טקטיקות ההפחדה של בעלי ההון: "הם לא יעשו עלי כתבה מכפישה במעריב, אני אפסיק לתקוף את דנקנר"

31 באוגוסט, 2018
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "בחצי היום" ברשת ב', בהגשת יואב קרקובסקי. היא דיברה שם על החלטת בית המשפט העליון להחמיר את עונש המאסר של נוחי דנקנר.

 

יואב: חברת הכנסת שלי יחימוביץ המחנה הציוני יושבת ראש ועדת ביקורת המדינה של הכנסת לשעבר יושבת ראש ועדת הכלכלה או חברה ותיקה בוועדת כספים וועדת כלכלה.

שלי: בוא נגיד שהמאבק שלי בדנקנר בתקופה שזה היה מאד מאד לא פופולרי נעשה מתוך ועדת הכספים.

יואב: כן וגם דיברת לא מעט על טייקונים עוד בתקופתך כעיתונאית בחדשות ערוץ 2. בעצם נוחי דנקנר הוא מעין סוג של סלב כלכלי נכון?

שלי: נכון ודווקא היום כשהוא משלם מחיר, שהוא מחיר כבד, עבור העברות הפליליות שהוא עשה שהן מייצגות רק את קצה הקרחון של ההתנהלות הכלכלית הלא המוסרית והלא כלכלית שלו. צריך לזכור שנוחי דנקנר אמנם משלם את המחיר אבל היו לו הרבה מאד שותפים, הוא לא פעל במרחב בודד. בוא נחזור כמה שנים אחורה לשנים שבהן ביצע את העבירות הפליליות שבגינן הוחמר עונשו היום. הוא היה על תקן אל, יואב, ממש. ומי שעזר לו להיות כזה היו שרים, היו חברי כנסת, היו רגולטורים רופסים, היו משקיעים מוסדיים שכבר ידעו שהמצב שלו לא טוב אבל שמו את כספי הפנסיה שלנו בחברות שלו, אלה היו מנהלי בנקים שהמשיכו לתת לו הלוואות בלי בטוחות מתאימות. זו הייתה תקשורת שסגדה לו, למעט מתי מעט באמת. מערכת שלמה שימנה אותו, גירזה אותו התחנפה אליו, הייתה חסרת אונים מרצון כלפיו.

יואב: את מדברת על כל הרגולטורים הללו ובעיקר נאמר על פוליטיקאים שבראש ובראשונה ראו אולי לנגד עיניהם את העבודה שחברה כזאת גדולה גם מניבה רווחים למשק, במידה והיא באמת מרוויחה, וגם מעסיקה עובדים.

שלי: זה לא חברה אמיתית, זה בדיוק הרעיון של מינוף שאתה לא נותן ערך לחברה אלא יונק ערך מהחברה. תוך כדי שימוש בטקטיקות שאני מאד אשמח לפרט שתיים מהם. אתה בטח יודע שגזר הדין שלו יחסית היה קל בערכאה הקודמת בין היתר כי הוא קיבל הרבה מאד מכתבי המלצה מראשי ערים שסיפרו כמה נדיב הוא היה. הנדיבות הזאת כלפי ערים מסוימות, נגיד לתת חצי מיליון שקל עבור בריכת שחייה קהילתית, או מגרש כדורסל, או דברים כאלה. הנדיבות הזאת לא הייתה על חשבונו היא הייתה מהכסף שלנו, מהחברות הציבוריות שאנחנו היינו בעלי המניות המרכזים בהם. הוא היה רק בעל שליטה.

יואב: כספי הפנסיה שלנו שהוחזקו על ידם וגולגלו על ידם להשקעות שונות שחלקן הפסידו.

שלי: אני מדברת איתך גם על המיסוך התקשורתי והציבורי שאפשר לו להיות חצי אלוהים ולהיבחר כל שנה לאיש השנה ולקבל כתבות סוגדות ומתחנפות ולא לאפשר ביקורת כלפיו בכלל. אז למשל הטכניקה הזאת שאתה תורם את כספי הציבור לא מהכיס שלך, כמו פילנתרופים אמריקאים שתורמים מהכיס שלהם, אתה תורם מכספי הציבור תרומה שהיא יחסית קטנה ובתמורה אתה מקבל מערך הגנה שמאפשר לך לעשוק מהציבור כסף הרבה יותר גדול. או למשל טכניקת ההפחדה, כולם השתחוו בפניו. הוא קנה את מעריב, למרות שמעריב לא היה שווה את הכסף שהוא קנה, זאת הייתה השקעה כושלת שוב כלפי החוסכים ובעלי המניות. למה הוא קנה את מעריב כדי לטפל בכמה גופים סוררים שלא התחנפו אליו.

יואב: יכול להיות שהרכישה של מעריב הייתה הרי ממש לקראת סיום המינוף הגדול של איי.די.בי ותחילתה אולי של קריסת הפירמידה. את חושבת שאולי זאת הייתה הטעות הכלכלית והציבורית הכי גדולה של דנקנר? כי באותה נקודה הוא הצליח לייצר לעצמו לא מעט אויבים גם בתקשורת.

שלי: זה לא הייתה טעות זו הייתה מזימה מחושבת. הוא רצה לבצר את עצמו מבחינה תקשורתית, ויואב, יש הרבה מאד כוח לעיתון גם אם זה לא עיתון עם תפוצה מאד גדולה. ואני יכולה להגיד לך את זה בתור פוליטיקאית. ברגע שהוא השתלט על מעריב כונסה ישיבת מערכת ברשותו של ניר חפץ, שדנקנר מינה אותו, והוא ביקש באופן פעיל מהכתבים להביא עלי חומרים רעים כדי לעשות עלי כתבת הכפשה.

יואב: זה עבד?

שלי: בסופו של דבר סיפרתי על זה בשעתו, אני אמרתי לניר חפץ שברור לי לחלוטין מה הם עושים שהם מנסים להשתיק אותי נגד נוחי דנקנר. קיבלתי ביקור בית מפתיע מהמנכ"ל של נוחי דנקנר שהציע לי הפסקת אש. אתה מבין, כלומר שאני אפסיק את הביקורת שלי בוועדת הכספים נגד ההתנהלות הקלוקלת.

יואב: מי היה המנכל באותם ימים?

שלי: תיכף אני אזכר

יואב: יתכן שזה היה גבריאלי?

שלי: כן נכון, כל הכבוד. זה היה חיים גבריאלי, שהציע לי הפסקת אש. עכשיו מה זה הפסקת אש שמציעים לפוליטיקאית שמבקרת באופן קבוע ופונה לרגולטור.

יואב: בואי תפרטי את העסקה, מה זאת אומרת בקשה להפסקת אש. את אמורה לתת את שתיקתך ומה את מקבלת בתמורה?

שלי: התמורה שהכתבה לא תפורסם, זה היה באמצע פריימריז קשים.

יואב: זאת בעצם סחיטה?

שלי: כן זאת הייתה הפרקטיקה, וכמובן שלא נעניתי.

יואב: גברת יחימוביץ, אז מדוע לא הלכת אם הדבר הזה, אם זאת בעצם סחיטה זה דבר שצריך להיחקר על ידי המשטרה?

שלי: יכול להיות, יואב, אבל יש את הפרקטיקה של החיים ואני הייתי מאד מבודדת, כלומר לא היה עוד חבר כנסת לידי שנלחם בכל הדברים הרעים שהוא עשה. בעוד עסקאות מזעזעות. כמו למשל שהחברה הפרטית שלו גנדן הייתה בהפסדים, אז במקום שהוא ישלם את ההפסדים הוא מכר אותה לחברה הציבורית כדי שהיא תספוג את ההפסדים.

יואב: אבל זה מסוג של דבר שאנחנו שומעים עכשיו מתחולל גם כשנחקרת פרשת 4000 על עסקיו של אלוביץ. הניסיון לחבר בין בזק ליס לוואלה. אם באמצעות מכירת תקשורת חיובית לראש הממשלה כדי שבזק ויס יתאחדו או ימוזגו זו עם זו כדי לכסות על ההפסדים זו של זו בעיקר על ההפסדים של יס. זה בעצם דבר שאנחנו שומעים אותו שוב כאילו לא נלמד הלקח מהפירמידה של איי.די.בי.

שלי: אתה צודק ונכון שהיום המבנה הפירמידאלי יותר מקופל ונכון שהיום הבנקים יותר זהירים בעניין המינוף וגם המוסדיים קצת יותר זהירים. אבל הפרקטיקות של הכח של ההון הגדול על היכולת לעצב את החלטותיהם של מקבלי ההחלטות בין אם פוליטיקאים ובין אם רגולטורים הוא כוח מאד מאד גדול ותמיד יש מעט מאד אנשים שמוכנים לעמוד מולו. מאד קל להיכנע לכוח הזה. לכן אני מקפידה היום, שוב אני אומרת נוחי דנקנר שילם את המחיר, זה מחיר כבד באמת, אבל הבעיה המרכזית היא שנוחי דנקנר לא לבד היו לו הרבה מאד שותפים ששיתפו איתו פעולה שסגדו לו והתחנפו אליו. כל הדבר הזה עדיין קורה במקומות אחרים ובאופנים אחרים. גם יצחק תשובה מוגן לחלוטין והרוויח בשנה שעברה 5 מיליארד שקלים ממאגר תמר ואף אחד לא נוגע בהסכם המושחת עם חברת חשמל שבגללו אנחנו משלמים חשבונות חשמל מנופחים. וגם בין היתר יש לו שליטה באמצעי תקשורת.

יואב: אני רוצה לחזור איתך לאותה שיחת סחיטה באיומים לכאורה של חיים גבריאלי.

שלי: לא היא הייתה שיחה נורא נעימה, ככה השיחות כאלה מתנהלות.

יואב: לעיתים אפילו אפשר לשתות קפה מאד איכותי במקביל.

שלי: היו לי הרבה שיחות כאלה שהתנהלו בנועם הליכות אבל המסר מאחוריהן היה ברור. כמובן שזרקתי אותו מכל המדרגות.

יואב: זה היה גם כלפי חברי כנסת נוספים, את יודעת שבדרך הזאת ניסתה אולי לכאורה איי.די.בי באמצעות המנכלים הצוותים המקצועיים הרגולטורים שעבדו או נציגי הרגולציה שלהם בתוך החברה מול חברי כנסת. זה היה גם לחברי כנסת אחרים?

שלי: תראה לרב חברי הכנסת לא היה שום צריך להפעיל את הטכניקה הזאת, הם השתחוו לו אפיים, לא היה צורך. הפרקטיקה הזאת היא קיימת, אחר כך חוויתי אותה מתשובה, כשהוא ביקש שארד מסיפור מיסוי רווחי הגז ושישינסקי 1 שהסתיים בהצלחה. הוא הציע לי במקום שהוא יפתח קרן של 100 מיליון שקלים שאני והוא נחליט לאן הכסף ילך. ואז גיליתי בדיעבד שגם גפני שהיה יו"ר ועדת כספים קיבל הצעות דומות וגם כמובן דחה אותם על הסף. בדרך כלל אין צורך לעשות את הדברים האלה. גם הרבה פעמים יש איומים פשוט בתדרוכים. ופוליטיקאי שצריך דעת קהל אוהדת, בוודאי בן אדם כמוני שמתמודד בפריימריז דמוקרטיים זה כלי נשק מאד מאד מאד מאיים וצריכים להיות מאד חסינים ומודעים. לכן אני רוצה לדבר על החשיבות העצומה של ההחלטה שהתקבלה היום בבית המשפט העליון. זה החלטה מוסרית, חזקה, נוקבת.

יואב: חריגה מאד באופן שבו היא בעצם מוסיפה שליש על המאסר. לכאורה אם דנקנר לא היה מערער על החלטתו וגם הפרקליטות לא, למעשה אחרי שנה ו6 חודשים הוא היה משתחרר. עכשיו למעשה הוא הוסיף לעצמו שנת מאסר כמעט שלמה, גם אם ינכו שליש ממאסרו.

שלי: כן אבל תראה נוחי דנקנר הוא אדם אחד, שזה גם מקומם בפני עצמו שכל המערכת הייתה משועבדת והשתחוותה לאדם אחד על חשבון הציבור כולו. וגם הוא, העונש שלו מוחמר וזה באמת סיפור אישי שהוא נורא מסקרן של עלייה ונפילה. ושוב אני אומרת ההחלטה היום של שופטי העליון היא הרבה מעבר לזה, היא אמירה למקבלי ההחלטות כולם. זה החלטה שמגוננת על הציבור ואומרת לא נאפשר דברים כאלה, אני שמעתי את התגובות ששוק הון ידע מעכשיו להתנהל, זה לא רק שוק ההון זה העולם הפוליטי והעולם התקשורתי וזה לקח מאד מאד חשוב ואני מברכת על ההחלטה הזאת.

יואב: חברת הכנסת שלי יחימוביץ יושבת ראש ועדת ביקורת המדינה של הכנסת המחנה הציוני תודה רבה לך.

שלי: תודה רבה יואב.