שלי על סערת ישראל-ארגנטינה: "איך ייתכן שהממשלה הקצתה קרוב ל-3 מיליון שקלים להעברת המשחק, והציבור לא יכול להשיג כרטיסים?"

5 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "איפה הכסף" ברדיו ללא הפסקה, בהגשת ענת דוידוב, על רקע הדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה בראשותה בנוגע להתנהלות הבעייתית של משרד התרבות והספורט בהובלת השרה מירי רגב סביב משחק הידידות בין ישראל לארגנטינה.

"דוידוב: מה הבנת מהדיון היום? כמה וכמה דברים...

שלי: הבנתי שהייתה כאן מערכת של כשלים ושל בעיות קשות ביותר, וקצת גם שקרים. הבנתי שכל המעבר מ"סמי עופר" לטדי, והשיפוי שהממשלה העניקה בדמות 2.7 מיליון שקלים לחברת ההפקה "קומטק" בגין עלויות המעבר, היו, איך לומר, לא ממש אידיאליים. אני חושבת שהשיפוי הזה הוא מוגזם, ושבסופו של דבר לחברה הפרטית שהביאה את ארגנטינה – ואנחנו משבחים אותה על כך – לא היו הוצאות נוספות בגלל המעבר, בטח לא בשיעור של קרוב ל-3 מיליון שקלים. ובסוף, העיקר: מה אמרנו לנו? אמרו לנו שכל הסיפור הזה הוא כדי להנגיש את המשחק הנפלא הזה – שהוא באמת נפלא ומרתק, וכולם רוצים להיות בו – לציבור. בסוף, מאותו ציבור שהמתין לקניית הכרטיסים, מי שהיה במספר מעל 3000 בתור, כבר לא הצליח להשיג כרטיסים. אז נשאלת השאלה העמוקה: לאן לעזאזל נעלמו הכרטיסים?

דוידוב: את הבנת לאן הם הלכו או שזה עדיין בגדר חידה גדולה?

שלי: כן, הבנתי לאן הם הלכו. 7,700 כרטיסים הלכו להתאחדות לכדורגל, 7,000 כרטיסים הלכו לנותני החסויות. זאת גם שאלה, כי המדינה מפצה מכספי משלם המיסים, בגלל שהם לכאורה איבדו חסויות בגלל המעבר; אז הנה מתברר שהם פשוט נותנים לנותני החסויות, במקום תאי כבוד, כמות אדירה של כרטיסים. וככה הם מורווחים פעמיים. אז אדוארדו אלשטיין אולי לא יישב בתא הכבוד אלא בשורה הראשונה, אבל 7,000 כרטיסים כבר הלכו לנותני חסויות, ועוד 200 למשרד התרבות, שכבר מחזיר, ועוד כנראה כמות מאות שקלים לעיריית ירושלים. בסוף אנחנו נשארים עם 10,000 כרטיסים פנויים, שמתוכם, כמובן, הספסרים משתלטים על הרוב. למי לא נשאר? בני אדם נורמליים.

דוידוב: אני שואלת את עצמי, וכך עוד הרבה אנשים, מה הקשר של שרת התרבות לסיפור הזה. הרי מדובר במשרד פרטי שמפיק את האירוע. מה לה ולזה?

שלי: כאן יש תשובה, כי "קומטק", המשרד שהצליח להביא לכאן את ארגנטינה ואת מסי, ולעשות מהלך הזה, שהציבור מתלהב ממנו ובצדק – רצה להביא אותו לאצטדיון שהכי מתאים מבחינה מקצועית וספורטיבית. האיצטדיון הזה, ואת זה גם אמרה היום בוועדה ההתאחדות לכדורגל, הוא האצטדיון בחיפה. אבל הסתבר שלראש הממשלה ולשרת התרבות והספורט היה מאוד חשוב שזה יהיה בירושלים. אני יכולה להבין את הרציונל שבזה – אם כי מסי היה שם פתק כותל גם אם המשחק היה ב"סמי עופר"... ואז המארגנים, שמייצגים חברה פרטית שלא עושה שיקולים לאומיים אלא שיקולים כלכליים, ובדין, כי זאת חברה פרטית, אמרו: 'חבר'ה, בסדר, אבל המעבר הזה עולה לנו המון כסף, נצטרך לוותר על תאי כבוד שמכרנו, נצטרך לוותר זה, על זה ועל זה, ולכן אנחנו צריכים פיצוי'. ואז המדינה, בהחלטה חפוזה ביותר, החליטה שהיא נותנת קרוב ל-3 מיליון שקלים כדי לפצות את החברה הפרטית. זה הסיפור.

אז אני אומרת 'בסדר, אז הממשלה השתתפה'. אבל כיוון שזה כבר הפך להיות משאב ציבורי, מכסף של משלם המיסים, גם בני תמותה רגילים צריכים ליהנות ממנו באיזשהו אופן. לכן גם מבקר המדינה יש כאן 'סיי'. והוא נכנס לתמונה, אחרי שבשבוע שעבר פנה אליו חבר הכנסת איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, וביקש ממנו לבדוק את זה. אז המבקר אמר לו: 'אני בודק ממילא את אירועי שנת השבעים, אז אני אבדוק גם את זה'. אנחנו ביקשנו מהמבקר לסיים את הבדיקה עד יום רביעי, כי אחר כך כבר יהיה מאוחר מדי.

דוידוב: תגידי, מישהו נועץ עם הייעוץ המשפטי של משרד התרבות והספורט?

שלי: זה עוד אחד מהשקרים שהתגלו היום. כי באחת התגובות מטעמה של השרה נאמר שכל המהלך נעשה בתיאום עם הייעוץ המשפטי, בהתחשב במגבלות שקיימות בחוק, וכן הלאה וכן הלאה. היום יושבת היועצת המשפטית בוועדה, ואומר לנו נציג מבקר המדינה שיש כבר התייחסות של היועץ המשפטי מאירועים קודמים, שזה לא לגיטימי להעביר כך כרטיסים למשרד. והיא אומרת: 'לא שאלו אותי'. אז אני שואלת אותה: 'מתי בעצם נכנסת לתמונה? מתי ידעת שזה קורה?'. והיא אומרת: 'כשקיבלתי מייל, כמו כל העובדים, שאני יכולה לקנות כרטיס למשחק'. אז היועצת המשפטית שמעה על המהלך שעל פי הטענה הרשמית התייעצו איתה לגביו. מסתבר שזה היה שקר.

דוידוב: אולי בסך הכול מירי רגב רצתה להצטלם עם מסי? ואולי הוא לא יבוא פתאום, יפתיע את כולם ויישאר איפשהו בארגנטינה או בברצלונה?

שלי: קודם כל, אני מקווה שהוא יגיע, כי אחרת בכל הסביבה החברתית שלי יהיה אבל, ואני מניחה שבעוד הרבה בתים בישראל יהיה אבל גדול מאוד. אני כן מקווה שהוא יגיע. וכן, יש סיכוי שמכל הסיפור הזה, ביש הסכם לא כתוב, שהם יקבלו את הכסף הזה, ולא בטוח שהסכום הגדול הזה הוא כל כך הגיוני. אבל חלק מהדיל יהיה שהשרה מירי רגב תהיה על המגרש, תלחץ יד עם מסי, יהיה לה פוטו-אופ, אולי מסיבת עיתונאים. אני העליתי את השאלה הזאת היום באוזני נציגי המשרד, והם הכחישו מכל וכל. אבל היום בבוקר הבנתי בדיעבד שמירי רגב התראיינה ואמרה "נראה את מסי לא לוחץ לי את היד".

דוידוב: וגם ראש הממשלה. והרי כל שחקני ארגנטינה אמרו שהם בכלל לא רוצים ללחוץ יד לפוליטיקאים.

שלי: נכון. ואז בתגובה היא זעמה על האמירה הזאת, בשעה שאנשי משרדה מתכחשים בכלל שהייתה בקשה כזאת. אז די עם השקרים האלה, ודי עם הקומבינות. כל הסיפור הזה נראה כמו קומבינה אחת גדולה ומסריחה.

דוידוב: הנה תגובת משרד התרבות והספורט: "לצערנו חרושת השמועות והטענות חסרות הביסוס הגיעו גם לוועדה לביקורת המדינה. משרד התרבות והספורט דוחה בתוקף כל אמירה שרומזת שההחלטה על תמיכה במשחק הידידות ישראל מול ארגנטינה התקבלה מתוך רצון להגביר את חשיפת שרת התרבות והספורט, או ניסיון לקשור את סוגיית הקצאת 200 הכרטיסים לעובדי המשרד, שהיו אמורים להירכש במחיר מלא, כמו גם את הטענה השקרית על דרישה להקצאת 500 כרטיסים לעובדי המשרד. מדינת ישראל שמחה וגאה לארח את נבחרת ארגנטינה, במסגרת קמפיין ההכנה שלה למשחקי המונדיאל. ראוי ונכון שמשחק חגיגי זה יתקיים בבירתה של מדינת ישראל, כחלק מחגיגות השבעים". יש לך תגובה לזה?

שלי: לא. אני חושבת שהמאזין האינטליגנטי ישפוט. והמאזינה האינטליגנטית, כמובן".