"מעולם לא ראיתי ממשלה שמסיתה באופן כל כך שיטתי את הציבור"

ח"כ יחימוביץ' התארחה בתכנית "בן ואריה", בהגשת בן כספית ואריה אלדד ששודרה ב103FM, ודיברה על יום הזיכרון ליצחק רבין ועל דו"ח מבקר המדינה
24 באוקטובר, 2018
האזינו:

תמלול הראיון:

בן: שלום וערב טוב לחברת הכנסת שלי יחימוביץ', המחנה הציוני

אריה: שלום לך

שלי: שלום, ערב טוב

בן: גם יו"ר הועדה לביקורת המדינה, ויש לנו גם דוח טרי של המבקר כי לא חסרות לנו צרות. אבל אנחנו רוצים לדלג לאתמול, שבו את הצלחת לעורר את זעמו של הימין, זעמה של בבת עינו של הימין, הלא היא שרת המשפטים איילת שקד, בנאום מאוד חד ביום הזיכרון ליצחק רבין, שבו בעצם יצאת נגד ההשוואה של ראש הממשלה שיש הסתה מימין ומשמאל

שלי: כן. תראו, קודם כל הכנתי נאום ממלכתי כדרכי. באמת אני חושבת שיש לנו עניין משותף לקחת את היום המזוויע הזה, שבו ננעץ כדור בליבה של הדמוקרטיה, ולהפוך אותו ליום שבו אנחנו נדבר מחדש על האתוס המאחד שלנו, ועל המשמעות של הגשמת החלום הציוני מדי יום ביומו וכן הלאה, ועל זה אני מדברת בכל שנה. אבל הבוקר שמעתי את השרה איילת שקד מתראיינת אצל רזי ברקאי ב"מה בוער", ורזי שאל אותה אם יש לקחים שנלמדו מההסתה נגד רבין מחלקים בימין, שמיישמים אותם היום. ואז, היא אמרה את המשפט הידוע ש"ההסתה היא משאל ומימין", שזה "לא נחלה של קבוצה אחת", ש"השיח האלים בא מכאן ומכאן", ו"לא נתחיל באיזה מחנה יותר מסית וברוטאלי" ואני שומעת את זה כל פעם, ואני מודה שחורה לי. וכל מה ששאלתי היה - מתי אחז מישהו בשמאל נשק ורצח?

אריה: אנחנו לא סופרים את הסזון, ממתי מתחילים?

בן: משנות השביעים

אריה: אוקיי

שלי: לא, מקום המדינה

אריה: מה שעשינו קודם לא נחשב

שלי: גם קין רצח את הבל, אתה יודע

אריה: אבל הבל היה שמאלני או ימני

שלי: לדעתי הבל היה שמאלני

בן: הבל היה שמאלני, חד משמעית

אריה: כי הוא היה רועה צאן?

שלי: תחושת בטן שהוא היה השמאלני

בן: אריה, אתה הרי איש ישר. אתה חושב שאפשר להשוות בין האלימות הפיזית, האלימות של השמאל היא מילולית, אני גם חוטף מדי פעם

שלי: אגב, גם אני לפעמים לא מספיק שמאלנית עבור השמאל, שווה בנפשך אריה, ולפעמים אני גם חוטפת

אריה: גם איומי רצח? כי אני מקבל איומי רצח

בן: שירצחו אותך נדבר

שלי: בשפע רב ביותר, אבל זה מימין ולא משמאל. הרבה יותר איומים באלימות פיזית, ובכמות מאוד גדולה. אגב, שאל רזי ברקאי את איילת שקד מתי השמאל הסית לרצח, והיא אמרה שהיא ראתה טוקבק מאוד חמור, ועל זה נאמר - הצחקת אותי, באמת. אנחנו מקבלים מאות ואלפי טוקבקים שמאחלים לי איחולים שאני לא יכולה לחזור עליהם בשידור

