"לא היה בעת האחרונה אף פוליטיקאי שגרם לירושלים נזק כמו זה שגרמה מירי רגב"

שלי לאודי סגל ברשת 13: "במקום שנקבל משחק ספורטיבי נפלא לטובת מדינת ישראל, שרת התרבות והספורט הפכה את זה לאירוע מדיני ופוליטי לצורכי הפריימריז שלה. זה איתות אזהרה: אם ההתנהלות תימשך כך, לא יהיה אירוויזיון".
7 ביוני, 2018

שלי התראיינה לתכנית הראיונות "לפני החדשות" ברשת 13, בהגשת אודי סגל, בעקבות הסערה סביב משחק הידידות בין ישראל וארגנטינה. בפאנל השתתפו גם העיתונאי והמועמד העתידי לכנסת מטעם "המחנה הציוני", הנריקה צימרמן, והפרשן לענייני ערבים אבי יששכרוף. מתוך דבריה (לצפייה)

"סגל: אני רוצה להתחיל עם הציוץ שלך מהבוקר: "מה שווה מסי אם אי אפשר לשלוט בו".

שלי: כן, אבל זה ציטוט אחד שמגלם עולם שלם. אני חושדת שזה כולל אי-סדרים, שעלולים להגיע לפלילים. ההתנהלות השערורייתית והוולגרית הזאת, עד כדי התוצאה העגומה שאנחנו רואים היום, הוא הרבה יותר חמור מהציוץ שלי, שהיה חצי הומוריסטי. אני רוצה להזכיר לך שהוועדה לביקורת המדינה בראשותי התכנסה כדי לדון בסוגיה הזאת, וחשפה לא מעט כשלים והתנהלות מטורפת מאחורי הדבר הזה.

סגל: למי שלא הבין, אמרת את זה על בסיס דברים קודמים של השרה מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו". השאלה היא אם דווקא דרך ההומור הזה, ועם הדברים הרציניים שאת אומרת עכשיו, את לא מפנה את האש, כאליו הבעיה היא ישראל, בעוד נבחרת ארגנטינה גילתה פחדנות מפליגה מול איומי טרור. אנחנו אחראיים לפחדנות של הארגנטינאים?

שלי: אודי, אני לא חיה בארגנטינה – אני חיה בישראל. אני אזרחית ישראל, רוצה בטובתה של מדינת ישראל. אין לי יכולת להשפיע לא על ג'יבריל רג'וב, לא על שונאי ישראל, ובטח שלא על מסי. אבל יש לי את היכולת להסתכל מהצד: דווקא נוכח המצב הרגיש, דווקא כי יש לנו כל כך הרבה שונאים, יכולנו לזכות למשחק נפלא ומשובב לב בישראל. יכולנו להישאר עם מה שהוא: ספורט. פשוט ספורט במדינת ישראל. חיפה היא עיר ואם במדינת ישראל. זאת לא רמאללה. מכל הדיבורים מסביב, נראה כאילו חיפה בכלל מחוץ לתחומי מדינת ישראל. מסי היה מגיע, שם פתק בכותל, הכול היה בסדר, וכולם היו נהנים. מה שקרה בפועל זה שהאירוע נוכס והפך להיות אירוע מדיני. אנסו את ארגנטינה להיות חלק מחגיגות השבעים של מדינת ישראל, דבר שהיא לא רצתה מלכתחילה. הפכו את זה לאירוע מדיני, פוליטי, וגם, וזה גם חמור, לאירוע פריימריז אישי של מירי רגב. בסוף, בגלל שהעלו את גובה הלהבות, החמירו את הסיטואציה והפכו אותו לסיטואציה ממלכתית ישראלית, למרות שלא זאת הייתה הכוונה, אז אכלנו אותה מכל הכיוונים. איפה הגאווה הלאומית עכשיו, כשנשארנו עם אפס?

סגל: אז הביקורת שהפנית גרמה למירי רגב לדבר גם עליך במסיבת העיתונאים שלה.

שלי: זאת לא מסיבת עיתונאים. במסיבת עיתונאים נותנים לעיתונאים לשאול שאלות.

מה אני אומרת על ההתייחסות שלה? מאוד מפתיע... הייתי שמה את זה במחולל התגובות של מירי רגב,

סגל: אבל זאת לא שמחה לאיד, כמו שהיא אומרת?

שלי: איך אני יכול להיות ב'שמחה לאיד', כשכל הסביבה שלי באבל? כל גבר שאני מכירה שותת דם ודמעות. הרי לא רק שזה מצער שהמשחק הזה לא בישראל, אלא שזה גם גרם נזק למדינת ישראל. אני חושבת שבעת האחרונה לא היה פוליטיקאי שגרם ליותר נזק למעמדה ולכבודה של ירושלים מאשר מירי רגב באירוע הזה. ואחר כך ההתקרבנות הזאת: כולם אשמים, כולם שמחים, ורק היא הקדושה המעונה... שתיקח אחריות. אם היא הייתה פותחת את מסיבת העיתונאים, לא שזאת מסיבת עיתונאים, בהתנצלות... היא הייתה אומרת: 'אני רוצה להתנצל בפני אזרחי מדינת ישראל. שגיתי כשהפכתי את האירוע הזה לאירוע פוליטי. שגיתי כשניכסתי את נבחרת ארגנטינה למסיבות שנת השבעים. אני מבקשת סליחה, למדתי לקח'. ואתה יודע מה? זה גם איתות אזהרה לקראת האירוויזיון. כי אם זה יימשך ככה, לא יהיה אירוויזיון.

סגל: השאלה אם זה שווה את זה. זה היה הימור שאולי גם היה עובד. הרי בסוף שחקני ארגנטינה לא באו כדי להעלות אל מקדש הבהאיים בחיפה. הם באו כי יש להם אמונה טפלה שבכל פעם שהם באים לירושלים לפני המונדיאל, הם זוכים.

שלי: לא, הרעיון הוא לבוא לכותל ולהכניס פתק – ואת הדבר הזה היינו מקבלים ממילא. אז אם מסי היה מצטלם בירושלים ושם פתק בכותל, בלי מירי רגב בפריים, רחמנא ליצלן, היינו מקבלים 70 אחוז סיפוק? ואם זה היה בירושלים והוא היה מצטלם איתה זה היה 100 אחוז סיפוק? אז נשארנו עם אפס, נשארנו עם כלום. אני ממש מקווה שזה יוריד איזשהו אסימון; שיהיה איזשהו מוסר השכל".