"הטיפול ביהודי אתיופיה הוא מקומם ומרושע. זאת גזענות לשמה"

19 ביוני, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל, וזאת בעקבות הדיונים שנערכו בוועדה לביקורת המדינה בראשותה בנוגע לסאגת העלאתה של שארית יהודי אתיופיה ובנוגע לסכומי העתק שחברת החשמל משלמת עבור הגז הטבעי. בנוסף, התייחסה להתרחשויות האחרונות בעוטף עזה. מתוך דבריה:

"צרור: איך את מתייחסת להתרחשויות בעוטף עזה בימים האלה?

שלי: אלה התרחשויות מאוד קשות, והן נתקלות בנחישות מעוררת הערצה של תושבי העוטף, עם יכולת עמידה בלתי רגילה של שנים. באמת, הם מצליחים גם לשמור על המרקם החברתי, גם לא לאבד את המורל, גם לשמור על נחישות, וזה באמת מעורר הערצה. אבל צריך לומר: אפשר להגיד מה שרוצים: יירטו את הרכב של יחידת העפיפונים, יסתמו את המנהרות או יפוצצו את המנהרות המבצעיות של החמאס – בכל פעם זה יהיה משהו אחר. ואנחנו חיים מסבב לסבב, ומסבב לסבב. ממשלת ישראל חייבת להבין שהפתרון לסוגיה הביטחונית ברצועה הוא לא צבא המדינה לישראל: צה"ל עושה עבודה נפלאה, הוא מגן על מדינת ישראל, אבל חייב להיות מהלך מדיני.

צרור: את שותפה לקריאה הדי נוקבת לפגוע ישירות במשלחי העפיפונים? זה הדבר שרץ בימים האחרונים.

שלי: רץ איפה? לא שמעתי את זה מגורמים רציניים ומשמעותיים.

צרור: לא שמעת את זה מגורמי צבא, אבל מגורמים פוליטיים כן שמעת. כמו אבי גבאי, למשל.

שלי: אני לא שמעתי את אבי גבאי אומר 'לפגוע ישירות במשלחי העפיפונים'.

צרור: "דין עפיפון כדין קסאם", זה פחות או יותר המילים.

שלי: דרך אגב, זה נכון – הנזק שגורם עפיפון יכול להיות כבד אפילו יותר ביחס לקסאם. אבל שוב, אני יכולה לומר מה דעתי על מהלך כזה או אחר או על עפיפון כזה או אחר, אבל זאת ממש לא הסוגיה. את העניינים המבצעיים אני משאירה לצה"ל.

צרור: בוודאי שהפתרון המהותי הוא העניין שאליו אנחנו חותרים, אבל מאחר שכרגע שגם את, גם אני וגם סביבתנו הקרובה לא רואים את הפתרון שאת מדברת עליו, השאלה היא מה עושים עם משלחי העפיפונים.

שלי: כעת יש החלטה מערכתית של הדרג המדיני שאיתה אני דווקא יכולה להזדהות, ולו רק מהסיבה האסטרטגית שגם הזירה הפלסטינית היא נפיצה, וכשיש פוטנציאל להתקלחות וליצירת שתי זירות שבהן יש מערכה, זה נדבר לא נכון. איפוק זה דבר קשה, אבל מי שמתאפק כרגע ברמה הצבאית וברמת המהלומה וההסלמה הצבאית הם ראש הממשלה ושר הביטחון. בעניין הזה אני מסכימה איתם, אבל אני חולקת באופן עמוק וטוטאלי על הצורה שבה הם פועלים כדרג המדיני, כי בסוף הפתרון הוא עליהם.

צרור: בואי נדבר על ענייני הוועדה לביקורת המדינה: הדיון של אמש בכל מה שקשור למחירי הגז ולכל סוגיית המונופול, וגם כל סוגיית יהודי אתיופיה.

שלי: לגבי יהודי אתיופיה, זאת סוגיה שאני מטפלת בה במשך שנים ארוכות מאוד, וביתר שאת מהרגע שנעשיתי יו"ר הוועדה לביקורת המדינה. באדיס ובגונדר יושבים קרוב ל-9,000 איש שמקיימים איתם אורח חיים יהודי לחלוטין, ויש להם קרובים בישראל. אני אגיד את זה בצורה הכי בוטה: אם העור שלהם היה לבן, הם כבר היו בישראל, והם היו חוסים תחת חוק השבות ולא תחת חוק הכניסה לישראל. הם חוסים תחת הכניסה לישראל, ואז מדקדקים בציציותיהם, מענים אותם והם יושבים שם עשרות שנים. יש כאן שני דברים: א', הם כולם צריכים לעלות, ומדינת ישראל צריכה לחבק אותם חיבוק גדול ולהכיל אותם.

