עיתון סופשבוע של שלי

טראמפ-קים, מה אכפת לי להתרגש ולהיות אופטימית?

טראמפ – קים: תמונה משונה ומרגשת. העידן שבו התמונה קובעת את התודעה, והתודעה קובעת את ההוויה. כל עוד לא יוכח אחרת, מה אכפת לי להרוויח שנה של אופטימיות? "ברגעיה הנוראים, הגלובליזציה אפלה כמו בטן של ספינת עבדים" – מתוך ספרו של נדב אייל "המרד נגד הגלובליזציה" שעליו אני ממליצה לכבוד שבוע הספר. שקצין יסרסר בסוהרת לבקשתו של רוצח, אסיר בטחוני? בהתחלה נשמע הזוי, אחר כך מבינים שאין חדש תחת השמש. צפירת הרגעה לכל חובבי האירוויזיון (ובראשם אני). השקר וההסתרה הגדולים והמקוממים במדינה: מספרם האמיתי של עובדי הקבלן העניים, העשוקים, המנוצלים, המועסקים במוסדות המדינה עצמה. מה עושה בעיתון סופשבוע  שלי ציוץ של בנט?! תאמינו לי שיש סיבה טובה (מכינת רבין). והחותרים במועדון השייטים שלי, חוששים שרגב תעביר את תחרויות החתירה לירושלים.
14 ביוני, 2018

 

image-20180614182913-1

*הסרגל - מוחאים כפיים דיגיטליים לח"כים ופקידים שפועלים למען הציבור הרחב" 

שלום לכם חברות וחברים,

הזמנה אישית: ביום שני הקרוב, בשעה 11:00, מזמינה אתכם לדיון חשוב ביותר על הסכם הגז בין מאגר הגז הטבעי תמר, ובין חברת החשמל. מבקר המדינה בדק את ההסכם המושחת הזה במסגרת הדו"ח השנתי שלו, והגיע למסקנה שהוא עלה לציבור שמונה מיליארד, כן – 8,000,000,000 ₪ - עלות עודפת, בגלל מחירים מופקעים שחברת חשמל התחייבה לשלם לתשובה.  יהיה איתנו יו"ר דירקטוריון חברת החשמל יפתח רונטל, גורמים בכירים ממשרד האנרגיה ומרשות החשמל, וכמובן פעילי מאבק הגז. אנחנו תובעים לפתוח את החוזים המופקרים בין חברות הגז ובין חברת חשמל – כפי שעשו לא מעט מדינות, ולדאוג שנפסיק להזרים כסף מהכיסים שלנו לכיסו של תשובה. מאוד אשמח לראות אתכם!

מזהירה מראש שמספר המקומות מוגבל מאוד, אז הקדימו להירשם אתם יותר ממוזמנים! כתבו לנו לכאן shelly.bikoret@gmail.com עם שם מלא כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות, מספר תעודת הזהות, והקרבה/פעילות שלכם בנושא, אם יש כזאת. אנחנו נארגן לכם אישור כניסה. זו רק תזכורת קטנטנה:

image-20180614220701-2

 

"אני לא מאמינה שאני כותבת את את זה: מצדיעה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ." כתבתי בעמוד שלי בפייסבוק רגע אחרי שהתמונות המשונות והמרגשות של נשיא ארה"ב טראמפ ושליט צפון קוראה קים ג'ונג איל שודרו. "נכון שעדיין אי אפשר לדעת איך יסתיים, אבל, זהו רגע שהוא לא פחות ממדהים ומפעים בקנה מדה הסטורי.

שני האויבים המרים האלה ממוטטים חומות של עידן שלם. על הרבה פחות מזה אובאמה (שאני מאוד אוהבת כמו שאתם יודעים) קיבל פרס נובל. כמו שזה נראה כרגע, ההישג של טראמפ הוא לא יאמן: התחייבות של קים להתפרקות מוחלטת מנשק גרעיני. המלים "שלום עולמי" נראות לרגע פחות דמיוניות מתמיד. לימין של טראמפ כואבת הבטן מהתמונה הזאת, השמאל מונה את פשעי זכויות האדם של קים. אבל כולנו יודעים שאלה היו ממררים את חייו של אובאמה לו היה עושה צעד דומה, ואלה היו מריעים לאובאמה על אותו צעד בדיוק.

היום מותר לשים את התגובות האוטומטיות בצד. בסוף מנהיגים נבחנים ברגעים היסטוריים כאלה, שהם כה בלתי אפשריים וכה שנויים במחלוקת. בקרוב אצלנו, אמן.

לפוסט בפייסבוק הקליקו על התמונה:

image-20180614182913-3

 

image-20180614182913-4

על פסגת טראמפ-קים בכאן 11 ב"ערב ערב" עם דובי גילהר, יחד עם דני איילון (וגם על הארוויזיון): "הכול מהאופוזיציה: הרי אם אובמה היה עושה את אותו מעשה בדיוק, הוא היה מותקף קשות על ידי הימין הרפובליקני, היו ממררים את חייו – לא בבייס שלו אבל כן בצד השני. מצד שני, אבירי זכויות האדם לא היו מתחשבנים עד כדי כך כמו שהתחשבנו היום עם טראמפ במסיבת העיתונאים והיו מחבקים אותו, למרות שהוא נפגש עם רודן מטורף שמפר זכויות אדם. לכן, מותר לרגע להפסיק עם התגובות האוטומטיות ולהסתכל על התוצאה, שהיא לא פחות ממפעימה לפחות כרגע – גם אם בפועל לא ייצא כלום.

להסיק מזה לגבינו שרק הכוח עוזר, זאת מסקנה שגויה לחלוטין. מדינת ישראל צריכה להיות מאוד חזקה, עם כוח צבאי גדול וכושר הרתעה. אבל בסוף, בקצה הכוח, בדיוק כמו שקרה כאן, צריך לבוא גם המעשה הדיפלומטי." לראיון המלא הקליקו על התמונה:

image-20180614182913-5

וגם ברדיו ללא הפסקה, עם בן כספית ואריה אלדד: "למנהיגי ימין, למרבה הצער, יותר קל להוביל מהלכים מדיניים כשהם מחליטים לעשות זאת. כיוון שבגוש שתומך בהם הם יקבלו איזשהו אופוזיציה פנימית עיקשת, אבל הרוב ילך איתם. מאידך, האופוזיציה שלהם, שהיא שמאל, ליברלים או דמוקרטים, לא תמרר להם את החיים כמו שהימין היה ממרר את חייו של איש שמאל על אותו צעד בדיוק.

אנחנו חיים בעולם שבו הדימויים, הסימבולים והמילים הם לפעמים חשובים יותר מהמציאות, כי הם מעצבים מציאות. למילים תמיד היה כוח, אבל היום אנחנו בעידן שבו התמונה קובעת את התודעה, והתודעה קובעת את ההוויה. התמונות האלו הן דבר שהוא כמו דגים עפים וציפורים שוחות – משהו שהוא לא ייאמן. זה נראה סיינס-פיקשן.

כל עוד לא יוכח אחרת, אז גם אם אני אופטימית לחינם – מה אכפת לי להרוויח שנה של אופטימיות? הרי לא יקרה שום דבר. אז אני לא צריכה להיות מרירה וזועפת בדאגה שאולי זה לא יתרחש. הסיטואציה היא סיטואציה מבטיחה, יש בה פוטנציאל אדיר, אז כן, יש קצת תקווה בלב, אז למה לא לברך על כך ולקוות לטוב?" לראיון המלא הקליקו

image-20180614182913-6

 

המרד נגד הגלובליזציה. וזה ממש קשור לסיפור טראמפ – קים: לכבוד שבוע הספר, כתבתי למוסף הספרים של "ידיעות אחרונות" ביקורת על ספרו המעולה של העיתונאי נדב אייל "המרד נגד הגלובליזציה".

image-20180614182913-7

הנה כמה קטעים ממאמר הביקורת שלי: "ברגעיה הנוראים, כותב נדב איל, הגלובליזציה אפלה כמו בטן של ספינת עבדים. הרבה רגעים אפלים ואכזריים כאלה נפגוש בספר, ועדיין, זה בפירוש לא ספר נגד הגלובליזציה. גם אחרי שהוא משרטט את תוצאותיה, לא פעם הרות אסון, ניכר שאיל מאמין שאף על פי כן היא מיטיבה עם האנושות. מפחיתה רעב, מחלות, עוני ומלחמות, ומהווה כר להגשמת חלומות גדולים של אומות ויחידים.

