שלי על "משחקי הכס": "לא יכולה שלא לעשות את ההקבלה לעולם הפוליטי"

18 ביולי, 2017

שלי התראיינה לתכנית "הצינור" בערוץ 10, בהגשת גיא לרר, כפרשנית פרק הפתיחה של העונה השביעית של "משחקי הכס". מתוך דבריה (לצפייה):

"לרר: הבנו שקמת ב-4 בבוקר כדי לצפות בשידור הפרק. מתי הפעם האחרונה שקמת בשעה כזאת?

שלי: האמת שלא התכוונתי לקום בשעה הזאת, כי יש יום חקיקה מטורף בכנסת, אבל לא התאפקתי, קמתי, וצפיתי כמעט בלייב, בעיכוב של 10 דקות.

לרר: אז קצת ספרי לאנשים על הפרק הראשון, על העלילה. אנשים מתוחים...

שלי: מעל כל הסכסוכים בין שבע המשפחות, בסוף יש אויב גדול מאוד שמגיע מבחוץ, עם החורף שמגיע וה"הלכים הלבנים". השאלה הרובצת היא האם כל האויבים האלו ישכילו לשתף פעולה מול האויב האמיתי.

לרר: אנחנו נצליח לסחוב ראיון שלם בלי שום הקבלה לפוליטיקה הישראלית, או מפלגת העבודה בפרט?

שלי: זה תלוי בך...

לרר: אני מנסה להתאפק...

שלי: אני לא מצליחה לראות את זה בלי לראות הקבלות לפוליטיקה. אני חובבת סיינס-פיקשן ומדע בדיוני מאוד ותיקה, ובכל זאת, אין ספק שזה משרטט איזשהו עולם שהוא הרבה יותר הירואי, גדול, ספקטקולרי.

לרר: טוב, אז אנחנו לא יכולים להתאפק... אנחנו מדברים על שבעה כוחות מנותקים זה מזה, שפועלים בנפרד, וצריכים רק להתאחד כדי לנצח את האויב הגדול – אך לא מצליחים שנים על גבי שנים, ודוקרים אחד את השני בגב. מזכיר לך בכל זאת את מה שקורה במפלגה שלך?

שלי: אני נאלצת לדחות את הדימוי הזה על הסף. ההקבלה למה שקורה במפלגת העבודה – עם כל הכבוד לנו, ויש כבוד – היא הקבלה קצת מוגזמת, כי כאן מדובר במשהו מאוד גדול. וגם לגבי הכוח שמגיע מבחוץ, אתה לא יכול להקביל את הליכוד או את בנימין נתניהו ל"הלכים הלבנים" ולחורף שמגיע.

לרר: אבל אחרי שגבאי ניצח את כוחות הרוע הפנימיים, יש סיכוי להניח את משקעי העבר, לחבור ולהיפטר מהסכינאות ויתר הדברים המוכרים?

שלי: אני מאוד אשמח להגיע לעידן של שיתופי פעולה והרמוניה. זה אף פעם לא משחק סכום אפס: זה לא שכולם מתחבקים, מתנשקים ואוהבים אחד את השני עד בלי די, אבל גם לא צריכה להיות שנאת דמים – כמו חתונת הדמים, אם אנחנו מדברים על "משחקי הכס". ועוד קצת פרופורציות: המפלגה שלי הייתה בשיא תהילתה כשהסכסוכים בה היו הרבה יותר קשים ומרים מאשר היום. אז זה היה יותר דומה למה שקורה במשחקי הכס".