נאום במליאה ב-23 שנים לרצח רבין: "הסתה מימין ומשמאל – שקר. אין שמאלני שביצע רצח פוליטי. געגועים לראש ממשלה שהאזרחים שלו עניינו ולא שיעממו אותו."

ח"כ שלי יחימוביץ' נאמה בישיבה מיוחדת של הכנסת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במלאת 23 שנים להירצחו
23 באוקטובר, 2018

 

הנאום המלא:

כתבתי נאום אחר. אבל הבוקר שמעתי את שרת המשפטים, איילת שקד, מעיפה כמו שמעיפים זבוב טורדני, את השאלה בדבר לקחים שנלמדו מההסתה של חלקים בימין נגד יצחק רבין.

"הסתה היא משמאל ומימין, לצערנו," היא אמרה, "זו לא נחלה של קבוצה אחת. השיח האלים בא מכאן ומכאן. בואו לא נתחיל לריב איזה מחנה יותר מסית וברוטאלי."

אנחנו באמת רוצים בכל מאודנו לקחת את היום הנורא ההוא, שבו ננעץ כדור בלבה של הדמוקרטיה, ולהפוך אותו ליום שבו ירקם ויכתב מחדש האתוס המכונן והמאחד, הסיבה הגדולה לחיינו כאן, תחת פיסת השמיים הזאת, מגשימים יום יום, שעה שעה, ביחד, את החזון הציוני.

אבל איך אפשר שלא להשיב להכחשה ההיסטורית והכרונית הזאת?

מתי אחז מישהו בשמאל נשק ורצח? רימון, כמו יונה אברושמי, רובה גליל, כמו עמי פופר, או אקדח, כמו יגאל עמיר – שכדוריו שוכללו בקפידה כדי לרצוח ולוודא הריגה של ראש ממשלה, שר בטחון, רמטכ"ל מהולל.

מתי תוגברה עליך האבטחה, שר החינוך נפתלי בנט? כשהשמאל חלק עליך? לא, האבטחה סביבך וסביב נשיאת העליון דאז מריים נאור תוגברה בפינוי עמונה, מחשש שיפגעו בך אנשי ימין.

האם בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון שמותר לפנות את חאן אלאחמר, מישהו תגבר את האבטחה סביב נשיאת בית המשפט העליון חיות? בגלל שהשמאל לא היה מרוצה מההחלטה?

מי בהפגנה שרף את התמונה שלך, שר הפנים אריה דרעי, עד כדי כך שתוגברה עליך האבטחה? פעילי שמאל שהיו נגד גירוש מבקשי המקלט? לא.

מי קרא לעבר הרמטכ"ל "רבין מחפש חבר," בזמן משפטו של אלאור עזריה, שאז גם תוגברה האבטחה סביב התובעים קציני צה"ל שעשו את עבודתם? השמאל?

ובכל המקרים האלה, האבסורד הוא, שמי שאיימו עליכם היו טעונים ומתודלקים בידי שרים וח"כים מהבית הזה!

מתי הוצאו כאן בשמאל פולסא דה נורא וגזרי דין מוות נגד יריבים פוליטיים?

מתי באופן כה מחריד נטענו הפגנות פוליטיות, שהן כמובן לגיטימיות כשלעצמן, בלגיטימציה לרצח?

כשהתבקשת, השרה שקד, לתת דוגמה להסתה נגדך, סיפרת על טוקבק אלים.

נו באמת. הצחקת אותי, אנחנו מקבלים מאות ואלפים כאלה. בכל יום.

אבל *אנחנו* לא מדברים על טוקבקיסטים. אנחנו מדברים *עליכם*. 
לא רק שלא למדתם דבר ולא שכחתם מאומה, אלא שלקחתם התנהגות פוליטית, שפיללנו, יחלנו, האמנו, שמנהיגים למדו ממנה לקח לדורות - והפכתם אותה למשהו שגרתי ויומיומי.

בעצם המצב היום חמור פי כמה. 
כי ההסתה לא מגיעה מאיזה ציבור קיצוני שההנהגה עוצמת עין וקצת נגררת אחריו.
זה הפוך! הציבור הישראלי ברובו המכריע, ומכל קצוות הקשת הפוליטית, הרבה יותר מפויס, סובלני ונאור מכם. 
אלה אתם שמובילים את השיח המשסע והמסית.

וגם המעגל של אלה שאתם מסיתים נגדם, או שולחים שליחים מטעמכם לתת את האות להתגולל עליהם הולך ומתרחב כל הזמן. זה לא רק האופוזיציה, זה לא רק התקשורת, זה המפכ"ל, זה הרמטכ"ל, זה נשיא המדינה –

הם יכולים להיות גם ימנים, אבל מרגע שהם לא כורעים ברך בפני מלכות מדומה, וסתם עושים את תפקידם הממלכתי - מכונת הדה לגיטימציה כבר עובדת: האשמה מרומזת או גלויה בבגידה, בחוסר פטריוטיזם, בפגיעה בביטחון המדינה. 
זה הפך להיות כלי כל כך שגרתי, עד שצריך לחפש בנרות מי לא נופל לו קורבן.

התפקיד שלנו להגן על הדמוקרטיה בכל כוחנו, הולך ומתחדד והופך להיות ציווי עז. 
אבל חוץ מהחובות שמוטלות עלינו, מותר גם להתגעגע ליצחק רבין ולמה שגילם, סימל והיה.

געגועים לראש ממשלה עטור תהילה ומעש בטחוניים. מאמין בשלום אבל נץ בטחוני לא קטן, שהפך את עצמו לחייל בצבא השלום.

געגועים למנהיג שלא חיפש תרוצים ואשמים לאפס חזון ועשייה מדיניים, אלא רדף שלום באופן פרואקטיבי.

געגועים. לראש ממשלה, שכשהוטל באשתו, אפילו לא בו, חשד קל לפלילים, לקח אחריות והתפטר. בגלל חשבון של 20 אלף דולר! פשוט קם ועזב את כסאו. 
עשרים שנה עברו עליו, בלי שעזב כדי "לעשות לביתו", הכרתי אותו היטב אז, הייתי באה לחדרו הקטן בקרייה לשוחח אתו, ככתבת פוליטית. ומקץ 20 שנה שב להנהיג את עמו ואת מדינתו. עד שנרצח.

געגועים לראש ממשלה, שהאזרחים שלו עניינו אותו ולא שעממו אותו.

יהי זכרו ברוך.