מה יותר מסריח, הירקון או הפוליטיקה

16 במרץ, 2018

 

  המים השחורים עם הטעם הרעיל שבלעתי כשנפלתי בשבת לירקון - היו מנת הפתיחה לשבוע שבו נשברו שיאי המדמנה הרעילה הפוליטית בניצוחו של נתניהו.
הזוי היה לחשוב שנלך יחד עם החשוד נתניהו בתוכנית ההימלטות שלו מהחקירות, מספסל הנאשמים ומהכלא. הבחירות כקרנות המזבח לעברינים נמלטים, וההיבריס של החשוד המיוחס.
על הרבנים שעומדים על זכותם הדמוקרטית לשלול דמוקרטיה מנשים.
על שארית יהודי אתיופיה וקרוביהם בישראל: ההפגנה הכואבת מול כנסת שהיתה עסוקה בתככים של עצמה.
דו"ח המבקר השבוע: הביקורת כאוויר לנשימה. חוק מילצ'ן, תיק אלוביץ'-נתניהו, גירוש מבקשי המקלט, טבע – על כל אלה היו דו"חות מבקר בזמן אמת!
רוצים לחזק אותי? לעזור לי? מאמינים בדרך שאני מובילה? עזרו לי להגדיל את מספר המתפקדים שתומכים בי. התפקדו ופקדו חברים ומשפחה.
אם תרצו להתנדב במטה הפריימריס שלי שיוקם בבוא העת. כתבו לכאן: vote4shelly@gmail.com

 

 

 

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

 

פרס ישראל לדוד לוי הוא מוצדק ומרגש מאין כמותו. אני מכירה אותו שנים, עוד מהיותי כתבת פוליטית צעירה, ותמיד תמיד היתה לי הערכה עמוקה אליו. הוא היה פוליטיקאי כריזמטי, מתון, חכם והגון, שבאופן מקומם שימש יעד לבדיחות גזעניות שנועדו להקטין אותו. ברקע הפרס, באופן שאי אפשר ולא נכון להתעלם ממנו – הסדרה סלאח פה זה ארץ ישראל – שממחישה את הדיכוי השיטתי והגזעני של העליה הגדולה מצפון אפריקה. הגזענות של אז חיה ונושמת גם היום, ומונצחת בכל יום מחדש. מעולם היא לא נדונה בכנות ובאומץ, מעולם לא תוקנה. אני לא אגיד שפרס ישראל לדוד לוי הוא תיקון. הוא לא. אבל הוא אולי, אולי, תחילתו של תיקון. בטח אחרי עשרה מקבלי פרס ישראל אשכנזים.

 

 

גופרית וצואה. אמנם יש לי כמה עדכונים לא פחות חשובים, אבל הצלילה שלי למי הירקון עוררה כל כך הרבה התחכמויות סימבוליות, שאפתח בזה במקום בתלאות הפוליטיקה. זה קרה בשבת בבוקר:

 

 

וכאן ראיון מגדת הירקון ביום שאחרי - לרפי רשף בחמש, בערוץ 10, הנה קטע מהדיאלוג בינינו:

"... אחרי חתירה ארוכה ברביעייה חזרנו אל המזח במועדון השייטים. יש כלל ברזל, שאנשים כמוני שחותרים רק חצי שנה שוכחים, והוא לא לעזוב לרגע אחד את המשוטים. הגענו למזח, עזבתי את המשוט, הסירה התהפכה ומצאתי את עצמי עמוק במי המדמנה של הירקון.

רפי: כל הסירה התהפכה זה אומר שלא היית לבד.

כן, יש קורבנות. היינו ארבעה, שניים הספיקו לצאת, ואני ומי שהוביל את הסירה נשארנו, ובאשמתי, גררתי גם אותו למצולות.

לפי התיאור שלך בטוויטר הטעם הוא בין גופרית לצואה.

הירקון מקסים. יש בו המון עופות מים מרשימים, ואתה חותר בפסטורליה מדהימה. חתירה היא גם ספורט נהדר, אבל להיות בתוך המים זאת חוויה שונה לחלוטין. הם שחורים לגמרי. כשיצאתי נזלו ממני מים שחורים. והטעם? עפיצות לא ממש סימפטית שאני מרגישה עד עכשיו.

רפי: יצאת בכוחות עצמך?

לא, עזרו לי גברים חסונים.

רפי: מה את אומרת? נשמע כמו אירוע טראומתי.

זה לא ממש טראומתי, אבל זה דבר שאתה לא מצפה לו. עד כדי כך שאני אפילו לא זוכרת את רגע הנפילה. אני זוכרת את המשפט שאמרנו לפני, ואז את השנייה אחרי כשאני במים ורואה את המשוטים מתרחקים, ומנסה להציל אותם.

רפי: כמה מהר למקלחת?

לאסוני באתי עם אופניים אז הייתי צריכה עוד לדווש חצי שעה הביתה ולהיטהר מהדבר הזה.

רפי: איך זה יכול להיות שאין תמונה?

בגלל שכשיורדים לחתירה לא לוקחים את הטלפונים, ומה שקרה ממחיש את הסיבה. הרגע ההיסטורי הוחמץ, ואם הוא לא הוחמץ, יופיע הצלם מיד.

רפי: ראיתי שבן כספית צייץ, תחשבי על אבי גבאי כך מרגיש היו"ר המנצח שלך כל יום.

כן. ואני עניתי לו שכל מי שהיה יו"ר מפלגת העבודה ולא מכיר את המדמנה - שיצייץ.

רפי: בעצם היית צריכה להגיד שכשהייתי שם במים נזכרתי בתקופה שהייתי יו"ר המפלגה.

זאת מטאפורה ברוטלית מידי לטעמי."

לצפיה הקליקו:

 

 

 

 

דילמת המשבר: מנה פלאפל קרה וישנה עכשיו, או טריה ומהבילה בעוד חצי שעה? את פרק הבוצה של הפוליטיקה אתחיל בראיון שלי אמש ב"לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, עם נדב איל ועמו ספי עובדיה. אני מסבירה למה מטורף והזוי היה לחשוב שנלך יחד עם ביבי בתוכנית ההימלטות שלו מהחקירות ומספסל הנאשמים, ומה התרחש אצלנו בימי המשבר. ממליצה לצפות, זה נותן תשובות לכל מיני שאלות. לצפיה הקליקו:

 

 

מה קרה כאן בשלושת הימים האחרונים? בנאום אמש במליאה אני מסכמת:

אנחנו מדברים פה באדם שאיבד את כל המעצורים ואת כל הבלמים. והוא מאמין, במן סוג של תום לב מקפיא דם שכזה, שהמדינה זה הוא. והחזון הציוני זה הוא. ודעתו מבולבלת עליו לחלוטין בעניין הזה. והוא גם חשוד בסדרה של עבירות פליליות חמורות ביותר שבבסיסן אותו כשל מוסרי ממש, שהמדינה זה הוא.

 

והוא כבר יודע שיש סיכוי גבוה מאוד שהוא הולך לכלא. ואז, הוא לוקח את השיבוש הנורא הזה, של המדינה זה אני - עוד צעד, ומחליט לקחת איתו בשבי מדינה שלמה כדי לסדר לעצמו תנאים קצת יותר נוחים אל מול מערכות שלטון החוק.

 

 

 

החשוד מבין את מצבו אל מול המשטרה. החשוד רואה שנכשל כישלון חרוץ במינוי אנשים שהוא סבר לפי תומו שישרתו אותו, אלשיך ומנדלבליט. החשוד רואה סקרים. ויאללה, החשוד ירוץ אל קרנות המזבח שלו: הבחירות.

 

לראות חשוד שנמלט משוטר זה מחזה שאנחנו רגילים לראות גם במציאות וגם בסרטים, אבל לו יהיו קרנות מזבח ששמורות רק לאדם אחד: לראש ממשלה. הבחירות. והחשוד גם יחליט על הזמן המדוייק שמתאים לו, ויכתיב את הזמן הזה למדינה כולה. כעומק החקירות כך עומק הבחירות.

 

ואז הוא ינצח, כך הוא בטוח, מתוך אותו היבריס שלו, ויביא מחדש את כל שותפותיו לממשלה, אבל הפעם בזחילה, ותוך הכתבת תנאים חדשים: את החוק הצרפתי שמונע מלהעמיד לדין ראש ממשלה, או במינימום שיתחייבו לו שהן נשארות אתו עד למיצוי כל הליכי האישום, ההרשעה, הערעורים. לנצח...." גם לשותפות הקואליציוניות הרופסות שלו אני מקדישה מקום של כבוד, ואפילו קוראת למענן את "ראיתיכם שוב בקוצר ידיכם" של ביאליק. לצפיה הקליקו:

 

 

בסוף השבוע הזה אתם בטח כבר מבינים, שבחילת השבוע, שנתניהו סבר בטעות שאנחנו, המחנה הציוני, נהיה שותפים למזימת המילוט שלו מהחקירות. אז הנה מה שהבהרתי:

 

 

וכך גם ב"בוקר טוב ישראל", גל"צ, אצל אפי טריגר: "וכך, ולא בפעם הראשונה, נתניהו משעבד מדינה שלמה לטובת האינטרסים הפרטיים שלו בלבד, שום אינטרס לאומי, רק האינטרס הפרטי, זה בלתי נתפס." להאזנה הקליקו על הציוץ:

 

 

אצל אסתי פרז בתכנית "בחצי היום" בכאן ב', להאזנה הקליקו על הציוץ:

 

 

אצל אילה חסון ב"רדיו ללא הפסקה" 103FM, הקליקו להאזנה:

 

 

ראיון מהכנסת , בעיצומו של התרגיל של נתניהו, לשרון כדון ב"אקטואליות", ערוץ 13:

 

 

 

 

ערוץ 10, אצל אורלי וגיא, שואלים לשלומי אחרי הנפילה לירקון, וממשיכים לארועי השבוע הפוליטיים, עדי מדינה, אורלי לוי, חשיבותה של מפלגת העבודה, והטיעון ה"דמוקרטי" בהקשר של נתניהו. התשובה שלי: "לדמוקרטיה יש שני מסלולים. מסלול אחד הוא בחירות, ומסלול שני הוא שוויון בפני החוק. אם אדם עובר על החוק הוא יעמוד לדין. בין אם הוא מורה בבית ספר, בין אם הוא נגר, ובין אם הוא ראש ממשלה, וזוהי דמוקרטיה." הקליקו לצפיה:

 

 

 

גם השבוע הזה הניב שפך חדש של אנשי מערות העומדים על זכותם הדמוקרטית לחדד שלנו, הנשים, אין זכויות דמוקרטיות. המוביל היה כמובן הרב אלי סדן שגרס שהפמיניזם הוא פשע ועוד שלל הגיגים מסוג זה, אחריו עדת המגוננים עליו (נראה מה הם היו אומרים שאין להם זכות לפרנס את עצמם והם חייבים לשבת בבית).

 

אבל אותי הטרידה דווקא הכניעה המוחלטת של חיל האוויר ללחצים, וההסרה של סרטון מקסים שהופק בחיל לכבוד יום האשה הבינלאומי. זה סרטון שנועד לעודד חיילות לשרת בתפקידים שעד כה נמנעו מהן, והוא מתמודד בחן עם אמירות שוביניסטיות שמוטחות בצעירות שיש להן שאיפה להצטיין ולהצליח. סרטון יפה, תמים, מעצים – קצת חנוני, הכי הכי מיינסטרימי שיש.

 

ואז התברר שלהביע התנגדות מנומסת ומחוייכת למשפט "נשים צריכות להיות במטבח" (ראו המלצתו הטריה של אלי סדן) נחשב מאוד קיצוני, מתריס ומתגרה בעיני גורמים קיצוניים בציונות הדתית, שכבר מזמן לא מתכתבים גם עם נשים במגזר שלהם עצמם. הכניעה המגונה הזאת של צה"ל, היא סטירה בפרצופן של חיילות וקצינות. השבוע דאגתי להפיץ בעצמי את הסרטון במדיות שלי, שהן לא פחות חזקות מאלה של חיל האוויר. לצפייה בפוסט עם הסרטון המצונזר המלא הקליקו:

 

 

 

נשים וג'ינג'ים. בגל"צ, בתכנית שישבת עם עידן קוולר, הסברתי למה צינזור הסרטון הוא כה חמור (וגם על הנפילה לירקון שהיתה באותו יום, ועל פוליטיקה). קוולר שאל אותי: "יש אפשרות לאזן? כי אני מאוד מתחבר לעניין הזה, בוודאי שאנחנו צריכים להתגאות בנשים שהן טייסות ונווטות, אבל, ואני לא מאמין שאני שואל את זה, יש דרך אולי להתחשב ברגשות של אנשים שלא חושבים כך, למרות שבשטח השינוי קורה והוא מבורך?

 

עניתי כך: זו עובדה שקיימים גורמים קיצוניים וחשוכים. תמיד יהיו כאלה. אבל לא עידן, אני לא רואה דרך לגשר. אתה ג'ינג'י, נכון? אז תאר לעצמך שמישהו היה עכשיו מודיע, ונלחם בכל הכוח, שיאסר על ג'ינג'ים לעשות כך וכך, כי יש משהו בפיזיולוגיה שלהם שמונע מהם לעשות תפקידים בכירים ומורכבים. שהם צריכים להיות במטבח.

 

ואז מישהו היה יוצא בקמפיין למען הג'ינג'ים, ואומר שהם שווי זכויות לכל אדם רגיל, ואחר היה אומר: בואו נפשר ונגשר וניתן לג'ינג'ים חלק מהזכויות שלהם. לא, אין זכות להשליט את הדעה שגורסת שנשים צריכות להישאר במטבח. זה לא סם ויכוח לגיטימי, זה שיעבוד של האחר."

 

 

 

ובזמן שבניין הכנסת התחוללו דברים שבית הקלפים נראה כמו פוקהונטס או במבי לידם, בעיצומי דיוני הכלום והשום דבר, התנהלה מול הכנסת הפגנה קורעת לב של כמה מאות ישראלים יוצאי אתיופיה שההורים והאחים שלהם נמקים שנים ארוכות בגונדר ובאדיס. ההסכמה בין משרד ראה"מ ומשרד הפנים, שכבר השגתי יחד עם עוד ח"כים, להעלאה, בינתיים, של אלף הורים מבוגרים לילדים ישראלים – עולה בכל פעם לישיבת ממשלה ונעלמת ממנה במפתיע. תוכלו לשמוע על כך בהמשך הנאום במליאה שכבר הבאתי למעלה. כמובן יצאתי למפגינים. הקליקו על התמונה הראשונה לצפייה במה שאמרתי להם:

 

 

 

 

 

 

הדו"ח השנתי של המבקר הוגש השבוע, עם פרקים חשובים ביותר. בטקס שבו מוסר המבקר את הדו"ח ליו"ר הכנסת ולי, אמרתי שמושב הכנסת הזה הוכיח מעל לכל ספק שאנו זקוקים לביקורת בזמן אמת כאוויר לנשימה. חוק מילצ'ן, תיק אלוביץ' - בזק, גירוש מבקשי המקלט, טבע – על כל אלה היו דו"חות מבקר בזמן אמת. המסקנה – לעקור משורש את כל המזימות לסרס את המבקר, ולעשות ההיפך: לחזק אותו ולהפנים וליישם את מסקנותיו.

 

הדו"ח כולל גם פרק שעוסק בזכיון קצא"א – וזה חשוב לי, כי זו הפעם הראשונה שסרבנו להיעתר לגורמים המבוקרים להטיל חסיון, ונענינו למבקר ופרסמנו את הדו"ח. זו מגמה שתישאר כאן, כמובן במגבלות של בטחון המדינה, כי השקיפות ואור השמש מסייעים לתיקון מה שמקולקל.

 

 

הנה כאן שני ראיונות על דו"ח המבקר החדש (כמובן שגם על האירועים הפוליטיים בהרחבה). בגל"צ – עם יעקוב ברדוגו ועידן קוולר, הקליקו על הציוץ להאזנה:

 

 

וברדיו ללא הפסקה, אצל בן כספית ואריה אלדד, הקליקו על הציוץ להאזנה:

 

 

מוזמנים לפגוש אותי בלוד, ביהוד, ובקריית מלאכי.

 

לוד. כאן הזמנה למפגש פתוח אתי בספריה העירונית של לוד. "פאוזה" זה בית מדרש חברתי, שהמטרה שלו לחזק את הסצנה הצעירה בלוד, להגדיל את אפשרויות הבילוי האיכותי, ולייצר פלטפורמה לדיון על סוגיות חשובות בחברה הישראלית. מפעילים אותו קהילות הסטודנטים של תוצרת הארץ ועמותת איילים בלוד, אותן מנהל נטע אראלי כחלק מפרוייקט הקהילות שלהם בפריפריה.

 

 

 

יהוד. שבת תרבות בבית תרבות מונסון שביהוד. מוזמנים, הנה הפרטים:

 

 

 

קריית מלאכי. 19.03.18 יום שני בשעה 19:00 אליאור עמר המקסים מארח ב"לופט ז'בוטינסקי" בקריית מלאכי:

 

 

 

 

תתחברו אלי. בטוויטר תוכלו למצוא התייחסויות מיידיות ורבות יותר למה שמתרחשבאינסטגראם קצת יותר צבע, ופייסבוק אתם כבר מכירים. עקבו אחרי באינסטגראםבטוויטר ובפייסבוק. קצת דוגמיות:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זקוקה לכם. הסבירות שיהיו בחירות בקרוב – גבוהה מאוד. איכות הרשימה שלנו לכנסת תהיה אחד מגורמי המפתח להישג שנביא בבחירותלפני הבחירות יהיו פריימריס, ובהם כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן. ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיואו כתבו אלינו למייל
hitpakdutshelly@gmail.comעם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין!

 

 

תודה ושבת שלום,
 

שלכם,
 

שלי