בן: דווקא אם היית חוזרת זה יהיה, זה מייצר לנו טראפיק

שלי: אבל בסוף, בתכל'ס, בלי הומור, ההיסטוריה של מדינת ישראל רוויה ביונה אברושמי שרצח את אמיל גרינצוויג, ועמי פופר שלקח רובה גליל, ויגאל עמיר שעמל בחדרים חשוכים על כדורים כדי שיהיו ממיתים במיוחד, וכן האלה וכן הלאה. מהרגע שאומרים את המשפט, שאין לו קשר למציאות, בסוף תשמעו, בסוף לא הכל נרטיב, יש לפעמים גם עובדות. אז מותר לי להזכיר את העובדות, וגם הזכרתי עוד כמה דברים - כשתוגברה האבטחה על השרים של הממשלה הזאת, זה לא היה בגלל איומי השמאל על נפתלי בנט, זה היה בענייני עמונה. על אריה דרעי זה היה הפגנה נגד גירושי מבקשי המקלט, ומי שרף את התמונות שלו? מי שמחה על גירוש מבקשי המקלט? זה הימין שלא רצה שום הסבר

אריה: נכון, אבל האיומים האלה להערכתי, אני לא איש שב"כ, הם בדיוק בהיקף שאת מקבלת - עשרה מהם לשבוע, ואני גם עשרה אז

בן: אריה, לא סופרים טוקבקים, סופרים מעשי רצח

אריה: לא, אני מדבר על האיומים על אריה דרעי ונפתלי בנט

שלי: ניסיתי לא סתם לומר דברי הבל, אלא להתייחס לעובדות. ועובדות זה - מתי תוגברה האבטחה? מי ירה? למשל הוגברה אבטחה סביב התובעים, קציני צה"ל, במשפטו של אלאור עזריה, אחרי שמפגינים צעקו לרמטכ"ל "רבין מחפש חבר". עכשיו, מה האבסורד? ואני חושבת שזו הנקודה העיקרית. זה לא דרכם של נבחרי ציבור שמנסים לרצות את הציבור שלהם, ונגררים אחריו, כאן זה הפוך. כאן הציבור הוא סבבה, ונורמאלי, ושפוי, והממשלה היא המסיתה, זה לא שהיא נכנעת להסתה. ההמשלה ממציאה מידי יום ביומו דברים שיובילו לשסע, ולהסתה, חוק הלאום

אריה: על זה אני רוצה להתווכח. אי אפשר לשקול באמת את ההסתה והטוקבקים המכוערים מימין ומשמאל, אולי יש יותר מימין, אני לא יודע

בן: אריה לא שוקלים טוקבקים, שוקלים מעשים אלימות

אריה: נכון, אבל על זה כבר עברנו. שלי מדברת על זה שהממשלה מסיתה, ואני טוען שכל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, תמיד תקפו בחריפות רבה את האופוזיציה, ולהפך. אני לא יודע להגיד שרבין אמר "תסתובבו לי כמו פרופלורים" זה היה יותר הסתה או פחות הסתה מלהגיד "שמאלנים בוגדניים"

שלי: קודם כל, לרבין היו התבטאויות מאוד קשות, "לשבור להם את הידיים והרגליים", "בלי בג"צ ובצלם", אין כאן

בן: הניסיון להפוך אותו לקדוש לא יצלחו

שלי: אני זוכרת את זה היטב, כי זה היה היום הראשון שהגשתי "הכל דיבורים", והמרואיינת הייתה לאה רבין, בערב הנסיעה לוושינגטון, בנסיעה הזאת רבין היה אמור ללחוץ את ידיו של ערפאת. הדבר הכי בלתי יתואר, בגלל כל הדברים שאמרנו עכשיו - בגלל שהוא היה נץ בטחונ,י בגלל שהוא לא היה, במירכאות כפולות ומכופלות, "שמאלני יפה נפש", אלא אדם שרצה בשלום מתוך גישה פרגמטית מאוד. ואז לאה רבין אמרה שהיה לו נורא קשה לעשות את זה

אריה: וראו את זה על הפנים שלו כשהוא עשה את זה

שלי: מאז חלפו 23 שנה, אני רק 11, קרוב ל12 שנים בכנסת, מעולם לא ראיתי ממשלה שמסיתה באופן כל כך שיטתי את הציבור, מעולם ראיתי

בן: על בסיס יומי, את רבין, מה שהסברת פה הייתה תקלה, הוא לא היה הצריך להגיד את המשפט הזה

אריה: אני הרגשתי רדוף באותה תקופה, למרות שלא הייתי בפוליטיקה, הרגשתי שרודפים, ולחוצים ומנדים אותי. הייתי קצין בצבא והרגשתי שכל הזמן הוא מדבר עליי

בן: זה לא טוב, אני מתחבר למה שאתה אומר

שלי: אני לא יכולה להתווכח עם זה, אגב אני גם מאמינה לך, אני חושבת, למשל, שבימי ההתנתקות נעשתה דה-לגיטימציה מאוד קשה למפונים, סליחה אריה שאני לא אומרת עקורים, כן, אבל נעשה לאנשים האלה דה-לגיטימציה במיוחד, זה היה שגוי ולא נכון, כיוון שמי ששלח אותם לשם בכלל היו ממשלות שמאל מרכז, לא ימין

אריה: בוודאי, אריק שרון שבנה להם את כל ההתיישבויות

שלי: שקרא לתפוס כל גבעה, במו קולו

אריה: נכון, נכון

שלי: ולכן אני מבינה את הדבר הזה

בן: אבל שתינו את הזמן. ואפרופו שתינו, רצינו שתגידי לנו מילה, התברר שאפילו מים אין כבר. יוצא עכשיו דו"ח מבקר מדינה, את הרי בראש הוועדה שאמונה לקשר עם ביקורת המדינה שמתברר

שלי: אני יו"ר הודעה לביקורת המדינה שדנה בדוחות המבקר

בן: נכון והוא קובע פה יש לו הרבה מאוד נושאים היום, אבל הכותרת היא - הליקויים בניהול משק המים. התברר שרשות המים לא קבעה קווים אדומים ונתנה לכינרת לרדת מתחת לגובה כזה שהנזק הוא בלתי הפיך וכולי וכלי וכולי

אריה: אתה מבין את העניין? אני לא מבין, הלוא הייתה בצורת קשה, אנחנו לא שואבים מים לחקלאות ולשתייה מהכנרת

בן: מה השתנה?

אריה: כבר שנים אחדות. אז מה אנחנו יכולים לעשות שהיא מתייבשת? שלחנו המון ישראלים לשם כדי לעלות את המפלס אבל זה לא מספיק

שלי: הרי, יש את הדו"ח הזה הוא מאוד מקיף, הוא יש פה הרבה מאוד פרטים אנחנו כבר קיימנו דיון על דוחות קודמים של המבקר בענייני משק המים. יש כאן כאוס טוטאלי והעדר תכנון כי בגלל שאנחנו בעידן שבו פוליטיקאי רוצה את גזירת הסרט שלו כאן ועכשיו, אז השקעה בתשתיות מים ודיור זה דבר שהוא דורש תכנון לטווח ארוך מאוד ולאף אחד לא משתלם לתכנן את התכנון הארוך הזה כי ממילא מישהו אחר יגזור את הסרט. אם בסופו של דבר אנחנו, תראו אני אגיד את הדבר הכי אישי בעולם. אני חותרת בירקון, כמה פעמים בשבוע. הירקון מזוהם עד כדי גועל. הבן אדם הסביר שרואה את הדברים המגעילים שיש במים, זה כמו אני חותר ופוחד פחד מוות ליפול למים לא חלילה כי אני חוששת לטבוע אלא כי אני מבינה

בן: וזה כבר קרה לך

שלי: שכולו חיידקים שם, וזה כבר קרה לי. אז לא מבין עד כמה הכשל הוא גדול, זה לא שמישהו זרק זבל לירקון, זה שאיגוד ערים דרום השרון מזרחים קיבל כמות שפכים שהיא ארבע מאות אחוז יותר מהפסיקה של מתקן הטיהור שלו יכול להכיל ולכן הוא שופך את המים לירקון. כלומר מדובר פה בתכנון לאומי לא בתכנון מקומי.

בן: והסירי ידייך מדרום השרון אני גר שם.

שלי: אהה אז זה אתם שמלכלכים לנו את הירקון, עכשיו הבנתי

בן: לא חשוב,

שלי: בקיצור, אני חותרת בתוך השפכים שלך

בן: טוב שלי, תחתרי בהנאה, אל תפלי למים ותודה רבה לך על השיחה הזו.