"אנחנו נמצאים בקרב על הערכים הבסיסיים שהם חלק מהמפעל הציוני של הקמת המדינה היהודית והדמוקרטית"

שלי התראיינה לתכנית הבוקר של ערוץ 10 בהגשת אור הלר וטליה פלד קינן, ודיברה על נאומה במליאה בנושא "המתקפה של שרת המשפטים על הדמוקרטיה" ועל יום כיפור.
18 בספטמבר, 2018

הראיון המלא:

אור: בוקר טוב לשלי יחימוביץ', יו"ר הועדה לביקורת המדינה, שלום.

שלי: שלום בוקר טוב.

אור: עוד לפני הדיון הטעון בכנסת על בית המשפט העליון, מחשבות שלך בכיפור הזה מלבד זה שזה כיפור ראשון בלי הילדים?

שלי: זה נכון

אור: זה ברמה האישית

שלי: הם ילדים גדולים ובכל זאת המשיכו לבוא ביום הכיפורים.

אור: העלית בטוויטר ידיעה שכתבו נגדך בניינטיז, על זה שאת רצה אחרי הבן שלך בלימודי האופניים, ושאת דורסנית

שלי: לא, וכשהוא יגדל הוא יהיה דורסני כמו אימא שלו. כשעברתי על, בכלל על דברים, אז היה מאוד מקובל לקרוא לנשים שלא היו ענוגות ושקטות – דורסניות, מכשפות,היום זה אחרת, לא, המצב יותר טוב

טליה: עשינו צעד קדימה

שלי: המצב יותר טוב. תראו, קודם כל הזיכרון התמידי, והוא לא ירפה לעולם, מיום כיפור, זה אני בת 13 וטנקים ונגמשים נוסעים ברחוב אחוזה ברעננה ביום כיפור. זה משהו שנצרב בזיכרון, גם תחושת הפחד והחרדה

אור: את זוכרת את האזעקה ההיא?

שלי: אני זוכרת הכל כי זה היה יום כל כך יוצא דופן, והיינו כל הילדים ברחובות, זה היה משהו שנחרט לתמיד. וכמובן שאחר כך כאדם בוגר, כן, חוזרים לרגע הזה של התדהמה וגם מבינים אותו יותר לעומק. אבל, אני חייבת להגיד לכם שגם בשנים שלי בוועדת חוץ ובטחון, עד שנעשיתי יו"ר הועדה לביקורת המדינה, ראיתי לא פעם, למרבה הצער, למרות שצהל הוא לגמרי צבא רציני מקצועי וערכי, מין סוג של עיוורון טוטאלי ושבי בקונספציה. אני לא אשכח, אני לא אנקוב בשמו ובדרגתו, אבל מדובר באדם מאוד מאוד בכיר בצה"ל שלפני 4 שנים ישב בוועדת חוץ וביטחון ואמר לנו שחאפז אל אסד גמר, סיים את הקריירה, הוא נופל בתוך שעות והוא נותן לו גג שבועיים, ובשיא הביטחון העצמי, אז באמת

אור: בשאר, חאפז זה מכיפור

שלי: בשאר אסד כן, כמובן. על בשאר אסד הוא דיבר שהוא נופל בתוך יומיים או גג שבועיים, והנה הוא עדיין כאן. הרבה פעמים יש מין סוג של חשיבה קולקטיבית משותפת שמאוד מאוד שבוייה בדוגמה מסוימת, ואתה רואה שאין יכולת בכלל לצאת מההגדרות האלה של החשיבה, וזה הדבר שזה, טראומה קשה ביותר מיום כיפור, כי גם כשאנחנו חושבים שאנחנו מתייחסים לכל התרחישים, ויש תרחיש לכל אופציה, תמיד יש, תמיד אנחנו מתייחסים לתרחישים של המלחמה הקודמת, ואף פעם לדבר שלא חווינו אותו באמת, שזה הפחד האמיתי

טליה: כי יש הפתעות. ההפתעה של חמאס, ההפתעה של המנהרות, יצא לנו לאורך השנים להיות מופתעים יותר מפעם אחת מאירועים מאוד גדולים

שלי: את יודעת מה, אפילו מעפיפונים ומבלונים, מי חזה דבר כזה? ובטח מנהרות התקיפה, ועוד כהנה וכהנה

אור: את יודעת אבל שום דבר נראה לי לא אקוויוולנטי לאותו רגע בשישה באוקטובר, נכון?

שלי: לא, שום דבר, גם מבחינת הנפילה מהאופוריה ומהביטחון העצמי האינסופיים שאפפו אותנו אז, ויכול להיות שאנחנו טיפה נמצאים

טליה: שלי, את הגעת מפני שהשבוע תקפת בחריפות את שרת המשפטים איילת שקד במילים מאוד קשות, קודם היה לי מונח הציטוט

אור: מסיתה נגד

טליה: רמסתם את בית המשפט וזו נבזות, אני לא זוכרת מילים מאוד

שלי: זו לא אני, זו מישהי אחרת.

טליה: רמסתם את בית המשפט, מה גרם לך בואי תסבירי

שלי: קודם כל אנחנו כינסנו דיון מיוחד של המליאה אתמול כדי לדון במתקפה הברוטלית של שרת המשפטים איילת שקד על בית המשפט העליון. אני קראתי את נאומה היטב היטב ואני חושדת בה, וזה מה שאמרתי בנאום, שהיא לא סתם מנסה להפחיד את שופטי בית המשפט העליון בגלל שהם העזו שלא לדחות על הסף עתירות נגד חוק הלאום

אור: אז מה היא תעשה, היא תדיח את השופטים?

שלי: אני חושדת שזה, היא לא רק מאיימת על בית המשפט העליון ומאשימה אותו ברעידת אדמה חוקתית ופוליטית, ובעצם מאיימת שבזה ישברו את כל הכללים הדמוקרטים, וגורו לכם, ואומרת מילים מאוד קשות. אני חושבת שהיא טומנת את הזרעים ומכינה את הקרקע לתרחיש מסוים שכן עולה במוחה, היא לא חושבת שזה יקרה מחר, שבו היא תוכל להדיח את נשיאת בית המשפט העליון, כי אחרי ששר בישראל, ועוד שרת משפטים אומרת על בית המשפט העליון שהוא "לחלוטין משבש את המאזן הדמוקרטי במדינת ישראל", "פוגע ברצון העם ופוגע בערכים לאומיים", ו"אין לו בכלל לגיטמיציה", ו"זו תהיה רעידת אדמה"

טליה: "סניף של מרצ", אמירה שהיא קצת ניסתה לחזור בה

שלי: היא אומרת שלא, וגם אני לא האשמתי אותה בזה, אבל אני אומרת שיש כאן משהו שהוא הרבה יותר מחבטות מילוליות. יש כאן איום בנוי לתלפיות, ואני מזכירה שיש מדינות שהן ידידות שלנו, שבבוקר אחד קמו, בפולין קמו בוקר אחד וגילו ששליש משופטי בית המשפט העליון מודחים, ופתאום בית המשפט העליון כפוף ישירות לדרג הפוליטי וזה תרחיש שמפחיד אותי. אנחנו נמצאים בסוג, באמת גם בערב יום כיפור, אפשר לומר, אנחנו, בעיניי אנחנו נמצאים בקרב, במגננה על הערכים הבסיסיים שהם חלק מהמפעל הציוני של הקמת המדינה היהודית והדמוקרטית. לשמור אותה שפויה, הגונה, לשמור על מוסדותיה, לשמור על משהו מהמדינה, מה זאת מדינה אחרי אלפיים שנות גלות

טליה: אבל שלי, מלבד גינוי, אני רוצה לדבר רגע מה, מה מבחינה פרגמטית ניתן לעשות? את מהאופזיציה, אולי החברים דווקא בקואליציה מעבר לגינויים המילוליים, מה אפשר לעשות כדי למנוע מגמה כזאת של שרת משפטים? זה לא צחוק

שלי: קודם כל אני לא מזלזלת במילים, גם מה שהיא עשתה זה מילים, היא לא עלתה עם "די-ניין" פיזית על בית המשפט העליון. היא אמרה מילים ומילים מייצרות תודעה, ומילים גם מייצרות את המסד הפסיכולוגי ואת המוכנות של הציבור בכלל לספוג עוד ועוד מהלומות במוסד הזה, שהוא כל כך חשוב לנו. גם התפיסה המעוותת הזאת של הדמוקרטיה, כאילו אפשר לחוקק כל דבר. אמרתי אתמול בנאום, אמרתי לה: "ואם תחוקקו חוק שליהודים שעלו מאתיופיה אסור בכלל לגעת ביין ובמזון מחוץ לביתם? ואם תחליטו שלערביי ישראל אין זכות בחירה? גם אז בית המשפט העליון לא יוכל לגעת בחוקים האלה?"

אור: או לג'ינג'ים

שלי: אמרתי או לג'ינג'ים, לא יכולים להיכנס

טליה: אני חושב שמשהו במושגים אצלנו נחלש של הפרדת רשויות של זכויות מיעוט

שלי: נכון

טליה: גם לא מלמדים את זה בבתי ספר, שזה גם בעיניי מטריד, כי זה הכנה פסיכולוגית חינוכית לדברים הכי מהותיים שאנחנו רוצים לשמור עליהם.

שלי: אני זוכרת שהילדים שלי ידעו מגיל צעיר שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרב, אלא גם כיבוד ושמירה על זכויות המיעוט, והוא דווקא שם

אור: כי הם הילדים שלך, לא הייתה להם ברירה.

שלי: לא, דווקא לימדו אותם בבית הספר.

טליה: חברת הכנסת שלי יחימוביץ', המון תודה שהגעת אלינו לאולפן.

שלי: תודה לכם, שתהיה לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה וצום קל לצמים. אני רוצה גם, אם אפשר, לבקש סליחה. יש אליי המון המון פניות של אנשים, ואני מתעסקת בהמון נושאים, ואין ברירה, חייבים לתעדף, ולפעמים זה שתועדף אחרון אבל בשבילו זה הדבר הכי חשוב בעולם, הוא יוצא מאוד מאוד פגוע, ואני באמת מתנצלת בפני כל האנשים שלא עולה בידיי לסייע להם כמו שיכולתי לסייע.

טליה: תודה.

אור: תודה רבה.

שלי: תודה.

אור: תודה רבה שבאת הבוקר.