אליליו של שטרסלר נופלים כמו זבובים, והודעה למתעצבנים ממצעד הגאווה

10 ביוני, 2017

פישמן: מערכות חוקים נפרדות לשליטי ההון ולבני תמותה – לא כלכלי אבל בעיקר לא מוסרי! ערמות של כלכלנים "מדענים" ו"רציונליים" (בניגוד לי "הפופוליסטית") חיפו והשתתפו בבנייתו של פושט הרגל הגדול בתולדות המדינה.

זנות היא  לא "יחסי מין" אדוני מ"מ יו"ר לשכת עורכי הדין. זה אונס של קורבן חסר ישע ומסומם שימות מהר, וגם על ההבדל הטוטאלי שבין זנות ופורנוגרפיה לבין מתירנות מינית וחופש.

על הצעת חוק שלי לטובת נשים מוכות שעברה בקריאה ראשונה, ועוד עדכונים, גם פוליטיים: ההסתדרות, הפריימריס.

ומזל טוב לאייל אוסטרינסקי ומרב אסף שהתחתנו (עם רב ש"סניק שהכרנו בקמפיין!)

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

 

כמה מלים על פרשת פישמן. ואפתח בציטוט:  "... אם נקלע למיתון נתפלל פתאום שדנקנר, פישמן, לבייב או תשובה יחזרו ויבנו איזה שכונה חדשה, או ישקיעו באיזה קניון רב-קומות... אז אולי יחימוביץ וחבריה יבינו שהטייקונים... היו בעלי החזון שהצעיד את המשק קדימה" (נחמיה שטרסלר, לפני כמה שנים).
 

הציטוט הנלעג והחנפני הזה, שנראה היום כה תלוש, בא להאיר דווקא את מה שטוב. עיתונאים וגם פוליטיקאים לא משתחווים יותר (לפחות לא בגלוי) אלל שליטי ההון כאילו היה מדובר בבני אלים. עד לא מזמן שתי הקבוצות האלה היו להקת המעודדים של אליליו של שטרסלר, ומעטים מאתנו היו בודדים במערכה.
 

למה פישמן חייב להיות מוכרז כפושט רגל? כי דין פישמן כדין בוזגלו, שהיה מוכרז תוך שניה פושט רגל, על חוב קטן. כי זה פשוט לא מוסרי בצורה קיצוניתת שתהיה מערכת חוקים נפרדת לשליטי ההון ומערכת חוקים אחרת לבני תמותה. כי כשהרגולטורים, והבנקים, והדירקטורים, ובתי המשפט, ורשויות המס, והממשלה – שבים ומאשררים הסכמי גזל ומרמה כאלה, ומכריזים עליהם כחוקיים – הם ממשיכים להנציח בחסות החוק את שוד הציבור.
 

כי כל עוד הוא לא מוכרז כפושט רגל, הוא פשוט יכול להקים מחר את "פישמן נדל"ן" או את "אליעזר השקעות" ולהשתמש בכסף שלכם מחדש כאילוו  לא קרה כלום.

 

איפה מנכ"לי הבנקים שטייחו והעלימו את הר החובות שתפח? למה הם כל כך אדוקים כשזה נוגע לחובות פעוטים, אבל כה נדיבים כשמדובר בסכומיםם שמאיימים על איתנות הבנק? ולמה שלא יחזירו את הבונוסים שקיבלו (עד שחוקק החוק שלי להגבלת שכר הבכירים) בגין מצג השקר שהציגו, שלא כלל את החובות של פישמן?

 

פישמן הוא החייב הגדול ביותר בתולדות המדינה, הנזק שהוא גרם לחסכונותיהם של קשישים ושל אזרחים בכלל, בשנים שבהם חי חיי עושר ופאר,, הוא בלתי נתפס בהיקפו. לו היה שודד קשיש ברחוב לאור היום, תוך שניה היו מתנפלים עליו, עוצרים, שופטים, ושולחים לכלא. אלא שכעת מתברר שמי שלא היו מהססים לעצור שודד ברחוב, היו חלק בלתי נפרד מהגזל השיטתי הפרוע הזה, והם ממשיכים, גם כעת, לחפות עליו.

