שלי עתרה לבחירות חוזרות: "לא אשלים עם ההפחדה השיטתית של העובדים החלשים ביותר. כמי שאוהבת את ההסתדרות, משוכנעת שהמהלך ייטיב איתה"

1 ביוני, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "דקלסגל" בגלי צה"ל, בהגשת ירון דקל ועמית סגל, בעקבות התביעה שהגישה לפסילת תוצאות הבחירות לראשות ההסתדרות ולקיומן של בחירות חוזרות. בדבריה הצביעה שלי על מערכת הזיופים חסרת התקדים שהוביל המנגנון ההסתדרותי נגדה ועל חשבון זכות הבחירה של העובדים. מתוך הדברים:

"דקל: קראתי את העתירה שהגשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לדחות את הבחירות, ותהיתי ביני לביני מה בעצם רצית להשיג. הפער, בסופו של דבר, היה פער של עשרים אחוז – לא פער של שברי אחוזים. את מצפה שבבחירות חוזרות הפער הזה ייעלם?

שלי: המטרה של הגשת העתירה הזאת, שהיא בעצם תביעה לקיים מחדש את הבחירות להסתדרות, היא לא להשלים עם מסכת מאוד שיטתית וחמורה של שיבוש טוטאלי, מהשורש ומהיסוד ועד הסוף, עד הספירה ועד אחרי הספירה, של מערכת בחירות דמוקרטיות בישראל. וכן, אני מצפה מבית המשפט שיאמר את דברו, אם כי כמובן שלהגיש סוג של תביעה כזאת לבית המשפט זה לא דבר של מה בכך. אני גם לוקחת בחשבון שהתביעה שלי לא תתקבל, אבל אני חייבת לומר לכם בהקשר הזה משהו שהוא יותר עקרוני: נורא קשה, גם לכם וגם לאדם מן היישוב, להבין את עומק השיבוש, ההטייה וההפחדה שהיו בבחירות האלו, כי אנחנו אנשים נורמטיביים, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שיש בה בחירות דמוקרטיות, לאושרנו, ואנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לכן, כשאנחנו מסתכלים על בחירות מהסוג הזה, אנשים מקישים מהעולם שאותו הם מכירים, העולם הדמוקרטי. הם לא יכולים להעלות על דעתם...

סגל: שמה? שזייפו 55,000 קולות? שאלתי אותך בשבוע שעבר ואני חוזר על השאלה – האם בהינתן זה שלא היו זיופים, היה לך רוב בקלפיות?

שלי: אני לא יודעת, אני לא יכולה לענות לך על השאלה הזאת, אני מניחה שכן. אבל אני לא מדברת איתך רק על הזיוף בכל מקטע ומקטע; ואני אפילו לא מדברת על התופעות החמורות מאוד של סגירה של מאות קלפיות במרחבים שבהם הן נאספו, בלי אפשרות לתת למשקיף מטעמי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, להיכנס ולשמור על הקלפיות האלו; ועל המעשים המגונים שנעשו בקלפיות האלה, על הפתיחה שלהם והשיבוש שלהם; על החלפת המעטפות; על הגעת מאות רבות של קלפיות למרכז הספירה קרועות, פגומות, אחרי שנפתחו וזויפו, ועל ההכשרה שלהן בדיעבד בידי ועדת הבחירות, שכל כולה היא אנשים שמקבלים שכר מהמנגנון. אפילו לא על זה – ולמרות שיש עוד שורה ארוכה של דברים שתקצר היריעה עליהם...

דקל: יש דברים שיכולת להתריע עליהם לפני הבחירות, כפי שהם מופיעים בעתירה.

שלי: בוודאי, וגם התרענו ופנינו לבית המשפט המחוזי כדי לקבל סעד וכדי לקבל משקיפים מטעמנו, דבר שהוא מובן מאליו בכל בחירות דמוקרטיות, אבל כאן היינו צריכים את התערבות בית המשפט. בסופו של דבר היה ביזיון מאוד עמוק של החלטת בית משפט, והדברים שסוכמו בבית המשפט לא התרחשו. אבל חשוב לי לומר דבר אחד: עוד לפני שאמרתי את כל הדברים האלו, קרה הדבר שהכי קשה לי נפשית, מנטאלית, כמי שהעבודה המאורגנת היא אבן יסוד בהשקפת עולמה ובאמונתה – מערכת שיטתית של הפחדה ושל איומים על העובדים הכי חלשים, והסללה שלהם לכיוון הצבעה מסוימת, תוך כדי שאני מנסה לומר לעובדים...

דקל: עמית פה קצת מחייך...

סגל: כי 'תומך' ותיק שלך, ידיד מנוער, נחמיה שטרסלר, כותב: "בכל חבורת ילדים יש הבכיין; זה שלא יודע להפסיד, שמלא טענות כרימון. שמתלונן 'אכלו לי', 'שתו לי', 'שיקרו לי'. גם אצל הפוליטיקאים יש – זאת שלי יחימוביץ'. במקום שתודה בתבוסה שלה, תרים טלפון ותברך את ניסנקורן, היא מכחישה שהפסידה. היא בדיוק כמו אותו ילד בכיין שהפסיד במשחק".

שלי: אני חייבת לומר לכם שלאורך 11 שנות הפעילות הפוליטית שלי, כל מאמר השמצה של שטרסלר הוא כמחמאה בעיניי, ואוי לסוציאל דמוקרט ששטרסלר מחמיא לו.

דקל: אבל אולי תתמודדי עם הטענה עצמה...

שלי: אענה לכם על כל דבר, אבל רק תנו לי להשלים את הסיפור של האיום: אני לא מקבלת ש-35,000 סייעות, שזאת החולייה החלשה ביותר במערכת – נשים שמקבלות השלמה לשכר מינימום, אין להן איגוד מקצועי משלהן – הופחדו, הוסעו לקלפי, ניתנו להן מעטפות סגורות. בזמן שאני ניסיתי להסביר לעובדים כל הזמן שההצבעה היא חשאית כי קיבלנו את זה בבית משפט, הייתה מערכת שלמה מנגד שגרמה להם לחשוב שלא משנה מה הם יעשו, יידעו מה הם יצביעו. אווירת הפחד ששררה היא דבר שאני לא יכולה להשלים איתו ערכית, כמי שחושבת שנציגי העובדים צריכים לגונן על העובדים שלהם, להעניק להם את הזכויות שלהם...

סגל: אבל רוב הטענות האלו עלו במחוזי, והשופט אורנשטיין אמר שהתשובות של ועדת הבחירות מספקות.

שלי: זה ממש לא נכון. קודם כל, בבית המשפט המחוזי ניתנה החלטה שלא הייתה כמוהה במדינת ישראל – להפסיק את הספירה ל-13 שעות. זה דבר שלא קרה מעולם בשום מערכת בחירות. אמר השופט אורנשטיין: 'תבואו אליי אחרי התוצאות'; דברי השופט מקובלים עליי לחלוטין. לעניין ה'בכיינות' וכן הלאה: תשמעו, אני פוליטיקאית, היו פעמים שניצחתי וזה היה נורא כיף... אני מכירה את התחושה, כמו בבחירות האחרונות שהיו במפלגתי ברשימה לכנסת, בינואר 2015, כשהגעתי למקום הראשון עם 80.6 אחוזי תמיכה – שזה חריג לחלוטין. אני מכירה את תחושת החדווה של לצאת החוצה, גם כלפי הפעילים – זה משהו נורא מתגמל, מחזק, נותן אושר ושמחה. אני מכירה גם את תחושת ההפסד...

דקל: אז זהו, שאת מכירה אותו כבר בפעם השנייה ברציפות. וזאת השאלה: איך את רואה את האופק הפוליטי שלך?

שלי: אז רגע, אני רק מזכירה לכם כי שאלתם אותי על הבכיינות וההפסד בכבוד: אני מכירה גם את ההפסד; כשהפסדתי לבוז'י בפריימריז לראשות מפלגת העבודה יצאתי גם אל האנשים שהיו שותפים לדרך, גם אל התקשורת, ואמרתי שהבוחר אמר את דברו...

