"דוחה את הטענות לפיהן הפרקליטות רודפת את אולמרט. השמצות הסרק האלו גורמות נזק ציבורי"

30 ביוני, 2017
האזינו:

שלי התראיינה ל"בחצי היום השישי", תכניתו של יואב קרקובסקי ברשת ב' של תאגיד "כאן", על אודות שחרורו המתוקשר מהכלא של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עמדתה לקראת הפריימריז לראשות מפלגת העבודה והתנגדותה ל"חוק הג'ובים". מתוך דבריה:

בנוגע ליחס לו זוכה אהוד אולמרט לקראת שחרורו, אמרה שלי: "אני חושבת שהחלטת ועדת השחרורים היא החלטה סבירה ומידתית. אני לא יוצאת נגדה, ובטח גם לא מברכת בהתרגשות על צאתו של עבריין בכיר מהכלא. אני כן מוטרדת ממידת החמלה האדירה ומנהרות ונחלי החמלה שזורמים לעברו של ראש ממשלה לשעבר, שעשה עבירות קשות והשחית איתו מערכת שלטונית. מפריע לי היעדר החמלה והעניין בגורלם של אנשים ואסירים רגילים. שוויון בפני החוק זה דבר מאוד חשוב בעיניי, וכאן אנשים שליבם מאוד גס כלפי גורלם של אנשים עניים, נרדפים וחלשים, פתאום מת מתמלאים חמלה כלפי אסיר מיוחד".

שלי התייחסה גם לטענות בדבר רדיפה כלפי אולמרט מצד הפרקליטות: "אני דוחה על הסף את הטענות נגד הפרקליטות: אני חושבת שהיא עושה את תפקידה נאמנה; אין שם אף אחד עם אג'נדה נגד אולמרט. אלו האשמות סרק, שגם מחלישות מאוד את הפרקליטות וגורמות בזה נזק לציבור. אלו פשוט היטפלות והאשמות שווא במסגרת הקמפיין הנוכחי להחלשת מעמדה של הפרקליטות.

בואו נזכיר מי רדף את מי: תקופת כהונתו של אולמרט כראש הממשלה לוותה בניסיון למגר את כל מוסדות שלטון החוק, בזה אחר זה – מבקר המדינה, החשב הכללי באוצר, הפרקליטות, בתי המשפט. התקופה הזאת הייתה תקופה מאוד אפלה בניסיונות למוטט את מערכת שלטון החוק. מפלגת העבודה הייתה אז חברה בקואליציה בראשות אולמרט. אני הייתי חברת כנסת בקואליציה הזאת, וזאת הייתה תקופה מאוד קשה, עם שיתוף פעולה מעורר תדהמה של אנשים שלכאורה הם אנשים תקניים ושומרי חוק בניסיון למגר את שלטון החוק".

בעניין הפריימריז לראשות העבודה, אמרה שלי כי "אני לא אדישה לבחירות האלו. אני גם לא שותפה לבוז, לדאחקות ולהקטנת מעמדה של מפלגת העבודה. אני חושבת שאלו פריימריז מאוד חשובים. יש ניסיון להמאיס אותם על הבוחרים החופשיים בכמויות מטורפות של סמסים, הכפשות והשמצות. האדם הסביר שיושב בבית, שהוא מתפקד למפלגת העבודה אך לא במעגלים הפוליטיים הפנימיים, אומר לעצמו 'למה אני צריך את זה, ולמה הם מנג'סים לי?'. זה הלך רוח מאוד מסוכן: יש 55,000 מתפקדים במפלגת העבודה. הם עשו את מעשה ההתפקדות בשלב מסוים שזה נראה להם מאוד חשוב".

ומה באשר לאפשרות קיומם של פריימריז פתוחים? "אם רוצים להמליך מישהו אחר, צריך לדחות את מועד הפריימריז ולקרוא ל'מלכים' חדשים לבוא ולהתמודד בפריימריז. זה לא נעשה. לכן, מי שיעמוד בראשות מפלגת העבודה וישמש מועמדה לראשות הממשלה יהיה אחד מהמתמודדים שמתמודדים בסיבוב הזה. ביניהם צריך לבחור. הרעיון בכללותו של פריימריז פתוחים הוא רעיון שיש בו היגיון מסוים, אבל אין בו היתכנות כל עוד אין לך פרטנרים. אם מפלגת העבודה מרקדת בתוך עצמה עם הרעיון הזה, אבל אין לה שום שותפה – לא משמאל ולא מימין – אז זה יראה בדיוק כמו עוד פריימריז במפלגת העבודה. זה יפה שאנשים מחפשים רעיונות, אבל כשהוגים רעיון כזה, הוא צריך להתכתב עם המציאות. במציאות הנוכחית הוא בלתי ישים לחלוטין".

לגבי סיכוי המועמדים בבחירות הכלליות: "האם יש סיכוי שמישהו מהם באמת יקרא תיגר על נתניהו? במצב הפוליטי הנוכחי זה לא נראה כך, אבל פוליטיקה זה דבר מאוד כאוטי, מאוד נזיל, מאוד משתנה, ויכול להיות שההתמודדות הבאה כלל לא תהיה מול בנימין נתניהו. לכן, אני לא ממהרת להספיד את המפלגה שלי – אני אוהבת אותה, זאת מפלגה חשובה מאוד לציבוריות הישראלית. אני לא שותפה להספדים וללעג ולבוז: אני מעדיפה את הבלאגן של הבחירות הדמוקרטיות על פני דממת הדיקטטורה ששוררת במפלגות אחרות".

שלי התייחסה גם לאופן התפלגות תומכיה סביב המועמדים בבחירות האלו: "זה נכון שהרבה מאוד מהתומכים שלי, ומדובר במעגלים של האנשים היותר קרובים אליי, נמצאים במטה של אבי גבאי ועובדים בשבילו, אבל לא כולם. יש כמה אנשים שמאוד מזוהים איתי ונמצאים אצל עמר, מעטים אצל עמיר, בודדים גם אצל בוז'י, גם אצל אראל יש אנשים שאני מאוד קרובה אליהם. אין ספק שהרוב תומך באבי גבאי. למי שבא אליי ומבקש את ברכת הדרך, אני אומרת שייתכן שאני אומר את דעתי הפומבית רק אחרי הסיבוב הראשון, כשייתכן שעוד לפני כן. זה תלוי במצב העניינים".

שלי פרסה גם את התנגדותה ל"חוק הג'ובים": "החוק הזה חל על שרים ועל ראשי ערים, כשהוא היה אמור לכלול גם את חברי הכנסת – ולצערי חתומים עליו הרבה חברי כנסת, כולל כמה מהסיעה שלי. יש לי איזו תחושה 'עמומה' שבמהלך תהליך החקיקה בכנסת גם יוחדרו אליו חברי כנסת. אין שום מניעה מחברי כנסת ומשרים להיות דירקטורים אחרי שהם פורשים, אם הם מוכשרים לכך – כמה מהם עשו קריירה רצינית על כהונה בעוד דירקטוריון ועוד דירקטוריון; זאת אפילו פרנסה לא רעה בכלל. אף אחד לא חוסם אותם. החקיקה הנואלת והמבישה הזאת – שזה מהרגעים בהם אני מתביישת להיות פוליטיקאית – פשוט נועדה לסלול את הדרך ולהפוך את הכהונה כשר כמשהו שהוא חלק מהרזומה, שמקנה לך עדיפות בכניסה לדירקטוריון. אז אני חשה שאט נפש כלפי עצם חוסר הבושה בכך שפוליטיקאים מכהנים, שנבחרו בידי הציבור, מחוקקים בשביל עצמם חוק שישמן את דרכם אל הסקטור הפרטי. איזה מן דבר זה? זה בלתי נסבל.

אני גם מתנגדת מאוד לצינון של שלוש שנים לקצינים בכירים בקבע ובכוחות הביטחון. זאת אפלייה לעומת כל מקצוע אחר, לרבות העיתונות, שאני באתי ממנה. אני חושבת שאלו אנשים ראויים, שצריכים להיות בתוך המערכת הפוליטית. הצינון הארוך נגדם הוא פחדני – זה פשוט חשש מכך שאנשים מוכשרים וטובים ייכנסו למערכת הפוליטית. אני מאוד מקווה שהחוק החדש הזה לא יעבור, וכמובן שאני הולכת להיאבק בו כדי שלא יעבור. הרבה פעמים מלעיגים את המערכת הפוליטית, ולפעמים שלא בצדק, אבל יש סיבה והצדקה לבוז כלפי החוק הזה, שהוא באמת מביש".

להאזנה לראיון המלא: