שלי על פיטורי 1,500 עובדי "חיפה כימיקלים": "הממשלה לא עושה דבר כדי למנוע את הפיגוע ההמוני הזה"

2 באוגוסט, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "יוסי של ערב" ברדיו גלי ישראל, בהגשת יוסי בן עטר, והתייחסה לחשדות הפליליים כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו וכן להכרזתה של הנהלת "חיפה כימיקלים" על אודות סגירת מפעלי החברה בדרום ובצפון, דבר שיוביל לפיטורים המוניים של כ-1,500 עובדים.

להאזנה לראיון המלא:

"בן עטר: עוד רגע נדבר על העובדים בחיפה כימיקלים, אבל קודם כל התייחסות שלך לחקירות סביב ראש הממשלה נתניהו. אנחנו רואים את ראש הסגל שלו לשעבר, ארי הרו, בדרך להפוך לעד מדינה בפרשות "1,000" ו-"2,000". כמובן שיש גם את מיקי גנור בפרשת הצוללות, וגם שרה נתניהו נחקרת היום. מהי הזווית שלך?

שלי: קודם כל, אני חושבת שהעובדה שארי הארו הופך להיות עד מדינה היא מאוד דרמטית בחקירה, כי מדובר באדם שהיה הכי קרוב וצמוד אליו. אני מניחה שלא היה נחתם איתו הסכם עד מדינה, אלמלא הייתה לו "סחורה", במרכאות כפולות ומכופלות, לספק. לכן, זה מאוד משמעותי. היום התעורר ויכוח האם במקרה שיוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה הוא יצטרך להשעות את עצמו. שמעתי את שרת המשפטים איילת שקד אומרת שלא, ואני רוצה לחלוק עליה באופן נחרץ וחד-משמעי. ראש ממשלה לא יכול לשבת על ספסל נאשמים ולהנהיג את המדינה. כבר היינו בסיטואציה הזאת עם אולמרט, וגם אצלו היה ברור שהוא לא יכול להמשיך.

בן עטר: אבל היינו בסיטואציה כזאת גם עם אביגדור ליברמן, שבעודו מכהן כח"כ וכשר הוגש נגדו כתב אישום, ואחר כך הוא זוכה.

שלי: אין לי שום כוונה לגונן על אביגדור ליברמן, אני רק אומרת שמדובר בראש ממשלה במדינה מורכבת, קשה ובעייתית, שמציבה בפנינו אתגרים רבים מאוד, כמו שכולנו יודעים. אם אתה שואל את עמדתי העקרונית, ברור שפוליטיקאי לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו כשמוגש נגדו כתב אישום, ובטח שלא ראש ממשלה. נכון שהחוק לא מחייב זאת – אם כי יש את הלכת דרעי-פנחסי לגבי שרים כשהם מורשעים. אני לא רואה אפשרות שראש הממשלה ימשיך לתפקד, אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום.

ויש לי הערה שלישית לגבי עניין חקירת מעונות ראש הממשלה, כשמי שנחקרת בעניין זאת רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו: אני לא מבינה למה החקירה היא נגדה, ולמה היא צריכה לשאת בכתב אישום כזה ולא הוא. הבית הוא של שניהם, הבתים הם של שניהם. הסיפור הזה שבו רעייתו של איש ציבור לוקחת על עצמה את האחריות לדבר שקרה בין כתלי הבית, במקום שאיש הציבור ייקח אחריות, לא מקובל עליי. זה לא היה מקובל עליי גם כשנילי פריאל נשאה באשמת העסקת העובדת הזרה הלא-חוקית במקום אהוד ברק; זה לא היה מקובל עליי כשאשתו של היועץ המשפטי הקודם לקחה על עצמה את האחריות. לכן, כאן אני מסתייגת ממושא החקירה.

בן עטר: נושא אחר לגמרי: הסיפור של "חיפה כימיקלים" מלווה אותנו בשנים האחרונות – הרבה מאוד דיונים בבתי המשפט, שרי אנרגיה שמנסים לפתור את הבעיה הזאת. אנחנו רואים בסוף, בשורה התחתונה, שהקורבן הם 1,500 העובדים, שבשבוע הבא יהיו מחוסרי עבודה.

שלי: הגדרת את זה מצוין. הרבה אנשים פשעו וחטאו כאן – אם בתאוות בצע, אם בהזנחה פושעת. בסוף מי שמשלמת את המחיר זאת החוליה החלשה ביותר, שאין בה שום אשם. ארבע שנים הנהלת מיכל האמוניה ו"חיפה כימיקלים" יודעת שהיא תצטרך לפנות את המיכל ולרוקן אותו, ודבר לא נעשה. מדובר בתרנגולת שהטילה ביצי זהב; בבעלים ובהנהלה שהתעשרו מקיומו של מיכל האמוניה. 'תרנגולת שמטילה ביצי זהב' זה הביטוי הכי מדויק לתאר את מה שקרה. וגם עכשיו – אם הם יקחו על עצמם ויישאו באיזשהו שלב ביניים, עד שיוקם מפעל אמוניה בטיחותי בגז טבעי בדימונה – גם אז זה לא שהם יפסידו כסף, אלא שהם רק ירוויחו קצת פחות.

מנגד, יש לך ממשלה עם אזלת יד מזעזעת, שלא מצליחה להוביל ולו מהלך אחד, שהוא אפילו לא רק לטובת העובדים, אלא גם לטובת התעשייה הישראלית. בסוף הדבר הכי נורא הוא שכן ימצאו פתרון, כי הרי חייבים אמוניה לתעשיות חיוניות, אבל אז העובדים כבר יהיו מפוטרים, ובמקומם ייקחו עובדים אחרים, זולים יותר וצעירים יותר. זה דבר שהוא בלתי נתפס.

בן עטר: איך לדעתך צריכים לפעול העובדים של "חיפה כימיקלים"? את מבקרת כאן בחריפות את ראש הממשלה ואת הנהלת "חיפה כימיקלים".

שלי: העובדים צריכים להילחם, והם נלחמים. אתה יודע, פיטורים הם הטראומה השנייה בחייו של אדם, אחרי מות אדם קרוב. עולמך חרב עליך – אתה לא יודע מאיפה לפרנס את משפחתך. מדובר באנשים לא צעירים, בעבודה מאוד ספציפית, והם לא ימצאו עבודה חלופית. אולי, אם יהיה להם מזל, הם יהיו עובדי ניקיון של קבלן בחצי משרה. אלו משפחות שלמות שנחרבות; זה פיגוע המוני, והעובדים פה נלחמים על חייהם. אני כחברת כנסת, ואני בטוחה שגם חבריי, נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שהדבר הזה לא יקרה – אבל הממשלה חייבת להתגייס כאילו קורה כאן פיגוע המוני. לא פחות מזה. ואני לא רואה כאן התגייסות כזאת.

ועוד דבר אחד שצריך לזכור: יצא כבר מכרז למפעל אמוניה סמוך לדימונה. זה יכל להיות פתרון לכל המשבר הזה. המכרז הזה לא צלח, בגלל שהגז הטבעי בישראל הוא כל כך יקר ובמחיר מונופוליסטי, כך שלא השתלם לאף אחד לגשת למכרז הזה. כאן אנחנו חוזרים לחטא הקדמון של מתווה הגז, שקיבע מחיר מטורף לגז הטבעי, מחיר שאין כמוהו בעולם, לטובת חברות הגז הפרטיות – ושוב, על חשבון האזרחים הרגילים".