שלי: "יש את ההסתחבקות הזאת בין הכסף הגדול, ההון הגדול, לבין מקבלי ההחלטות. כי הם חברים, כי זה המילייה שלהם, כי הם לא רוצים לפגוע בהם"

15 בדצמבר, 2017
האזינו:

שלי התראיינה בנושא משבר הפיטורים בטבע בתכנית דקלסגל בהגשת ירון דקל ועמית סגל בגלי צה"ל.

להאזנה לראיון המלא:

 

עמית: שלום לח"כ שלי יחימוביץ'

שלי: שלום לירון ועמית

עמית: יושבת ראש הועדה לביקורת המדינה. מה את רוצה בעצם מהמדינה? מה תעזור שביתה במשק כדי להפעיל לחץ על ראש הממשלה ושר האוצר? במה הם אשמים?

שלי: טוב, קודם כל, יש מה לעשות. הפעלת הלחץ הזו היא לא לחינם, וזה לא רק התחשבנות עבר, למרות שיש כאן מה להתחשבן על העבר – במשלך עשר שנים החברה הזו לא שילמה שקל אחד מס חברות או מס הכנסה, פשוט לא שילמו מסים בכלל. מה שאני מניחה שכל מאזין שמאזין לנו עכשיו ויש לו עסק קטן או בינוני יכול רק לחלום בחלומות הלילה הורודים ביותר שלו. עכשיו, זה שהמדינה לא התנתה את ההטבות האלה באיזו שהיא התחייבות כלפיה, זה כשל שאני מתריעה עליו כבר הרבה מאוד שנים. יש עליו גם דו"ח מבקר המדינה, היו ועדות – זה מאחורינו. אבל החל מהרגע יש עדיין מה לעשות: הרי לטבע אין סנטימנטים. הם כפויי טובה. ציונים הם לא. אין להם חמלה כלפי העובדים, לכן צריך ליצור משוואה, זה שיעלה להם הרבה הרבה הרבה יותר כסף, מאפשר הפיטורים.

ירון: מי ייצור את המשוואה ואיך הוא יעשה את זה?

שלי: מיד אני אסביר. לטבע יש עדיין התחשבנות. כשאנחנו מדברים על 20 מיליארד שקל הטבות, אנחנו מדברים רק עד 2013. 2014, 2015, 2016, 2017 – עדיין יש מיקוח בין טבע ובין המדינה. השומה שלהם פתוחה. מדובר במיליארדים רבים, שבהם המדינה יכולה להכביד את ידה, להגיד 'סליחה, אנחנו נתנו לכם...

עמית: אז לא תקבלו יותר הטבות.

שלי: בדיוק.

עמית: אבל השאלה אם אז במקרה כזה החברה לא תקרוס עוד יותר מהר ויפטרו לא 1,000 עובדים, אלא את כולם בארץ?

שלי: אבל רגע, חכו..

ירון: או 3,000 ואולי 6,000.  

שלי: אבל רקע, אני.. אתם רציתם את המתכון – אני נותנת לכם אותו בשלמותו. זה אחד, מצד אחד, מצד שר האוצר, משה כחלון, שאדב לא שמעתי מילה ולא שמעתי ציוץ ממנו על העניין הזה – קטסטרופה...

ירון: למרות שאתמול היתה לו הופעה פומבית באיזו שהוא מקום.

שלי: פומבית, בלי אף מילה על הקטסטרופה החברתית והכלכלית הנוראה ביותר שמתרחשת מתחת לאף שלו – זה דבר פשוט בלתי נתפס, זה בצד אחד, בצד השני – ההסתדרות. כאן השבתה חדה, כוללת, של כל המפעלים של טבע, בכל מקום, של משרדי ההנהלה שהיא בין-לאומית, מייצרים נזק של 60 מיליון דולר ליום.

ירון: אבל למה להשבית את נמל התעופה ואת שירותי התחבורה הציבורית ואת משרדי הממשלה, את זה לא הבנתי – כאקט של הזדהות? למה לגרום לאזרחי ישראל לסבול? נכון שאת לא החלטת על זה, אבל את מבינה את הצעד הזה?

שלי: זה צעד שהוא יותר סמלי, אני לא בטוחה שהוא נכון...

עמית: אבל מה זה סמלי? אבל איום השביתה הוא שלושה מליארד שקל, אז חצי יום (זה) מליארד וחצי שקל, זה כבר יותר מכל המשכורות של עובדי טבע

שלי: אבל אתם מוזמנים לראיין אחרי את יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. לו זה היה תלוי בי...

עמית: לא היתה שביתה?

אלי: אני חושבת ששביתת ההזדהות הזו, לכמה שעות,  היא סוג של הפגנת סולידריות אבל היא לא יעילה לצורך העניין הזה. כאן יש יעד: היעד הוא ליצור מאזן אימה מול טבע, שיבהיר להם שמבחינה כספית, מבחינה כלכלית, הטבח הזה שהם מבצעים – פשוט, לא רק שלא ישתלם להם – אלא שיעלה להם יותר כסף ממה שהם חושבים להרוויח.

ירון: ואם את יושבת ראש ההסתדרות מה היית עושה?

שלי: אני מסבירה בדיוק מה הייתי עושה. הייתי משביתה את טבע, היום.

ירון: בלבד?