לקריאת הפוסט המלא והמפורט הקליקו על התמונה של אחוזת פישמן:

 

 

כאן על פרשת פישמן בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, אורלי וגיא בהגשת  אור הלר ומיה זיו-וולף (וגם מעט על ההסתדרות ועל הפריימריס בעבודה

 

 

 

"מדע" הכלכלה. אתמול יצא לי להרצות בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה. נשיא האגודה הוא אחד הכלכלנים היותר מעניינים שיש, פרופ' יוסיי זעירא, ולכן הלכתי בשמחה. נושא הפאנל היה "מדיניות כלכלית בין מקצועיותת ופוליטיקה" כשהכלכלה, לפי יואל נוה הכלכלן הראשי במשרד האוצר (בתמונה הוא בקצה השולחן לשמאלי) היא קול ההגיון הצרוף והפוליטיקה רק מפריעה. שאלתי אותו:

 

אז איך זה שערמות של כלכלנים "מקצועיים" – בנקאים, רגולטורים, אנשי אוצר ועוד ועוד – אפשרו לחוב המטורף של פישמן לצמוח ככה? ואיך זה שכשאני  ישבתי בועדת הכספים והזהרתי שוב ושוב מפני תספורות כאלה ומפני לגיטימיציה לעסקאות מפוקפקות (נוחי דנקנר, לב לבייב, תשובה, בן דוב) הם הסתכלו עלי כאילו אני "פוליטיקאית פופוליסטית"?

 

ואם הכלכלה היא "קול ההגיון" איך זה שבן גוריון חוקק את חוק חינוך חובה חינם עם קום המדינה בלי שום מקור תקציבי? ואולי המוסר הוא קודםם לכלכלה, וקודם קובעים מה החברה רוצה, מה ראוי ונכון, ומה מגונה כמו חלוקת מליארדים לאדם אחד על חשבון הציבור, וה"כלכלנים" לא כל כך חשובים ומדעיים?

כאן בכנס אתמול עם נווה, ועם הכלכלנים פרופ' אליס ברזיס, פרופ' מומי דהן וזעירא (אף אחד מהם חוץ מנווה לא כלכלן אפייני, אגב).

 

 

 

"הפללת לקוחות זנות תפגע בזכות האשה לקיים יחסי מין" כה אמר מ"מ לשכת עורכי הדין אורי קידר. זה היה כמובן עטוף בהרבה אמירות משפטיותת מלומדות ומורכבות, אבל זה מאוד הזכיר לי את האמירות הכלכליות המלומדות מהנושא הקודם. איך לוקחים זוועה אנושית או עוול ועוטפים אותו במלל "מקצועי" "הגיוני" או "תבוני". אז כך השבתי לפרקליט המלומד:

אלה לא "יחסי מין" אדוני מ"מ יו"ר לשכת עורכי הדין. זה אונס חוזר ונשנה פעמים רבות ביום, בידי גברים שקורבן הזנות לא "בחרה" בהם כי הם היוו אטרקטיביים בעיניה או בגלל שהתחשק לה לקיים יחסי מין להנאתה.

 

היא קורבן, היא מסוממת, היא נטולת כל שליטה על גורלה, היא מתה, היא מתאבדת, ותוחלת החיים שלה היא במקרה הטוב גיל 47. היא לא מריעה לך עכשיו על כך שאתה מגן על זכותה, כי ברגע זה ממש היא מוטלת בחדר סרוח, מסוממת ונאנסת.

 

"אי אפשר למנוע מאשה להיות זונה?" מאיפה הבאת את הרטוריקה המעוותת הזו? אי אפשר למנוע מאדם להירצח" "אי אפשר למנוע מאדם אתת הזכות להימכר לעבדות" נשמע לך לוגי באיזו שהיא צורה? לא תפשוט על סוחרר העבדים או על הרוצח ותפעיל מולו במלוא העוצמה את מערכת החוק והענישה? בטוחה שלשכת עורכי הדין תתנער מדבריך החשוכים ותתמוך בהפללת לקוח, ובכל המעטפת שנועדה לרפא, להגן ולשקם את הקורבנות

 

 

בין עירום לפורנוגרפיה. וממש בהמשך לזה, על השרה מירי רגב ועל הודעתה שהמדינה לא תסייע למופעים שיש בהם עירום, וכמה מלים על ההבדל העמוק והמוחלט בין פורנוגרפיה ובין עירום.

 

פורנוגרפיה היא זנות מצולמת שמשווקת להמונים באופן מסחרי. היא אחד האקטים הכי נתעבים של שימוש בגוף האדם תוך רמיסת כבודו הנפשי והפיסי, אינוסו ועינויו. העבדים המנוצלים של הפורנו הם לרוב נשים וילדים. לא מדובר ב"כוכבי" פורנו ש"בחרו" בקריירה זוהרת, אלא בקורבנות מעונים ומסוממים שלעיתים נחטפו, נמכרו, התרסקו.

 

הם מזינים את תעשיית הפשיעה הבינלאומית השניה בגודלה אחרי תעשיית הסמים. פורנוגרפיה כרוכה תמיד בעירום, אבל עירום - ממש, אבל ממש,, לא חייב להיות פורנוגרפיה, ולרוב אינו כזה.

 

עירום אינו פורנוגרפיה לא בציור, לא בפיסול, לא בריקוד. הוא לגיטימי במיצגים שבהם נוטלים חלק בחדווה וברצון משתתפים רבים, הוא לגיטימיי בהתרסה ובמחאה, הוא לגיטימי בקריאת תיגר על שמרנות שכובלת את רוחו של האדם, הוא לגיטימי כשהוא נעשה בידי אנשים בגירים וחופשיים באמת. בטח שהוא לגיטימי כשאין בו שום כוונה לספק "שרותי מין" לייט כמו במועדוני חשפנות, אלא כשהוא בא במופע אומנותי השר שיר הלל לגופו של האדם. ועוד על אחת כמה וכמה כשמדובר במופע סגור שרק מי שרוצה קונה אליו כרטיס והוא לא נכפה על הציבור בשום אופן, כפי שהיה כאן ובכל מדינה חופשית מאז ומעולם.

 

מתירנות מינית וחופש אומנותי הם ידידי האדם וזכויות האדם. שמרנות שהולכת ומקצינה אינה מעודדת התפתחות מוסר המגן על כבוד האדםם וגופו.  בדיוק ההיפך. המתירנות, החופש, החברה הפתוחה – הן בעיקר ידידותיה של האשה. השמרנות היא אויבת שלה.

 

בחברה פלורליסטית וחופשית יש חתירה לשחרור מכבלים, מאי שוויון, משעבוד ומניצול. החברה החופשית, הפלורליסטית, השוויונית, ההומאניסטית, המשתנה - היא המקום שבו נולדו זכויות האדם בכלל והפמיניזם בפרט, ועמו המאבק על זכותה של האשה לא להיאנס, לא להיות מוטרדת מינית. אפשר ורצוי להיות מוסריים בלי להיות מוסרניים. לפוסט המלא הקליקו על התמונה:

 

 

חדשות טובות - עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של זהבה גלאון (מרצ), מרב בן ארי (כולנו)  ושלי (עבודה J) – שמעניקה סל שיקום לכלל אשה שיוצאת ממקלט לנשים מוכות. מי שרוצה לקרוא את הצעת החוק הנה היא במלואה באתר שלי. ואמנם שלושתנו חתומות על ההצעה כיוזמות אבל מיי  שבאמת יזמה וקידמה היתה זהבה גלאון המצויינת.

