יחימוביץ: "לא מבקשת סליחה מאף מטריד; מבקשת סליחה מהמוני הקורבנות שעודן שותקות; זה שמעזים לשאול ׳לא הגזמנו?׳ כשרוב הנשים עדיין פוחדות לדבר - מראה שהמהפכה רק בתחילתה."

21 בספטמבר, 2018
האזינו:

אילנה דיין: אנחנו מצרפים עכשיו את חברת הכנסת שלי יחימוביץ', המחנה הציוני. בוקר טוב שלי.

שלי: בוקר טוב אילנה

אילנה: אני רוצה להתחיל דווקא בדוגמא

שלי: אבל אילנה אני רוצה קודם לבקש סליחה מכל אלפי ועשרות אלפי הקורבנות, הנשים, שעדיין פוחדות להשמיע את קולן, ועוברות קשת קשה ואכזרית של השפלות מהטרדות מיניות שממוטטות אותן מדי יום ביומו ועד אונס אכזרי ממש, ולא מתלוננות ולא משמיעות את קולן, שזה בערך 80% מהנפגעות. אני רוצה להתנצל בפניהן ולבקש סליחה על כך שעשרות שנים שאני פמיניסטית ומלווה אותן, עדיין לא הצלחתי לגרום להן להשמיע את קולן, ואני גם רוצה לבקש סליחה אישית מהרבה מאד נפגעות שפונות אליי ואני לא מצליחה לתת להן את הליווי האישי שהן מצפות ממני כדי להעצים אותן פשוט כי אני לא יכולה, כי יש כל כך הרבה אז אנחנו כמובן נותנים להן את הסיוע שאנחנו יכולים.

אילנה: ושלי אין גבר אחד שאת רוצה לבקש ממנו סליחה?

שלי: לא. האמת שלא.

אילנה: אז הנה הדוגמא הרגישה שרציתי לגעת בה. את ואני מכירות היטב הרבה שנים את ארי שביט, הרבה שנים, את הכרת אותו בוודאי גם כעיתונאית וגם כפוליטיקאית. אני שואלת על הסיפור של ארי בגלל שגם הוא יודה, וגם כל מי שמכיר את העובדות, שככל הנראה, הוא במקרה הטוב טעה בהתנהלות שלו כלפי יותר מאישה אחת. השאלה אם באווירה הנוכחית יש בכלל איזושהי מידתיות? אם יש בכלל יכולת לשים נגיד את המקרה שלו ביחס למקרים חמורים יותר וחמורים פחות וגם לשאול האם זה אומר שעולם ללא יוכל לבוא יותר בקרב הקהילה שבה היה חבר? לכתוב, לפרסם, להביע את דעתו? - כדוגמא אני נותנת אותו.

שלי: אני לא מבינה למה את נותנת את ההנחה המפליגה הזאת לארי שביט, אגב, גם בראיון הקודם קבעת שאין שום ראייה לגרסה של המתלוננת הזאת

אילנה: אין ראיה חותכת. יש פה ושם חיזוקים אבל אין איזושהי ראיה חותכת אבל בסדר, יש כבר כן התחלות של אינדיקציה

שלי: כי בהטרדות מיניות ומעשי אונס זה תמיד, לעולם, גרסה מול גרסה.

אילנה: נכון.

שלי: אגב, לא רק בדבר הזה. גם אם נכנס לביתו של קשיש שודד ושודד מביתו דברים, ולא משאיר עליו סימני אלימות, זה גרסה מול גרסה.

אילנה: את יודעת מה חשבתי שתעני לי? אני חשבתי שתגיד לי - אילנה זו טיבה של מהפכה. כשחוטבים עצים ניתזים שבבים, מה את מצפה?

שלי: לא אני לא אגיד את זה.

אילנה: זהו את אומרת משהו אחרת לגמרי.

שלי: נכון, אני לא אומרת מה שאת מצפה ממני.

אילנה: בצדק גמור, אחרת זה היה משעמם.

שלי: כיוון שאני חושבת שלא עפים שבבים, ואני חושבת שההנחה המפליגה שאת מעניקה עכשיו לארי שביט היא לא במקומה, ואני חושבת שארי שביט תחת היותו, הייתי מיודדת איתו שלא יהיו אי הבנות, אני חושבת שהוא כותב נפלא, הוא גם בעיניי היה אדם מאוד מוסרי אפילו מוסרני הוא הטיף הוא מוסר לכל העולם ואשתו על מה נאות ומה לא נאות, אבל בזמן שהוא היה האיש שאת ואני הכרנו - מסביר פנים, אינטלקטואל אדם שאפשר לנהל איתו שיחה עמוקה, בזמן הזה היו המון המון נשים שהיו קורבן לטורפנות שלו. הוא היה, בלילה הוא היה טורף וביום הוא היה העיתונאי המכובד שאנחנו מכירות. את יודעת, בתקשורת ובכלל בעולם, גם בפוליטיקה, הרבה פעמים זה לא משנה מה אני אענה לך, יותר חשוב מה תשאלי. העובדה שהשאלה היא עדיין האם לא הגזמנו, היא מראה שאנחנו נמצאים עדיין במקום כל כך כל כך רחוק מהיעד, כי מה שמטריד אותי מדי יום ביומו זה אותן נשים רבות מספור, ונערות רבות מספור שמשיכות לספוג אלימות מינית

אילנה: פה אני מתעקשת שלא, אני מתעקשת שצריכה להטריד אותך גם השאלה האם בהזדמנות החגיגית הזאת לא נוצר גם אי צדק. אני שואלת את זה למשל על רקע הגילויים של אסיה ארג'נטו שהייתה ממובילות תנועת MeToo, שאותה שחקנית שטענה שהארווי וייינשטיין אנס אותה, ומתברר שהיא בעצמה הטרידה מינית שחקן צעיר אחר ואף שילמה לו דמי שתיקה. אני שואלת האם תהליך בירור האמת לא משלם מחיר, כאשר מצד אחד קל להאשים מצד שני קשה להתגונן באווירה הנוכחית

שלי: אני יודעת מה את שואלת

אילנה: אני יודעת שאת יודעת מה אני שואלת

שלי: אני יודעת מה את שואלת, התשובות שלי אחרות. ואגב, במקרה הספציפי שאת מתארת, אני חושבת שהעובדה שהשחקן, אותו שחקן צעיר, שהיה קורבן לכפייה מינית ואפילו לאלימות מינית של אותה אישה שהיא בעצמה הייתה קורבן לאלימות מינית, אני חושבת שהעובדה שהוא מרשה לעצמו להתגבר על אותה בושה

אילנה: גם זה חלק מפירות הMetoo

שלי: ומתראיין ומספר, זה בדיוק המתנה שנתנה MeToo. זה לא מתנה רק לנשים. הרבה מאוד גברים מוטרדים ומותקפים מינית, לרב על ידי גברים, אבל במיעוט בחלק אכן יש מקרים מהסוג הזה והמהפכה המופלאה והמדהימה הזאת, שבה קורבן מרים את ראשו ואומר: "אני לא אהיה קורבן שותק. אני אספר את הסיפור שלי כי אני לא האשם, אני זה שפגעו בו, ואני זה שצילקו את נפשו ואת גופו" - זו התרומה המדהימה של MeToo. היא עדיין לא מספיקה, כי עובדה שעדיין כמעט בכל ראיון הפתיחה היא בכלל בגברים המסכנים שמשלמים מחיר כבד מדי, ואת יודעת מה, הרי את יודעת שבעולם העבריינות בערך שבעה אחוזים מהתלונות הן תלונות שווא. עכשיו, דווקא בעבירות מין מספר תלונות השווא נמוך הרבה יותר. אז למה כאן כל כך מטריד אותנו

אילנה: זה נכון בין היתר בגלל הגיהינום שצריכה לעבור מתלוננת כשהיא מוכנה לבוא ולהתלונן

שלי: לכן זה קרה. כי נשים היו קורבנות שותקות בעל כורחן, המערכת לא סיפקה להן תשובות, הן עברו אונס נוסף כשהן פנו למערכת, ועכשיו הן מספרות את הסיפורים. את יודעת, אמרתי זקן כשפורצים לביתו ושודדים אותו, הוא מיד הולך להתלונן במשטרה. אם הוא יתראיין ויספר את הסיפור, אף אחד לא יגיד לו - אתה גם השופט וגם השוטר וגם התליין, אז העברות האלה

אילנה: אז עשינו כברת דרך, את אומרת, המהפכה עדיין לא לגמרי פה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' נסתפק בדברים האלה. תודה רבה שהיית אתנו, להתראות

שלי: תודה רבה, בוקר טוב