שלי: "תנו לאנשים לומר את אשר על ליבם, כפוליטיקאים וכמנהיגים אל תסיתו אותם"

25 בינואר, 2018
האזינו:

שלי התראינה בתכנית יומן הצהריים בהגשת ליאת רגב, בכאן ב', על סערת יהונתן גפן.

להאזנה לראיון המלא:

ליאת: אני רוצה לדבר על כל הסערות האומנותיות-פוליטיות של השבוע האחרון עם חברת הכנסת, יו"ר הועדה לביקורת המדינה, שלי יחימוביץ', המחנה הציוני, שלום לך.

שלי: שלום ליאת צהריים טובים.

ליאת: את יודעת אם מדובר בפסילה סופית?

שלי: אין לי מושג. תצטרכו לשאול את כתביכם החרוצים.

ליאת: הדברים האלה לא ברורים עד הסוף, אם נפסל או לא.

שלי: אני רק אגיד אמירה ברמה הכללית והעקרונית שאולי כדאי לחסוך את כל הטרחה הזאת, ואת כל הסערות האלה, שהן מכות גלים ומעסיקות את כולנו, של דברי הבל כאלה או אחרים ופשוט נפסול, גם לשידור וגם להופעות פומביות, את כל מי שלא מצביע ליכוד, הבית היהודי, וישראל ביתנו, ובזה יבוא שקט לעם ישראל.

ליאת: בואי נסתכל על תוכן הדברים. את יכולה לעמוד מאחורי הדברים שאמר יהונתן גפן?

שלי: זה ממש לא רלוונטי. לא מזדהה איתו במיוחד. בשבילי חנה סנש היא אחת הגיבורות שעיצבו את חיי ואילו הנערה שסטרה לחייל לא. אבל זאת זכותו המוחלטת לבטא את עמדותיו ואת דעותיו בלי קומיסרים רעיוניים שיפסלו את כתיבתו. זה דבר אבסורדי שאנחנו פשוט צריכים לעבור עם מברשת צבע ולמחוק את כל מי שאמר אי פעם מה מוצא בעיניו חן או לא. תארי לעצמך שאני שרת ביטחון, ואני אחראית על גלי צה"ל, ועמיר בניון אומר את אחת האמירות הגזעניות שלו, ואני אגיד לך בסוגריים שכזמר אני ממש אוהבת את עמיר בניון ואוהבת לשמוע אותו, אבל מתנגדת באופן מוחלט לדעותיו הגזעניות והחשוכות. תארי לעצמך שהייתי מורידה הנחיה לא להשמיע את עמיר בניון ברדיו, זה נראה לך הגיוני? תגידי ליאת, זה נראה לך הגיוני? הרי זה דבר מטורף שאנחנו נעשה פה גדר עמדות, ולפי אמירה כזו או אחרת נפסול אומנים. או דודו אלהרר שאמר את הדבר הכי מחריד ששמעתי בשנה האחרונה שהוא היה שמח לשבת ולראות את עמוס עוז מתאדה בארובות של טרבלינקה, ברור שאלה דברים מעוררי זוועה אבל אני לא אלך לחפש את כל טביעות האצבע האומנותיות של דודו אלהרר ואפסול אותו. יש הבדל מאוד גדול בין אמירה כזו או אחרת.

ליאת: כלומר את חושבת למשל שדודו אלהרר שאומר דברים כאלה יכול וראוי לשדר למשל תכניות ברדיו ציבורי?

שלי: אני חושבת שזה שיקול של עורכים לחשוב כמה המגישים מותחים את החבל, כמה הם יכולים להגיש תכנית.

ליאת: אז אני שואלת אותך למשל כמה אמירה כזו כמו של דודו אלהרר יכולה לפסול אותו משידור.

שלי: ליאת. אני לא משמשת קומיסרית שמודדת את סולם העמדות. אני באופן כללי חושבת שאנחנו חיים במדינה שיש בה חופש ביטוי, וכל עוד אין הסתה לרצח ולאלימות, הדמוקרטיה המאוד חסינה וחזקה שלנו יכולה לספוג הרבה מאוד דברים, ומצעדי הגינוי האלה של דברי הבל של אדם כזה או אחר, גם אם הם קשים, שכל המדינה מתעסקת בהתעסקות אובססיבית במה ההוא אמר והאם אני מסכימה בזה בשבעים אחוז או תשעים אחוז, והאם אני אפסול את שיריו מלהיות משודרים, לא רוצה להתעסק בזה, יש לנו דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם.

ליאת: את אומרת בין הדברים, תקני אותי אם לא הבנתי אותך נכון, יש אמירות שאפשר לספוג יש אמירות שגובלות בהסתה או בסיכון חיי אדם שאותם אי אפשר לספוג.

שלי: יש אמירות שהן על גבול הפלילי וזה לא תפקידי להחליט מה פלילי ומה לא. אני דוגלת בחופש ביטוי נרחב ככל האפשר לדעות הכי סהרוריות שיש. ואת יודעת מה הכי אני לא סובלת? את מצעדי הגינויים. אני לא אומרת את זה לך חס וחליליה, התביעה למצעדי גינוי באה בדרך כלל מהימין ששם את עצמו כוועדה לענייני פטריוטיזם, ואז הו עומד ושואל למה אתם לא מגנים. אנחנו, הצד הפוליטי שלי במפה, לא עושה את זה, לא עמדנו ודרשנו לגנות את דודו אלהרר. מצעד הגינויים האלה גם אין בו תועלת. תנו לאנשים לומר את אשר על ליבם, כפוליטיקאים וכמנהיגים אל תסיתו אותם, ואל תיצרו אתם את הקו הזה, את הקיצון שמדיר מהקבוצה רבים אחרים, ותניחו לאנשים לחיות חיים נורמליים.

ליאת: אני רוצה לחדד את זה, אני רוצה לקחת דווקא את המקרה של יהונתן גפן, כי כשהוא מדבר על עאהד תמימי, בואי נזכיר שהיא תקפה חיילים של צה"ל ומדובר על גלי צה"ל שזאת התחנה של החיילים הללו. כשהוא אומר דברים כאלה על בחורה צעירה שתוקפת חייל של צה"ל שנמצא בסיטואציה הזו. גלי צה"ל אמורים לעבור על כך על סדר היום?

שלי: לא הם אמורים להפסיק לשדר את הילדה הכי יפה בגן. נראה לך הגיוני? נו באמת ליאת?! אבל שאלת אותי את זה בתחילת השיחה שלנו ואת שואלת אותי את זה בלופ.

ליאת: אני אומרת שבגלל התוכן של הדברים של יהונתן גפן.

שלי: ואני אומרת לך שגם הדברים הגזעניים והנוראיים שאמר עמיר בניון יותר מפעם אחת, לא פוסלים את שיריו מלהיות משודרים בגל"צ.

ליאת: אבל פוסלים אותו מלהשתתף בטקס בבית הנשיא, זה כן?

שלי: כן. ולעומת זאת אני השתתפתי... זאת החלטה של הנשיא! אני לא קובעת כאן את מי הוא מזמין ומי לא, אני אומרת שתחנות שידור ציבוריות צריכות לשדר שירים אם הם טובים או לא טובים, ולא להתחיל להתעסק בתולדות חייו של כל כותב זמר מלחין וכו'. כי אם נעשה את זה אנחנו פשוט נישאר עם נורא מעט פטריוטים נקיי לשון וצחי שפה שאין להם דעות פוליטיות, וככה אומנים לא פועלים. אומנים הם אנשים סוערים עם השקפות עולם, לפעמים קיצוניות, ואנחנו נשפוט אותם לפי יצירותיהם ומי שלא רוצה לשמוע את יצירותיהם שלא ישמע. אני למשל לא בא לי ללכת לראות סרטים של וודי אלן, שפעם אהבתי, בגלל התנהגותו. אבל זאת כבר החלטה של מי שצורך את התרבות ולא של מי ששולט בה כפוליטיקאי.

ליאת: אין לך התנגדות לסרטים של וודי אלן אבל את לא תלכי לראות את הסרטים.

שלי: בדיוק. יפה מאוד. בדיוק כך.

ליאת: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יושב ראש הועדה לביקורת המדינה, תודה רבה לך.

שלי: תודה ליאת, שלום שלום.