"השיח החברתי השתנה דרמטית, אבל המדינה ממשיכה להתנער מאחריותה לשירותי הבסיס": פרידה מ'עושים סדר' בחינוכית

15 באוגוסט, 2018


שלי התראיינה לתכנית האחרונה של 'עושים סדר', בהגשת גל גבאי ובן כספית, בחינוכית 23: "לעושים סדר יש מקום של כבוד בהעלאת הנושאים הזנוחים ביותר אל ראש סדר היום החברתי, וצר לי מאוד שזו התכנית האחרונה."

להלן עיקרי הדברים מתומללים:
 

שלי: שלום לשניכם. לפני שאענה על השאלה, אני חייבת להגיד שזה ממש מעציב אותי שזאת התכנית האחרונה, ואם אנחנו מדברים על הצד האופטימי של דברים חברתיים טובים שקרו כאן – אז לתכנית הזאת, לנועם אדרי שהפיק ויצר אותה, לכם כמגישים שלה - יש מקום של כבוד בהעלאת הנושאים הכי זנוחים אל ראש סדר היום החברתי, וצר שלי שזו התכנית האחרונה.

בן: אנחנו מודים לך. אז מה לא הצלחנו לפתור?

שלי: אני כן רוצה לדבר קודם כל על הדבר הטוב. כשהייתי עיתונאית לפני שנכנסתי לפוליטיקה, נתניהו כשר אוצר קיצץ 4% מקצבאות הזקנה. ועורך אולפן שישי, שלא אנקוב בשמו, לא רצה שאני אעשה על זה את הטור הקבוע שלי, כי הוא אמר שזה 'לא סקסי.' ואף אחד לא טיפל בזה: העיתונות הכלכלית לא כתבה על זה אף מילה, כאילו כלום. זו גם היתה אחת הסיבות שנכנסתי לפוליטיקה. היום – שום פוליטיקאי לא היה מעז לגעת בקצבאות הזקנה, ואני אומרת את זה כמשהו טוב שקרה: השיח השתנה בצורה מאד מאד דרמטית.

גל: ומה עוד? איזו עוד דרך נשארה לנו לעשות? מה המאבק הכי קשה שלנו?

שלי: קודם כל הרעה החולה שלנו, הכי בגדול שאפשר, היא שהיום – כשנולד תינוק אשכנזי במרכז הארץ להורים משכילים, ותינוקת מזרחית בפריפריה להורים שעובדים בעבודת כפיים – הדבר המזעזע לומר הוא שאנחנו יכולים באחוז מאוד גבוה של סבירות לנבא את העתיד הכלכלי והאישי שלהם. זה דבר שאני לא מוכנה לקבל. אין מוביליות: שושלות של עוני ושושלות של עושר. והצבא הנפלא שלנו, שהולך ומתמקצע לצערי, גם תורם לזה, כי בגלל שיש יחידות יעודיות, אז כבר מראש מי שקיבל הזדמנויות גם הולך ליחידות הטובות היותר. כאן זה עולם שלם של תיקון.

בן: השאלה שמעניינת אותי – האם לפני 10 שנים זה היה באותה מידה, ההסללה הזו שאת מדברת עליה?

שלי: אין שיפור. לצערי. זה מטורף, כי אנחנו מדינה דמוקרטית וכן יש מוביליות ואנחנו לא חברה של קסטות כמו הודו.

גל: אבל זו לא סוגיה רק ישראלית. בכל העולם, תא הדואר של בן אדם מנבא לאן הוא יגיע, באחוזים גבוהים. איך מפצחים את זה?

שלי: יש מדינות שכן מנצחות את זה טוב מאיתנו. מדינות באירופה שחיות לפי מודל סוציאל דמוקרטי, שהוא תמהיל נורמלי בין סוציאליזם לבין קפיטליזם, בין הזדמנויות ושוק חופשי, לבין אחריות של המדינה; ודבר נוסף – לנו אין את הפריוילגיה הזו: אני חושבת שהמפעל הציוני טומן בתוכו לא רק את עצם הקמת המדינה, אלא גם יצירת חברה שהיא טובה יותר, חברת מופת – חברה שיש בה שוויון. יש כלים לפיצוח, והם בידנו.

בסוף, אם אני צריכה כלי אחד, זה הנסיגה של המדינה: יש פחות ופחות מדינה: פחות בריאות, פחות חינוך. יש שתי מדינות לשני עמים – עם אחד שנהנה מכל הטוב שבעולם ועם אחר שלא נהנה מכלום. ברגע שהמדינה מתנערת מאחריות לחינוך, בריאות, רווחה – ומעבירה את זה לסקטור הפרטי – מי שיש לו יש לו יותר, ומי שאין לו יש לו פחות – כשזה צריך להיות ההיפך המוחלט.

בן: שלי יחימוביץ - הודית לנו, אנחנו מודים לך בחזרה על המחויבות, על כל מה שעשית, תמשיכי בלעדינו.

שלי: תודה רבה.