"התנהלות הממשלה בעניין ישראל-ארגנטינה חיבלה באירוע שהיה יכול להועיל מאוד לישראל"

שלי לבן כספית ואריה אלדד בעקבות ביטול המשחק בין ישראל לארגנטינה: "מבינה את החשיבות שבקיום אירועים בירושלים, אבל אם נדבק בכוח בגאווה הלאומית שלנו, עוד נישאר גם בלי האירוויזיון. לא היה גורע מכבודנו אם המשחק היה נערך בחיפה. שרת התרבות והספורט הרסה כאן אירוע נהדר, והפכה אותו לסוגיה מדינית, פוליטית ויח"צנית".
7 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "בן ואריה" ב"רדיו ללא הפסקה", בהגשת בן כספית ואריה אלדד, בעקבות ביטול משחק הידידות בין ישראל לבין ארגנטינה, על רקע התנהלותה הבעייתית בעניין של שרת התרבות והספורט, מירי רגב.

"כספית: אולי אנחנו נטפלים סתם למירי רגב? הרי ג'יבריל רג'וב עשה פה קמפיין וניצח. BDS לא אוהבים אותנו, אנטישמים וכו'...

שלי: תראו, אני לא מאלה שממהרים ללעוג למירי רגב ולתקוף אותה. יש לי את הקרבות שלי, ובדרך כלל הם מכוונים לגדולים והחזקים ביותר. אבל כאן אנחנו לא בעניין פולקלוריסטי: מלכתחילה כינסתי את הוועדה לביקורת המדינה כיוון שמבקר המדינה החליט לבדוק את הסוגיה הזאת, בעקבות הפנייה של איתן כבל. למה זה עניינו של מבקר המדינה? כיוון שמדובר בכספי מדינה, כספי מיסים – כמעט שלושה מיליון שקלים שהועברו בתמורה לשיפוי של העברת משחק, שלא יהיה לצערנו, מ"סמי עופר" לטדי. אף אחד עד הרגע לא מבין על מה הם ניתנו, למה הם עברו חמישה גורמים בדרך, ומי גזר קופות בדרך? אני אומרת לכם שהיה הסכם לא כתוב שהשרה מירי רגב תלחץ את ידו של מסי על הדשא, ושוב נשזף עינינו בעוד פארסה מיותרת ומביכה. לכן, כל הדברים האלו ראויים לבדיקה גם עכשיו, אחרי שהמשחק הזה בוטל, למרבה הצער.

ברור שזה לא רק אשמתה של מירי רגב. מלכתחילה זאת הייתה קרקע מאוד לא יציבה ולא בטוחה. יש לנו הרבה שונאים שששים להכשיל אותנו ורצו במניעת המשחק הזה. אז דווקא בגלל, על אחת כמה וכמה, לא מסתובבים כמו פיל בחנות חרסינה, אומרים בריאיון ברדיו: 'נראה את מסי לא לוחץ יד לי ולראש הממשלה' ומתעקשים להעביר את המשחק לירושלים, גם כשברור שזה הופך את הסיטואציה לנפיצה יותר. אז מה יצא מכל הגאווה הלאומית אם אין משחק בכלל בישראל? מה הרווחנו?

אלדד: את חושבת שהם ביטלו את המשחק בגלל הפוליטיזיציה? לא כיוון שמירי לא נתנה להם כרטיסים?

שלי: הרי מה הקטע של אירועי תרבות וספורט, כמו אירוויזיון? הם אירועים כיפים. כל העולם מסתכל עליהם, ומסוגל לרגע לא להיות פוליטי – ולראייה הניצחון שלנו באירוויזיון. הם מושכים את הציבור הרחב, מאירים אותנו באור נורמלי ושפוי, וגורמים לכל מיני אנשים שהם לא שונאי ישראל ולא אנטישמים, להזדהות איתנו בנקודות החזקה שלנו. כאן זה לקחת אירוע נהדר כזה – שהוא משמח, שעיני העולם נשואות אליו, שיכול היה לצייר את ישראל באור נפלא, ומסי ממילא היה מצטלם בכותל שם פתק, כמו שהוא תכנן – ולהפוך אותו קודם כל למדיני, שזאת שגיאה קשה, שנית לפוליטית, שזה מגעיל, ושלישית לאירוע פריימריז של מירי רגב – שזה עוד יותר דוחה. למה הציבור בישראל צריך לשלם את המחיר על השטויות האלו?

כספית: אולי זה בעצם בהבדל בין השמאל לימין: במקום לבוא קטנים ולצאת גדולים, להיות יותר פרקטיים, בשקט. הקטע של הרצון להוכיח 'הנה, לא רק טראמפ העביר את השגרירות לירושלים, אלא שגם מסי בא לשחק בירושלים'. אגב, נבחרת ארגנטינה הגיעה פעמיים לישראל ערב הגביע העולמי, בשקט, בלי התערבות של הדרג המדיני, שיחקה פה ברמת גן – ושום דבר לא קרה.

