"למרות שהושקעו 3 מיליון שקלים מכספי הציבור, לבני אנוש רגילים ולא מקושרים לא נשארו כרטיסים"

7 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית הספורט של רדיו 102FM בשיתוף one, בהגשת אייל ברקוביץ' ודולב נישליס, על רקע סערת הכרטיסים למשחק הידידות בין ישראל לארגנטינה (הריאיון התקיים טרם ההודעה של הארגנטינאים על ביטול המשחק).

"נישליס: מה דעתך בתור מי שרואה, שומעת ואולי גם הולכת למשחק?

שלי: קודם כל, אני נכנסתי לתמונה כיוון שאני יו"ר הועדה לביקורת המדינה. מבקר המדינה הודיע, אחרי שפנה אליו ידידי חה"כ איתן כבל, יו"ר ועדת כלכלה, שבאופן כללי הגיעו הרבה תלונות, וכן הלאה, ובמסגרת הדברים האלה הוא גם יבדוק את סוגיית המשחק ואת סוגיית הכרטיסים, שבסופו של דבר לא הגיעו לציבור. מה הקשר של מבקר המדינה? אמרתם שזה אירוע פרטי, ואכן, "קומטק" היא חברה פרטית, ושאפו עליה שהיא הצליחה להביא את המשחק הזה. אבל יש כאן שני דברים שהופכים את זה לקצת פחות פרטי: אחד, העובדה שזאת נבחרת ישראל. ושנית, וזה הרבה יותר משמעותי בעיניי: העובדה שהממשלה החליטה להעביר כמעט שלושה מיליון שקלים לחברת "קומטק".

ברקוביץ': אבל בקטע הזה צריך לבוא בטענות למי שהעביר את הכסף מהכנסת, מההממשלה, ולא לאדם הפרטי. לא יודע מי העביר את הכסף, שרת הספורט או מישהו אחר, אבל אליו צריך לבוא טענות.

שלי: אין לי שום ויכוח אתכם. גם אמרתי את זה כמה פעמים במהלך הוועדה. קודם כל, כל הכבוד ל"קומטק" שהצליחה להביא את המשחק. שנית, זאת חברה פרטית שרוצה לעשות כסף, וזאת זכותה. כל הדיון היה על הממשלה, על שרת התרבות ועל כל מה שהיה מסביב, ולא על "קומטק".

נישליס: גם על הארגון, כי כשהכרטיסים הוצאו למכירה חשבו שיוצעו לציבור הרחב 20,000 כרטיסים. בפועל נמכרו אולי כרטיסים 5,000 או 6,000 כרטיסים.

ברקוביץ': אני לא יודע כמה בדיוק, אבל תמיד יש ממורמרים שלא מצליחים להשיג כרטיסים.

נישליס: והכול באופן סיבובי, תחת קורת הגג של 70 שנה לישראל.

שלי: יש כאן איזושהי דרך סיבובית שבה הכסף עשה את דרכו: דרך משרד התרבות, המשרד לענייני ירושלים, קרן נהרי ו"קומטק". כל הסיפור הזה הוא מוזר. ואני אגיד לכם עוד משהו: למה "קומטק" אמרה לממשלה: 'שתפי אותנו על הגחמה שלך להביא את זה לירושלים'? כי 'ב"סמי עופר" כבר מכרנו תאי כבוד, ובנינו על כך וכך הכנסנו, אז תשפי אותנו על ההפסדים שלנו בגלל המעבר לירושלים'. כשמסתכלים אחר כך על העובדה שתאי הכבוד הומרו בבוכטות של כרטיסים, ולא איבדו שקל מהמעבר לירושלים, אז אולי העובדה שהממשלה הוציאה בנדיבות מטורפת כזאת שלושה מיליון שקלים... אתם בעצמכם יכולים להגיד לי מה אפשר לעשות עם זה לטובת הספורט. לכן, אני שואלת אם אצבע על הדק חלוקת הכספים לא הייתה זריזה מדי.

ברקוביץ': לא, זה ברור מאוד. כסף ציבורי לא היה צריך להגיע למשחק כזה.

נישליס: אני יזם פרטי, ואני מביא את ג'סטין ביבר. אז יגידו לי שבמקום לערוך בפארק הירקון, אני אהיה חייב לקיים את האירוע בירושלים?

ברקוביץ': אין דבר כזה. מי שנתן את הכסף הציבורי לאדם פרטי – זה חמור מאוד.

שלי: והייתה טענה שהם עשו את הכול בייעוץ משפטי צמוד. ויושבת היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט. ואני שואלת: 'התייעצו איתך?'. והיא אומרת: 'לא'. שאלתי: 'מתי שמעת על זה בפעם הראשונה?'. היא אומרת: 'כשקיבלתי מייל כמו כל העובדים'.

ברקוביץ': אז מי בממשלה החליט על זה?

שלי: הייתה ישיבה ממשלה, הקצו 2.7 מיליון שקלים, ולדעתי זה יותר בפועל. מי שהניע את המהלך הייתה שרת התרבות והספורט. וכן, אני חושבת שמאחורי זה הייתה עסקה לא כתובה, שבתמורה, כחלק מהדיל הזה, היא תקבל לחיצת יד, פוטו-אופ עם מסי, מסיבת עיתונאים...

ברקוביץ': זה נראה לך הגיוני?

שלי: לא. זה לא נראה לי הגיוני.

נישליס: האם העובדה שג'יבריל רג'וב, יו"ר ההתאחדות הפלסטינית, כל כך עצבני שהמשחק הזה נערך בירושלים וקורא לשרוף את החולצות של מסי מראה שמירי רגב כן עשתה צעד משמעותי מבחינה פוליטית, שאומר: 'כן, ירושלים שלנו, ואתם לא תגידו לנו מה לעשות'?

שלי: אני שמחה שהמשחק בירושלים. כמו שאני חושבת שטוב שהאירוויזיון יהיה בירושלים, וכמו שאני חושבת שטוב שהשגרירות האמריקאית עברה לירושלים. אני לא מזלזלת בכלל בירושלים: היא בירת ישראל, ויש לזה משמעות שאירועים בסדר גודל כזה יהיו שם.

נישליס: האם את הבנת כאזרחית איך כן חולקו הכרטיסים? כמה באמת היה אפשר לרכוש בפועל אזרח מן השורה ולא תחת ספונסר כזה או אחר?

שלי: בגדול מה שהבנתי זה ש-7,700 כרטיסים הלכו להתאחדו, כשמוכם 1,200 אמרו היו ללכת ללא תמורה, חלק למנויים של נבחרת ישראל. 2,500 היו אמורים להיות מחולקים לפריפריה באמצעות מתנ"סים. תאמינו לי, עד הרגע לא הצלחתי למצוא מתנ"ס 7,000 כרטיסים לנותני החסויות, כשנותן החסויות הגדול ביותר הוא אדוארדו אפשטיין, כלומר "שופרסל". ועוד מאות פה ומאות שם. חלק למשרד התרבות, יש אומרים 500.

נישליס: הם החזירו כמה כרטיסים.

שלי: הם החזירו. עיריית ירושלים קיבלה...

נישליס: אז כמה יצא למכירה לציבור הרחב בתכל'ס?

שלי: בסוף יצא תיאורטית 10,000, אבל אתם יודעים יותר טוב ממני שהספסרים יכלו להשתלט על זה הרבה יותר בקלות.

ברקוביץ': אבל לא משנה כמה היו מוציאים, היה כעס.

שלי: כן, אבל יש מבחן סבירות. אתם מבינים בספורט יותר ממני, ואתם יודעים שהספסרים השתלטו על לפחות חצי, אם לא יותר. ולמי לא נשאר? לבני אדם נורמליים ורגילים, בני אנוש שחלמו ללכת למשחק הזה".