"אבי גבאי יכול להציל את מפלגת העבודה. אם ייבחר, נקום מחר לבוקר של סיכוי ותקווה"

10 ביולי, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית הבוקר של רדיו "קול ברמה", בהגשת נועם זיגמן, בבוקר הסיבוב השני של הבחירות לראשות מפלגת העבודה, בהן היא תומכת באבי גבאי. בשלהי דבריה התייחסה גם לשביתת הרופאים בהדסה. מתוך דבריה:

"זיגמן: את תומכת באבי גבאי. למה?

שלי: כיוון שהוא נקי כפיים; כיוון שהוא אמיץ; כיון שהוא אדם מאוד-מאוד מוכשר; כיוון שאני עוקבת אחריו מקרוב מאוד כבר כמעט 3 שנים. הכרנו על רקע מאבק לא פשוט, המאבק על מתווה הגז, שהוא מאבק לטובת אזרחי מדינת ישראל. ראיתי אותו בשעת מבחן ומעשה: איך כשר יחיד בממשלה הוא עומד על שלו, עם בקיאות מאוד גדולה, עם אומץ לב רב. לא מדובר כאן בדבר של מה בכך; מדובר באחד המאבקים הכלכליים החשובים ביותר בתולדות במדינת ישראל. יום-יום ושעה-שעה, הוא הוכיח את עצמו. כך הכרנו, וברגע שמכירים בצורה כזאת, ההערכה מאוד גדולה. המשכתי לעקוב אחריו. ראיתי אדם שפיו וליבו שווים; אדם מחונן מבחינה אינטלקטואלית. גם יש משהו בכברת הדרך שהוא עשה שמעורר כבוד בעיניי: ילד שגדל במעברה האחרונה במדינת ישראל, למשפחה ענייה, וצמח להיות מצטיין בכל מה שעשה – כקצין בצבא, באקדמיה, בעולם העסקים. בשלב מסוים הוא אמר 'די, עשיתי הרבה כסף, אבל מספיק לי. אני לא שייך לאלו שרוצים לעשות עוד ועוד, ועכשיו אני רוצה לשרת את המדינה'. יש לי הערכה גדולה לדבר הזה.

זיגמן: אז אמרת את כל המעלות, אבל יש גם חסרונות לדבר: הבנאדם לא היה אף פעם חבר בקבינט המדיני-ביטחוני; הוא כיהן כשר הממשלה, אבל רק בתקופה קצרה בסך הכול. הוא לא חבר כנסת, ולא יודע מה זאת חקיקה. אז מיד לקפוץ לראשות הממשלה? גם את, כשנכנסת לפוליטיקה, זה היה אחרי שעמיר פרץ נבחר. חיכית תקופה מסוימת, ורק אז התמודדת לראשות הפלגה. הוא לא קופץ מוקדם מדי, ועוד במפלגה שהוא טירון בה?

שלי: התשובה היא לא, כי יש הרבה דרכים להעפיל לראשות הממשלה. קודם, הוא צריך לנצח במפלגת העבודה, בפריימריז דמוקרטיים, שבהם 55,000 איש יצטרכו להכריע את מי הם רוצים בראשות המפלגה. את זה יכריעו המצביעים שלנו: הרוב המכריע של מצביעי מפלגת העבודה הם אנשים חופשיים ודעתניים, שיש להם עמדה משלהם. הם ישימו על המאזניים את כל הדברים, ויחליטו מה ראוי ונכון. ולעניין הניסיון: ראיתי כל כך הרבה אנשים עם הצבר של כל כך הרבה שנים שנות שרידות פוליטית עושים שגיאות כל כך איומות, מועלים בשליחותם, אומרים דבר ונוהגים ההפך, או נוהגים בפזיזות כדי לרצות איזה משב רוח חולף של רצון הציבור. לכן, הוותק הוא לא תמיד לטובתו של האדם, ולפעמים הוא גם לגנותו. לפעמים הוא גם לטובתו. אני לא אומרת את זה, חס וחלילה, על בנאדם ספציפי, אבל זה לא המבחן.

זיגמן: הוא לא הגיע לתקרת הזכוכית בסיבוב הראשון?

שלי: אני מאוד מקווה שלא, ואני עושה כל שביכולתי כדי שהוא ינצח היום. אם את שואל אותי שאלה פוליטית, אני מעריכה שכל האנשים שהצביעו לעמר בר לב, שזה 6%, יצביעו לאבי גבאי; שרוב מי שהצביע לאראל מרגלית יצביע לאבי גבאי; ושחלקים גדולים ממצביעי הרצוג יצביעו לאבי – גם ראשי המטה של הרצוג נמצאים עכשיו במטה של אבי גבאי.

זיגמן: מאיפה את מביאה את הניתוח הזה? כי אלו שניים שהתייצבו בצורה חד משמעית לצד עמיר פרץ.

שלי: נכון, אבל אנשים הם לא בובות על חוט: גם אני, שיש לי השפעה גדולה ומחנה גדול, אמנם הרוב המכריע של האנשים שמזוהים אותי מצביעים לאבי גבאי, אבל יש כאלו שתמכו במועמדים אחרים, ויש גם כאלו שתומכים היום בפרץ. אנחנו לא בצבא, שיש פקודה שצריך לבצע אותה. אנשים הם חושבים. בוודאי שחלקים גדולים מאלו שהצביעו למתמודדים אחרים בסיבוב הקודם הם אנשים שעושים את שיקול הדעת שלהם, ומצביעים לפי נטיות ליבם ולפי השקפת עולמם.

אני לרגע לא אומרת שזה פשוט: יש כאן התמודדות מאוד קשה, ראש בראש, עם מידה רבה של שוויון בין שני המתמודדים בכמות הקולות שהם יכולים להביא. אין שום ספק שרוב הקולות החופשיים והעצמאיים הולכים עם אבי גבאי; אין שום ספק שרוב המנגנון הולך עם עמיר פרץ. לכן, שאלת המפתח היא אם מי ששומע אותנו עכשיו, ושיש לו זכות להצביע היום בקלפי, אכן יגיע ויממש את הזכות והחובה הזאת. יש מעט הזדמנויות לאדם מן היישוב לממש את רצונו ואת השקפתו הפוליטית. זה קורה בבחירות לכנסת, כשכולם הולכים לקלפי ומצביעים עבור המפלגה שאנחנו מזדהים איתה. אבל כאן יש זכות נוספת, עודפת, זכות יתירה – להכריע מי יעמוד בראש מפלגה, שבשבילי היא מאוד חשובה. אני קוראת לכל מי שיש לו זכות להצביע, או שמכיר מישהו שיש לו זכות להצביע, ללכת לקלפי ולעשות זאת.

זיגמן: הזכרתי קודם את עמיר פרץ, ובחירתו אז. שבועיים אחרי, את נכנסת לפוליטיקה בעקבותיו. איפה עבר החתול השחור ביניכם, שבגללו היום את לא תומכת בו?

שלי: אני לא מדברת בכלל במושגים של 'חתול שחור' – זה לא חתול שחור. גמרתי אומר בליבי בכלל, וגם בקמפיין הזה – ואתה יכול לנבור היטב בכל הקלטה אי פעם מאז שנכנסתי לפוליטיקה – שלא לדבר סרה בעמיר פרץ. לא תוכל לשמוע אותי אפילו פעם אחת עושה זאת.

זיגמן: אבל יש שיגדירו שהוא הכניס אותך לפוליטיקה. את חולקת על הדבר הזה?

שלי: בוודאי שאני חולקת. אף אחד לא 'הכניס' אותי לפוליטיקה. הגעתי למפלגת העבודה כיוון שנעשו סקרים שהראו שאני תורמת רבות למפלגת העבודה. הייתי בשיא הבולטות שלי בחברה הישראלית, מזוהה עם השקפת העולם. אף אחד לא 'עשה לי טובה', כמו שאני לא 'עשיתי טובה' לסתיו שפיר, לאיציק שמולי, למיקי רוזנטל כשקראתי להם לבוא למפלגת העבודה וסייעתי להם בפריימריז. אני לא מזכירה להם את זה, ולא דורשת מהם צייתנות או נאמנות אישית. לכן, הגישה הזאת היא מאוד פטרנליסטית. כפי שאני לא עושה את זה לאנשים שאני קראתי להם להגיע ושסייעתי להם להיבחר, אני מציעה שלא ינהגו באדנותיות כלפיי.

זיגמן: ובכל זאת אשאל שוב: שימי את האצבע על השנה, על החודש, ששם נפרדו דרככם?

שלי: אני מעריכה את העקביות שלך, אבל אני אגיד שוב את המשפט שאמרתי: אני מדברת בעד המועמד שאני מאמינה שהוא יכול להציל את מפלגת העבודה ולגרום לכך שמחר נקום לבוקר של סיכוי ותקווה. בשביל להצביע למועמד אחד, לא צריך להשמיץ מועמד אחר ולא צריך שזה יקרה גם עכשיו.

זיגמן: אז אם עמיר פרץ מנצח הערב, את משתפת איתו פעולה? הכול כרגיל?

שלי: חד משמעית, יש לי רקורד מוכח בעניין הזה. אני מכבדת החלטות דמוקרטיות. מעולם לא הייתי מאלו שאיימו בעזיבה, בהפיכת שולחן. מהיום שהגעתי למפלגה, נשארתי בה בעקביות וכיבדתי כל החלטה. אין לי שום כוונה לשנות את המנהג הזה.

שלי: קצת מציק לך לראות את רשימת התמיכה שלו, כשביניהם יושב ראש ההסתדרות, כשיש שיאמרו שגם המנגנון של ההסתדרות יפעל לטובתו?

שלי: לא 'יש שיאמרו' – זאת עובדה. המנגנון אכן מגויס לטובתו. אם אתה שואל אותי במונחים פוליטיים, יש כאן מאזן כוחות יפה של מאסה גדולה של מצביעים דעתניים, חופשיים, מול מנגנון. זה יהיה קרב מאוד מעניין ומרתק, ואגב גם מאוד נדיר – רוב המפלגות היום הן מפלגות דיקטטוריות, ואין את החיזיון שבו אנשים מבקשים את אמונו של הבוחר, מדברים לליבו של הבוחר ומנסים לרצות אותו, במובן הטוב של המילה. אני באמת לא יודעת איך זה ייגמר. אני חושבת שלאבי יש סיכוי טוב לנצח, אבל זה מאבק לא פשוט.

זיגמן: זה יהיה צמוד? זה יהיה באחוזים ניכרים?

שלי: להערכתי זה צמוד, אבל אתה יודע, אתה מתחיל את הבוקר בסוג מסוים של הערכה, ונראה איך יימשך היום. בוודאי שנהיה יותר חכמים בהמשך היום.

זיגמן: שאלה נוספת: למה לא שמענו את הקול שלך בצורה בולטת במאבק הרופאים בהדסה עין כרם?

שלי: שמעת את הקול שלי בצורה מאוד צלולה וברורה. אתה מוזמן לעשות 'גוגל', ולשמוע את קולי. אני הייתי מאוד בעד הרופאים. אני חושבת שהם ניהלו מאבק הירואי; מאבק לא רק להצלת חייו של הילד האחד שהם מטפלים בו, אלא אפילו יותר מזה – הם לקחו אחריות יותר גדולה, וביקשו לשים חומה בפני תופעה שבעיניי היא מאוד מסוכנת, והיא התופעה של תיירות מרפא. היא גורמת להפרטה מאוד קשה של בתי החולים שלנו, ובסופו של דבר, מטעמים כספיים ומסחריים, גורמת לכך שגם ברגעים קטנים וגם באופן מערכתי יועדף העשיר שבא מחו"ל על פני הילד שלנו. אני תומכת בהם גם ערכית וגם רגשית, אני מודה".

להאזנה לראיון המלא: