עיתון סופשבוע של שלי

״שוויון אינו פרס״ אמר גרוסמן, ודייק

תת האלוף הדרוזי החצוף שלא השתחווה בתודה לראש הממשלה. אפרטהייד זה ביטוי קשה, אבל עוד יותר קשה לישראלים שאוהבים את ארצם להתבונן בממשלה גזענית שמדרגת את שווי אזרחיה על פי גזע ודת, כשכל יהודי הוא סוג א'. "שוויון אינו פרס", כתב היום דוד גרוסמן, וצדק. ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה בעוטף: לצה"ל וגם לתושבי העוטף לא מגיעה ממשלה איומה כזאת. מליארדים נשפכים (בצדק) על צרכי הצבא ברצועה, ואת תושבי העוטף, שאולי מתנהגים יפה מדי, מענים על פאקקטה 18 מליון שקלים פיצויים. איתן ברושי, לך הביתה. לטובתנו ולטובתך. על הפניות שהגיעו אלי השבוע ממוטרדות נוספות של ברושי, ועל כך שהמשך השהיה שלו במערכת הפוליטית הוא בלתי נסבל ובלתי קביל. צעדנו בעוד מצעד גאווה ירושלמי. ונמשיך לצעוד. עד שיהיה כאן שוויון. ממליצה להגיע לסוף עיתון סופשבוע כדי לקרוא המלצה חריגה שלי: על פיצה. וגם על מקרר.
3 באוגוסט, 2018

image-20180803130230-1
סיור הוועדה לביקורת המדינה בעוטף עם מפקד אוגדת עזה תא"ל יהודה פוקס
 

image-20180803130230-2
עוד מצעד. בירושלים. עד שיהיה כאן שוויון.


שלום לכם חברות וחברים,


ואז אמר תת אלוף במילואים אמל אסעד לראש הממשלה את המלה "אפרטהייד" והישיבה התפוצצה. כך רציתי לפתוח את הניוזלטר הזה, אלא שמתברר שאפילו התיאור הזה, שהודלף מלשכת נתניהו, יחד עם האמירה הפומפוזית ש"ראה"מ לא ייתן לפגוע בכבוד המדינה," הוא שקר. שקר על שקר על שקר, כדי לייצר חיכוך עוד יותר גדול וללבות את האש.

image

ביבי תכנן לפוצץ. כי הלילה כבר התברר שתת אלוף במיל' אסעד לא הוציא את המלה אפרטהייד מהפה במהלך הפגישה. לפני שבוע הוא העלה פוסט מנומק בעמוד הפייסבוק שלו, ובו כתב שחוק הלאום עלול להביא לאפרטהייד. נתניהו שלף את זה במכוון, כדי לפוצץ את הפגישה. כי הוא פוליטיקאי שיונק וניזון מהסתה, משיסוי ציבורים אלה באלה, מהכאב, מהפגיעה, מהעלבון.

ובכלל, מי שפוגע בכבוד המדינה אינו תת אלוף במיל' אמל אסעד, אלא ראה"מ נתניהו. גם אם הדברים האלה היו מוטחים בפניו, היה עליו לכל הפחות להאזין להם בראש מורכן. "מדינת אפרטהייד" הוא ביטוי קשה, אבל עוד יותר קשה לישראלים שאוהבים את ארצם להתבונן בממשלה גזענית המדרגת את מעמדם של אזרחיה על פי גזע ודת.

אבל זה לא הקרב האמיתי. כן, אני לחלוטין מזדהה עם מחאת הדרוזים, עם כאבם, ועם התדהמה, העלבון והזעם על כך שגם אחרי שקשרו את חייהם (ואת מותם) בחיינו הם מוכרזים בזאת רשמית כסוג ב', כי רק יהודים הם סוג א'. אבל, ויש אבל גדול. קרב של קבוצה אחת משלל הקבוצות שהודרו מכלל הישראליות, הוא לא הקרב האמיתי שלנו. גם אם הדרוזים יקבלו את מתת האל המפוקפקת הזו, והממשלה המחרידה הזאת תעניק להם תווית סוג א' (וזה לא יקרה) החוק ישאר נורא כשהיה, ואפילו מחודד עוד יותר.

image

כל היהודים כולם, בלא אבחנה, משרתים ומשתמטים, עבריינים ואזרחים ישרי דרך, מנוולים ונפלאים – הם סוג א', וכל האחרים צריכים לעבור את מבחן המוות בשדה הקרב כדי לקבל את התווית הנכספת. זה מחריד, וזה רחוק אלף שנות אור מהמדינה היפה והטובה שקווי המתאר שלה משורטטים במגילת העצמאות.

"יש פה רק יהודים ולא יהודים ואני לא יהודי". ובכל זאת, המונולוג של העיתונאי הוותיק והמוערך ריאד עלי, שנישא באולפן "כאן 11" בליל שבת האחרון, הביא בצורה עמוקה מאוד את הנרטיב של אחת הקבוצות שהודרו והושלכו מהישראליות בגלל החוק. "חוק הלאום הוא וידוא הריגה לחלום הישראלי שלי. מהרגע שהחוק עבר, כל חייל דרוזי בכוחות הביטחון של מדינת ישראל, הפך לשכיר חרב במדינת הלאום של העם היהודי. מרגע זה אני לא חייב להיות ישראלי, אני לא חייב להרגיש ישראלי על פי חוק, מדינת ישראל לא יכולה לדרוש ממני להיות ישראלי ולהרגיש ישראלי. כי המלה ישראלי יצאה מהלקסיקון של השיח הישראלי. יש פה רק יהודים ולא יהודים, ואני לא יהודי." הקליקו לפוסט שלי לצפיה בדבריו המלאים.

image-20180803130419-5

ובאותו עניין. מצטערת מאוד על הודעת ההתפטרות מהכנסת של זוהיר בהלול. זוהיר הוא אדם איכותי ומתון, מעורה מאוד בחברה הישראלית כולה, והוא בשר מבשרה. העובדה שהוא לא מסוגל עוד להישאר בכנסת – מקום שהוא אוהב - היא עוד פרי ביאושים של החוק ההרסני הזה. בנימה אישית אומר, שאני מעריכה ומחבבת את זוהיר, ומכירה אותו שנים ארוכות, מהתקופה שעבדנו יחד בקול ישראל.

אם אנחנו לא מסוגלים להכיל את האיש נעים ההליכות הזה, שחי את הישראליות במובנה הרחב, שחבריו יהודים, שהעברית שבפיו משובחת, שהוא חלק מהפסקול של החברה הישראלית – איזה לא-יהודי, למען השם, אנחנו כן יכולים להכיל?! הקליקו על התמונה לפוסט המלא שלי בנושא:

image

וכאן גם ראיון בגל"צ, מייד אחרי ההודעה של זוהיר, לעידן קוולר ב"שישבת".


את ישיבת הוועדה לביקורת המדינה השבוע בחרתי לקיים בעוטף. פתחנו בסיור בקו הגבול, עם מפקד אוגדת עזה תא"ל יהודה פוקס. הנה כמה תמונות מהסיור, ואל דאגה - מה שרואים בתמונות מותר בפרסום, אמצעים חסויים יותר לא צולמו כלל.

image

image

image

image

image

image

ובהמשך - ישיבת וועדה פתוחה לתושבי העוטף, בבית הדפוס של קיבוץ בארי, שבה קיבצתי יחד את כל הגורמים שיש בידם מענה לקשיים העצומים שמי שסופגים את האש ואת האיום נאלצים להתמודד גם אתם: רשות המיסים, משרד החקלאות, בכירי משרד המבקר (ראשי החטיבה הביטחונית והכלכלית), צה"ל, משטרה, כיבוי אש.

image

image

image

מה אומר לכם, גם לצה"ל וגם לתושבי העוטף לא מגיעה ממשלה איומה כזאת. את הביקורת הנוקבת שלי על היעדרו המוחלט של חזון מדיני, ועל אפס חשיבה אסטרטגית בכל מה שנוגע לסוגיית עזה, על הטלת כל האחריות והמעש על הצבא ועל הצבא בלבד  – אתם מכירים.  אז מה החידוש? שגם בסוגיות האזרחיות יש אפס חשיבה. ענפי הדבש, הרפת, התיירות, מתרסקים? המכונה הפקידותית נכנסת לעבודה במסירות – אבל עם אפס הכוונה, רצון טוב, או חשיבה אסטרטגית מצד השרים. הכל מתחיל מהתחלה, ביגיעה, באיטיות. אפס מנהיגות.

"כנראה שאנחנו אזרחים טובים מדי. לא שר הכלכלה, לא שר האוצר, ולא שר התיירות סופרים אותנו, כבר 140 יום. גם לא ראש הממשלה. חוץ מאמפתיה לא מקבלים לאחרונה כלום. בגלל זה אין לממשלה תכנית לעוטף עזה, ובגלל זה הם באו בהתחלה להצטלם ומאז לא באים יותר. זה התסכול הגדול, לא זה שהם לא מצליחים לפצות אותנו". אמר ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני.

image

image

ובאמת, נשאלת השאלה: איך לא קם הגאון שיבנה על סמך הסבבים האלה, והעבר וההווה המצערים של האזור, איזשהו מודל פיצוי קצת יותר חכם, ידידותי, נגיש, ויפצה את האנשים הטובים האלה באופן מיידי על אבדן הפרנסה, בלי לשגע אותם עם טפסים והוכחות ותחנונים אין קץ?

שימו לב לאבסורד הבלתי נתפס הזה: ברשות המיסים מעריכים את כלל התביעות ב–18 מליון שקלים. זה הכל! ועכשיו, תשוו את זה לכמויות הכסף האינסופיות (והמוצדקות לכשעצמן) שנשפכות על הפעילות הצה"לית סביב הגנת העוטף. רק הקיר הסלארי לבדו עולה 3 מליארד שקלים, עם תנופת הקמה של 24 שעות ביממה ואלף עובדים סביב השעון.

image
אחת מנקודות העבודה על הקיר הסלארי

והחימוש, והרחפנים, וההמצאות המדהימות שמיושמות מיד בתעשיות הביטחוניות. מליארדים על גבי מליארדים. ונגיד שהרפתן, או בעל הצימר, יקבלו אלפיים שקל יותר ממה ש"מגיע" להם. מה יקרה? רק "ברד כבד", פצצה ממוצעת אחת ויחידה שחיל האוויר מטיל על מטרה בעזה, עולה 200 אלף שקלים. יום לחימה אחד בצוק איתן עלה 350 מיליון שקלים. ואתם מענים את האנשים האלה על פאקקטה 18 מליון שקלים לכולם ביחד? איפה ההיגיון, ואיפה המחשבה. ואיפה האכפתיות. כאילו החוסן הכלכלי והאזרחי הוא לא חלק בלתי נפרד ואף עיקרי במשוואה הזאת.

image
image

כאן שני ראיונות מהעוטף, כולל על ישיבת הוועדה שם, והרבה על איתן ברושי וההתפתחויות סביב הפרשה שלו. לצפיה בתוכנית "היום הזה" בערוץ 20, עם אמיר אבגי, הקליקו:

image

עוד ראיון לחדשות 2, ערוצים 12, 13 –עם אורן וייגנפלד במהדורה המוקדמת. לצפיה הקליקו:

image

וכאן ראיון נוסף על הנעשה ברצועה ועל הישיבה בעוטף (וגם על ברושי) עם מנדי ריזל בתכנית הבוקר שלו ברדיו דרום.
 

ועכשיו בהרחבה לענייני לח"כ איתן ברושי. בשבוע שחלף הגיעו אלי בדרכים שונות כמה פניות של נשים שברושי עשה בהן מעשים שבין הטרדה מינית בוטה דרך מעשים מגונים ועד תקיפה מינית. לפניות על מישהו ששמע ממישהו – לא חזרתי כלל. לא כי זה לא חשוב, אלא כי אני מסתייגת מפניות יזומות ופולשניות לנפגעות אם הן לא בוחרות לעשות זאת בעצמן. בנוסף, שלוש פניות היו אנונימיות ובלי יכולת לחזור אליהן (אם כי היו מפורטות והאמנתי להן).

שתיים פנו אלי מכתובת מזוהה, חזרתי אליהן לשיחות ממושכות, בדקתי היטב מיהן, ביצעתי הצלבות, ולא רק שאני מאמינה להן לחלוטין, אלא שמסתמן דפוס רצדיביסטי (חזרתי) של התנהגות, שגם אם במישור הפלילי חלה על פרק נכבד ממנה התיישנות – הרי שהיא הופכת את המשך השהיה שלו במערכת הפוליטית לבלתי נסבלת ובלתי קבילה בשום צורה ואופן.

image

מה שהנפגעות יבקשו. האתוס שלי הוא האתוס שלמדתי במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שאני מלווה זה עשרות שנים: לכבד לפני הכל את רצונה של הנפגעת, ולא להאיץ בה להתלונן או להיחשף. לעיתים קרובות, לחץ על מתלוננת נחווה בעיניה כמו אונס שני.

שתי הנשים ששוחחתי אתן אינן רוצות כרגע להיחשף, יתכן שיבחרו לעשות זאת בקרוב, בזמנן החופשי ועל פי בחירתן, וככל שיתירו לי הן בעצמן לפרסם פרטים ממה שקרה להן – אעשה זאת. שתיהן נשים אמינות, רציניות, אמהות לילדים גדולים יחסית ומקבלות גיבוי ותמיכה מבני הזוג שלהן, ששמעו את סיפורן כבר מזמן.

image

אני רוצה להדגיש: זה לא קוריוז, זה לא רכילות, זה לא "צהוב". זה בליבת המאבק הצודק ביותר בכל ההיסטוריה האנושית: המאבק לשוויון לנשים, ובו כמובן זכותן הבסיסית שגופן לא ישמש טרף לאלימות מינית, וזכותן לא להיות מושפלות ומאוימות בהטרדות מיניות כעורות ודוחות ובהצעות מגונות בכלל, ומבעלי שררה בפרט. הראיונות הבאים הם מתחילת השבוע, (נוסף על הראיונות שנתנו במהלך הסיור ברצועה בשלב מאוחר יותר, שהובאו כבר קודם) ובהם אני מסבירה במפורט מדוע על ברושי ללכת, מדוע לא יתכן מצב שמפלגת העבודה וסיעת המחנ"צ תחמוק מאחריות ומהבעת עמדה בנושא, ועד כמה הנושא הזה חשוב ומרכזי בסדר היום של החברה הישראלית.

כאן ראיון לגל"צ, ב"נכון להבוקר" עם ישי שנרב; כאן ראיון ליבגני סובה ברדיו רקע של התאגיד; כאן לכתבה מקיפה של עקיבא נוביק (חושף המתלוננת השניה אחרי איילת נחמיאס ורבין) בערוץ 10, וכאן הקליקו על התמונה לצפיה בראיון אצל דוב גילהר בתוכנית "ערב ערב" בכאן 11:

image

כאן ב"חי בלילה" בקשת, ערוץ 12, עם נסלי ברדה:

image

עם לוסי אהריש, ב"שיחת היום" ברשת, ערוץ 13:

image

image

image

image


מצעד הגאווה הירושלמי. שוב צעדנו השבוע, ונמשיך לצעוד עוד ועוד ועוד, עד שיהיה כאן שיוויון אמיתי.

image-20180803131250-6

image

image


בואו להיפגש אתי בבית אריאלה. לסביות, הומואים, טראנס, בי, קוויר, אינטרסקס והטרו ידידי הקהילה שהם חברי מפלגת העבודה (טוב זה היה ארוך), או מתעניינים בדרכה (בקיצור כל מי שרוצה) – מוזמנים להפגש אתי בחסות החוג הגאה במפלגת העבודה (שהוקם כשהייתי יו"ר המפלגה!) שהזמין אותי למפגש. זה יהיה ביום חמישי 9.8 בשעה 19:00 בבית אריאלה, תל אביב. נדבר על הקהילה, הישגיה ויעדיה, ועל עתידו של אחד המאבקים החשובים ביותר לעיצוב דמותה של המדינה שלנו – מאבק השוויון של הקהילה הגאה. לפרטים הקליקו:

image-20180803131315-7


המלצה על פיצה. על עמותת "כף המאזניים" שמעתם? זה אחד התוצרים היפים הרבים של בוגרי מכינת רבין לדורותיהם. אחד הפרוייקטים שלה הוא פיצה פיפל, ברחוב מסילת ישרים 92 בשכונת שפירא בתל אביב. חוץ מזה שהפיצה משובחת והבירה ממש טובה, ושזה אחלה מקום ואני ממליצה – זה גם עסק חברתי שעושה כלכלה מסוג אחר. כזו שמאופיינת במעורבות חברתית, ריבוי בעלים-שותפים, ופרנסה הוגנת. זה מרחב רב תרבותי באמת, שיש בו גם פעילות קהילתית ענפה: תערוכות, הופעות, קורס ליזמים צעירים, מפגשים ועוד.

השבוע התארחתי בחצר שלהם, למפגש עם בוגרי המחזור האחרון של המכינה, ועוד כמה בוגרים יותר ותיקים, ובראשם מי שארגנו את המפגש, אלון אראל ורוני יטבת המעולים, שהם מלווים של מחזורי בוגרים במכינה. דני זמיר, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות ומייסד מכינת רבין, כתב על זה:

image

image

image

image

ועוד בפיצה פיפל: המקרר המשוכלל ביותר בעולם. מחוץ לפיצריה, 24 שעות ביממה, עומד מקרר. זה מקרר ציבורי שמוצב בנקודת מפתח בשכונה. גם הפיצריה עצמה, וגם מי שנשאר עם עודפי אוכל ולא רוצה שהוא סתם יתקלקל במקרר הפרטי שלו, מוזמן לשים אותו במקרר הציבורי. ומי שרוצים – מוזמנים לקחת אוכל מהמקרר. זו לא "נדבה" של אוכל. ככה מתגברים על בזבוז מזון ומחזקים את השכונתיות.

image-20180803131354-8


ועוד המלצה חמה ביותר: קהילות הצעירים של "תוצרת הארץ" בלוד. חבורה נהדרת, בהובלתו מעוררת ההשראה של נטע אראלי בן אור מנהל הפרוייקט בלוד (וממש במקרה, או שלא, גם הוא בוגר רבין בעברו) -  של סטודנטים שרוצים, במקביל ללימודים, לעשות ולפעול למען החברה. מכירה אותם, הייתי אצלם, ואני יכולה להעיד שזו צורת חיים משמעותית ביותר (וסליחה על המלה "משמעותית" יודעת ששמה נישא לשווא לעיתים קרובות, אבל לא במקרה הזה). בקיצור, אז אם אתם סטודנטים, ומחפשים חיי קהילה, ועשייה חברתית אמיתית, מוזמנים להצטרף. לעוד פרטים ולהרשמה בלינק הזה -  http://tozerethaarez.org.il/kehilot/ - וכאן גם סרטון ממליצים של ח"כים משלל מפלגות:

image


מוזמנים לעקוב אחרי במדיות השונות, להתעדכן בעשיה ובמתרחש, לשתף, להגיב וגם לעזור ככל יכולתכם נוכח עימותים שמתפתחים שם לפעמים סביב דברים שאנחנו מאמינים בהם. עכשיו עם תחילת הפגרה, ממילא הקצב (אולי) ירד קצת, אז תוכלו לעשות זאת ברוגע.

אז ככה. קודם כל צרפו עוד חברים לעיתון סופשבוע הזה.

עקבו אחרי העמוד שלי בפייסבוק, שמשמש יותר להבעת עמדה בסוגיות עקרוניות.

גם בטוויטר, שם אני מדווחת ונוקטת עמדה לעיתים קרובות יותר, גם בעניינים חצי אישיים וגם בעניינים שעל סדר היום, ובכלל בשבילי הוא מדיום יותר אינטראקטיבי.

הכנסו לאתר שלי, שמשמש גם לחדשות שוטפות שאני מייצרת, וגם כמעין ארכיון, ובעצם יש בו כמעט הכל.

כדי לצפות בדיוני הוועדה לביקורת המדינה שאני עומדת בראשה, ובמסמכים רלוונטיים שאנחנו מעלים לפני ובתום הדיונים, הכנסו לפורטל הוועדה.

גם באינסטגרם, מוזמנים לעקוב עיקר אחרי stories (שנמחקים כעבור 24 שעות)

ויש לי גם ערוץ יוטיוב... מוזמנים!


איך תוכלו לומר לח"כ/ית שאתם רוצים אותו בכנסת, או לחלופין רוצים לומר לו שאתם חושבים שהוא צריך ללכת הביתה? תתפקדו.

זו ההזדמנות האחרונה שלכם להתפקד/לפקוד באופן שתהיו בעלי זכות בחירה בפריימריס לחברי הכנסת. הבחירות לכנסת מאוד קרובות, הפריימריס – עוד יותר,  אז אם לא עשיתם זאת – הגיע הזמן!

איכות הרשימה שלנו לכנסת תהיה אחד מגורמי המפתח להישג שנביא בבחירות. בפריימריס, כל מי שהוא פקוד של המפלגה יקבל את הזכות והחובה לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של מפלגת העבודה. אז אם עדיין לא התפקדתם – זה הזמן.

ככה תוכלו לבחור בי ובעוד ח"כים שאתם תומכים בהם – ולחזק אותנו. התפקדו כאן עכשיו, או כתבו אלינו למייל: hitpakdutshelly@gmail.com, עם מספר הטלפון שלכם, נחזור ונעזור לכם להתפקד. והכי חשוב: פקדו את כל מי שאתם מכירים ובעניין.


שבת שלום,

שלכם,

שלי