ובאמת, הספר נע בין התפעמות מעולם אמיץ, חדש, נאור, דמוקרטי, משופע בידע ובטובין – ובין דאגה עמוקה מטרור, הרס הסביבה, אי־שוויון קיצוני, ניצולם הנורא של בני אדם ב"דרום הגלובלי", ואיום תמידי על פרנסתו, עתידו וזהותו של מעמד הביניים. בקיצור, זה לא ספר של חסיד שוטה, אבל גם לא של אנרכיסט. לא מהפכה מבקש איל, אלא תיקון עמוק... הקִדמה, התבונה, הנאורות, הוא מפציר, אינן מובנות מאליהן. יש להילחם למענן.

חרבות מתהפכות מעל ראשנו: פגיעה סביבתית אנושה בכוכב הלכת היחיד שמאכלס בני אדם; הטרור הפונדמנטליסטי הרצחני וזורה האימה; הפונדמנטליזם בכלל, לאו דווקא האיסלאמיסטי, שהוא ריאקציה לגלובליזציה ומרד נגדה. מרד שגורר אחורה עולם השועט קדימה. אחורה, אל שמרנות קודרת, פרימיטיביות, גזענות, בערות, ריקבון..."

לקריאת המאמר המלא הקליקו על תמונת המאמר מהעיתון המודפס:

image-20180614182913-8

 

בהתחלה זה נראה דמיוני: קצין בכלא גלבוע, נענה למאוויי ליבו של רוצח, אסיר בטחוני "בכיר", ומצמיד אליו את הסוהרת שאותו אסיר, מוחמד עטאללה ביקש. האסיר מטריד מינית את הסוהרת, הסוהרת מתלוננת, ללא הועיל, ובסוף מעבירים אותה, אותה, ולא אותו, לכלא אחר. חשיפה של הכתב לירן לוי, בערוץ 20.

אחר כך זה מתחיל להיראות פחות דמיוני. מה חדש בעצם? זה שיש אסירים שמקורבים לסגל הכלא זה ידוע, וזו שיטת עבודה מקובלת ולגיטימית להבטיח שקט ושליטה בכלא. זה שלפעמים נוצרים קשרי ידידות מסויימים כי כולם בני אדם, גם זה קורה. זה שלטובת אחוות הגברים אשה הופכת לחפץ שאפשר לסרסר בו תוך קריצה, גם כאן אין חדש תחת השמש. ובכל זאת זה מקרה קיצון כל כך מקומם ומזעזע לכל אורך השדרה שלו, עד שכמעט אין מלים.

image-20180614182913-9

זימנתי את צמרת שב"ס לוועדה לביקורת המדינה להבין ולהנגיש לציבור מה קרה שם; ללמוד בכלל על הטיפול בהטרדות מיניות בבתי הכלא, ולוודא שארוע מזעזע כזה לא יחזור על עצמו. חייבת לומר: זו היתה חבורה רצינית, כנה, מקצועית, עם מודעות יוצאת דופן והיערכות מבנית מסודרת בסוגיית ההטרדות המיניות. היערכות ומודעות שעולות פי כמה על זו שיש באוניברסיטאות, לשם דוגמא. סגנית מפקד כלא איילון סג"ד סוזי ליאן סעדון סיפרה שבעצמה הוטרדה קשות לפני שלושה חדשים בידי אסיר עבריין מין. הוא נשלח לצינוק. בעלה, גם הוא איש שב"ס ספג דקירה בצוואר בארוע אחר. "מקצוע מסוכן," היא אמרה.

image-20180614183346-10

המבקר יחקור. 1900 נשים משרתות בשב"ס כקצינות וסוהרות, מתוך 9000 עובדים. זוכרים שהטלנו על המבקר לבצע דו"ח מקיף על אכיפת החוק למניעת הטרדה מינית במלאת לו עשרים שנה? אז בדיון התברר שהמבקר לא כלל את שב"ס בבדיקה שמתבצעת עכשיו, בעקבות הפרשה הזאת ובקשה שלי – שב"ס יבדק גם יבדק. לצפיה בדיון בפורטל הוועדה הקליקו על התמונה:

image-20180614183346-11

מימין לשמאל: סג"ד סוזי ליאן סעדון, סגנית מפקד בית הסוהר אילון; סג"ד אורית שטצלר פייר, יוהל"ן שב"ס; גונדר שרון שואן, ראש אגף המבצעים בשב"ס; גנ"מ אסף ליברטי, דובר שב"ס; אורית אורלי שמואלי, רע"ן דוברות המשרד לבטחון פנים; ורנ"ג לבנה אלמקייס, מנהלת אגף לברייני מין בכלא מעשיהו

image-20180614183346-12

 

לצפיה בראיון בערוץ 20  בתכנית "היום הזה" עם אמיר אבגי, הקליקו על התמונה:

image-20180614183346-13

 

פרשת ההשתקה של מאיה, הנפגעת שברגע שפתחה את הפה קטעו את השידור מהוועדה שלי - מתפתחת. עכשיו מתברר שיד עלומה הורידה את כל הקלטת השידור של הוועדה מאתר הכנסת. לצפיה בכתבה ששודרה על השערוריה הזאת בערוץ עשר, הקליקו:

https://lh5.googleusercontent.com/f9tn52YSG77ZsJqPvOmOq8AgSWuemuqK8JHfhyWcqRjxPCGFRSIq4jRLahi2qSLAAx5JiD2NGbhdIhk5GeGkPie4iXZbZDZi59P4oHA5_rva4cDZ5_zBSKMBSxyvLi5RgVwzM1LZOPVPqFL2

 

לכל חובבי הארוויזיון (ובראשם אני) החוששים לעצם קיומו בישראל, אפשר להירגע. בעקבות איומי מירי רגב שאם הארוויזיון לא יהיה בירושליים עדיף שלא יהיה בכלל, וגם נוכח נסיונות אמיתיים של ארגוני ה BDS לסכל כל ארוע חשוב בישראל, ואחרי הפיאסקו של משחק הידידות שבוטל - כינסתי ישיבה של וועדת הביקורת, שגם עסקה בדו"ח המבקר על היערכות ישראל לאיומי ה BDS.

image-20180614183346-14

שיעור בצניעות. חייבת להגיד לכם, שמעולם לא ראיתי הסכמות כל כך נרחבות באיזשהו נושא. כך סיכמתי: יש קול אחד ברור שיוצא מהישיבה הזו לכיוון הממשלה, מצד כל הגורמים: הורידו פרופיל, הסירו ידיכם מהאירוויזיון, סייעו היכן שצריך, אך אל תנסו לנכס את האירוע הזה לצרכיכם. אם רק נעזוב את האירוויזיון בשקט, ושום שר לא יתבע לעלות לבמה - אז פשוט הכל יהיה בסדר. ואכן, אנחנו יוצאים מהישיבה הזו יותר אופטימיים, כי נראה שביטול המשחק עם ארגנטינה היה שיעור גדול בצניעות עבור הממשלה. אם תשכיל להפנים אותו, יהיה בארץ אירוע נפלא, רב-תועלת לישראל, ומי יודע – אולי גם ננצח פעם שנייה ברציפות.

למי שרוצים  לצפות בדיון, שהיה שמח ומעניין, הקליקו על התמונה עם מועדון אוהדי הארוויזיון החמודים שגדשו את חדר הוועדה:

image-20180614183346-15

image-20180614183346-16

image-20180614183346-17

 

image-20180614184024-19 image-20180614184024-20

 

"לא סקסי!" לא סתם שמתי בראש עיתון סופשבוע את הפוסט של "הסרגל", פרוייקט "מוחאים כפיים דיגיטליים לח"כים ופקידים שפועלים למען הציבור הרחב". זה חלק ממיזם "מאה ימים של שקיפות" של העיתונאי תומר אביטל. כי יש משהו מאוד מטעה בנראות התקשורתית. אני אמנם שייכת לקומץ בני המזל שהתקשורת מתעניינת במה שהם אומרים, אבל יוצא שלרוב אני מתראיינת על נושאים שהם בראש סדר היום. זה מאוד חשוב, אבל נותן ביטוי מזערי לכל מה שאני עושה באמת כל ימות השבוע.

היומיום מורכב מעבודה שיטתית למען הציבור, שכרוכה בהרבה פרטים קטנים, מאוד חשובים, אבל מאוד "לא סקסיים". תחקירן "מאה ימים של שקיפות", העיתונאי עידן בניימין תיחקר את שערוריית הקרן למקצועות שוחקים, 600 מליון ₪ של המדינה שהתעשיינים וההסתדרות היו אמורים לטפל באמצעותם בבעלי מקצועות שוחקים, אבל מוצאים את דרכם למקומות אחרים. על הדרך, בלי שידעתי, הוא גם עקב אחרי התפקוד שלי בסיפור הזה.

