גרוש פליטים אל מותם זו התבהמות מוסרית

26 בינואר, 2018

על הצווי ההיסטורי והמוסרי שחל במיוחד על העם היהודי לגונן על פליטי רדיפות ורצח עם.
הרעיון המטורף לאסור על השמעת הילדה הכי יפה בגן, או על רעמים וברקים בליל חורף קר.
ההפגנה מול בית הכנסת של מנדלבליט והלקח: לא עובדים יותר אצל מתלהמים וצבועים שמינו עצמם לועדה לאישרור אהבת ישראל.
ביקור פנס: הזדמנות שלבטח תוחמץ.
לאן נעלמים 600 מליון שקלים שהוקצו לטיפול בעובדי הכפיים השחוקים?
שיעור בקללת המאצ'ינג – המקרה של בית החולים פוריה,
ומה אני חושבת על אילנה דיין.
תזכורת חשובה לחברי העבודה: בדקו כאן אם החברות בתוקף! פרטים בסוף עיתון סופשבוע

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

 

גירוש הפליטים. "תפסיקו להשתמש בשואה!" זועקים מי שדחוף להם לגרש את מבקשי המקלט. בדרך כלל, אגב, אלה מי שמשתמשים בזכר השואה באופן אינפלציוני בכל נאום ובכל ויכוח. ובכן, בוודאי שהגירוש האכזרי ואטום הלב של הפליטים לא מזכיר ולו במאום את מכונת ההשמדה הנאצית. אבל באותה נשימה אומר – כן, יש קשר, והוא קשר מוסרי.

 

כבת לשני ניצולי שואה, כמי ששתי הסבתות ושני הסבים שלה ועמם עוד יותר ממאה בני משפחה נספו בתאי הגזים ובגטאות – בוודאי שהזכרון המשפחתי וההיסטורי משפיע עלי. בוודאי שהמחזה של גירוש פליטים אל מותם או אל המשך נתיב ההימלטות שלהם בסירות רעועות נוגע בנקודה הכי כאובה אצלי.

 

וכן, אנחנו, כעם שחווה פרעות ורדיפות, ונסיון שכמעט צלח לרצח העם האכזרי והשיטתי ביותר בהיסטוריה האנושית – מחוייבים שבעתיים להושיט יד לפליטים מבקשי המקלט, ולפרוס עליהם את חסותנו. התכחשות לצווי המוסרי הזה היא התבהמות מוסרית.

 

מדובר בכמה עשרות אלפי בני אדם שממשלות נתניהו שיגרו הישר לשכונות הדרומיות העניות ביותר בתל אביב, ויצרו בערה גדולה שכעת הם רוקדים סביבה. יש לזה פתרונות אנושיים והגיוניים. ההחלטה היא מוסרית וערכית בלבד. כעת, כאשר רואנדה מתכחשת להודעת הממשלה שיש הסכם לגרש אליה את הפליטים, הזוועה מתחדדת אף יותר.

 

השבוע אני מכנסת בוועדה לענייני ביקורת המדינה את כל הגורמים הרלוונטיים כדי לבדוק האם יש או אין הסכמים עם מדינות אחרות ומה הם אומרים. לצערי לא אוכל להזמין אתכם, כי הדיון יתקיים בוועדת המשנה החסויה לענייני חוץ ובטחון  (שגם בראשה אני עומדת). בשבוע שלאחר מכן אזמין אתכם לישיבה פתוחה ומורחבת.

 

לפוסט שהעליתי עכשיו, הקליקו על התמונה שצילמה השבוע הצלמת מגד גוזני והתפרסמה ב"הארץ": התור ברחוב סלמה, בתל אביב, להגשת בקשה למעמד פליט.

 

 

 

"הייתי שמח לשבת ולהסתכל על עמוס עוז מתאדה בארובות טרבלינקה" אמר בשידור דודו אלהרר, מוסיקאי, זמר, יוצר ומפיק. איש לא גינה את דברי הזוועה האלה ואיש לא הקים משטרת גינויים, איש לא ביקש למחוק אותו מהפלייליסט של גל"צ ואיש לא ביטל הופעה שלו ביום העצמאות, לעומת זאת תראו את ההתנפלות רבתי על יונתן גפן ועל אביב גפן, על דברים שנמצאים בעולם הלגיטימי לחלוטין של חופש הבטוי (גם אם אני לא מזדהה אתם). ואת רעיון העיוועים להפסיק להשמיע את שיריו היפהיפיים של יונתן.

