שלי על פסגת טראמפ-קים: "יש כאן פוטנציאל אדיר - מקווה שזהו הסכם שייכנס להיסטוריה"

12 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "בן ואריה" ב"רדיו ללא הפסקה", בהגשת בן כספית ואריה אלדד, על רקע ההסכמות הדרמטיות בין ארה"ב לבין צפון קוריאה. מתוך דבריה: 

"כספית: הציוץ שלך היום קרע אותי מצחוק. צייצת ציוץ מפרגן לטראמפ, דבר שאני מבין אותו לגמרי, כי אי אפשר לא לפרגן לו היום. ואז צייצת: 'אם תמשיכו לתקוף אותי משמאל, בסוף אני ארגיש במרכז'.

שלי: לא, לא. כתבתי: 'אם תמשיכו לתקוף אותי גם משמאל וגם מימין, אני עלולה להרגיש במרכז, וזה יהיה לי מאוד לא נעים'.

אלדד: גם מימין תקפו אותך? תגידי לי מי, אני אדבר איתם...

שלי: כן. 'עכשיו את מבינה', 'זה המנהיג האמיתי', 'רק קשיחות תעזור', 'צבועה', וכן הלאה.

כספית: אז מה בעצם רוצים משמאל?

שלי: משמאל מזכירים, בצדק כמובן, שמדובר באדם שהפר זכויות אדם בצורה בוטה, רצח, הרעיל ויצר מחנות מעצר וכן הלאה. הכול נכון. זה בנאדם רע.

אלדד: לו את במקום טראמפ, היית מוותרת על אופציה לפירוק נשק גרעיני מידיו של רודן מטורף רק משום שהוא רודן מטורף?

שלי: לא. לא הייתי מוותרת.

כספית: אז פה שלושתנו מסכימים... אבל אומרים אנשי השמאל שבעצם את הוויתור הגדול עשה כאן טראמפ: הנשיאים הליברלים, השמאלנים, לא חלמו אפילו לפגוש את הרודן הזה; צפון קוריאה כבר התחייבה לפרק את חצי האי הקוריאני מהנשק הגרעיני, גם מול קלינטון וגם בהזדמנויות קודמות. בעצם הוא לא השיג כלום והוא נתן הכול. תארי לעצמך, אם אובמה היה עושה את זה, מה אריה אלדד וחבריו היו עושים לו. איך את מתגוננת מול זה?

שלי: כמעט הכול נכון: הרי אם אובמה היה עושה בדיוק את אותו הדבר, ומפרגן עד הסוף לקים באופן שכזה, הוא היה חוזר, היו מכנים אותו 'מתרפס', הורסים לו את החיים ויורדים לחייו, והוא היה מקבל אופוזיציה אימתנית מהימין הרפובליקני. זה מוביל אותי למסקנה המאוד עגומה, ויש לי תחושה שאריה יהיה קצת שותף לה – ובעצם זאת גם עובדה: למנהיגי הימין יותר קל להוביל מהלכים מדיניים כשהם מחליטים לעשות זאת. כיוון שבגוש שתומך בהם הם יקבלו איזשהו אופוזיציה פנימית עיקשת, אבל הרוב ילך איתם. מאידך, האופוזיציה שלהם, שהיא שמאל, ליברלים או דמוקרטים, לא תמרר להם את החיים כמו שהימין היה ממרר לאיש שמאל. אנחנו רואים את זה שוב ושוב. אריה אפילו כתב על זה ספר.

אלדד: כן. אם הייתי מגדיר את נתניהו כאיש ימין הייתי מודאג ממה שאת אומרת, אבל מבחינתי הוא כבר לא בימין...

כספית: אריה נורא מפחד מטראמפ. הוא כל הזמן אומר לי 'הוא משוגע, הוא עוד יעשה פה שלום'.

אלדד: ירחם השם. סכנת שלום מרחפת עלינו.

שלי: נכון, סכנת שלום מרחפת. ועוד דבר שיש לי להגיד לכם: אנחנו חיים בעולם שבו הדימויים, הסימבולים והמילים הם לפעמים חשובים יותר מהמציאות, כי הם מעצבים מציאות. למילים תמיד היה כוח, אבל היום אנחנו בעידן שבו התמונה קובעת את התודעה, והתודעה קובעת את ההוויה. התמונות האלו הן דבר שהוא כמו דגים עפים וציפורים שוחות – משהו שהוא לא ייאמן. זה נראה סיינס-פיקשן. זה דבר שהוא מטלטל.

כספית: מי יודע מאיפה השורה 'דגים עפים, ציפורים שוחות'?

אלדד: כוורת.

כספית: בבקשה... כל הכבוד לך.

שלי: זה לא מובן מאליו. אתמול נסעתי עם הצוות שלי ברכב, והתנגן השיר 'מה יש לך, גברת לוין?'. התחלתי לספר להם שזה בעצם על הדה בושס, אבל הם לא שמעו את השיר בחיים ולא ידעו מי זאת.

כספית: מצד שני, הבת שלי והחברה שלה בנות ה-10 יודעות כל מילה של "כוורת", ולא בגללי. אני לא יודע איך.

שלי: כל הכבוד.

אלדד: מה הניחוש שלך? זה הולך להיות מן הסכם מינכן או חוזה שלום שבאמת ייכנס להיסטוריה?

שלי: התשובה היא שאני לא יודעת, אבל אני כן מקווה שזה יהיה חוזה שלום שייכנס להיסטוריה. כל עוד לא יוכח אחרת, אז גם אם אנחנו אופטימית לחינם – מה אכפת לי להרוויח שנה של אופטימיות? הרי לא יקרה שום דבר. אז אני לא צריכה להיות מרירה וזועפת בדאגה שאולי זה לא יתרחש. אני חושבת שהסיטואציה היא סיטואציה מבטיחה, שיש בה פוטנציאל אדיר, שיש בה את היתרון שכבר הזכרתי: העובדה שמוביל אותה אדם שהוא שליח המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטים לא יעשו לו את המוות על זה. אז כן, יש קצת תקווה בלב, ושומעים משק של יונים לבנות - אז למה לא לברך על כך ולקוות לטוב?

כספית: גם אם זה ייצר מצב שבו את ושכמותך, כלומר אני, טעו בענק בכל מה שקשור לטראמפ הזה?

שלי: אני לא יודעת אם שמת לב, אבל אני לא תוקפת את טראמפ. אני חושבת בכלל שפוליטיקאים ישראלים לא צריכים להתערב בפוליטיקה אמריקאית. מדובר בענק אימתני שאנחנו זקוקים לו עד אין סוף ושהוא בעל ברית שלנו. למרות שאף אחד לא חושד בי שאני רפובליקנית, חלילה, מעולם לא תקפתי את טראמפ. לכן אני לא אצטרך לאכול את הכובע, כי לא עשיתי בפומבי שום דבר".