"לכבוד שבת אנו רוצים לפרגן (שוב!) לח"כ שלי יחימוביץ", הוא כתב. "הפעם על כך שהיא נלחמת למען הציבור גם בנושאים לא סקסיים בכלל, מבלי לצפות למחיאות כפיים... בכתבה יש ביקורת מרובה על קרן מעגלים, אלא שלכל אורכה תוכלו לקרוא איך יחימוביץ' לא מרפה מהנושא. שואלת את השאלות הנכונות. לא נכנעת ללחצים - בניגוד לח"כים אחרים!

בנוסף היא מקפידה להנגיש את כל החומרים שעלו לדיון בוועדת הביקורת שהיא מנהלת לאתר האינטרנט. זו שקיפות! והשקיפות הזו סייעה רבות לתחקיר !
תנו בלייק לשלי !"
אז תודה רבה על המחמאות, ומי שרוצה לקרוא את כל הכתבה (הארוכה) על הנושא עצמו, מוזמן לעשות זאת באתר "מאה ימים של שקיפות". 

 

וגם זה לא סקסי. השקר הגדול והמקומם ביותר במדינה: מספרם האמיתי של עובדי הקבלן העניים, העשוקים, המנוצלים, המועסקים במוסדות המדינה עצמה. זוכרים שחוקקתי את החוק שמחייב את הממונה על השכר באוצר לפרסם לא רק את המשכורות הגבוהות של הנתב ומנתח הלב ולהסית באמצעותן נגד העובדים – אלא לפרסם גם את משתכרי שכר העוני בשרות המדינה? אילצתי אותו גם לפרסם נתונים על שכרם של מי שמועסקים באמצעות קבלני כוח אדם.

אלא שנכון להיום, על פי המצגת השקרית של הממונה על השכר, יש... 10,000 עובדי קבלן בשרות המדינה. מספר מגוחך להחריד. למה? כי קבלני כוח האדם כבר מזמן שינו ישות משפטית ורשמו את עצמם כ"ספקי שרותים". זוכים במכרז, ואז מספקים ציוד משרדי, נייר טואלט, אנשים בלי פנים. המספר האמיתי, לפי כל הערכה אפשרית, הוא לא פחות מ – 400,000 איש (סליחה, הם לא אנשים, הם חלק מהציוד שבמכרז) שמועסקים בשרות המדינה, בחברות הממשלתיות ובשלטון המקומי.

image-20180614184024-21

במוקד הדיון שקיימתי על זה שאני מאוד ממליצה לצפות בו למרות שהוא מאוד מאוד מעצבן ומרתיח - עמד היעדר השקיפות המוחלט באשר למספרם האמיתי של עובדי הקבלן, תוך פער קיצוני ביותר בין המספר המוצהר והמספר הפועל. בישיבה טען סגן החשכ"ל, חסן אסמאעיל, שמספרם של עובדים בתחומי הניקיון, השמירה וההסעדה בשירות המדינה נאמד בכ-15,000, ושאין בידיו נתונים לגבי מספרם בענפים אחרים.

ובכן, השקר הזה של "אין נתונים" לא מקובל עלי יותר.  זו אידיאולוגיה שמנסה למחוק את הבעיה ויחד איתה את העובדים העניים ביותר. עצימת העיניים הזו היא מכוונת. בפועל, עובדי הקבלן העניים והמנוצלים ביותר מועסקים באמצעות "ספקי שירותים" יחד עם שלל ספקים של מוצרים שונים, והם אפילו לא זוכים לתואר "עובדי קבלן," משום שאיש לא סופר אותם כעובדים או כבני אדם. הם פשוט חלק מ"שירות" עמום, ולאוצר יש אינטרס חזק להשאיר זאת כך ולא לדווח עליהם כלל, כדי שלא נוכל להושיט להם סעד ולדאוג לזכויותיהם.

image-20180614184024-22

הגיע הזמן לחשוף את הנתונים האמיתיים, ואני לא מתכוונת להרפות מהנושא עד שנצליח לעשות זאת. חוסר הנכונות של האוצר לחשוף את הנתון הזה מונע מאידיאולוגיה, לא משום קושי טכני, ומטרתו למנוע מאיתנו לדעת את הנתון האמיתי והמפלצתי על מספר עובדי הקבלן, פשוט למחוק אותם מהתודעה. לא ניתן לזה לקרות: זו שיטה עושקת ולא מוסרית, מנציחת עוני ומעמיקת אי שוויון. לצפיה בדיון הקליקו:

image-20180614184024-23

מימין לשמאל: יעל וולפסון, ראש מטה כח לעובדים בירושלים; מיכל גומל בלנק, איגוד העובדים הסוציאליים; ומיכאל מאירס, מזכירת האיגוד המקצועי של העובדים הסוציאליים.