 

 

דו"ח נציב קבילות חיילים – חמור אבל גם מעודד. כאן  ב"חדשות השבוע", יומן סיכום השבוע של כאן בהגשת תמר אלמוג ויאיר ויינרב. על  דו"ח נציב קבילות חיילים – ראיון משותף עם כרמלה מנשה הפרשנית לענייני צבא של "כאן" על ממצאי הדו"ח. על הצד הרע של הקיצוצים בצה"ל: נגדים וקצינים בלי אופק מקצועי שנשחקים תחת העומס ולא רוצים להמשיך, על התלונות על התעמרות – שבעיני אינן מעידות על יותר התעמרות אלא להיפך, על פתיחות ונכונות לדווח (הרבה בזכות כרמלה) ועוד (וגם איך לא, על ההסתדרות). לצפיה:

 

 

על ההסתדרות עוד תשמעו ממני הרבה. גם על ההליך המשפטי והציבורי לטוהר הבחירות, וגם על הפעילות בתוך ההסתדרות, כי כעת, עד שיתבררו תוצאות המאבק המשפטי, תחת אחריותנו הסיעה הגדולה ביותר בהסתדרות, שתהיה לראשונה אופוזיציה פעילה, מעשית וקונסטרוקטיבית.

 

הצילומים לא ימחקו. השבוע שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח הורתה בצוו זמני שלא למחוק הקלטות שתעדו את האולמות בהם נקלטו, מוינו ונספרו קלפיות ההצבעה בבחירות להסתדרות. זאת לבקשתו של עו"ד איתן לירז שמייצג אותנו בעתירה לפסילת הבחירות להסתדרות. אגב, לפני הבחירות, סרבה ההסתדרות שוב ושוב לפניות  שלנו להציב מצלמות באולם הספירה בטענה שמדובר בהליך "מורכב ויקר". אלא שבדיעבד הסתבר שהאולם צולם אוטומטית ללא כל עלות במצלמות האבטחה של גני התערוכה. הצו מונע מחיקה אוטומטית של הקלטות.

 

כאן באולפן פתוח בערוץ הכנסת, עם אורית לביא נשיאל, על הפריימריס בעבודה, על דרעי, על הבחירות להסתדרות, וגם תשובה לשאלה של אורית אםם  יש לי אנרגיה עכשיו למאבקים (התשובה היא בוודאי, למי שמסתקרן)

 

 

ראיון אצל ירון דקל ועמית סגל בגל"צ, להאזנה הקליקו:

 

 

הקליקו כאן לקריאת הראיון המלא (והמעניין) עם יאיא פינק, שהיה ראש המטה:

 

 

כאן ב"שבע אקטואלי" עם מיכל רבינוביץ',בין היתר על כך שאני מתכוונת להוביל חקיקה שתכפיף את כלל מערכות הבחירות בישראל לחוקי המדינה:

 

 

קול ברמה עם בני רבינוביץ' ועו"ד משה מורגנשטרן:

 

 

אם עוד אין לכם חשבון בטוויטר, מזמינה אתכם לפתוח ולעקוב אחרי. זו זירה מתפתחת וחשובה, יש לי בה כבר 143,000 עוקבים, הרבה עיתונאים והרבהה פוליטיקאים מתכתבים שם, ועולים דברים פחות חשובים ויותר חשובים. זקוקה לרוח הגבית שלכם, במיוחד עכשיו. הנה עוד דגימה קטנה מציוצי השבוע.

 

 

 

 

 

 

 

ולסיום, המון ברכות ואהבה לאייל אוסטרינסקי ולמירב אסף שהתחתנו השבוע. היה מקסים, וממש בהשראת הקמפיין: הרב שחיתן אותם היה הרבב שמעון ביטון, ש"סניק, חבר מועצת העיר מטעם ש"ס בקריית מוצקין, שהכרנוו בקמפיין המשותף עם ש"ס. הפעם לשם שנוי אני לא יכולה לקחת לעצמי קרדיט על השידוך, השדכן היה משה בדיני מקק"ל והשניים גם הכירו כשאייל עבד עם יו"ר קק"ל דני עטר, ומרב, משפטנית, כבר היתה שם מזמן.

אז אולי לא שידכתי, אבל אתגרתי את הזוגיות הזאת אתגור רציני כשאייל היה ראש מטה השטח בקמפיין ההסתדרות ומרב נציגתנו בוועדת הבחירות, ותאמינו לי שקל זה לא היה. על כל פנים, הרבה אושר לזוג החכם המוכשר והמקסים הזה, אוהבים אתכם!

 

 

 

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי