שלי על סגירת מפעלי "חיפה כימיקלים": "אלפי משפחות סופגות טלטלה איומה בשל התנהלות הבעלים והממשלה"

2 באוגוסט, 2017

שלי התראיינה לתכנית הכלכלית "שש כלכלי" ב"כאן 11", בהגשת דב גילהר וקרן אוזן, על רקע הודעת חברת "חיפה כימיקלים" לפיה תסגור את מפעליה בדרום ובצפון, ובכך תביא לפיטורים המוניים של כ-1,500 עובדים. מתוך דבריה (לצפייה):

"אוזן: זאת לא הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה לצערי, שנראה את התמונות האלו. אנחנו מדברות כבר על ממש גל פיטורים – גם ב"טבע", גם במפעל "אמיליה" בירוחם, ועכשיו גם בתמונות הקשות שמגיעות אלינו מ"חיפה כימיקלים".

שלי: הדברים הם קשים, אבל גם הסיטואציה קשה: תחשבו מה המשמעות של זה לאדם שמפוטר בגיל הזה – ואני מניחה שהוא צעיר ממני בכמה שנים, אבל בטח מבוגר בשוק העבודה. לשני האנשים שדיברתם איתם, גם ראש הוועד וגם העובד שהתפרץ מדם ליבו, אין שום מוצא. פיטורים הם הטראומה הקשה ביותר בחייו של אדם, אחרי מות אדם קרוב – על פי כל המחקרים. מדובר בזעזוע ובטלטלה איומה לאלפי משפחות, כשאנחנו מדברים במצטבר. הדבר הכי כואב והכי קשה – והוא נכון גם ל"חיפה כימיקלים", דרום וצפון, והוא נכון גם ל"טבע" – שאלו פיטורים מיותרים. לא כלכליים, לא מוסריים.

אוזן: כי מה? כי המפעל ירוויח, ועכשיו פשוט ירוויחו שם קצת פחות?

שלי: אני אגיד לך את השורה התחתונה: את העובדים האלו צריך. המשק הישראלי לא יכול בלי אמוניה, ויהיה פתרון. אבל כשהעובד שדיברתם איתו דיבר על רשות השידור, הוא ידע על מה הוא מדבר. הוא התכוון לכך שאחרי שיפטרו אותם, וכשהם כבר יהיו בבית, יביאו עובדים חדשים וזולים יותר. כמה שהאנשים האלו מרוויחים מעט, יביאו עובדים שירוויחו עוד פחות, עם פחות זכויות ופחות וותק, אולי אפילו עובדי קבלן. וכאן עושים סיבוב על האנשים האלו. ואם אנחנו עושים את ההקבלה, אז כנ"ל ב"טבע": הפיטורים של 3,500 עובדים ב"טבע" נעשים בעוד מתפרסמות מודעות דרושים לאותם מקצועות בדיוק שמפטרים בהם, ברמת חובב שבדרום ובכפר סבא.

אוזן: אז רוצים לחסל את העבודה המאורגנת?

שלי: זה לא רק חיסול העבודה המאורגנת. במקרה של "טבע" זה גם תשלום מס ראווה כדי להוכיח, לכאורה, התייעלות – בשביל מחיאות הכפיים על כך שמפטרים ו'מתייעלים'. אבל על חשבון מי הם 'מתייעלים'? על חשבון פועלי ייצור, בזמן שעלות השכר של המנכ"ל עשויה להגיע ל-34 מיליון שקלים בשנה. זה דבר מטורף ובלתי אפשרי. הרי בשכר שלו אפשר היה למנוע לפחות 70 אחוז מהפיטורים. יש כאן משהו מעוות לחלוטין מבחינה מוסרית. ולגבי סיפור האמוניה... אני לא יודעת מה יותר חמור, אבל באמת שהכתובת הייתה על הקיר.

אוזן: אבל אם קוראים את המכתב ששולחים היום מהנהלת "חיפה כימיקלים" לראש הממשלה ולעובדים, הם כותבים 'אנחנו כבר שלושה-ארבעה חודשים לא מייצרים כי לא מזרימים אמוניה, אנחנו מפסידים מאות מיליוני שקלים, אז אנחנו נאלצים לסגור'. למי להאמין?

שלי: לשניהם. גם הממשלה לא בסדר, ויש לה אחריות. אם היה מדובר, חס וחלילה, בפיגוע עם אחוז אחד מהנפגעים שיהיו כאן כתוצאה מהגל הזה, היה כבר מתכנס קבינט מדיני-ביטחוני וכל המדינה הייתה רועדת.

גילהר: אבל יצא מכרז, והמכרז נכשל. זה לא שלא ניסו.

שלי: אתה יודע למה המכרז נכשל? בגלל מתווה הגז. כיוון שיש מונופול בגז, ומחירי הגז בישראל הם מופקעים, לא היה כדאי ליזמים להתמודד במכרז הזה. זה נורא פשוט. וזה חוזר אל הממשלה, שיצרה מונופול שגובה על הגז מחיר שלא עומד בשום סטנדרט ובשום תחרות בעולם. לכן, לא כדאי לגשת לזה.

גילהר: דיברת על העובד שפנה מדם ליבו לראש הממשלה. יש משהו שנתניהו והממשלה יכולים לעשות? זה מפעל פרטי. הם יחלצו כל מפעל שנקלע לקשיים?

שלי: לא כל מפעל שנקלע לקשיים, אבל כאן הכתובת הייתה על הקיר. הנהלת המפעל אומרת 'כמה חודשים', אבל היא יודעת כבר ארבע שנים שצריך לפנות את מיכל האמוניה. רק שמיכל האמוניה הייתה תרנגולת שמטילה ביצי זהב – היא הכניסה רווחי עתק לבעלים.

גילהר: רוב זה הלך לייצוא, ולא לצריכה מקומית.

שלי: למשל, כן, אבל מדובר בהתעשרות בלי מאמץ בכלל. אם הם יאמצו את פתרונות הביניים, עד שיוקם מיכל האמוניה סמוך לדימונה – וזה הדבר שצריך לקרות, וכאן יש אחריות דחופה ביותר לממשלה – זה לא שהם לא ירוויחו ויתחילו להיות חברה מפסידה, אלא שהם פשוט ירוויחו קצת פחות. זה הכול. אז יש כאן גם בעלים תאבי בצע, וגם ממשלה שאין לי מילים מספיק קשות לתאר את חוסר המעש שלה. מכל זה ביחד, בסוף מי משלמת את המחיר? החוליה החלשה ביותר".