה שלכם בהסתדרות?'. נגיד רק שרותי היא מנהלת חשבונות שעובדת בעיריית נהריה, ושעבודתה כמנקה בחדרי מדרגות היא להשלמת הכנסה. את רואה את הקמפיין הזה ואת היציאה נגד אותה רותי שמנהלת חשבונות וגם מנקה חדר מדרגות. מה את חושבת?

שלי: אני חייבת להגיד לך שכבר מזמן לא רתחתי כמו כשראיתי את התמונה הזאת. כשראיתי אותה בפעם הראשונה בפוסט כל כך מכמיר לב שהעלתה הבת המקסימה שלה בת ה-18, חשבתי שהיא מנקה את חדר המדרגות של הבית שלה. אז העליתי על זה פוסט ושמתי גם תמונה של עצמי עושה ספונג'ה בבית של עצמי, כי מה לעשות, גם לי אין עוזרת, אני מנקה בעצמי, גם מנהיגה, גם עושה דברים למען הציבור וגם עושה עוד דברים במקביל. ראיתי בזה גם אדנותיות ושוביניזם. אבל אחר כך, כשהבנתי שכדי להשלים הכנסה – היא אם חד-הורית לחמישה ילדים, שאמנם עובדת באגף החינוך בעירייה כחשבת, אבל אנחנו יודעים שמשכורת בעירייה לא מאפשרת לעיתים קרובות לכלכל משפחה – היא פעמיים בשבוע מנקה חדרי מדרגות בבניינים אחרים. זה עוד יותר הכה בי כאגרוף בבטן, כי מי אם לא אישה כזאת ראויה להנהיג עובדות ועובדים? איך מעזים עסקנים מדושנים ללעוג לה ולהתנשא עליה, בגלל שהיא מפרנסת את משפחתה בעבודה קשה?

צרור: וזאת ההסתדרות של היום? מדושנים, שבעים ודואגים לרזים יותר?

שלי: מה פתאום, זה לא כל ההסתדרות, יש ראשי ועדים שהם מנהיגי עובדים הירואים; יש שם המון אנשים טובים. אבל יש שם שכבת עסקנות שהתרגלה שזה שלה; שהיא בכלל לא משרתת את הציבור, אלא הציבור הוא המשרת שלה. שמבלה יותר מדי זמן בבתי מלון ובחו"ל ושוכחת שהיא המשרתת של הציבור, ולא הציבור הוא המשרת שלה. כאן אנחנו רואים את טביעות האצבע.

עוד מילה על הסיפור הזה של רותי – האישה המדהימה והכריזמטית הזאת – בו כל הזמן נחשף עוד משהו שעוד יותר מכאיב לי: מתברר שהבת שלה, שהייתה חשופה לקמפיין הוואטסאפ המכוער בנהריה סביב העניין, העלתה את הפוסט בתום לב; גם היא לא ידעה שכשאמא שלה יוצאת פעמיים בשבוע בחמש בבוקר עם בגדי ספורט ואומרת שהיא הולכת לשחות בים, היא הולכת לנקות חדרי מדרגות כדי לפרנס את המשפחה. מה אני אגיד לך? לקחת את האישה הזאת ולהפוך אותה למטרה ללעג... חיצי הלעג הזה צריכים לחזור בטיל אל מי שמעז בכלל להטיל דופי וספק בצורת החיים ההירואית שרותי מקיימת".

להאזנה לראיון המלא: