שלי על מכירת אחזקות שרי אריסון בבנק הפועלים: "צעד נכון לציבור; בעלי השליטה שומרים רק על האינטרסים של עצמם."

6 בספטמבר, 2018

שלי התראיינה בתכנית ערב ערב, בערוץ כאן 11, בהגשת ליאת רגב, ודיברה על ההחלטה של שרי אריסון למכור את אחזוקותיה בבנק הפועלים.

הראיון המלא:

ליאת: אנחנו חוזרים לדרמה בבנק הפועלים עם ההחלטה של שרי אריסון למכור את אחזקותיה, ואתנו חברת הכנסת שלי יחימוביץ מהמחנה הציוני, מהמתנגדים הגדולים להתנהלות הבנקאית במדינת ישראל, שלום לך.

שלי: היי ליאת.

ליאת: למה זה טוב לנו יותר ששרי אריסון מפרקת את גרעין השליטה שלה בבנק?

שלי: לדעתי ולהערכתי זה יותר נכון לציבור, גם ללקוחות, כיוון שהניסיון מלמד שכשיש בעלי שליטה עם גרעין שליטה בבנק - גם אם הם לא מחזיקים ברב המניות - הרי ברב המניות מחזיק הציבור, הם מתנהגים לא רק באופן לא הוגן כלפי הציבור, ולא רק באופן לא הוגן כלפי הלקוחות, אלא באופן אבסורדי כלפי החברה עצמה, כלפי הבנק עצמו, ואני חושבת שהדוגמא הקלאסית הייתה כשנגיד בנק ישראל סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו רצו להפריד בין הבנק לבין דני דנקנר, שבדיעבד אנחנו יודעים שגרם לו נזק עצום, והיא נלחמה בכל עוזה כדי לשמר אותו מהאינטרסים שלה - אבל בוודאי לא מהאינטרסים של הבנק זאת הייתה אחת הדוגמאות.

ליאת: את נלחמת הרבה מאד זמן כנגד שרי אריסון בהקשר הזה של פירוק השליטה. זה היה קשור אליה ספציפית, להתנהלות הספציפית שלה?

שלי: לא, בואי נגיד שההיסטוריה שלי איתה באופן אישי, ולכן נצרב בך הזיכרון הזה, התחילה לפני 15 שנה בדיוק, כשהיא פיטרה 900 עובדים מבנק הפועלים בשיא הרווחים שלו, בשיא ההצלחה שלו, סתם כך. והדבר יוצא הדופן, שהיה חריג בנוף - היא כינסה מסיבת עיתונאים כדי להתרברב בפיטורים האלה, והיא גם חלקה אתנו את הגיגיה הפילוסופים שהחיים הם "פעם למעלה פעם למטה," ואני תהיתי איפה יש למעלה לאדם מסניף בנק בקריית שמונה בן 50 שפוטר על לא עוול בכפו בלי שום סיבה. ואז זה הפך להיות מאד מאד פרסונלי, כיוון שכונתי בעקבות הפינה הזאת, שהייתה עיתונאית לחלוטין, "רעה רעה רעה" וכן הלאה.

ליאת: על ידי רני רהב, איש יחסי ציבור של שרי אריסון.

שלי: אני חושבת שזה סימפטומטי. אני חושבת ששרי אריסון, כמו בעלי הון אחרים, מגלמת בתוכה את הדברים שהם קלוקלים בשיטה: העובדה שאבא שלה עשה עלייה לארץ כדי לא לשלם אפילו רבע שקל מס ירושה - דבר שהוא היה צריך לשלם בכל מדינה מתוקנת אחרת; העובדה שאת הונה, שהיא יוצאת מבנק הפועלים הרבה הרבה יותר עשירה, ולמה היא יוצאת יותר עשירה - לא כיוון שהיא ייצרה עבור הציבור איזה שהוא ערך, אלא כיוון שאנחנו שילמנו עמלות מופקעות ולא נתנו ריבית על הפקדונות וכן הלאה וכן הלאה. דברים שהם עושק הלקוחות ועושק הציבור, שבסופם יוצא שהציבור מפסיד, וקומץ מאד מאד קטן של אנשים נהנה מהון עצום, וגם וזה לא פחות חשוב - משליטה מאד גדולה על התודעה הציבורית - והם הופכים בעצם חזקים כמו המלכים של פעם, הפיאודלים של פעם.

ליאת: עד כדי כך... ואיך את מתייחסת לטענות ששרי אריסון תורמת הרבה מאד כסף, אגב לא רק היא גם טייקונים נוספים?

שלי: העובדה היא שהתרומות בארץ של אנשים מאד עשירים הן דלות וקמצניות להחריד בניגוד לארה"ב, ששם נגיד באפט או ביל גייטס או מיליארדרים בסדר גודל הזה תורמים לפעמים מחצית מהונם, וכל תרומה של רבע שקל מלווה ביחסי ציבור מטורפים שנועדו להאדיר את שמם וכדי שכולם יהיו אסירי תודה להם. לא רק שאני לא מעריכה את זה, אני בזה לזה. אני חושבת שיום המעשים הטובים הוא אחת הפארסות הגדולות ביותר: פתאום הופיע חג חדש על לוח השנה של מדינת ישראל ושל עם ישראל, קוראים לו יום המעשים הטובים שנהגה במוחה של שרי אריסון, והיא מטיפה בו לאנשים לנקות את חדר המדרגות שלהם, לעשות חסדים לאחרים, חולקת אתנו את התובנות שלה. עכשיו, זכותה, כן? אבל העניין שבגלל עושרה הרב הדבר הזה הפך לחלק מסדר היום של כלי התקשורת הממלכתיים, של התקשורת כולה, של מוסדות של בתי ספר - אפילו היו איזה שנתיים שהכנסת ציינה את יום המעשים הטובים, ויש בזה משהו לא פרופורציוני - אולי השיא היה כשלתוך תוכנית הלימודים בחמישה בתי ספר הוכנסה תכנית לימודים שקראו לה 'הדולפין שבתוכי,' שאותה הגתה שרי אריסון. אז הערבוב הזה בין השליטה על כל כך הרבה כסף לבין הסגידה של גורמים מסוימים להון הזה הוא מאד מאד מזיק והוא גם לא דמוקרטי, כי בדמוקרטיה לא משנה כמה ביקורת יש לנו על הממשלה - אנחנו בוחרים אותה.

ליאת: את סבורה שהמדינה צריכה לקנות את גרעין השליטה בבנק?

שלי: לא, אני חושבת שהשיטה הזאת היא השיטה הנכונה והטובה, ואני חושבת שנכון שהבנק יוחזק בעצם בפועל בידי הציבור. שהדירקטוריון יהיה דירקטוריון מסור ומבוקר היטב, והכי חשוב שהרגולטורים לא יהיו רופסים.

ליאת: מה זאת אומרת?

שלי: זאת אומרת דווקא כיוון שאין גרעין שליטה וכיוון שיש דירקטוריון שהוא כפוף לציבור, האינטרס הציבורי יהיה עז ביתר שאת; כלומר שלא יהיו היסוסים שהמפקח על הבנקים ונגיד או נגידת בנק ישראל יהיו כל הזמן עם האצבע על הדופק ולא יתנו למשל לחלק אשראי חסר שחר ובלי בטחונות לטייקונים וכן הלאה וכן הלאה.

ליאת: אבל בדבר הזה לא חטא רק בנק הפועלים. גם בנק לאומי וגם בנק דיסקונט שהיו מוחזקים בידי הציבור, גם הם סובלים מאותם תחלואים כמו בנק הפועלים. הם טובים בהתנהלות שלהם מבנק הפועלים שעד כה עד עכשיו היה מוחזק בעיקר בידי שרי אריסון?

שלי: לא.

ליאת: אז איך את מסבירה את זה שהם עדיין מוחזקים בידי הציבור ומתנהלים באותו אופן?

שלי: אני לא חושבת שזה בדיוק אותו אופן. אני חושבת שאנחנו כן עוברים תהליך של העברה ממנהג של גרעין שליטה להעברה לידי הציבור, לפחות של הבנקים, והדבר הזה הוא בעיני תהליך שמבורך וטוב. העובדה שאין בעל שליטה אחד - אני חושבת שצריך להסביר מה זה בעל שליטה: הוא לא באמת באחוזים שולט ברוב האחזקות של הבנק, הוא יכול לשלוט רק ב-8 אחוזים אפילו ועדיין להיות בעל להיות בעל שליטה, ועדיין למנות למשל את המנכ"ל החביב עליו שיעשה את הדברים שהוא רוצה גם אם הם לא טובים לבנק עצמו. לכן בעיני לפחות אני בטוחה שיש כאלה שיחלקו עלי בעיני בסך הכלה ויתור שלה, זה לא ויתור ה מהלך עסקי שלה, על גרעין השליטה הוא יותר נכון לציבור. אבל שוב אני אומרת: אנחנו צריכים בשבע עיניים שהרגולטורים שימונו, ואני לא אומרת את זה סתם, אני כן חושבת שיש מגמה למנות רגולטורים לא חזקים, שהרגולטורים יעשו את עבודתם ללא מורא, ללא משוא פנים, ויזכרו למי הם חייבים דין וחשבון ואת מי הם משרתים.

ליאת: חברת הכנסת שלי יחימוביץ תודה רבה לך.

שלי: תודה רבה.