שלי: אין שום ספק שזאת ממשלה שעסוקה בסימבולים שאמורים לנפח את החזה מגאווה לאומית. אבל אני חושבת שיש כאן גם אלמנט אישיותי: אני רוצה להיות קצת אופטימית ולהאמין שיש גם שרים בליכוד שלא היו הופכים את זה לפארסה כזאת. אני רואים כאן פארסה אחרי פארסה; מין חשיפה עצמית לא מידתית ו-וולגרית. מילא שאנחנו 'אוכלים' את זה במדינה, אבל כשזה מגיע לידי חבלה באירוע שהיה יכול כל כך להועיל לישראל ושמשחק לידיים של כל שונאי ישראל. אני רק חושבת על השמחה שאופפת עכשיו את ה-BDS, ואני רואה את ג'יבריל רגוב חוגג עד השמיים. למה להעניק להם את זה? אגיד שוב את מה שאמרתי בהתחלה: למה אם המשחק היה בחיפה זה היה גורע כבודה של ישראל?

אלדד: זה לא לגיטימי לדרוש שהמשחק יהיה בבירת ישראל?

כספית: בשביל מה אריה? מי קבע? מה הקשר?

אלדד: ירושלים זאת עיר הבירה.

כספית: אבל המשחק לא אמור להיות בבירה, זה כולה ספורט, אז צריך להיות איפה שהכי נוח. האיצטדיון בחיפה הרבה יותר מודרני ויותר מתאים למסי.

שלי: גם מנכ"ל ההתאחדות אמר שהם רצו את חיפה; שהיה ברור מבחינה מקצועית שחיפה יותר מתאים. אני מבינה לחלוטין את החשיבות שבקיום אירועים בבירת ישראל, יש לזה משמעות בינלאומית ודיפלומטית, אבל לא בכוח. אם נישאר תקועים בגאווה הלאומית שלנו, נישאר בלי אירוויזיון בכלל. אם אפשר להשיג רק 70% או להישאר עם אפס, מה עדיף?

ועוד דבר אחד: תגידו, חיפה היא לא בישראל?  אני תובעת את כבודה של חיפה. הדיבור היה כאילו אם זה יהיה בחיפה זה בכלל לא יהיה בישראל. אני רוצה להזכיר שבחיפה גרים אזרחי מדינת ישראל, יש אוניברסיטה וטכניון, יש בתי חולים, תעשייה משגשגת, ים, נמל, בני אדם, אירועי תרבות ובידור – וזה בישראל.

כספית: אז רק לגעת שוב בנקודה שהזכרת בהתחלה: ה-3 מיליון שקלים שמשרד התרבות והספורט העביר מחיפה לירושלים – מה זאת אומרת שהם 'עשו תחנת בדרך'?

שלי: יש לפחות ארבעה גורמים שהכסף היה אמור לעבור דרכם. כלומר, זה לא היה עובר ישירות כשיפוי ל"קומטק", לחברה פרטית, אלא היא מתגלגל דרך תחנות בדרך.

כספית: בסגנון פאינה קירשנבאום, לכאורה?

שלי: אני לא יודעת. אני לא רוצה להגיד סתם. אני סומכת על המבקר שהוא יבדוק, ואם יש חשד לפלילים, הוא יעביר את זה ליועץ המשפטי לממשלה ממילא. מלכתחילה "קומטק" תבעה שיפויים מהמדינה כי היא טענה שהיא כבר מכרה תאי כבוד וכן הלאה, וזה יגרום לה להפסדים. בדיעבד התברר שתאי הכבוד פשוט הומרו בבוכטות של כרטיסים. אין לי שום דבר נגד החברה הזאת: זאת חברה עסקית שהצליחה להביא לעסק יפה שממשלת ישראל הצליחה להרוס, והיא רוצה לעשות כסף ולכן ביקשה שיפוי. בסוף התברר שהם לא צריכים שיפוי של כסף כי המעבר לא היה עולה להם שקל, ובכל זאת הממשלה אישרה את אותם 2.7 מיליון שקל שאלוהים יודע לאן הם היו הולכים.

אלדד: רק שאלת הטרלה אחת: זה נכון שאת מתרגזת כי בסוף, בקומבינות, הצלחת להשיג כרטיס?

שלי: לא היה לי כרטיס. תשמעו, יש לי חברים שהם כל כך היסטריים על זה כבר כמה שבועות, שטוחנים לי את המוח על זה, כך שגם אם הייתי משיגה כרטיס איכשהו – הייתי, באצילות נפש, נותנת אותו למישהו מהחברים שלי".