שלי: "למה לא נשב יחד סביב שולחן עגול ונגבש יחד אמנה משותפת על איך צריכה להיראות השבת במדינת ישראל"

16 בינואר, 2018
האזינו:

שלי התראיינה בתכנית יום השישי גואטה וברייטקוף, בהגשת יגאל גואטה ושמעון ברייטקוף, בכאן ב'.

להאזנה לראיון המלא:

 

יגאל: שלום לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.

שלי: שלום יגאל, שלום שמעון.

שמעון: מה שלומך?

שלי: מצוין תודה

שמעון: במטבח?

שלי: איך ידעת?

שמעון: שישי בבוקר, לא צריך לנחש...

יגאל: ציפור קטנה לחשה לנו שאת עושה אוסובוקו הכי טוב בעולם

שלי: זה נכון אגב, אבל אני עושה עוד הרבה דברים הכי טוב בעולם האמת היא שהיום אני לא מבשלת באופן מיוחד כי הבת שלי חוזרת מטיול של אחרי צבא, וחשבתי מה אני אכין לה שהיא אוהבת ואז אמרתי לעצמי שבטיול בארה"ב הם בטח אכלו בדיינרים שמנוניים, אני בטוחה שמה שהיא תרצה לאכול זה סלט ירקות קוטג' וביצת עין.

יגאל: זה בעצם תירוץ לזה שאת לא מבשלת היום?

שלי: פחות מסופ"ש רגיל

שמעון: לדעתי אם היית רואה את הערצה שיש כאן במסדרונות של רשת ב' לאוכל שלך, אנחנו מדברים כאן עם אנשים לפני התכנית, היית עוברת לתחום המסעדנות, חבל לבזבז את הזמן בפוליטיקה.

שלי: טוב, עידית בן מאיר העורכת שלכם אכלה אצלי כבר כמה וכמה פעמים.

יגאל: סיפרה, עם הניירות כסף שאת עוטפת את האוסובוקו ושומרת על הכשרות.

שלי: נכון עידית שומרת כשרות אז שמרתי עליה

שמעון: חצי מהזמן לתכנון התכנית התבזבזו על הסיפורים על המאכלים שלך.

יגאל: במסגרת הרצון שלך לכבד גם את השני עם הכשרות ובלי הכשרות ולכבד את כולם יפה מאוד, שלי אנחנו רוצים לדבר איתך קצת על השבוע שעבר עם השיח הקצת בוטה ומשסע בעקבות חוק המרכולים ושלפי דעתי 80 אחוז גם מחברי הכנסת לא בדיוק יודעים את החוק, וקצת על מנהיגות ישנה ועכשווית ואיך פתאום נולד לנו שיח מפלג על שבת, שאמורה להיות מחבקת ומאחדת ופתאום ראיתי שאני מדבר עם חברים שלי גם חילוניים וגם דתיים, אנחנו שומעים קולות מכל מיני פוליטיקאים חרדים שרוצים מדינה הלכתית וחילונים שרוצים מדינה חילונית, אני מדבר עם חברים שלי החילוניים והם אומרים אדוני על מה אתה מדבר אנחנו לא מבינים מה אתה רוצה, אני מדבר עם החרדים והם אומרים לי אדוני אני לא מבין מה אתה רוצה, אני לא רוצה מדינה חרדית. אני חושב שזה אולי רק הקולות של הפוליטיקאים.

שלי: יכול להיות, אם כי אני פוליטיקאית שיש לי עוד חברים פוליטיקאים שהם לחלוטין לא חד ערכיים וכותבים, כמו שזה עלול להיראות והסוגיה של השבת היא בעיני הדוגמה הכי חדה לדבר הזה, כי אני אמנם הצבעתי כמובן נגד חוק המרכולים, אבל הצבעתי נגד לא כי אני חושבת שהשבת אינה חשובה מאוד מאוד, בכלל לא רק לאזרחי מדינת ישראל, גם ההעתקים שעשו לה מדינות אחרות הן חשובות ביותר, והיא החוק הסוציאלי החשוב ביותר. הצבעתי נגד, כיוון שמדובר בחוק מטופש, הוא שרירותי לחלוטין אם כבר אתה נלחם נגד העסקת המוני עובדים בשבת, המסה של הדבר הזה בכלל לא מתרחשת בכמה מרכולים בערים שלא משביתים כהוא זה את השקט של השבת, אלא במרכזי קניות וקניונים ששם יש מן אווירה סואנת של צרכנות.

