שלי ברדיו דרום: "פיטורי העובדים ב"חיפה כימיקלים" הם לא פחות מאסון. למה הממשלה לא עושה דבר?"

2 באוגוסט, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "בוקר טוב דרום" ברדיו דרום, בהגשת דוד יוסוב, על רקע הודעת הנהלת "חיפה כימיקלים" כי תסגור את מפעליה ותפטר את 1,500 העובדים.

להאזנה לראיון המלא:

"יוסוב: את שומעת את הזעם הגדול בקולו של בני ביטון, ראש עיריית דימונה. איך את מתייחסת להודעה הבוקר של הנהלת "חיפה כימיקלים"? אומר לנו בני ביטון שזה מהלך טקטי ולא סופי.

שלי: גם אני חושבת שזה מהלך טקטי ולא סופי. אני מזדהה לחלוטין עם הזעם והכאב של ראש עיריית דימונה, שהיה מתריע בשער, וחזר ואמר שוב ושוב שאנחנו צפויים לטרגדיה מאוד גדולה ולאסון. זה לא פחות מאסון: פיטורים של כל כך הרבה אנשים זה לחרב בתים, בזה אחר זה. פיטורים זה הדבר הנורא ביותר בחייו של אדם, אחרי מות אדם קרוב. זה להרוס בתים בישראל, ממש ככה. והעניין הוא שזה נעשה בצורה כל כך פושעת, כל כך מזניחה, כל כך לא בלי ברירה. הייתה ברירה.

יוסוב: לסגור את מיכל האמוניה היה צריך. על זה אין חולק, נכון?

שלי: על זה אין חולק, אבל אנחנו יודעים את זה כבר 4 שנים. זה לא איזה אסון טבע, או רעידת אדמה, שקרתה ביום בהיר אחד...

יוסוב: אז אולי ההנהלה שם התמהמהה במציאת חלופות? גם אצלם יודעים את זה 4 שנים.

שלי: בוודאי שכן. יש לנו כאן טרגדיה שמורכבת מאזלת יד וגם מזדון של כמה גורמים שהיו צריכים לקחת אחריות. אנחנו יודעים שפתרון הקבע הוא הקמת מפעל סמוך לדימונה שנשען על גז טבעי ושהוא מייצר את האמוניה. זה פתרון הקבע. הכשל במכרזים במפעל הזה הוא תוצאה, בין היתר, של מחיר מאוד גבוה של הגז הטבעי, ושל העובדה שאף אחד לא רצה להתמודד בסופו של דבר. את הדבר הזה אפשר היה לפתור; בינתיים אפשר היה לייצר המון חלופות: כמו, למשל, הבאת גז מירדן; או כמו הבאת גז בספינות קטנות. כל הדברים האלו עוכבו.

יוסוב: למה לא עשו את זה?

שלי: למה? כיוון שמבחינת בעלי המפעל, הייתה כאן תרנגולת שלאורך שנים הטילה ביצי זהב. הם עשו הון תועפות על גב המפעל הזה. אין להם עניין לייצר חלופות, כי אז, זה לא שהם לא ירוויחו כסף, אלא שהרווחים שלהם קצת יפחתו. אז למה לסחור בבני אדם, בעובדים?

יוסוב: מעבר להנהלה, אין לך מה להגיד לממשלה, שגם היא עמדה מהצד?

שלי: בוודאי. קודם כל, יש כאן בעל עסק שלא אכפת לו כלום – הוא רוצה למקסם רווחים. מבחינתו הוא יכול להשתמש בעובדים כאוות נפשו. אבל אין דין ואין דיין? איפה הממשלה? המשאב בידיה, הרגולציה בידיה. היא יכולה לעשות אלף אחד דברים, ובכל זאת אנחנו רואים היעדר התערבות מוחלט, או התערבות שלא כוללת לקיחת אחריות אמיתית על המהלך מתחילתו ועד סופו. הרי כמות הנפגעים כאן היא כל כך אדירה. תאר לעצמך שאחוז אחד מהאנשים האלו היו נפגעים, חלילה, בפיגוע טרור – היינו רואים כבר ישיבות קבינט חמורות סבר; היינו רואים את כל הממשלה מתגייסת. וכאן זה 'רק' פיטורים.

יוסוב: אבל גם את חברת כנסת, גם את מחוקקת, וכך גם אנשי הסיעה שלך. מה אתם עשיתם בעניין הזה?

שלי: מה זאת אומרת? אנחנו מחזיקים בידינו את הממשלה? אנחנו חברי אופוזיציה.  

יוסוב: נכון, אבל גם לאופוזיציה יש כוח. אתם אנשי ציבור, חברי כנסת בעלי השפעה, ואתם יכולים להשפיע.

שלי: נכון, ואני עשיתי כמיטב יכולתי – גם בוועדת הכספים, גם באופן ציבורי. לחוקק חוק אי אפשר כאן – הברז הוא בידיה של המדינה, השליטה היא בידיה של הממשלה. האופוזיציה יכולה להעלות את הנושא על סדר היום; לזעוק את זעקת העובדים; לתבוע לכנס את ועדת הכספים; לבקר את ממשלה; לא לתת לנושא הזה לשקוע מתחת לפני השטח, כפי שמנסים כל הזמן לעשות. אבל על הממשלה למשול. כפי שלממשלה יש אחריות על ביטחון המדינה, כך לממשלה יש אחריות על הביטחון התעסוקתי ועל פרנסתם של האזרחים.

יוסוב: משפט סיכום שלך...

שלי: שני דברים: אחד, אני מאוד חוששת שכל התרגיל הזה מטרתו לפטר את העובדים, ואחר כך להביא עובדים זולים במקומם, דבר שהוא תרגולת ידועה. אני מזהירה מפני הדבר הזה. הרי התעשייה הישראלית לא יכולה לתפקד בלי אמוניה, כך שהאמוניה תהיה, אבל העובדים כבר לא יהיו, וייקחו אחרים במקומם. שנית, אני קוראת לממשלה לקיים כינוס חירום דחוף, היום, ולפתור את הבעיה הזאת בהקדם".