צרור: אבל את לא מתייחסת לספק לגבי היהדות שלהם.

שלי: אתה יודע כמה עליות היו כאן שבהן היה ספק לגבי היהדות של העולים? כשהוריי עלו לישראל, אף אחד לא עשה להם בדיקת יהדות. יש כאן איזה נוהל מיוחד לשארית יהודי אתיופיה, שהוא נוהל קפדני ובררני – ואלו אנשים שמקיימים אורח חיים יהודי, ויש להם בישראל ילדים שהם לוחמים בצה"ל. זה דבר אחד. דבר נוסף: יש החלטת ממשלה קונקרטית שאנחנו מלווים אותה כבר זמן רב מאוד – להעלות עכשיו, באופן מיידי, 1,000 אנשים מבוגרים שהילדים שלהם הם אזרחי מדינת ישראל לכל דבר. וגם הדבר הזה הוא עינוי מתמשך, וזה כל כך מקום.

צרור: אבל הייתה החלטה ב-2015 לאפשר את העלאתם של לפחות 1,000 או 2,000 מהיהודים שנמצאים בגונדר. והשביתות שמתנהלות כרגע הן משום שההחלטה לא תוקצבה ב-2018 ו-2019, ומכאן הם מבינים שהכול נעצר.

שלי: אני יכולה לספר לך שממש בלילה של התקציב, לפני כמה חודשים, הייתי בחילופי טלפונים נמרצים ביותר גם עם משרד הפנים וגם עם משרד רה"מ. ואמרתי להם 'באמא שלכם, תכניסו את זה לתקציב כבר, קיבלתם החלטה. בסך הכול תכניסו את זה הלילה לדיוני התקציב'. במשרד רה"מ ענו לי: 'לא קיבלנו את המכתב ממשרד הפנים'. אז גרמתי לזה שיישלח מכתב באותו לילה ממשרד הפנים למשרד רה"מ. ולמרות שהיה מכתב, ואני לא רוצה לנקוט בשמות הפקידים הבכירים שהתעסקו בזה...

צרור: חבל... מה את מגינה עליהם? אנחנו צריכים לדבר עם האנשים האלה.

שלי: אבל זה לא הם, זאת החלטה ממשלתית, אני לא רוצה להאשים את הפקידים – הם עושים מה שאומרים להם.

צרור: אז מי אומר להם במקרה הזה? ראש הממשלה אומר להם? שר הפנים אמר להם? שר האוצר?

שלי: בסופו של דבר, יש שלושה אנשים שקובעים כאן: אחד, שר הפנים אריה דרעי; שתיים, שר האוצר משה כחלון; שלוש, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלו שלושת המשרדים שמטפלים בזה: משרד רה"מ, משרד הפנים, משרד האוצר. הפקידים הבכירים שאמורים היו להוציא לפועל את החלטה הכאילו-ביורוקרטית הזאת כבר היו עושים את זה מזמן, אלמלא מי שעומד מעליהם היה מעכב אתכם. וזה עניין שיש בו אך ורק מילה אחת: גזענות. זה הכול. האנשים האלה צריכים להיות בארץ, כבר מזמן, כך שיוכלו להתאחד עם מקורביהם. הטיפול בהם הוא כל כך מקומם וכל כך מרושע. בשבוע הבא אנחנו נקיים בעניין עוד ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה.

צרור: ולסוגיית הגז: זאת הפעם הראשונה שהוועדה לביקורת המדינה נוגעת בכל נושא הגז ובכל שאלת ההסכמים של חברת החשמל.

שלי: אני כח"כית נוגעת בזה כל הזמן, אבל הוועדה התכנסה בעצם כדי לדון בדוח מאוד ספציפי, כי יש עוד דוחות שנוגעים לגז ועוד דוחות שנוגעים לחברת החשמל. זה דוח מאוד ספציפי, שנוגע להסכמים שב-2012 חברת החשמל כרתה עם מאגר "תמר" והבעלים, שאז היה בעיקר תשובה. המצב אז היה קטסטרופאלי: התפוצץ צינור הגז המצרי, לא היה גז במשך שנה וחצי, וחברת החשמל הייתה עם הגב לקיר והפסידה מיליארד שקלים בחודש. חתמו באונס על הסכם מזעזע עם נוסחת הצמדה בלתי-נסבלת, עם מחיר מופקע – פשוט כי לא הייתה ברירה. אתה יודע, כשעומד מולך גורם עסקי...

צרור: אז את מקבלת את זה? את נשמעת נעימה...

שלי: רגע, זאת רק ההתחלה: אז בוא נניח שב-2012, לאור ההיסטריה, הלחץ והעובדה שחברת החשמל הפסידה כסף, לא הייתה ברירה. אבל העובדה שהממשלה אישרה את ההסכם, לא הייתה אשרור שמדובר במחיר הוגן. זה היה עם דגל אדום מתנופף באוויר, כשהיו אז כל מיני מאגרים שלא הניבו פרי. היה אישור של ההסכם, עם הערת אזהרה מאוד גדולה: א', יש ועדת פיקוח על המחירים, ואם המחיר יהיה מופרז ביחס למחיר בשוק – אנחנו נטיל פיקוח. ב', אולי תהיה תחרות. בסוף גם נשאר מונופול וגם לא היה פיקוח על המחירים. חברת החשמל משלמת שישה דולרים ליחידת אנרגיה, כשאין מחירים כאלה בעולם. ב-2017 חברת תמר הרוויחה 1.1 מיליארד דולר, כשאנחנו לא הרווחנו שקל מהמאגר הזה, שבסופו של דבר שייך לאזרחי מדינת ישראל. אז מה אפשר לעשות? אפשר לפתוח את ההסכם, נורא פשוט. אתמול ישב בוועדה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, יפתח רון-טל, שאמר: 'לא רק שאני אממש את נקודות הפתיחה ב-2021 וב-2024, אלא שאני דורש לפתוח את ההסכם כבר ב-2019'. המטרה כרגע היא לעזור לו.

צרור: ואת חושבת שכל המתקפה על אבי גבאי באה כתוצאה מוועדת הביקורת הזאת?

שלי: כן, אני חושבת שהם חוששים מכך שאני מטפלת בזה, ורוצים להחליש גם אותי וגם את אבי – שאני מזכירה שהוא היה האדם היחיד בממשלה שהתנגד למתווה הגז.

צרור: אבל הטיעון נגדו הוא שהוא לא עשה גילוי נאות בשיחה עם שר האנרגיה.

שלי: אם אתה רוצה שאתייחס לזה, אגיד לך מה עמדתי: קודם כל, בעצם העובדה שהוא קיבל הצעה ודחה אותה, ואחר כך נלחם נגד החברה שהציעה לו עבודה בה והוא סירב – אין אומץ לב ציבורי יותר גדול מזה. מה רצית, את כחלון? שיגיד 'יש ניגוד עניינים' ובסוף הגיע למצב שהיטיב עם מי שהיה חבר שלו? זה נראה לך תקין? אני חושבת שהוא התנהל כג'נטלמן: היו לו המון הצעות עבודה, ולא רק מתשובה – הוא קיבל הצעות מעוד גורמים עסקיים לפני שהוא נכנס לפוליטיקה. הוא לא רץ לספר לחבר'ה: 'אלה הציעו לי, ואלה הציעו לי'.

צרור: אבל אם היה בא אלייך שר האנרגיה עם הצעה כזאת או אחרת, וגם אם שנתיים קודם לכן קיבלת הצעה מבעלי העניין שעליהם את כעת מדברת, היית מציגה את הדברים ואומרת: 'גילוי נאות, הייתי איתם בדין ודברים לפני שנתיים'.

שלי: אבל זאת הצעה שבאה להרע איתם. הוא לא בא לעשות להם טובה; הוא לא בא בתור לוביסט שלהם – הוא בא לפגוע באינטרסים הכלכליים שלהם.

צרור: אז את אומרת שאת לא היית עושה גילוי נאות?

שלי: אתה יודע מה? יתרה מזאת: קיבלתי הרבה מאוד הצעות בחיי כשעבדתי בתקשורת ולא רצתי לספר עליהם. וגם כשנכנסתי לפוליטיקה לא סיפרתי על כל שהציע לי לעבוד אצלו בתקשורת. זאת נראית לי רברבנות לשמה".