"אי אפשר שהחברה תדהר קדימה ותשאיר את החלשות ביותר מאחור להינגף לעינוי פיזי ולחרפת רעב"

שלי התראיינה לתכנית "24 היום שהיה" בהגשת אפי בן אברהם בגלי צה"ל, ודיברה על המחקר החדש של מרכז טאוב, לפיו העלאת גיל הפרישה לנשים ל67 תעלה את הכנסתן ב45%.
18 בספטמבר, 2018
האזינו:

אפי: שלום חברת הכנסת יחימוביץ'.

שלי: שלום אפי, לילה טוב.

אפי: אז אולי המחקר הזה משכנע אותך שיהיה נכון להעלות את גיל הפרישה לנשים? אם מדובר כאן בהפרשים של 45%? (גידול בהכנסה בקצבת הפנסיה)

שלי: טוב, בוא נעשה קצת סדר בדברים. גם היום, כל אישה שרוצה בכך יכולה להמשיך לעבוד עד גיל 67. אין מגבלה, זה וולונטרי. כלומר, את רוצה להמשיך להרוויח כסף? להיות בעולם העבודה? לצבור לחסכון הפנסיוני? את יכולה להמשיך, אין שום מניעה, ואי אפשר לפטר אותך. גם אני, אני אגלה לך סוד, גם אני מתכוונת להמשיך לעבוד עוד הרבה שנים אחרי גיל 62, וכמוני גם עוד הרבה במקצועות של צווארון לבן, בין אם הן מדעניות במכון וייצמן, ובין אם הן פקידות נגיד. הבעיה המרכזית שעליה אני וחברותיי לא מוכנות בשום פנים ואופן לוותר, היא העובדה שמה שהאוצר רוצה לעשות זה לעלות בשרירות לב לכל הנשים את גיל הפרישה עד גיל 67. עכשיו, מה זה אומר לגבי נשים, ויש הרבה כאלה, שנפלטו משוק העבודה, נגיד בגיל 58 או 60 או 61? זה גוזר עליהן עוד שנתיים, או עוד כמה שנים, תחשוב, בלי שכר כי הן כבר פוטרו ואין להן שום סיכוי למצוא מקום עבודה בגילן. בלי קצבת זקנה ובלי פנסיה. זה דבר מטורף.

אפי: את מודעת דרך אגב לעובדה שזה המצב, המצב שתיארת כרגע, שגם לא מעט גברים נחשפים אליו, את יודעת, חווים אותו על בשרם.

שלי: כן זה נכון. אבל אל תשכח שהמצב, וגם על זה הדוח מדבר בהרחבה, המצב של נשים בשוק העבודה מלכתחילה הוא גרוע לאין שיעור מהמצב של הגברים בשוק העבודה, לכן הן גם נפלטות יותר מוקדם משוק העבודה, הן מלכתחילה ירוויחו פחות, והן גם מתקשות יותר במציאת העבודה. יש נחיתות תהומית בין השתכרות של נשים לבין השתכרות של גברים.

אפי: כל מה שאת אומרת הוא נכון, ואכן מופיע במחקר הזה, אבל את דאגת להדגיש את ההבדל בין צווארון לבן, מה שנקרא, לבין צווארון כחול. אני חושב שאין הבדל גדול בעבודת, מה שנקרא, של הצווארון הכחול - עבודות תעשייה, עבודות כפיים. אני לא חושב שהבדלים הגדולים בין גברים לנשים הם בסוג העבודות הללו, אני חושב שההבדלים שאת מדברת עליהם - ההבדלים בשכר, ההבדלים במעד התעסוקתי, זה יותר בא לידי ביטוי בעבודת צווארון לבן.

שלי: כן, אבל אז אנחנו כבר מגיעים לדבר אחר, ואני אסביר, שגם לו אנחנו ממש דורשות פתרון. אחת, הצבעתי על הקבוצה שפשוט לא יהיה לה. אפס הכנסה, דבר מחריד כמובן, לשלוח אנשים לחפש אוכל בפחים. ממש ככה. לא כמטאפורה. אז עד שלא יימצא פתרון לנשים האלה שלא עובדות, אנחנו נתנגד להעלאת גיל הפרישה. יימצא פתרון, נהיה בעד. העלנו כל מיני פתרונות, והיו לנו גם משאים ומתנים עם האוצר

אפי: את יודעת זו לא שיחתנו הראשונה

שלי: אבל רגע אפי אפי, שנייה. הקבוצה השנייה זה בדיוק מה שאמרת – מקצועות שוחקים, ומקצועות שוחקים זה דבר שהוא נכון גם לגברים וגם לנשים. עכשיו אני מדברת, על מה אני מדברת, על נשים שעובדות למשל במפעלי ייצור של שימורי תירס, אוקיי? הן עומדות על הרגליים בחום מהביל, הן עניות מאוד, הן הרוויחו מעט, מצבן הבריאותי פחות טוב - הגב שלהן מתפרק, הרגליים מתפרקות, והן כבר לא יכולות יותר. או מנקות, רוב מי שעוסק בניקיון אלה נשים והן מתפרקות פיזית.

אפי: אז הנה עכשיו אכניס את הערת הביניים. זו לא השיחה הראשונה שלנו, ובאמת אני מאוד מעריך את העבודה הפרלמנטרית שלך, אבל הייתי מצפה

שלי: אבל?

אפי: לא לא אין אבל, אין אבל. הייתי מצפה מאישה שלוחמת לשוויון, שאת יודעת, תדאג גם לגברים האלה - אותם גברים מעבודות הצווארון הכחול. אם זה בתעשייה, אם מנקים. גם הם בגיל 62 שחוקים, לא יכולים לעבוד, חולים בדרך כלל גם, אולי... את יודעת הייתי יכול לקבל את המלחמה החשובה הזו שאת מנהלת אם היית אומרת שכל מי שעובד בעבודת צווארון כחול...

שלי: הבנתי את השאלה. אז תשמע, קודם כל ביום שבו יהיה שוויון בין נשים וגברים אז תוכל לדבר איתי על שוויון אוטופי

אפי: לשם את לוחמת

שלי: לשם אני לוחמת אבל זו לא המציאות. במציאות האמתית של בני האדם הרגילים נשים הן בעמדת נחיתות תהומית. אתה יודע בכמה, עכשיו בדוח גם כתוב שנשים מרוויחות הרבה פחות כי הן עובדות פחות. למה הן עובדות פחות?

אפי: נכון, והן יוצאות לחופשות הריון, יש להן פחות רצף תעסוקתי מה שנקרא.

שלי: נכון, אבל לא רק זה. אתה יודע בכמה אחוזים ממשקי הבית בישראל יש חלוקה שווה בעבודות הבית? ב15%! ב85% ממשקי הבית האישה לא יכולה לעבוד יותר שעות כי היא טסה הביתה, ובעלה יכול להמשיך לעבוד ולהשתכר יותר

אפי: ומהצד השני, אותה אישה שפורשת בגיל 62 או 64, מה יש לה בסוף החודש? פנסיה של 7200 שקלים

שלי: אבל זה בדיוק מה שאני אומרת לך, אנחנו מדברים על אותו דבר. היא קודם כל, אם היא מסוגלת להמשיך לעבוד היא תמשיך לעבוד. נשים שעובדות, אנשים רוצים לעבוד באופן כללי, והרב המכריע של הנשים רוצות לעבוד עד גיל 67, והן עושות את זה. יותר ויותר נשים עובדות עד גיל 67, אני מדברת על שתי קבוצות כאלה שידונו לחרפת רעב אם יאחרו להן את גיל הפנסיה עוד יותר מהאפס שהן מקבלות היום, וכאלה שאינן יכולות עוד פיזית. ימצא האוצר פתרון לנשים האלה, וזה לא סיפור כל כך גדול, הגענו לנוסחה מוסכמת כל חברי ועדת הכספים בראשות גפני, עם כל חברי הכנסת מכל הסייעות. יימצא פתרון, אי אפשר שהחברה תדהר קדימה ותשאיר את החלשות ביותר מאחור להינגף לעינוי פיזי ולחרפת רעב. עכשיו, אני אומרת את זה כאישה שהיא פריבילגית, אני חברת כנסת, לפני זה הייתי עיתונאית טאלנט בחדשות 2, הרווחתי עוד יותר כסף. אני יודעת שכל הכישורים שלי בעולם העבודה זה כישורים שאני אוכל המשיך להשתמש בהם אולי עד גיל 80 אפילו, אבל דווקא מהמקום הזה לי ולנשים כמוני - לכלכלניות באוצר, לחברות כנסת

אפי: את אומרת - אני לא לוחמת את המלחמה שלי. אני לוחמת את המלחמה שלהן

שלי: ברור שלא. לי אין מלחמה. אני רוצה לעבוד עד גיל מאוד מאוחר ולהמשיך להרוויח הרבה כסף ולהפריש לי יותר לפנסיה, אבל זה לא המלחמה שלי. זה מלחמה של נשים שאין להן פה, אין להן לוביסטים, אין להן אף אחד שייצג אותן. הן לא יודעות בכלל איך להגיע לכנסת ואני לא אפקיר אותן נורא נורא פשוט.

אפי: אוסיף רק מילה אחת - נשים וגברים, כך לדעתי, אבל נודה לך בשלב הזה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני יושבת ראש הועדה לביקורת המדינה

שלי: אני חייבת להגיד לך מילה אחת בעניין הזה. מקצועת שוחקים זה מקצועות שוחקים. אני לוחמת למען גברים במקצועות שוחקים, גם עכשיו. אני נלחמת על הקרן למקצועות שוחקים שיש בה 600 מיליון שקלים שיועדו לגברים ונשים במקצועות שוחקים, והכסף הזה מתבזר ברוח ולא מגיע ליעדו. הוא נמצא בידי ההסתדרות והתאחדות התעשיינים ומה שקורה שם זה סדום ועמורה. אז כן, גם זה קרב שלי.

אפי: איתך במאבקך הצודק חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. תודה, לילה טוב

שלי: תודה רבה, לילה טוב