 

ספיח (אחרון, נקווה) לשערוריית הכרטיסים למשחק שלא קרה. רק בדיעבד התברר לי שעל פני השנים היו ארבעה (!) דוחות מבקר מדינה שונים שעסקו בחלוקת כרטיסים שלא כדין למקורבים.  וגם: שלושה נהלים כתובים! של היועץ המשפטי לממשלה, של נציב שרות המדינה, של משרד הפנים.

ואם זה לא מספיק, כחודש לפני סאגת הכרטיסים למשחק עם ארגנטינה, משרד התרבות והספורט עצמו הפיץ נוהל ריענון על המגבלות בחלוקת כרטיסים. בקיצור, כל מי שהתעקש לשמור על עמימות ולהמשיך את אי הסדרים החמורים וחלוקת טובות ההנאה בדמות כרטיסים – לא יכול להסתתר מאחורי אי ידיעה. למתעניינים, הקליקו על הציוץ לצפיה בדיון:

image-20180614184024-24

image-20180614184024-25

image-20180614184024-26

 

אופניים חשמליים. אני אישית רוכבת על אופניים רגילים, ומאמינה שמי שבוחר בחשמליים מחמיץ הרבה מיתרונות הרכיבה, אבל אנחנו בפירוש לא במערכה נגד האופניים החשמליים. להיפך: עדיפים אופניים חשמליים על הכביש על פני מכונית. מכונית מסוכנת ומסכנת יותר, מזהמת יותר, מצופפת יותר. מה שחסר זה אכיפה, פיקוח, היעדר גורם מתכלל, והיעדר מוחלט של מדיניות תחבורה לאומית ארוכת-טווח –תכנונית או רגולטורית.

image-20180614184024-27

על הכאוס האסדרתי הזה, בישיבה שקיימתי על דו"ח המבקר בנושא מחדל האופניים החשמליים, לרוכבים ולמתעניינים, מוזמנים לצפות בדיון. הקליקו על הציוץ:

image-20180614184024-28

 

כבר הזמנתי אתכם לישיבת הוועדה על הגז, אבל אתם מוזמנים לא רק אליה! רוצים לבוא לכל ישיבת וועדה שהיא? מצוין. כתבו לנו מייל ל-shelly.bikoret@gmail.com  ואנחנו נדאג לכם לאישור כניסה ולכל השאר. הנה הלו"ז, כמובן שבמהלך השבוע מתווספות ישיבות נוספות:

image-20180614184217-29

 

העלאת שארית יהודי אתיופיה: אחרי הרבה יסורים, עיכובים מרושעים והתחמקויות, הממשלה צפויה לאשר ב18.6.18 את העלאתם של אלף יהודי אתיופיה מבוגרים שממתינים באדיס ובגונדר שנים ארוכות, ויש להם פה ילדים ישראלים לכל דבר. זה כמובן לא פותר את העוול הנורא של השארתם שם של 7000 איש נוספים, שמשום מה חוק השבות לא חל עליהם (כי הם שחורים), אבל זו התחלה טובה.

תמרוץ. כאן בישיבת ועדת העבודה והרווחה בראשות אלי אלאלוף שהוא אחד השותפים שלי למאבק. אנחנו נקיים דיון בוועדת הביקורת שבוע אחרי שהממשלה תאשר את העלאת האלף. כך אני מקווה, ובתקווה שתאשר, ואני מניחה שהידיעה שיש דיון של הוועדה ברקע יתמרץ אותם לעשות זאת.

image-20180614184217-30

image-20180614184217-31

 

הנה כמה מהציוצים השבוע בטוויטר, אם אתם עוד לא שם – פתחו חשבון עכשיו!

image-20180614184217-32

 

image-20180614184217-33

 

מה עושה כאן ציוץ של בנט?! תודו שיש סיבה:

image-20180614184217-34

 

image-20180614184217-35

 

image-20180614184217-36

 

חבר'ה, הבחירות מתקרבות והפריימריס לח"כים עוד יותר! מי שעוד לא פקוד, זה הזמן! איכות הרשימה שלנו לכנסת תהיה אחד מגורמי המפתח להישג שנביא בבחירות. לפני הבחירות יהיו פריימריס, ובהם כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן.

ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיו, או כתבו אלינו למייל: hitpakdutshelly@gmail.com, עם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין.

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי