הבקשה שלי מהתלמידות והתלמידים זה להיות קשובים לעוול שקורה סביבם

31 באוגוסט, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתוכנית "הקיץ של אביה" המשודרת בגל"צ, בהגשת אביה גל ורויטל ויטלזון יעקובס. היא דיברה שם על ימיה בבית הספר, וכיצד העיפו אותה אחרי שהיא וחבריה תלו שלטי מחאה כנגד המנהל.

 

אביה: שלום לחברת הכנסת שלי יחימוביץ יו"ר הועדה לביקורת המדינה, אחר הצהריים טובים.

שלי: אחר הצהריים טובים שלום אביה שלום רויטל

אז תראי המחשבה הראשונית, כי זה מה שהכי מתאים, שהיית תלמידה חנונית כזאת. כן דעתנית אך לצד זה חנונית. האם קלעתי או ממש לא?

שלי: לא... נגיד ככה לפני שעליתי לשידור חשבתי מה החוויה המכוננת שלי בהיותי תלמידה. במקרה שלי אין מה להתלבט, החוויה המכוננת שלי הייתה כשהעיפו אותי מבית הספר.

רויטל: אהה ואוו

אביה: זה רמות חדשות כאילו, זה לא שסתם הפרעתי באיזה שיעור, העיפו אותי מבית הספר. מה קרה שם?

שלי: זה היה בכיתה ט, בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. והייתי תלמידה לא רעה אגב, אבל מאד לא ממושמעת, אבל בצורה חנונית. לא עושה דברים איומים ונוראיים. האירוע שבגללו העיפו אותי מבית הספר היה כאשר אני ועוד שבעה ילדים נכנסנו לבית הספר בלילה דרך החלון הפתוח של המעבדה. תלינו מודעות נגד מנהל בית הספר, הכל בצורה מאד מאד מוקפדת ונקייה ולא ונדליסטית.

רויטל: בצורה סוציאל דמוקרטית

שלי: כן בצורה סוציאל דמוקרטית. פתחתנו את המסגרות של התמונות שהוצגו בשיעורי אומנות והכנסנו במקומם כרזות מחאה נגד מנהל בית הספר, זכרונו לברכה.

אביה: ואוו, אני לא מאמינה. מה הוא עשה שצריך למחות. הוא עשה משהו נורא ואיום או שהיו לו אג'נדות שלא היו מקובלות על החבורה שלכם.

שלי: אני הרגשתי שמפירים את חופש הביטוי שלנו.

רויטל: איך גילו שעמדת מאחורי זה?

אביה: ממש כמו בוורלי הילס, שחילצו את כול חיות המעבדה

שלי: זה היה משהו שכשאני מסתכלת עליו בדיעבד זה היה כל כך לייט וכל כך ולא אלים. אמא שלי מצאה את הסקיצה לא מזמן, הדבר הכי חד שהיה כתוב שם זה ציור של דג שיוצאת לו מהפה בועה שכתוב: תלמיד אוסטרובסקי אני, ולשתוק זה תפקידי.

רויטל: ואוו איזה חריזה, איזה חריף.

אביה: אני אגיד לך, אם אני קוראת נכון את התחקיר, אז גם אמא שלך מורה נכון

שלי: נכון

אביה: ואני כבת לשני מורים יודעת שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות להורה שיקראו לו לבית הספר. כאילו הורה מורה שקוראים לו לבית הספר כי הבת שלו נכנסה דרך החלון ותלתה שלטים זה כאילו...

רויטל: אני מצטרפת כבת למנהלת בית ספר שימו לב אנחנו חתיכת מאפייה כאן

שלי: אני מדברת על זה עכשיו כאילו בבדיחות הדעת, אבל זה אירוע מאד טראומתי. וגם זה לא פייר, פשוט זרקו אותי מבית הספר. ידעו מייד שזה אני. הגיעו בבוקר, המנהל זימן אותי לחדר שלו ואמר לי זאת את.

רויטל: מישהו הלשין, עזבי שלי

שלי: לא הלשין, הוא זיהה את סגנון הכתיבה. ולא היה בית ספר תיכון נוסף ברעננה. ואז הלכתי לפנימייה, להדסים.

אביה: זו ממש מכה לעבור באמצע לפנימייה בגלל שמעיפים אותך מבית הספר

שלי: בדיעבד זה היה מקום מדהים שתרם לי רבות, ועיצב את אישיותי ויש לי רק דברים טובים להגיד על המקום הזה. אבל האקט של לקחת ילדה בת 15 ולהעיף אותה מבית הספר זה אקט נורא אלים. אם יום אחד אני אהיה שרת החינוך הדבר הראשון שאני אעשה זה לאסור לחלוטין להעיף מבית הספר ולהנשיר ילדים. והכי הכי עצבן אותי, מקץ שנים מסוימות הזמינו אותי כאורחת כבוד לכנס בוגרים של בית הספר.

רויטל: ולא הסכמת ללכת?

שלי: ברור שלא הלכתי, הרגשתי פתאום את העלבון הצורב של אז.

אביה: ובכל זאת, מה יש לך לאחל לכל התלמידים המתחילים ביום ראשון את השנה? אל תתנו שיעיפו אתכם? אם אתם עושים גרפיטי תשתדלו בכתב יד של החבר.

שלי: יש משהו שתמיד שאנחנו מבוגרים אנחנו מסתכלים על תקופת הילדות כעל משהו מאד נוסטלגי אבל זה מאד קשה להיות ילד, מאד. זאת אומרת יש כל כך הרבה אתגרים ותסכולים והשפלות והתמודדויות. לפעמים הרבה יותר קשה מלהיות מבוגר, למרות שאנחנו רואים ילדים כאילו אין להם דאגות, כי אנחנו דואגים להם. הבקשה שלי מהתלמידות והתלמידים זה להיות קשובים לעוול שקורה סביבם. אם מציקים לילד, אם הם חושבים שיש ילד או ילדה מהכיתה שלהם שמרביצים להם בבית, אם הם חושבים שחבר או חברה שלהם מוטרדים מינית באיזה שהוא אופן, אם הם רואים בן אדם במצוקה לא לעמוד מנגד. ודווקא מפני שכל כך קשה להיות ילד אז לצאת מעצמך ולהסתכל על אחרים ולמנוע עוול ולא להיות פסיבי ובטח שלא לחולל עוול. אני חושבת שזה נורא נורא חשוב.

אביה: בהחלט והלוואי שלא נדע כאלה מקרים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, תודה רבה

שלי: תודה רבה, שלום שלום

תגיות