"אוזלת היד שהפגינו הרגולטורים מול שליטי ההון - כדי לא לירוק לבאר שממנה הם עוד ישתו בעתיד"

28 ביוני, 2017

שלי השתתפה בתכנית "קריאה שלישית" בערוץ הכנסת, בהגשת שלום קיטל, ובהשתתפות העיתונאי וחה"כ לשעבר אריה אלדד, נשיא ועידת מרצ אורי זכי וחה"כ יעקב אשר (יהדות התורה). בדבריה התייחסה שלי לשורת נושאים: המתיחות בצפון, המאבקים בנוגע לסוגיית הגיור ולמתווה הכותל, תספורות הענק שקיבלו בעלי ההון לאורך השנים על רקע פרשת פישמן וחוק הג'ובים. מתוך הדברים (לצפייה):

"קיטל: לגבי המצב הצפון, ישראל מגיבה באיפוק. אני מבין שאת מגיעה מוועדת החוץ וביטחון, שם הופיע שר הביטחון, ושגם לו יש מסרים מרגיעים.

שלי: אני לא יכולה לחזור בדיוק על הדברים שנאמרו בוועדת החוץ וביטחון, אבל כן אפשר לומר שהירי הזה לכיוונה של ישראל נובע מכך שמרכז המתחים בין המורדים לבין הממשלה הסורי מתרחש ממש קרוב אלינו, ליד רמת הגולן. אני חושבת שהתגובה הישראלית היא ראויה, היא נכונה; זהו איתות שאנחנו לא ניתן לזליגה הזאת להימשך. במקביל, צריך לזכור שהזירה הזאת אמנם ממש בגבול שלנו ומאיימת עלינו, אבל היא בכלל לא הזירה שלנו. רוסיה משחקת שם משחק הרבה יותר משמעותי היום.

קיטל: רוסיה גדולה, אנחנו קטנים.

שלי: נכון, ולכן שומר נפשו ירחק. יש כאן דילמה: מצד אחד זה קורה בגבול שלנו, מצד שני זה באמת משחק של המעצמות, והוא עוד הפך למשחק הרבה יותר משמעותי של המעצמות. בניגוד למקומות אחרים, אין לנו הרבה מה לפול שם, להפך – אנחנו צריכים להתרחק מול מוקד סכסוך והחרפה.

קיטל: התגובה שאנחנו מבצעים מעת לעת נראית לך בתחומי הסביר?

שלי: כן. אני חושבת שהיא ראויה, נכונה, מידתית ונחוצה.

קיטל: בינתיים יש גם את לבנון, ויש עכשיו יוזמה של ישראל לבנות חומה לאורך הגבול עם לבנון. זה עלול לייצר תבערה: למרות שהחומה אולי נחוצה, החיזבאללה עלוב להגיב.

שלי: אנחנו כל הזמן משחקים על הגבול המתוח הזה שבין אפשרות להסלמה שהיא לא מבוקרת ולא צפויה. אני חושבת שהקמת החיץ הזה היא נחוצה ודרושה. אנחנו מתעסקים כל הזמן בירי טילים לעבר ישראל, ואנחנו קצת שוכחים שהסמיכות של היישובים שלנו בצפון לגבול הלבנוני היא מאוד קרובה. צריך גם לפעמים להיערך לאופציה ה'פרימיטיבית' שהאויב יבוא מהקרקע. גם זה יכול לקרות. וזה יכול להפתיע אותנו פי כמה וכמה מהטילים שאליהם אנחנו מוכנים.

קיטל: אגב, זה קרה לפני 11 שנים. לא ליישובים, אבל לחטיפה.

שלי: נכון, ולכן הפתרון הכל כך פשוט והגמשי הזה, הלא מתוחכם, של הקמת חיץ – הוא פתרון נחוץ, וטוב שהוא קורה. צריך, כמובן, להיות עם אצבע על הדופק ולהיזהר מהסלמה סביב זה.

אגב, אני זוכרת שבמלחמת לבנון הראשונה "ארבע האמהות" הציעו לחפור נחל מאוד רחב ולשים בו תנינים כחיץ... אז לפעמים באמת הפתרונות הפשוטים הם הפתרונות הנכונים".

בנוגע לביטול מתווה הכותל ולקידומו של חוק חוסם-הגיור, אמרה שלי: "אותי, מטבע הדברים, שתי ההחלטות האלו מאוד מצערות. אלו החלטות שמקיאות החוצה חלקים עצומים בעם היהודי ברחבי תבל. מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, ולא רק מדינתם שלא אזרחיה הישראלים. זה גם מונע נגישות לכותל של אזרחים ישראלים, שמאוד רוצים לבוא לשם על משפחותיהם, טפם, נשים וגברים כאחד. לו המתווה היה מתקבל, הוא לא היה פוגע ולו פגיעה קלה ביותר בציבור החרדי, שזכויותיו נשמרות ובצדק. לכן, אני חושבת שאלו בדיוק מסוג ההחלטות שמרחיקות יותר ויותר קהלים מהיהדות, ממדינת ישראל כפי שאני תופסת אותה, שהיא מקבלת; שזכות הפולחן בה היא זוכת מוקנית. זה אפילו מערער במידה רבה את היסודות של מגילת העצמאות, שמבטיחה חופש פולחן ודת, ופוגע בקבוצות מאוד גדולות. גם ביחסינו עם יהדות התפוצות, זה שסע מאוד גדול, מאוד מסוכן. הוא שוב מרחיק מאיתנו ומדיר מאיתנו קהלים רבים, שאנחנו רוצים לחבק אותם, לקרב אותם ולהכיל אותם –  בוודאי לא לזרוע איתם ריב ומדון".

"קיטל: לגבי עניין כללי המשחק של בעלי ההון, אני מניח שאת תומכת בוועדת חקירה, אבל זה לא מעט מדי ומאוחר מדי?

שלי: קודם כל, תמיד עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אני מזכירה לך שאני מתעסקת בנושא הזה כבר קרוב ל-10 שנים. בהתחלה הייתי קול בודד באפלה ונשמעתי כמשוגעת; לא הבינו מה אני רוצה מהאדונים ה'יקרים' ש'מעריפים עלינו מרוב חסדם' – דנקנר, לבייב, אילן בן-דב, וכן הלאה וכן הלאה – בזמן שהם פשוט שדדו את אזרחי מדינת ישראל. אני דווקא רוצה בעניין הזה שלא להיכנס לעניין הכלכלי, אלא לומר אמירה שהיא מוסרית: יש משהו בלתי מוסרי ומעוות ביצירת מערכת חוקים אחת לאנשים בודדים רמי מעלה, ומערכת חוקים נפרדת, שונה לחלוטין, לבני תמותה פשוטים. משהו בבסיס של זה הוא בלתי אפשרי. מה שקרה לנו ושעדיין קורה לנו, הוא שיש לנו מערכת חוקים נפרדת לשליטי ההון – אגב, הם לא "בעלי הון", כי אין להם הון משל עצמם בכלל, זה ההון שלנו – ולכל אדם מן היישוב, בין אם הוא עני, מעמד הביניים או אפילו למעלה מכך, ישנה מערכת החוקים שונה לחלוטין. לו פישמן היה עוצר קשיש ברחוב ושודד ממנו את חסכונותיו, הוא היה נעצר מיד, הייתה באה משטרה והיו שופטים אותו. אבל כשהוא עושה את זה באופן ממוסד, הוא מקבל גיבוי מלא ושיתוף פעולה מלא של הבנקים, של הרגולטורים, של הפוליטיקאים, של התקשורת. אנחנו עדים עכשיו לתהליך שהוא מאוחר מדי אבל טוב שהוא קורה, של היטהרות והיזדכות מאותן שתי מערכות מוסר וחוק נפרדות לחלוטין.

קיטל: אז לסיום, אולי בנק ישראל?

שלי: בוודאי, בנק ישראל הוא הרגולטור. כאן הייתה אוזלת יד מוחלטת, והתייצבות שוב ושוב... אגב, גם בנושא שכר הבכירים, חוות הדעת של המפקחת על הבנקים נראו כאילו הבנקאים עצמם כתבו אותן. ממש כאילו הם ישבו והכתיבו לה. זאת לא הסיבה היחידה, אבל אחת הסיבות המרכזיות היא שהרגולטורים מוצאים את עצמם רגע אחר כך בסקטור הפרטי. אנשים אולי לפעמים יורקים לבאר שהם שתו ממנה, אבל הם לא אוהבים לירוק לבאר שהם עוד ישתו ממנה בעתיד".

בשלב "הקריאה האישית", בחרה שלי לדבר על "חוק הג'ובים", שנידון השבוע בכנסת: "אני רוצה לקרוא לחבריי חברי הכנסת להוריד מסדר היום ולהצביע נגד הצעת החוק שאושרה אתמול בוועדת השרים לחקיקה, שמספקת יתרון גדול מאוד למי שכיהנו כשרים בממשלה בבואם לכהן כדירקטורים. מדובר בחוק ג'ובים לכל דבר, כי להיות חבר דירקטוריון זה דבר מאוד משתלם ומכניס – אפשר להתפרנס מלהיות חבר בכמה דירקטוריונים. יש שרים שאינם כשירים לדבר הזה, ולהעניק להם יתרון זה דבר שהוא רק מזמין אלינו בוז ולעג נוספים, על מה שממילא המוסדות האלו, הממשלה והכנסת, מקבלים. אני חוששת שבשלב מסוים גם חברי כנסת יוספו לחוק הזה. כשחבורה מתכנסת ומחוקקת חוקים לטובת עצמה, יש בזה משהו שיש לו ריח רע מאוד. לכן, למרות שהרבה ח"כים חתומים על הצעת החוק הזאת, אני מפצירה בחבריי להצביע נגדה".