עיתון סופשבוע של שלי

אזור הדמדומים המסוכן של סוף מושב הכנסת

שבועיים אחרונים למושב הכנסת, לפני היציאה לפגרה, הם אזור דמדומים מסוכן, עם מבול של הצעות חוק מזיקות וגזעניות, ובראשן חוק הלאום. למה אני מתנגדת להצבת מצלמות מעקב בגנים. תע"ש – אובססיית ההפרטה. ככה מעבירים מרכיב חשוב בביטחון ישראל לידי חברה עסקית בינלאומית – אלביט – שבהזדמנות חגיגית זאת גם הופכת להיות מונופול בטחוני על יותר מחצי צבא היבשה שלנו. כשהתברר שדורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, ואני - בנות אותו גיל, ולמה לשתינו אסור לשכוח נשים בגילנו שהיו להן תנאי פתיחה פחות טובים משלנו. 75% מאזרחיה היהודים של ישראל אוכלים כשר, ידעתם את זה? ומה זה אומר על החשיבות של מערך הכשרות ועל הבעייתיות שלו מאלף כיוונים שונים. מה יש לאנשים נגד החוק הנחמד של ח"כ יוסף ג'בארין שנותן קדימות בתור לנשים הרות, ומה עושה פוחלץ של דוכיפת בכנסת? וגם: בואו לפגוש אותי בהוד השרון!
5 ביולי, 2018

image


שלום לכם חברות וחברים,


שבועיים אחרונים למושב הכנסת, לפני היציאה לפגרה, הם אזור דמדומים מסוכן. מבול של הצעות חוק יומטר עלינו, בתמיכת הממשלה או ביוזמתה (כן אותה ממשלה שמתלוננת על ריבוי הצעות חוק). רובן יהיו מזיקות ומטומטמות גם יחד. הגרועה שבהן היא חוק הלאום, הבייבי של ח"כ אבי דיכטר, עוד מהימים שהיה בקדימה. כבר לפני שנים הוא ניסה לגייס אותי אליו, וכבר לפני שנים אמרתי לו לא באלף רבתי, ומח"כים שלנו שחתמו לו בתמימות, בקשתי להסיר את חתימתם (הייתי אז יו"ר המפלגה). שוב ושוב הרים החוק הזה את ראשו המכוער והגזעני, אך לא חצה את גבול החקיקה.

הפעם, עבר כבר בקריאה ראשונה, ונתניהו "הורה" להעביר אותה בקריאה שניה ושלישית עוד במושב הזה. כלולים בהצעת החוק הזאת דברים איומים. הכפפת האופי הדמוקרטי של המדינה לאופיה היהודי, מחיקה מוחלטת של עצם קיומם של ערביי ישראל (לרבות ביטול השפה הערבית כשפה רשמית, זה ממש דחוף להם). הפרדה במגורים על בסיס דת או לאום באופן גורף וללא כל תנאי, ועד ועוד. כל זה בלי אף מלה על שוויון, אותה מלה נשכחת שמופיעה בגאון ובאופן מנומק במגילת העצמאות.

פילוג, שיסוי, גזענות וחשכה יש בחוק הזה. בעצם הוא מעגן בחוק, בשפה מכובסת,  את השיח הכי קיצוני שאנחנו רואים ברשתות החברתיות. וגם, אחרי כל זה, פוגע קשות במעמדנו בעולם. ומסכימה עם בני בגין:

image

זה, להערכתי, יהיה הקרב המרכזי בשבועיים הקרובים, ואנחנו נהיה בו.


פוסט שהעליתי אחרי לבטים רבים מאוד: "אני מתנגדת להצבת מצלמות מעקב בגנים. אמנם ראיתי סקר כלשהו שבו 92% אחוז מהנשאלים היו בעד מצלמות כאלה, וכפוליטיקאית בטח אין לי עניין להקים עלי 92% מהציבור, אבל המהלך הזה נראה לי כל כך משובש, מכל בחינה שהיא, עד שאשים נפשי בכפי. ואנמק.

בואו נתחיל בכך שמצלמות מעקב לא מצילות חיי פעוטות. בכל הגנים שבהם נחשפו מעשי האלימות האחרונים שזעזעו אותנו – היו מצלמות. ונמשיך בזה שאמנם הפשעים האלה שמתרחשים במסגרות - מזעזעים, ומפחידים, ומאוד מדוברים – אבל האמת המוסתרת, הקשה עוד יותר לעיכול, היא שרוב מעשי האלימות והפגיעה בפעוטות לא מתרחשים בגנים, אלא בבית. במקום שאיש אינו רוצה ואינו מסכים למצלמות.

טלטולים, הזנחה פושעת, תאונות קשות כתוצאה מרשלנות, השפלות, קללות, מכות, ואף גילוי עריות – כל אלה קורים בהיקפים עצומים בבית. הם נחלתם של עשרות אלפי ילדים, על בסיס יומיומי. רוב הילדים הנופלים קורבן להתעללות הם קורבנות של הוריהם, למרבה הצער והכאב, ולא של הגננת, והקן המשפחתי, שאמור להיות מגונן מכל רע, עלול להיות מקום מאוד אלים ומאיים.

האם נציב מצלמת מעקב בכל בית כדי לוודא שהתינוק לא מוזנח, או מטולטל, והילד לא מוכה, והנערה אינה קורבן של גלוי עריות? כמובן שלא...

בעשור הזה, 445 פעוטות נשכחו ברכב. 504 נוספים נלכדו ברכב. 24 מהם מתו באופן הנורא הזה. האם נעלה על דעתנו לשים מצלמה בכל רכב של הורה? הרי מקרי המוות המצמררים ביותר קורים שם. אבל ברור שזה לא יקרה.

אף אחד מאתנו לא רוצה להיות מושא למעקב מצולם 24 שעות ביממה, וגם לא שעה ביממה, רק כי יש הסתברות סטטיסטית מסויימת שהוא עבריין. זו פגיעה קשה ביותר בפרטיות. אבל על הסייעות, ועל הגננות, ועל המטפלות, אין שום בעיה לשים מצלמת מעקב. למרות חלקן הקטן מאוד בשיעור הפגיעה בפעוטות.

למה? כי אנחנו יכולים... והכל כדי לחפות על המחדל של המדינה: היעדרו המוחלט של חינוך ראוי לגיל הרך. זה שטח הפקר. רחוק שנות אור ממה שקורה במדינות מתוקנות. חינוך חינם, מפוקח, לגיל הרך, עם מטפלות מקצועיות בשכר סביר, הוא המהלך הכי פמיניסטי, הכי דואג לילדים, הכי נכון חינוכית ותשתיתית, הכי זול והכי נכון למשק כולו.

אבל למה לעשות את הדבר הנכון כשאפשר לעשות מעשה פופוליסטי, ולהשתיק באופן מיידי, עם "חוק המצלמות", את קול המחאה המוצדק של הורים צעירים?  להמשך קריאת הפוסט המלא, הקליקו עליו כאן, והפעם אני ממש מבקשת שתעשו זאת, דווקא משום שאני יודעת שהעמדה שלי היא מאוד לא קונסנזואלית, וחשוב לי שתקראו את כל נימוקי עד הסוף:

image

 

”דורית", אמרתי לדורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר. "אני בת 58 ואין לי שום כוונה לצאת לפנסיה, לא בגיל 62 ולא בגיל 64. - "גם אני בת 58" ענתה סלינגר. "יפה", אמרתי. "אדבר בשם שתינו. לשתינו אין כוונה לפרוש. למעשה העשור הבא בחיינו עשוי להיות שיא הקריירה שלנו. אבל הדיון על העלאת גיל פרישה לנשים הוא לא עליך ולא עלי. הוא על נשים חלשות ועניות ומותשות פיסית. רבות גם נראות הרבה יותר מבוגרות מאתנו. השיניים שלהן, למשל, במצב רע כי אין להן יכולת, כמו לשתינו, ללכת לרופאי שיניים טובים.

יש שתי קבוצות של נשים שכשמעלים את גיל הפרישה, משליכים אותן לרחוב – נשים במקצועות שוחקים, ונשים שכבר נפלטו משוק העבודה ולא ימצאו עבודה נוספת. במקרה הטוב הן יהיו עובדות נקיון אצל קבלן. עליהן אנו גוזרים עוד שנתיים בלי פנסיה, בלי שכר ובלי קצבה. ועד שלא ימצא פתרון לשתי הקבוצות האלה, נילחם נגד העלאת גיל הפרישה."

זה היה בדיון בוועדת הכספים, במענה להרצאה מלומדת של סלינגר למה "כדאי" לנשים להמשיך לעבוד. כי הן צוברות עוד לקצבה. יפה ונכון. לי ולסלינגר (לא שאי פעם אהיה עשירה כמוה). אבל לא לנשים שגופן שבור, ובטח לא למי שממילא נפלטה משוק העבודה. כעת סלינגר מניחה אקדח טעון: אם לא תעלו את גיל הפרישה לנשים, נפגע בגמלאות של המבוטחים שכבר פרשו לפנסיה.

כלומר - בשביל סלינגר וחבריה לתפיסת העולם, או הקשישים מקבלי הגמלה או הנשים העובדות העניות הם קופת המזומנים לכיסוי הכשלים של האוצר. יש לנו מזל גדול שיו"ר ועדת הכספים, משה גפני, מוביל את המאבק הזה. הוא הציע מתווה פשרה בהסכמת כל הח"כים. האוצר דוחה את המתווה. המאבק נמשך. לצפיה בקטע הזה הקליקו על התמונה. אני מימין, סלינגר משמאל.

image-20180705202204-28

image-20180705202204-29


הפרטת תע"ש. ככה מעבירים מרכיב חשוב בביטחון ישראל לידי חברה עסקית בינלאומית – אלביט – שבהזדמנות חגיגית זאת גם הופכת להיות מונופול בטחוני על יותר מחצי צבא היבשה שלנו. ככה זה  כשאובססיית ההפרטה היא כל כך חזקה, עד שהיא מנצחת כל הגיון בריא, ועיוורת אפילו למספרים.

image

תהרגו אותי, ולא אבין, מה המדינה מרוויחה מכל הסיפור הזה. אלביט תשלם 1.8 מיליארד ₪ (בעצם 1.4, היתר זה "הלוואת בעלים" המדינה מלווה לאלביט כסף כדי שתסכים לקנות ממנה את תע"ש, עוד סידור מוזר, וכסף שלא בטוח יוחזר) ושימו לב – בו בזמן היא גם תקבל (!) 1.8 מליארד, אותו סכום בדיוק, דרך "תמריצים" להעברת המפעלים מרמת השרון לנגב. חשבתם שאלביט, בתמורה, תיקח על עצמה את הצרה הצרורה של ניקוי הקרקע ברמת השרון מהזיהום שחייבים לנקות, לפני שמנדל"נים את השטח? אז חשבתם. זה כמובן על חשבון המדינה.

image-20180705202017-20

ומישהו מדבר על ההון הכספי והאנושי העצום שהושקע בתע"ש במשך השנים, על המו"פ, שעובר עכשיו בחינם לאלביט? כן, היא תשלם אחוז ומשהו עלובים תמלוגים. "כמו תעשיה אוירית ורפאל" אבל תעשיה אווירית ורפאל הן חברות ממשלתיות! ותעש, הממוזגת עם אלביט – חברה עסקית למטרה של הפקת רווחים! אה, רגע, זה עלה לנו עוד מליארד שקלים. "תמריץ" שקיבל משרד הבטחון כדי ש"יסכים" להפרטה. סתם כך. מליארד שקלים. שלא קשורים בכלל להפרטה. על חשבון הבית.

ועוד לא הגענו לממצאים החמורים של דו"ח המבקר על הדרך שבה נעשתה ההפרטה:  ניגוד עניינים חמור (אחת החברות שביצעה הערכת שווי, נמוכה כמובן, פרומתיאוס, עבדה גם בשביל אלביט בו בזמן), מכרז שאינו מכרז כי יש בו קונה אחד; היעדר שקיפות ותיעוד, ועוד ועוד. גם הכשלים האלה הם תולדה של תפיסת עולם. הם נולדים מתוך האובססיה והלהיטות חסרת המעצורים להפריט כל דבר שזז, בכל מחיר. כן צריך לציין לחיוב שעבודת המבקר (שסמכויותיו לא מאפשרות לו לבדוק את עצם קיומה של ההפרטה אלא את האופן שבו היא מתבצעת, שהיתה על פי המודל של ביקורת בזמן אמת (שאני חסידה שלו) מיזערה חלק מהנזקים, הכשלים, והפגמים.

לצפיה בדיון שהיה בוועדת הביקורת על ממצאי הדו"ח (שלטעמי היה חשוב ומעניין מאוד) הקליקו על התמונה הראשונה:

image-20180705202051-21

image-20180705202051-22
מימין לשמאל: החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו (שהבטיח: "בהסכם יש איסור מפורש על העלאת מחירי המוצרים הקיימים של תע"ש – לנצח"),  ראש החטיבה הבטחונית במשרד מבקר המדינה, תא"ל מיל' יוסי ביינהורן, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, ואני.

image-20180705202051-23
מימין יו"ר רשות החברות הממשלתיות יעקוב קוינט (תקף את המבקר, הכל היה מושלם) ומשמאל מנכ"ל תע"ש אבי פלדר, שאמר את המשפט החשוב הזה "הממשלה מייבשת אותנו במשך שנים, ואז אומרת 'החברה צמאה,' צריך להפריט; תע"ש היום חברה במצב מצוין עם סט מוצרים פנטסטי."

image-20180705202051-24

image-20180705202051-25

image-20180705202204-26

image-20180705202204-27

75% מאזרחיה היהודים של ישראל אוכלים כשר, ידעתם את זה? כלומר מערך הכשרות הממלכתי בישראל, זה של הרבנות הראשית, משפיע על רוב מכריע של הציבור הישראלי – ולא רק על שומרי הכשרות. תעודת הכשרות הבסיסית, ועמה עוד תעודות מתעודות שונות של הבד"צים הפרטיים, עולה כסף  ומעלה את יוקר המחיה. דיון בוועדה על דו"ח המבקר בנושא ליקויי מערך הכשרות, שנעשה לבקשתו של ח"כ אלעזר שטרן, חשף עוד הרבה רבדים של עולם תעודות הכשרות, מה גם שהכל היה בצל מעשה הגזענות המכוער שנעשה ביקבי ברקן, שנכנעו לבד"צ העדה החרדית.

image-20180705202204-30

גילינו,  שלמרות ההתנהלות הראויה של הרבנות ביחס למה שקרה ביקבי ברקן, המסמך הכתוב המחייב האחרון שנמצא במגרותיה, הוא מסמך נורא משנת 1984. חשף אותו בישיבה עו"ד אווקה קובי זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות. הרבנות מטילה בו דופי  ביהדותם של יוצאי אתיופיה: "עקב היותם מנותקים דורות על דורות ממרכזי החיים והתורה של האומה הישראלית, נשתכחו מהם רבים מעיקרי היהדות" נכתב שם.

image-20180705202338-31

יכתבו מסמך אנושי ברוח אחרת. מנכ"ל הרבנות הראשית, הרב משה דגן, אמר לי שעמדה גורפת זו איננה עוד עמדתה של הרבנות הראשית, ונענה לבקשה שלי להוציא מסמך חדש ואנושי.  עוד דבר שהציבור לא ער לו, הוא התנאים הקשים שבהם מועסקים המשגיחים. אלפי משגיחים, שמקבלים את "שכרם" ישירות מבעלי העסקים שלהם הם נותנים שרותים, בלי זכויות סוציאליות, לפעמים מקבלים ארוחה במקום שכר.

היחסים האלה של משגיח/מושגח הם לא בריאים בלשון המעטה, ויוצרים תחושה קשה אצל שני הצדדים. המבקר מתח ביקורת קשה, בג"צ הורה לשנות זאת, ואיזה פתרון מצא לזה האוצר? נו, נחשו! להעסיק את המשגיחים דרך קבלני כח אדם. פתרונות אחרים לא חסר, אבל האוצר כמו האוצר. לצפיה בדיון, הקליקו על התמונה:

image-20180705202338-32

עוד מהדברים המעניינים שקרו בוועדה, בציוצים של תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה, ושל היועצים הפרלמנטריים שלי רון גילרן ושני גרנות.

image-20180705202338-33

image-20180705202338-34

image-20180705202338-35

image-20180705202627-36

image-20180705202627-37

image-20180705202627-38

אם אתם רוצים לבוא לישיבות הועדה, שלחו לנו מייל עם שם מלא כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות, מספר ת"ז ומספר טלפון shelly.bikoret@gmail.com, ואנחנו נדאג לכם לאישורי כניסה. מאוד נשמח אם תבואו, וזו לא הזמנת נימוסין! הנה הלו"ז לשבוע הבא:

image

עוד כמה מציוצי השבוע, על דברים חשובים וגם הרבה פחות חשובים. אם אתם עוד לא שם – הצטרפו לטוויטר  !פתחו חשבון, עקבו אחרי, הגיבו, וצייצו בעצמכם!

image-20180705202820-39

image-20180705202820-40

image-20180705202820-41

image-20180705202820-42

image-20180705202820-43

image-20180705202848-45

image-20180705202848-44


בואו לפגוש אותי בהוד השרון ביום ראשון (8.7) , בשעה 19:30. זה קורה (ולא בפעם הראשונה!) במתכונת של חוג בית בביתו הנעים של מזכיר הסניף שלנו, רפי בן מרדכי, ברחוב האשל 2. לפרטים נוספים התקשרו לרפי, 050-9750615. לכניסה לאיוונט הקליקו על התמונה:

image-20180705202848-47


מזכירה לכם להתפקד ולפקוד. אז אם לא עשיתם זאת – הגיע הזמן! איכות הרשימה שלנו לכנסת תהיה אחד מגורמי המפתח להישג שנביא בבחירות. לפני הבחירות יהיו פריימריס, ובהם כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן.

ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיו, או כתבו אלינו למייל: hitpakdutshelly@gmail.com, עם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין.


ולסיום, חגגנו יום הולדת לשני התותחית, היועצת הפרלמנטרית שלי. זה היה גם יום הולדת שנתיים לתחילת העבודה שלה אתי, בדיוק ביום ההולדת שלה, וגם...  שנתיים להיכרות שלה עם בן זוגה עמר לובטון (לובי) שהיה אז העוזר של סתיו שפיר, ובא אלינו ללשכה לברך אותה על בואה לכנסת – והשאר היסטוריה. יום הולדת שמח שני, תודה על הכל, וכל שתבקשי לו יהי! (כן, אני אפיתי את עוגת הגבינה, וכן, היא טעימה).

image

שבת שלום,

שלכם,

שלי