שמעון: שחלקם הגדול במועצות אזוריות וזה לא תופס שם בכלל.

שלי: נכון ונגד זה אני לא שמעתי קול צעקה, כאן באופן אבסורדי הסטטוס קוו הופר בצורה קשה ביותר, לכאורה לרעת החרדים או לרעת שומרי המצוות ופתאום דווקא הפקקת כמה מרכולים האלה שהם באמת לא מפירים כהוא זה את הצביון. על תל אביב בשבת יורד שקט ושלווה שמאוד מאפיינים את השבת עם אוויר נקי, הרוב המכריע של בתי המסחר סגורים ובוודאי שהחוק הזה הוא לא משמעותי. יגאל אני אגיד זאת מפורשות, אני לא מכונה להיות כלי השרת, והאידיוט השימושי של הגחמות של הקואליציה ושל הממשלה הזו שבה הכל בסחר מכר ובכיפופי ידיים, באופן שרירותי, חסר שחר, מקרי, כוחני, אז בטח שאני לא אצביע בעד חוק שכזה אבל אם אתה רוצה לדבר איתי על השבת בכלל אני אשמח.

יגאל: אני כן רוצה לדבר, אבל אני רוצה להגיד לך משהו שכן הפריע לי השבוע. לא ראיתי פוליטיקאי או מנהיג או מישהו שטוען לכתר, שבא ואמר 'רבותי בואו נוריד את הווליום, קחו את כל המחלקות והשיסוי והשיסוע ובואו נשב ונדבר סביב שולחן, נראה איך פותרים את הבעיה הזו.'

שלי: אתה מדבר על השבת עכשיו כן? טוב אז אני אמרתי את זה בנאום במליאה. פניתי לח"כים החרדים הרבים שהיו במליאה, הסברתי כמה השבת היא הציווי הנאור ביותר בהיסטוריה האנושית שהעניק יום מנוחה לא רק לאדם, הציווי הזה ניתן בתקופה של עבודת אלילים ועבדות, אלא גם לעבד ולגר ואפילו לבהמה ועד כמה זה חוק סוציאלי מהמעלה הראשונה ביותר, ואני אומרת את זה כאדם חילוני, ועד כמה חשוב לנוח בשבת ולמה שאלתי אותם, למה לא נשב יחד סביב שולחן עגול ונגבש יחד אמנה משותפת על איך צריכה להיראות השבת במדינת ישראל וכל אחד יוותר על משהו. השבת בעיני היא משהו שהוא כל כך נוגע בכל ערך אפשרי, גם בערכים סוציאליים, גם בערכים דתיים, גם בערכים לאומיים, והיא עניין חשוב מכדי להפוך אותו למקח ולממכר הזולים ביותר, ולהתגוששות שהיא לפעמים תת רמה. באמת הגיע הזמן שנשב יחד כל המפלגות ונחשוב ביחד איך אנחנו רוצים שזה יראה.

יגאל: את מדברת כל כך יפה על השבת ואנחנו רוצים להשמיע לך קטע:

(קולו של מנחם בגין)

יגאל: אני רוצה להגיד לך משהו, אני שמעתי את האינסרט הזה אולי מאה פעם, וכל פעם אני מצטמרר מחדש, מגעגועים למנהיגות הישנה.

שלי: אני לא רוצה להתבלבל, זה היה מנחם בגין? לא בקול הממש אופייני לו.

שמעון: קול נרגש.

יגאל: געגועים למנהיגות הישנה שגדלו בבית של חדר וחצי, והוא לא היה אדם דתי וגם אחד העם לא היה אדם דתי, והם דיברו על השבת בצורה אחרת, למה אנחנו לא יכולים להמשיך לדבר בסגנון הזה?

שלי: טוב אתה מעלה שני דברים... קדום כל מנחם בגין היה רטוריקן לא קטן, לא צריך להגזים, הוא ידע להשתלח...

שמעון: את מתגעגעת אליו אגב?

שלי: מה זה מתגעגעת? קודם כל מנחם בגין שייך לצד השני של המפה הפוליטית, והוא מעולם לא שיקף את דעותיי, אם אתה שואל אותי על מקטע ספציפי שעל זה יגאל דיבר באמת וזה החיים הנורמליים והצניעות אני לא מצליחה להבין למה מנהיגים היום לא יכולים לחיות כמו בני אדם נורמליים?

יגאל: בשביל זה הבנו אותך שתסבירי לנו.

שלי: אני מנסה להבין את זה, באיזה אופן זה פוגע בכבודם או גדולתם? למה באופן עקבי ושיטתי ברגע שאתה הופך לנבחר ציבור בליגה מסוימת, אתה הופך להיות לא כמו בן אדם רגיל, עכשיו אני לא מבקשת שאנשים יחיו בחדר וחצי עם דמי מפתח כמו שחיו חלק ממנהיגנו בצריף כמו של בן גוריון. אין חיים רגילים של בן אדם, אפילו מהמעמד הבינוני הגבוהה יש איזה שהי תחושה שבגלל שחלק מהמנהיגים מתחככים כל כך הרבה עם בעלי הון, הם בכלל מרגישים מקופחים, שהמשכורת שהם מקבלים היא נמוכה מידי לעומת האנשים העשירים שהם מסתובבים איתם והם מתחילים להזדהות יותר עם אותם בעלי הון שהם באמת מתי מעט, בני מלכות, ומתרחקים גם ברמה הנפשית וגם ברמת המחויבות הציבורית מבני תמותה רגילים, ואני לא מבינה מה זה יוריד מכבודו של מאן דהו אם הוא ילך למכולת. מה יקרה? אם הוא ילך לשוק, לא בסיור מפונפן אלא כדי לקנות קילו עגבניות.

שמעון: יום שישי את מבקרת קבועה בשוק?

שלי: אני במקרה גרה ברחוב שגובל בשוק, אין לי ברירה. אני אפילו אם אני צריכה פיתות אני אקפוץ לשוק.

שמעון: אבל זה נראה שאת גם נהנת מזה.

שלי: נכון אני נהנת מזה... לפעמים אנשים אומרים לי 'אה את מבקרת בשוק!' אני אומרת שאני לא מבקרת, אני גרה פה, עם אופניים יותר קל לסחוב, יש לי סלסלה מקדימה ומאחורה, וזה פשוט מאוד נעים. יש משהו ברוטינה שלצד העבודה המאוד קשה, גם לעשות את הדברים הפשוטים שאיך אומר השיר? שמותר גם מותר בם לנגוע. זה הופך את החיים ליותר נורמלים.

יגאל: ומה את חושבת שצריך לעשות כדי לזכות במנהיגים שכן חיים בצניעות ופשטות.

שמעון: אני אגדי לך, לבחור בשלי יחימוביץ'.

שלי: אני לא עושה לעצמי תעמולת בחירות והפריימריז לחברי הכנסת עוד רחוקים, אבל אני חושבת שהציבור צריך להיות יותר שפיט כלפי הנציגים שלו, גם כשמדובר במידת הרהב והרהבתנות ורדיפת הממון שלהם, וגם זה לא קריטריון יחיד צריך עוד הרבה תכונות, אבל זאת אחת התכונות, כי אני באמת מאמינה שמי שנמצא בספרה אחרת של קיום יום יומי, לא מבין את המשמעות של להתקיים משכר מינימום ומה הסכום של קילו עגבניות, ושיש אנשים שלא מסוגלים לקנות אותן, ושלחישוב היומיומי הרגיל שאנשים עושים.

שמעון: שלי שהבת שלך לא תהרוג אותנו שאין לה סלט בגללנו, נשחרר אותך לחסה ולעגבניות

שלי: סלט רגיל ישראלי לא חסה, תמיד כשחוזרים מחו"ל זה מה שרוצים. עגבניות מלפפונים, פלפל חריף, פטרוזיליה, שמן, מיץ לימון, בצל כמובן וזהו הכי טעים.

יגאל: תודה רבה לך, שתהיה שבת שלום. אני מקווה שהדברים יפלו על אוזניים קשובות ושהציבור יבין שצריכים קצת מנהיגים יותר צנועים ויותר מחוברים לעם.

שלי: תודה רבה ושבת שלום.