 

 

בקצב הזה נצטרך לעבור עם מברשת צבע ולמחוק כל זכר ליצירות ולטביעות חותם של מי שאמר אי פעם מה שלא מוצא חן בעיני מישהו. תארו לעצמכם שאני שרת ביטחון, ואני אחראית על גלי צה"ל, ועמיר בניון אומר את אחת האמירות הגזעניות והחשוכות שלו, ואני מנחה להפסיק להשמיע את שיריו בגל"צ? נראה לכם הגיוני? אמרתי בראיונות ליומן הצהריים בכאן ב' בהגשת ליאת רגב, וליוסי מזרחי ברדיו צפון (בראיון השני גם התייחסות נרחבת לסוגיית הפליטים, וגם לסקרים ולמפלגת העבודה).

 

 

 

יאללה, להפסיק לשתף פעולה עם הספינים של הימין. מקרה ההפגנה מול בית הכנסת של מנדלבליט הוא מקרה מבחן קלאסי למחנה הפוליטי שלנו. מישהו ממציא וטופל עלילת שווא על מפגינים שקטים, הפטריוטים מטעם עצמם מגנים במלים קשות ואלימות את מה שממילא לא היה ולא נברא, ואנחנו נסחפים אחריהם בהמוננו, כמהים לרצות אותם ולהוכיח שאנחנו ילדים טובים. תחרות הגינויים בשיאה – מאילן גילאון ועד יאיר לפיד, עם המחנה הציוני באמצע – ובסוף מתברר כמובן שלא היה ולא נברא.

 

 

 

 

את כל הדברים האלה חשבתי וגם כתבתי, כמו שאתם רואים, עוד לפני שיאיר שרקי פרסם במהדורה של חדשות 2 את התיעוד כולו, שעל פיו, אכן, לא היה כלום. אבל אחר כך גם פורסם התיעוד. והוא הראה את מנדלבליט חולף בבטחה ליד כמה פנסיונרים חנונים שקיימו בשקט תפילה אלטרנטיבית למען הצדק ונגד השחיתות, והם אפילו לא פונים אליו. זה הדגיש עוד יותר עד כמה האצבע אצלנו קלה על ריצוייה של קבוצה מתלהמת וצבועה, שמינתה את עצמה לועדה לאישרור אהבת ישראל, שעה שהיא נעשית עיוורת וחרשת לאלימות וגזענות בצד שלה, ואף מלבה את התופעות האלה. תפנימו, אנחנו לא עובדים אצלם. מדברת על זה כאן בראיון אצל רינו צרור בגל"צ, וגם על גירוש הפליטים. הקליקו להאזנה:

 

 

 

ביקור סגן הנשיא מייק פנס. מתראיינת ב"אקטואליות" של רשת בהנחיית שרון כידון, בפאנל נשיי למהדרין: מרגול, שני אילוז ועינת שרוף. הזדמנות מצויינת עבורנו, בממשל סופר ידידותי ובתנאים אופטימאליים, להתניע מהלך מדיני שיחלץ אותנו מהבוץ שאנחנו מבוססים בו כבר הרבה זמן (ולא שאני מאמינה שזו תהיה המסקנה של נתניהו מהביקור,  מן הסתם, היא תהיה הפוכה). על מחיאות הכפיים לפנס ועל הקימות ומחיאות הכפיים הסלקטיביות (פניו המאושרים של נתניהו התכסו עננה כשפנס אמר שתי מדינות לשני עמים). על מחאת הח"כים הערבים והוצאתם, וגם על מפלגת העבודה. לצפיה הקליקו:

 

 

 

כמו בכל שבוע מדווחת לכם על דיונים בוועדה לביקורת המדינה:

 

מה קורה בקרן מעגלים למקצועות שוחקים. לאן נבלעים 600 מליון שקלים שמועברים מהמדינה להסתדרות ולתעשיינים, כדי לדאוג לנשים ולגברים במקצועות שוחקים שגופם אינו עומד יותר בעומס? לא דברים טובים. ליקויים חמורים בוודאות, כסף שממש לא מגיע ליעדו, ולטעמי חשש לשחיתות ממש. כינסתי את הוועדה לדון בליקויים החמורים שמצא מבקר המדינה, וגיליתי שהמצב גרוע יותר משחשבתי. למשל: נחשו כמה עובדים קיבלו מ 2011 ועד היום פנסיית גישור? שבעה. שבעה! וזה עוד לא הכל. לצפיה בדיון הקליקו על התמונה (מימיני חנה פריידן מנהלת הוועדה ושרגא ברוש נשיא התאחדות התעשיינים):

 

 

והנה גם שתי כתבות על הישיבה, אחת בYnet ואחת בTheMarker:

 

 

 

 

תרומות במקום מדינה, וקללת המאצ'ינג בצפון. כולם יודעים שבצפון חייבים מרכז שיקום. שמי שצריך שיקום או נוסע שעות למרכז או לא מקבל בכלל. הממשלה הודיעה חגיגית - 150 מליון שקלים יוקצו להקמת מרכז השיקום בבית החולים פוריה שבטבריה. יש רק פרט אחד קטן: פוריה יגייסו תרומות של 40 מליון שקלים, והממשלה תיתן 110 מליון. קוראים לזה מאצ'ינג. אבל מה לעשות שהתורמים לא נוהרים, וטבריה זה לא סקסי, ולמרות הרבה מאמצים הם הצליחו לקושש רק חצי מליון שקלים?

 

שיעור קצר. בישיבת הוועדה התארחו גם תלמידים מבית הספר ברנקו וייס בבית שמש, שהגיעו עם המורה המקסים שלהם, רועי פרלשטיין. כדי שלא נדבר אתם בסינית, הפסקתי את הישיבה והסברתי לתלמידים מה זה מאצ'ינג. הקליקו על הציוץ הזה כדי לצפות בהסבר, זה קצר ופשוט:

 

 

לצפייה בכל הדיון בוועדה, שדווקא הסתיים בטוב לפי שעה, הקליקו על הציוץ:

 

 

שמחה לראות אתכם מגיעים לדיונים! אם אתם מדריכים, מורים, מפקדים, מוזמנים לבוא עם התלמידים/החניכים/החיילים שלכם, או עם כל קבוצה אחרת, כמובן שבתיאום מראש. הנה הלו"ז לשבוע הבא, שימו לב שאחת הישיבות חסויה ולא פתוחה:

 

 

 

רוצים לבוא? כתבו לנו למייל Shelly.bikoret@gmail.com שם מלא, תעודת זהות וטלפון. נארגן לכם אישור כניסה וכל מה שצריך. 

 

 

פיקרה גדלה בלי אבא. היא עלתה ארצה, הוא סורב ונשאר באתיופיה. עכשיו היא ואלפים שמשפחותיהם נותרו מאחור שואלים - למה? כתבה של שירלי ברקוביץ' ב"כאן" (הערוץ הראשון) על המאבק שלנו להעלאת שארית יהודי אתיופיה:

 

 

 

הו אילנה. באלבום חדש לקראת חגיגות 70 למדינה, מראיין אותי יניב מגל, המחבר, על העיתונאית אילנה דיין. אז אם אתם רוצים לדעת מה אני חושבת עליה, קראו:

 

 

 

 

 

 

בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, קרב היום שבו שוב אעמוד לבחירתכם בפריימריס. אתם ורק אתם תבחרו איזה ח"כים אתם רוצים לראות ברשימה ואיזה לא, מי יהיה ראוי לא רק לסימון שמו אלא להתגייסות שלכם, וגם – את מי אינכם רוצים לראות יותר ברשימה.

 

כל הכוח הפוליטי הזה (ועוד) להשפיע, הוא בידיכם – אם אתם פקודים למפלגת העבודה. אני יודעת שיש ביניכם כאלה שעוד לא החליטו סופית מה יצביעו, ולכם אני אומרת – תתפקדו גם אתם, בכל מקרה – בשבילי, וכדי לחזק אותי. דמי החבר הם בסך הכל 75 שקלים בשנה, גמלאים וצעירים – 55 ₪.

 

גם אם התפקדתם – חשוב שתבדקו בהקדם אם ההתפקדות שלכם תקפה, כי יש מצב שמסיבות שונות נפלתם מהרשימה בראשית השנה. בודקים כאן: בדיקת התפקדות או כתבו לנו למייל hitpakdutshelly@gmail.com ואנחנו נבדוק ונסדיר הכל בשבילכם.

 

אם לא התפקדתם – זה הזמן לעשות זאת. אל תשכחו שרק חצי שנה אחרי ההתפקדות אפשר להצביע! הכי פשוט דרך האתר שלי – עכשיו – כאן: שלי מפקד.

 

אם לא בא לכם למלא לבד את הטפסים - שלחו לנו מייל עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות. כתבו לנו גם שמות וטלפונים של אנשים שאתם חושבים שירצו להתפקד: הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com

 

למי שאוהב את הדרך הישנה והטובה של התפקדות בטופס - או למי שרוצה להסתובב עם טפסים פיזיים ולפקוד, הקליקו כאן לכניסה לטופס, והדפיסו אותו. אחרי שתמלאו את הטופס, שלחו אותו אלינו בפקס ל - 02-6408613, (או סרוק/מצולם במיל) ואנחנו נוודא שיקלט כמו שצריך. אפשר גם למלא, להכניס למעטפה, ולשלוח אלי לכנסת ישראל, ירושלים.

 

והכי חשוב – דברו על זה עם חברים ומשפחה ופקדו אותם על המקום. כתבו לנו במיל אם אתם צריכים הסברים. תודה ובהצלחה!

 

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי