"עברו ארבע שנים מאז שדוח מבקר המדינה חשף שרוב תושבי הצפון לא ממוגנים, והממשלה לא עשתה כלום כדי לשנות את זה"

שלי לליאת רון ברדיו צפון: "הממשלה מעבירה במהירות חוקים חסרי משמעות, אך לא עושה דבר כדי לתקן את החוסרים הביטחוניים. איך ייתכן שבמדינה שהביטחון נמצא בראש מעיניה, ההגנה הראשונית והחיונית ביותר נדחקת לאחור?". 
5 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "לא דופקת חשבון" ברדיו צפון, בהגשת ליאת רון, על רקע מצוקת המיגון הביטחוני ביישובי הצפון. בדבריה התייחסה שלי לדיון שערכה בנושא הוועדה לביקורת המדינה בראשותה.

"רון: את שמעת את האייטם הקודם שלנו, או שנחסכו ממך הצרחות?

שלי: לצערי לא...

רון: למזלך, כי היה כאן חבר הכנסת מיקי לוי, ובטח את יודעת יותר טוב ממני שחבר הכנסת יאיר לפיד ביקש דיון דחוף בעניין המיגון בצפון.

שלי: כן. חבל שהוא לא הגיע לדיון אתמול, כי היה דיון מאוד יסודי אצלי בוועדה.

רון: אבל את יודעת, ככל שיגברו הדיונים, כך יגבר הלחץ. אבל איכשהו נשיאות הכנסת החליטה שהנושא לא כל כך חשוב, כי הוא הוגש רק על ידי חבר כנסת אחד. יפה, נכון? לא צריך לקיים על זה דיון...

שלי: אני לא רוצה להתעסק בפרוצדורה, אבל כנראה שיאיר לפיד לא כל כך בקיא בפרטים של הלכות הכנסת, כי באמת נהוג שכדי לבקש פרוצדורה של דיון מהר צריך כמה וכמה חברי כנסת. אבל שוב אני אומרת לך: זה היה מיותר מלכתחילה, כי אתמול היה אצלי בוועדה דיון מאוד מקיף, עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, והוא פשוט יכול היה להופיע בדיון. אז אני לא מבינה על מה המהומה הפרוצדורלית.

רון: אז אני אגיד לך על מה המהומה: הייתי רוצה לשמוע את יושב ראש הכנסת מגבה את תושבי הצפון; שהוא עומד על הדוכן ואומר 'תעבירו את הכסף לכל הרוחות'. כי אנשים פוחדים על חייהם.

שלי: אז לא רק שאין לך ויכוח איתי, אלא שאני מובילה את הדיון הזה בוועדה שלי, אז את מניחה שמבחינת המהות אנחנו מסכימות ויותר ממסכימות. אני גם מזמינה את כל מי שלא צפה בדיון להיכנס לפורטל הוועדה באתר כנסת ולראות מה היה שם. עכשיו תשמעי: זה מקומם, מרתיח, בלתי נתפס לחלוטין. הזמנו את ראש החטיבה הביטחונית במשרד המבקר, שפרס את הדוח שנעשה כבר ב-2014. הדוח הזה הוא דוח מאוד רציני, מאוד יסודי. יש בו חלקים שאני לא אדבר עליהם, אבל החלקים הגלויים אומרים, למשל, שרק 27% מהבתים בצפון ממוגנים מפני ירי טילים. זה אומר שרוב התושבים בצפון לא בטוחים ושנשקפת סכנה לחייהם.

רון: זה למעלה מ-50%, כי אנחנו יודעות שבהתרעה של חמש שניות המקלטים הם מיותרים – אף אחד לא יספיק להגיע אליהם.

שלי: אני רוצה לתקן את עצמי: הנתונים של פיקוד העורף הם ש-27% ללא ממוגנים. הנתונים של מבקר המדינה אומרים שפיקוד העורף עושה לעצמו חיים מאוד קלים, כי הנתונים האמיתיים הם 50%. אז אני חוזרת: 50% מתושבי הצפון אינם מוגנים. אנחנו במצב ביטחוני שהוא כל הזמן על סף הסלמה מוגברת. יש הערכות מודיעיניות שיכולה להיות – ואני מקווה שזה לא יקרה – התלקחות בצפון. האם מישהו עשה משהו בארבע השנים האלה? האם הממשלה – שיכולה להעביר במהירות 'טיל' איזשהם חוקים אידיוטיים, חסרי משמעות וקנטרניים – לא יכלה הייתה להעביר את החקיקה הנדרשת שחסרה, למשל, לתמ"א 40, שהייתה יכולה לחזק בקלות רבה מבנים קיימים ולבנות בהם ממ"ד?

רון: את הולכת נורא רחוק. היא לא יכלה להעביר את 150 המיליונים שהתקבלו בהחלטת ממשלת ב-2014, אחרי דוח המבקר?

שלי: נכון, את צודקת. הם נועדו לייצר את מערכת ההתרעה שתיצור התרעה של 15 שניות, שזה מספיק. זה הרי מה שקורה גם בדרום. ואני אומרת לך בצער רב שמצב המיגון בדרום הוא טוב לאין שיעור לעומת מצב המיגון בצפון. אני שמחה שהמצב שם טוב, אבל נראה שמישהו פשוט שכח את הצפון.

רון: אין למה להשוות: אנחנו מדברים על 2.2 מיליארד שקלים שהושקעו בדרום, ויחד עם ה-150 מיליון שהועברו השנה – פחות מ-400 מיליון בצפון. את קולטת את ההבדל המטורף הזה? איך? מי ישן בלילה?

שלי: תראי, זה לא רק המיגון הפיזי, שהוא רכיב מאוד חשוב בביטחון של תושבי הצפון. גם במוכנות לפינוי אוכלוסייה, את רואה שאף אחד לא זז ולא עושה שום דבר. את יודעת, היה דבר אחד מאוד מקומם שם: נציג המל"ל, סגן ראש המל"ל זאב צוק-רם, התעצבן באיזשהו שלב על ההאשמות שהטיחו בו מטבע הדברים גם ראשי רשויות וגם חברי כנסת. ואז הם אמר שגם לראשי רשויות יש אחריות: אם יש להם כסף ל-200,000 שקלים לאמן אורח ביום העצמאות, אז שימצאו כסף...

רון: מה?!

שלי: כן, ככה. זה היה נורא מרתיח.

רון: אז בואי אני אספר לך סיפור שאת יכולה לקחת אלייך לוועדה, ובכלל שיהיה בתחתית זיכרונך: אתמול ראיינתי פה את מי שאחראי ואמון על הביטחון בקיבוץ איילון. ללמעלה מ-70 אחוזים אין ממדים, אין מיגוניות. מה שנאמר להם זה שב-72 השעות הראשונות הם צריכים להחזיק פיזית את היישוב, להסתדר לבד, ורק אז יפנו אותם. את מבינה את זה? הם השקיעו מכיסם מיליון שקלים בהצטיידות, בגנרטורים, במיגון, בכיתת הכוננות. זה נראה לך הגיוני? ואם זה בקיבוץ קצת פחות עשיר, מה יהיה?

שלי: נכון, זה מייצר יתרון למי שיש לו כסף. לכן ההתנגדות של זאב צוק-רם פשוט הקפיצה והרתיחה אותי ולא רק אותי. שאלתי אותו: 'סליחה, אולי גם ראשי רשויות יכריזו על מלחמה ושלום'. יש ממלכה, יש מדינה, יש ממשלה...

רון: אבל מפילים את זה על התושבים. התושבים צריכים להגן על היישוב שלהם זה נראה לך הגיוני? 72 שעות?

שלי: אני לא רוצה להגביר את הנסערות שלך כי יש רשימה ארוכה של כשלים שהם בלתי נסבלים. את יודעת מה מרתיח? המרחק בין הדיבורים גבוהה-גבוהה לבין הביצוע. הרי יש תכנית חומש בעלות של חמישה מיליארד שקלים למיגון הצפון, שהניח שר הביטחון אביגדור ליברמן. אבל זה הכול וירטואלי; פשוט מילים.

רון: אין כסף, אף אחד לא רוצה לממן...

שלי: מה זה אין כסף? אני רוצה לספר לך משהו: לממשלת ישראל ולמדינת ישראל יש הרבה כסף. אנחנו מדינה עשירה בסה"כ; מדינה עשירה עם הרבה אזרחים עניים. אבל כשהביטחון בראש מעייננו, וכשתקציב הביטחון עובר את ה-60 מיליארד השנתי, אז הצורך לתת את ההגנה הראשונית, המרכזית והחיונית על שלומם של בני אדם נדחק לאחור? זה דבר שהוא בלתי נתפס. את יודעת, אתמול עברנו סעיף-סעיף על דוח המבקר, ושום דבר לא התקדם.

רון: אני מנהלת פה קמפיין כבר עוד מעט שלושה שבועות, ואני מתחננת לעזרתך. מתחננת להפעיל לחץ. את רואה, אנחנו מנסים בכל דרך, עם כל מי שעולה לשידור. סליחה שאני עושה את זה...

שלי: לא, את עושה דבר נכון. כי בסופו של דבר, אנחנו חיים בעידן שבו, כמה שזה מקומם, דברים נעשים רק כשהם זוכים לכותרת, לצל"ש, ליחסי ציבור, ללחיצת יד עם מסי על הדשא, או כל מיני דברים כאלה. אז לתקשורת יש תפקיד עצום. גם לוועדה שלי יש תפקיד, כי זאת חשופה, היא משודרת. למבקר המדינה יש שיניים. אבל תזכרי שבסוף מי שמקבל את ההחלטה ומעביר את הכסף , זאת הממשלה; זה שר הביטחון.

רון: צריך להפעיל לחץ עליהם. לא להפסיק: עוד דיון ועוד דיון. ולכן כל דיון בכנסת מאוד חשוב בעיניי. לעמוד על הדוכן ולצעוק.

שלי: נכון, את צודקת. ותמשיכי. את יודעת מה? לפעמים לחץ תקשורתי מהסוג הזה הוא מאוד-מאוד מועיל, ואני מבטיחה להיות בעלת ברית שלך ולעזור לך בכל דבר ועניין ולהדהד אותך בוועדה".