שלי: רגע, חכו, זה רק חלק. משביתה את כל טבע, היום, באופן מוחלט וטוטאלי, וששעון הכסף כבר היה מתחיל לפעום: שישים מיליון דולר ליום הפסד. זה היה מאיים עליהם. ודבר נוסף: יש יחסים מאוד טובים בין שר האוצר משה כחלון לבין יו"ר ההסתדרות ניסנקורן. זה בדיוק הרגע שהברית הזו צריכה לעבוד, ובמקום זה, אנחנו שומעים היעדר פנייה מוחלט של ההסתדרות לשר האוצר.

עמית: אבל בגלל זה אני שואל שוב, האם עצם... אני אגיד את זה ככה: מה שנעוץ בבסיס של הדברים שלך, הוא שהממשלה היא הגוף החזק. האם לא הגיע הזמן להבין שהלקח מפרשת טבע – את צודקת במאה אחוז – לא צריך לתת להם אולי כאלה הטבות מס – אבל הלקח הוא שההתערבות הממשלתית רק מזיקה, חברות נופלות וחברות קמות, ואין מה לעשות. מה לעשות?

שלי: אני מסכימה לחצי מהדברים שלך.

עמית: עד כאן השקפתי הליברטריאנית.

שלי:  אני יודעת שאתה ליברטריאן, ואני יודעת שאין בך חמלה כלפי המפוטרים, וכל אחד כבודו במקומו מונח

עמית: לא, יש בי חמלה, אבל ראיתי שהההתערבות הממשלתית לא עזרה להם

שלי: זה בדיוק מה שאני אומרת! לא הייתה כאן שום התנייה. אתם מבינים את גודל האבסורד והטמטום וההפקרות, שממשלה נותנת לחברה לשלם אפס אחוז מס, ולא דורשת ממנה שום דבר בתמורה?! שאין קריטריונים? כמו למשל, היקף תעסוקה, וטווח תעסוקה? כמו למשל, סיוע לצמיחה, כמו למשל, פריפריה? הרי זה אבסורד! אני בעד שהמדינה תעודד השקעות הון, אני בעד זה. אבל היא צריכה להתנות את זה במשהו. זו לא יכולה להיות מתנת חינם, ולכן...

ירון: איך את מסבירה שכולם ראו את הנולד ואף אחד לא פעל? או שכולם ביום כסומא בארובה?

שלי: קודם כל הכתובת היתה על הקיר, והיתה גם ועדת אנדורן שהתכנסה סביב העניין הזה ואני חייבת לומר לזכות יעל אנדורן והאנשים בועדה הזו שגם הם אמרו – 'לא יכול להיות שנמשיך לצ'פר אותם בהטבות כ"כ מטורפות בלי שהם יתחייבו למשהו בתמורה. מבקר המדינה כתב את זה ב-2013, שחור על גבי לבן, הוציא דו"ח שלם על טבע, כי יש את ההסתחבקות הזאת בין הכסף הגדול, ההון הגדול, לבין מקבלי ההחלטות, כי הם חברים, כי זה המילייה שלהם, כי הם לא רוצים לפגוע בהם, וגם עכשיו, תראה את שר האוצר נאלם לחלוטין –

ירון: אגב, כתבנו לעניין כלכלה ניתאי ענבי מעדכן אותנו שאתמול היו שתי הופעות פומביות של שר האוצר – אחת הרמת כוסית והשנייה מסיבת עיתונאים עם הנגידה.

עמית: הוא אמר 'לגבי טבע, זה אלי כהן יתעסק'

ירון: 'אלי כהן יטפל בזה, השר אלי כהן – זה בתחומו'

שלי: תגידו לי, זה נראה לכם הגיוני?

ירון: כשחושבים על זה עכשיו... זה נשמע באמת מוזר

שלי: זה נראה לכם הגיוני? הרי זה משבר בקנה מידה לאומי.

ירון: והעובדה שניסנקורן לא מתייחס לשר האוצר היא בגלל הברית ביניהם?

שלי: כן, הוא מכסת"ח אותו, הוא פשוט מכסת"ח אותו. במקום לפנות אליו, במקום.. הרי, הם ביחסים מאוד טובים. הם יכלו לפעול יחד, כראש חץ כפול, ולייצר בדיוק את מאזן האימה שצריך לייצר, ובמקום, אתה יודע – ההוא נעלם, והשני, עוזר לו להעלם.

עמית: טוב, אנחנו נבקש את תגובתו של שר האוצר לדברים שאמרת

ירון: ושל יו"ר ההסתדרות. דרך אגב, יו"ר ההסתדרות לא רצה לדבר הבוקר, למרות שחשבנו שזה ראוי, אבל הוא אמר...

עמית: טוב, נפנה גם אליו, בואי נדבר קצת שלי [...]

שלי: דרך אגב, אני רוצה לומר שאם הם יעשו את הדבר הנכון אני אשבח אותם

עמית: רק זה חסר להם

שלי: לא, הם ישמחו, נראה לי, אני אתמוך בהם ואהלל אותם, עד קץ כל הימים; אבל זה בדיוק רגע המבחן שלהם, הרגע הקטסטרופלי הזה שמדינת ישראל נמצאת בו

ירון: טוב, נשמח לראיין אותך מהללת את שר האוצר, ביום מן הימים

שלי: בשמחה, אמן, אמן שזה יקרה

ירון ועמית: תודה רבה לך

שלי: תודה, שלום שלום.

ירון: להתראות, יום טוב.