שלי ברשת ב': "הימין עושה דה-לגיטימציה למוסדות שלטון החוק. רצח רבין הוא תזכורת למה שהסתה שכזאת עלולה לגרום"

31 באוקטובר, 2017
האזינו:

שלי התראיינה ל"הבוקר הזה", יומן הבוקר של רשת ב' בהגשת אריה גולן, ועסקה במספר עניינים: אפשרות פרישתו של חה"כ זוהיר בהלול מהכנסת בצל אי נכונותו להשתתף בכנס לציון 100 שנה להצהרת בלפור, המודעה הרשמית החלולה שפורסמה לקראת העצרת לציון רצח רבין וכן הניסיונות של ראש הממשלה נתניהו וסביבתו להפעיל לחצים כלפי שומרי הסף, לקראת אפשרות של הגשת כתב אישום נגדו.

להאזנה לראיון המלא:

"שלי: שמעתי את צחי הנגבי מסביר בראיון שנערך עכשיו אצלכם שתפקידה של המשטרה אינו להשיג תשתית ראייתית להגשת כתבי אישום.

גולן: לא, להשיג אותה אבל לא להגיד שזה זה.

שלי: לא, הוא אמר יותר מזה: שתפקידה של המטרה אינו להציג תשתית ראייתית, אלא לחקור. כך הוא לקח את זה עוד צעד קדימה. יש לי חשש גדול, אולי אפילו ידיעה, שהעסקה הזאת בין סיעות הקואליציה הייתה ידועה מראש. אני חושבת שכל מרכיבי הקואליציה יודעים שחוק למניעת חקירות ראש הממשלה לא יעבור, בטח לא רטרואקטיבית – הוא לא חוקתי ולא שוויוני. לכן, מלכתחילה הייתה הסכמה על כך שייחקק חוק לפיו המפכ"ל לא יוכל להמליץ על כתב אישום. וכך, כובד המשקל יועבר מעכשיו אל היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, כשהלחץ עליו מאוד יגבר – מתוך תקווה של ראש הממשלה שמנדלבליט בכל זאת מחויב לו כל כך, עד כדי כך שהוא לא יגיש כתב אישום, אם לא תהיה המלצה מפורשת של הממשלה. זה נשמע מסובך, אבל זה מאוד פשוט.

גולן: ויש גם פרקליטות באמצע.

שלי: נכון. ואת כל הדברים האלו אני אומרת בהסתייגות כוללת ורחבה: אני סומכת על המשטרה, אני סומכת על היועץ המשפטי לממשלה, אני סומכת על הפרקליטות. אני בטוחה שהם מחויבים לצדק, לאמת ולטובת הציבור, ולא חייבים דבר לאיש – גם אם הוא מינה אותם.

גולן: בואי נדבר על מה שקורה אצלך במפלגת העבודה: את תצטערי מאוד אם חבר הכנסת זוהיר בהלול יעזוב את המפלגה ויתפטר מהכנסת, בגלל שלא הגיע לאותו כנס מתוכנן לציון 100 שנה להכרזת בלפור?

שלי: בוא נחלק את זה לשניים: אני מחבבת את זוהיר בהלול, ואני חושבת שאפילו יצא לנו שלושתנו לעבוד ביחד ברדיו. אני מכירה אותו היטב: הוא חי בחברה יהודית-ישראלית, מחבב אותה; הוא לא אדם שעוין לישראליות ולתקומת העם היהודי בארצו. לכן, בואו נרסן את התגובות הרפלקסיביות להתנהלות של כל ערבי באשר הוא בכנסת ישראל.

גולן: את מי את רוצה לרסן? את תגובות השמחה בסביבתו של אבי גבאי, היושב-ראש?

שלי: אני לא שמעתי שום תגובת שמחה מכיוונו של אבי גבאי.

גולן: הם אומרים 'נמאס לנו מהקיצוניות שלו, הוא בסוף דרכו, שיילך'.

שלי: תקשיב, אני הייתי אתמול שעות ארוכות ליד אבי גבאי, שהיה בכנסת. דיברתי איתו עד שעת לילה מאוחרת בעניינים שונים ומשונים, והנושא הזה לא עלה בכלל. רק בבוקר גיליתי את זה. אני לא מקבלת תדרוכים של מקורבים – הוא איש עם הרבה יושרה ואומץ לב, וכשיש לו משהו להגיד הוא אומר את זה בעצמו. לכן, אין לי שום עניין להתייחס לאמירות של מקורבים כאלו ואחרים, שבדרך כלל מתברר שהם לא מקורבים של אף אחד.

גולן: הוא לא קורא לו להישאר...

שלי: זאת דרישה מיו"ר מפלגה לקרוא לח"כים שעוזבים להישאר? עזבו לפניו ח"כים נוספים.

גולן: אבל יש כאן חבר כנסת ערבי ועם הדילמות והבעייתיות המיוחדות שלו. זה לא עוד חבר כנסת שנמאס לו ומחליט שהוא הולך למקום אחר.

שלי: כן, אבל יחד עם זה אתה מבקש קריאת 'אל תלך', ולא יצאה קריאה כזאת לא לאראל מרגלית וגם לא לפרופ' עמנואל טרכטנברג. זה לא משום שאין הערכה כלפיהם, אלא משום שיש כבוד להכרעות אישיות של אדם האם מתאים לו להישאר במסגרת כזאת או אחרת, מסיבות כאלו ואחרות.

גולן: אולי זה גם קשור לכך שהוא לא רוצה את הרשימה המשותפת בקואליציה...

שלי: אז יש משהו שחשוב לי לומר: יש קונפליקט מובנה בלהיות ערבי בתוך מפלגה ציונית. אי אפשר להתכחש לזה. את הקונפליקט הזה חיו כל חברי הכנסת הערבים שהיו במפלגת העבודה לדורותיה. לחטט בתוך הקונפליקט זה דבר שאין לי שום כוונה לעשות. אני לא מצטרפת לבדיקה בציציותיו של כל אחד; כי כשמתחילים לבדוק בציציותיו של כל אחד – כל ערבי ואחר כך כל שמאלני – זה זולג לדה-לגיטימציה טוטאלית של כולם, ואז בסוף לא יישאר אף אחד. הרי מי מחפש פה בסופו של דבר סממני פטריוטיזם מטעם הוועדה מטעם עצמה לבחינת הפטריוטיזם? זה הימין. ואם מי הם כבר הוציאו מהכלל? הם הוציאו את נשיא המדינה ראובן ריבלין, שהוא איש ימין; הם הוציאו את בוגי יעלון, שהוא איש ימין; הם מוציאים את כל מוסדות שלטון החוק; ואת מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך. בזה אחר זה.

זה בדוק אותו דבר: אני לא מוכנה להיות במקום שבו עושים בית דין שדה לכל אדם כדי לבדוק אם הוא מספיק ציוני. אני חושבת מי שצריך לבדוק את עצמו בציציותיו אם הוא מספיק ציוני, הם כל אלו שמוציאים מהכלל את עצמם את השב"כ, את המשטרה, את בתי המשפט, וכן הלאה...

גולן: השאלה אם המהלך הזה הוא לא המשך לאמירה 'אני לא רוצה לשבת עם הרשימה המשותפת'. בקיצור, השבירה הגדולה ימינה בהובלתו של מר גבאי.

שלי: אני לא רואה שום שבירה ימינה. אני חושבת שגם אצלך כבר התראיינתי על כל הדברים האלו. אתה יודע, כשאתה עומד בראש מפלגה ואתה יו"ר חדש, יש לך מיקרופון גדול ביד וכל קצה הברה שלך זוכה לפרשנויות מכאן ועד הודעה חדשה. אני יודעת את מה שאני רואה: שיש לנו יו"ר מפלגה שהוא שוחר שלום, שהוא ציוני, שעמדותיו בעניין צדק חברתי דומות לשלי, גם אם לא זהות. אני סמוכה ובטוחה שאם וכאשר הוא ירכיב את הממשלה, ויהיה ראש הממשלה, הוא יהיה אקטיבי ביותר בכל הנוגע לעשיית שלום ולניסיונות הגעה להסדר מדיני. מי שצריך לקשוט עצמו ולבדוק האם הוא פועל נגד מוסדות המדינה ונגד אישים מרכזיים, זאת בוודאי לא מפלגת העבודה.

גולן: הזכרת את המילה "שלום", והיא נעדרה, כמו גם המילה "רצח", מהמודעה שקראה לציבור לבוא במוצאי שבת לאירוע לזכרו של יצחק רבין. את יצאת נגד הניסוחים האלו, אבל גם מפלגת העבודה שלך מתייחדת עם זכרו של יצחק רבין ז"ל באנדרטת הזיכרון, וגם במודעה שלה אין את המילה "רצח". מה קורה פה?

שלי: לא קורה שום דבר. אני קיבלתי אינספור הזמנות לאותו אירוע שאנחנו עושים בכל שנה – אגב, אירוע קטן, אינטימי, באנדרטה, ולא בכיכר. אתה מדבר על צילום מתוך אחת הקבוצות בפייסבוק – לא מודעה כמו זו שפרסמו מארגני עצרת, על עמוד שלם בהארץ שיש בו מספיק מקום לפרסם גם את מגילת העצמאות וגם את מגילת איכה ביחד. בסוף, אתה קורא את המודעה, ולא רק שהמילה "רצח" לא מופיעה שם, שזה דבר בפני עצמו, אלא שבכלל אין שם שום מסר שנובע מהנצחתו של ראש ממשלה בישראל שנרצח.

גולן: גם המילה "שלום" לא מופיעה שם, וכבר דיברנו על זה ביום ראשון בבוקר.

שלי: זה לא רק זה: אפילו צמד המילים "די לאלימות" לא היה; כאילו לא היה דבר. כאילו לא הייתה הסתה; כאילו לא נאבקים באלימות.

גולן: בינתיים הם תיקנו את זה.

שלי: נכון, ואני רוצה לברך אותם על התיקון. אני גם רוצה להדגיש שההערה שלי הייתה הערה לסדר בלבד, על הריקנות מתוכן של אותה מודעה. אני אבוא לכיכר, ואני קוראת לציבור להגיע לכיכר. זאת עצרת שגם אם הניואנסים של ההזמנה שלה לא בדיוק לרוחי, בוודאי שהיא מבטאת את השקפת עולמי ואת הרצון שלי לבוא ולהזכיר. זה מתקשר למה שאמרתי קודם: רבין לא נפטר בשיבה טובה, מוקף בנכדיו אחרי שיצא לפנסיה, אלא נרצח רצח פוליטי, אחרי שדמו הותר ואחרי שהוא היה קורבן להסתה. לכן, כל אלו שמוציאים מן הכלל, בזה אחר זה, את כולם, כך שלא נשאר כמעט אף אחד, צריכים לזכור היטב בעקבות אותו רצח ששינה את פני החברה הישראלית מה הסתה כזאת עלולה לייצר בסופו של יום".