סגל: כן, אבל את יודעת מה יגידו לך: את ההפסד לבוז'י יכולת לספוג; את ההפסדים בהקשרים אחרים, בבחירות 2013, יכולת לספוג. אבל פה זה הפסד אחד יותר מדי. את חייבת לחזק בקרב תומכייך את התחושה שאתם לא שמעון פרס החדש.

שלי: אני יודעת שקשה לכם להבין את זה, אבל אני אדם אידיאולוגי. אני יודעת היטב שלו עכשיו יצאתי למצלמות והייתי אומרת שאני מברכת את המנצח ושהבוחר אמר את דברו, הייתי מתקבלת במחיאות כפיים סוערות. זה היה עובר בשלום, והייתי ממשיכה בפעולתי הברוכה, שעכשיו היא תהיה כפולה – גם בהסתדרות וגם בכנסת. אבל אם אני אעשה את זה, אני אעשה שקר בנפשי ואני אמעל באמון כל הערכים שאני מאמינה בהם. אני סוציאל-דמוקרטית. הצירוף "סוציאל דמוקרטיה" מורכב מ"סוציאל" ומ"דמוקרטיה". ברגע שנוטלים מהעובד הכי מסכן, הכי דל, הכי חרד לפרנסתו, שזה הדבר הכי חשוב, את החירות להכריע באמת; ברגע שמהלכים עליו אימים, מובילים אותו לקלפי ומספרים לו שהצבעתו תיוודע, הולכים איתו מעבר לפרגוד ורואים איזה פתק הוא שם – זה דבר שאם אני אשלים איתו ואם אני אעבור לגביו לסדר היום ואחזור לחיים נוחים יחסית, כי הרי תראיינו אותי גם בנושאים אחרים, אני פשוט אהיה אדם פחדן ולא ישר. אני לא יכולה להשלים עם תרמית מוחלטת כזאת, מתחילתה ועד סופה. דווקא כמי שאוהבת את ההסתדרות, אני משוכנעת שבמהלך הזה אני מיטיבה איתה.

דקל: אם כבר להשלים עם מהלכים, איך את מתייחסת לחקירה של שותפך במרוץ להסתדרות, שר הפנים אריה דרעי?

שלי: זה מאוד מצער אותי. אני חייבת להגיד לכם שבשנתיים וחצי שמאז כינונה של הממשלה...

סגל: אבל לא מצער עד שתוציאי הודעה...

שלי: מתי לאחרונה ראית אותי מוציאה הודעה כשמישהו נחקר?

סגל: בנושאי חקירות ושחיתות? בכנות? אני יודע שהיית עסוקה בשבוע האחרון, אבל בחקירת נתניהו הוצאת בלי סוף.

שלי: לא 'בלי סוף', ממש לא נכון. בחקירת נתניהו הטרידה אותי חקירה אחת, ועדיין מטרידה אותי מאוד, וזאת פרשת הצוללות. בניגוד לדברים שמעניינים את הציבור, אני חושבת שכאן מדובר בפרשה חמורה ביותר, כי היא נוגעת לביטחון המדינה ולגזירת קופון על חשבונה. תבדוק את כמות ההודעות שאני מוציאה, ותראה שאני עושה את זה במשורה, לא בחדווה, ורק כשמדובר במשהו מאוד חמור. אני לא מבזבזת את הנשק שלי לשווא. אני כן יכולה להגיד שזה מאוד מצער אותי. הרי ההיסטוריה שלי ושל דרעי ידועה; העובדה שציפי חוטובולי ואני ניסינו יחד להעביר חקיקה שמונעת ממי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון שישב בכלא לחזור לכנסת, היא ידועה, ולא הצלחנו. אני כן אומרת לכם, בכנות, שבשנתיים וחצי האחרונות למדתי לעבוד איתו יחד. גם בעניין מתווה הגז, גם בקצבאות הילדים, וכן הלאה. אני חושבת שהוא פוליטיקאי מאוד נבון ומוכשר. אם הוא שוב יסתבך בפלילים, זה מאוד יצער אותי. אני מקווה שלא. ואני כמובן סומכת על המשטרה וסומכת על רשויות החוק שהצדק ייעשה, ייצא לאור, ושהן יעשו את שלהן".

להאזנה לראיון המלא: