עיתון סופשבוע של שלי

הכל על מה הביא אותי לבית החולים השבוע. אם שקיפות אז עד הסוף : )

תודה על איחולי הבריאות וגילויי הדאגה המרגשים שלכם, ואתם הראשונים לשמוע מה בדיוק קרה. הפריימריס ב- 11 בפברואר, המטה שלנו הומה, ואיזה כיף לי שיש לי אתכם שתומכים, מגבים ורתומים. אם אתם עוד לא אתנו, אז הרשמו בטופס שיופיע בהמשך. פגישה עם הנשיא – הזדמנות להגיד שוב תודה לדמות המאחדת, הממלכתית והשפויה ביותר שיש לנו. שעון החול של נתניהו אוזל. המערכה שלנו - להגן על המדינה מפניו: כשהוא מפקיר את השב"כ, מאיים על המשטרה ועל היועמ"ש, מפקיע במרמה זמן שידור, ממשיך לקבל מתנות מבעלי הון, משתמש בדימויי דאעש על גדימת יד כדי להסית. זו המשימה ולא אחרת. פרידה מחבר אהוב, מיקי רוזנטל שעוזב את הפוליטיקה (אבל לא את החברות שלנו) ועל סרטון הקמפיין היחודי של יאיא פינק שמתמודד בפריימריס. זה אתם ששכחתם מה זה להיות יהודים, הוא מטיח בימין.
11 בינואר, 2019

 

image-20190111132328-1
בית הנשיא השבוע, פגישה עם הנשיא האהוב עלי מכולם

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

לפני הכל, פתחו את היומנים על 11/2, יום שני, הפריימריס לרשימת חברי הכנסת של מפלגת העבודה, ואנא נסו לפנות לגמרי את היום הזה, או חצי ממנו, בשבילי, ובכלל בשביל שתהיה לנו רשימה מצויינת של ח"כים בכנסת הבאה. אחר כך מלאו את הטופס הקצר הזה. תודה!

 

תודה גדולה על כל איחולי הבריאות וגילויי הדאגה המרגשים שלכם, וממש מתנצלת שעוד לא הספקתי להשיב לכולכם. אפתח בזה שאספר לכם מה קרה שהביא אותי לבית החולים איכילוב השבוע.

ובכן, זה התחיל בבוקר מצויין שבו קמתי בחמש בבוקר, רכבתי לירקון, חתרתי חתירה מהנה ושבתי על אופני הביתה (סך הכל שעתיים פעילות כיפית מואצת שאינה קשורה ככל הנראה בשום צורה למה שקרה אחר כך).

ואז, הכי בכושר (ובאושר) שאפשר, בעודי מתכוננת ליציאה למטה הפריימריס שלי (עם הרכב הפעם, כי בהמשך הייתי אמורה להשתתף בהלווייה של משה ארנס ז"ל), התחלתי להרגיש כאב ברום הבטן (מושג שלמדתי רק אחר כך במיון). אלא שזה לא נגמר שם, וכשהגעתי לדיזנגוף סנטר, שם ממוקם המטה, הכאב הגיע לחזה והתגבר כל הזמן. עדיין, בפגישה שהיתה לי ליד המטה, עוד שמרתי פאסון, ובן שיחי לא הרגיש כלום.

סיימתי אותה, הלכתי למטה, זוכרת שהיו שם הרבה מתנדבים נחמדים שפחדתי להתעלף לידם ושיחקתי אותה קול, אפילו הצטלמתי (בהמשך), אבל זה היה כל כך עוצמתי שהבנתי שאני חייבת להגיע לבית חולים. מה שכנראה הייתי עושה בטבעיות בימים נורמליים, כי איכילוב מאוד קרוב, אלא שתוך כדי כך התחלתי לחשוב על הפדיחה ועל הניראות של המאבטחים שבאים אתי לבית החולים. בסוף הבנתי שאין ברירה. למיון הגעתי מתפתלת מכאבים בעוצמה שחוויתי אולי רק בלידות, והם נרגעו רק אחרי שעתיים שבהם קבלתי לוריד בזה אחר זה שלושה סוגים של משככי כאבים.

אני לגמרי לא היפוכונדרית, אבל בדרך לאיכילוב הייתי בטוחה שאני בעיצומו של התקף לב קטלני. אפילו הבעתי בלב כמה משאלות בשביל אהובי ובראשם הילדים שלי, אבל הלב שלי, כך התברר, סבבה, פרפקט. שום בעיה. מה שהייתי אמורה לדעת, כי רק לפני שלושה חודשים עברתי בדיקות מחמירות כדי שאוכל להתחרות בחתירה (שתי מדליות זהב, אל תשכחו).

לפנות ערב כבר שוחררתי, די מסטולית ממשככי הכאבים, וכעת אני נחה. ככל הנראה מקור הכאבים הוא בבטן, ואצטרך לעשות עוד כמה בדיקות, אבל הכל ממש סבבה כעת.

תובנות על החיים? אין. סתם רציתי לספר מה היה, שלא ישאר איזה אבק מיסתורין. גם מבית החולים עצמו עדכנתי, בקטנה. שקיפות זו שקיפות.  

שני, תודה על התפקוד המושלם, ג'וני, סליחה שזאת החווייה שלך מיום העבודה הראשון אתי, וכמובן תודה לאנשי הצוות המשובחים במיון באיכילוב. משה קונפורטי היקר, אתך עשיתי את הצילום האחרון לפני מותי, הנה הוא:
image-20190111132328-2

image-20190111132328-3

image-20190111132328-4

image-20190111132328-5

 

ואיזו בת מזל אני ואיזה כיף לי, שבעודי בבית – גם במטה הפריימריס המרכזי, ובכל הארץ, אתם, נפלאים שכמותכם, ממשיכים ועושים בלעדי את העבודה. הנה כמה תמונות מהמטה:
image-20190111132328-6

image-20190111132328-7

image-20190111132328-8

image-20190111133219-9

image-20190111133219-10

image-20190111133219-11

image-20190111133219-12

image-20190111133219-13

image-20190111133219-14

image-20190111133219-15

image-20190111133219-16

image-20190111133219-17

image-20190111133414-19

 

אז המטה, כפי שאתם רואים, מתפקד במלוא הקצב, והוא מחכה רק לכם. מי שרוצים אותי במקום גבוה ברשימה לכנסת, מי ששותפים לדרך, מי שמזדהים עם הערכים שאני נלחמת בשבילם ומאמינים לי, מי שרוצים שאשמור על המפלגה שלנו, מי שרוצים להשפיע על אופי הרשימה שתיבחר לכנסת – בואו.

המטה נמצא בקומה 3 של בניין  בדיזינגוף סנטר בתל אביב, וממש קל להגיע בתחבורה ציבורית, ברגל, באופניים, ברכב פרטי. המיקום המדוייק הוא בין מקדונלדס ו"למטייל." הכי טוב להגיע דרך שער 5 שעל רחוב דיזינגוף או שער 7 שעל קינג ג'ורג'. עולים במדרגות הנעות או הרגילות לקומה 3 – ואתם כאן. נגישות לנכים: מעלית E בבנין A תביא אתכם אלינו.

יש פה אחלה חבר'ה, צעירים ומבוגרים, סוציאל דמוקרטים בנשמתם, אוירה מעולה, וכן, גם כיבוד קל 😊 אז בואו, קמפיין זה כיף!

למה אנחנו זקוקים לכם? גם במטה, לטלפונים, וגם בישובים שלכם - לריכוז מטות מקומיים; ואם יש לכם כישורים או חוזקות מיוחדות - ספרו לי עליהן: פעילות ערה ברשתות, צילום, גרפיקה, כתיבה, יכולות טכנולוגיות ומיחשוביות, ארגון, קשרים טובים עם חברי מפלגה ועם פעילים פוליטיים מקומיים בישובכם, וכל מה שתעלו על הדעת.

כל זמן שתתנו לנו יהיה מעולה, כל אחת ואחד על פי יכולתם.

גם אם אתם מאוד עסוקים – אנא נסו לשריין בשבילי יום אחד – או חצי יום – ביום הפריימריס עצמו, בעוד חודש, 11.02. אם תוכלו להתנדב עם רכבכם ביום הבחירות – זה יהיה פשוט מעולה.

 

רוצים להתגייס ולהתנדב? הקליקו על הטופס הזה ומלאו אותו עכשיו:
image-20190111133513-20

 

ובכל זאת בחצי הראשון של השבוע שעבר הספקתי לעשות כמה דברים, הנה הם כפי שסוקרו בתקשורת, בתמונות, ובפוסטים:

פגישה בבית הנשיא:
image-20190111133513-21

image-20190111133513-22


משה ארנס, שבמדה רבה הזכיר את הנשיא בכך שהיה ימין מדיני אך ליברל נאור ושוחר שוויון, הלך לעולמו. הנה אחת הידיעות עם דברי ההספד שלי:
image-20190111133513-23


שבתרבות במודיעין, עם עמליה דואק:
image-20190111133513-24

image-20190111133513-25

image-20190111133513-26

image-20190111133513-27

image-20190111133513-28

image-20190111134355-29
image-20190111134355-30
image-20190111134355-31
ואחר כך בבית של גלעד ביהרי פגישת הכנה לפריימריס עם החברה מצויינים שלנו במודיעין


ההודעה הדרמטית של נתניהו לאומה:
image-20190111134355-32
image-20190111134355-33
image-20190111134355-34


הטרור היהודי:
image-20190111134355-35

image-20190111134355-36
image-20190111134355-37


נתניהו מתלונן על קטיעת ידו:

image-20190111134355-38
image-20190111134355-39

 

וגם ממשיך לקבל מתנות מבעלי הון חרף אישור מפורש, שחודד אצלי בדיונים בוועדת ביקורת המדינה:
image-20190111134355-40
image-20190111134355-41

 

image-20190111135147-42
צופיפניקים, אתם חמודים. מפגש עם הרכזים והש"שנים של הנהגת הדרום. חברה מצויינים ביותר, כאן עם אמיר מייבום התותח (אח של תותי שלנו, מהתמונה למטה)

image-20190111135147-43
image-20190111135147-44
image-20190111135147-45
image-20190111135147-46

 

זה שהולך (לצערי) וזה שבא (לשמחתי). אסיים בדברים שכתבתי על מיקי רוזנטל האהוב, אחרי שהודיע על פרישתו מהפוליטיקה, ואביא אותם במלואם.
image-20190111135147-47

בתמונה מיקי רוזנטל חבר שלי שעוזב את הפוליטיקה ואני, עייפים, באמצע הלילה, בוועדת הכספים, אחרי עוד קרב על התקציב. זה היה רגע אחד מתוך מאות השעות שלנו ביחד שאתגעגע אליהן מאוד, נלחמים על אותם דברים ונגד אותם כוחות. בוועדות, במליאה, בחדרים שלנו בכנסת, ברכב, וכן, גם על שפת הים, מדברים על החיים ועל פנינו לאן.

לפני שש שנים, כשמיקי היה עדיין תחקירן-על בטלוויזיה, ואני יו"ר מפלגת העבודה, ישבנו באיזה דוכן שכוח אל באלנבי, והצעתי לו להתפקד למפלגת העבודה ולהתמודד בפריימריז, עם רוח גבית שלי. הפצרתי ושכנעתי עד שהצלחתי. אמרתי לו שהוא נועד לפוליטיקה בגלל אומץ הלב שלו, בגלל האכפתיות, בגלל המיומנויות, בגלל היסודיות, בגלל האידיאולוגיה. בגלל שאני יודעת שאדם כמוהו לעולם לא יכוף ראשו בפני כוח.
image-20190111135147-48
מיקי מגיע בפעם הראשונה למפלגת העבודה

מאז לא היתה אפילו דקה אחת שהצטערתי על זה.

יש לא מעט חברי כנסת שמדברים ועושים כותרות עם הבנה קטנה מאוד בנושא שהם מדברים עליו, ועושים רוב מהומה על לא מאומה. יש גם לא מעט ח"כים רציניים, שיודעים על מה הם מדברים.

אבל מיקי הוא ז'אנר בפני עצמו. הוא תמיד אומר רק אחוז קטן ממה שהוא יודע. כשהוא מגיע נטול טקס לועדה ומתיישב ברישול, אני יודעת שנכנס כוח אמיתי לחדר. סוגיות מורכבות בתקציב, פטורים מושחתים ממס לתאגידי ענק, השתלטות על משאבי טבע, קצבאות הנכות והזקנה, מחיקת חובות לנוחי דנקנר ודומיו – זה רק מדגם זעיר, והוא פשוט בקיא בכל פרט ופרט, מבין את הסיפור בצורה הכי אינטליגנטית. לא עושה חשבון לאף אחד, יודע מה הפתרון וחותר להגיע אליו בצורה אקטיבית.

image-20190111135147-49
עם אסף גולדפרב היועץ הפרלמנטרי המשובח של מיקי (וגם אתה אדם רינגל!)

יש לו מנהג לפעמים, למלמל משהו מתחת לשפם, שזה לרוב משפט שהוא זהב טהור, ואני אומרת לו: "מיקי, מה שמלמלת עכשיו - זה נורא נורא חשוב, תגיד את זה בקול רם לפרוטוקול;" ואז הוא עושה טובה ואומר את הדברים יותר בקול רם.

מיקי הגיע לפוליטיקה שבע מתקשורת ומכותרות, ובאופן אבסורדי, למרות שהיה עיתונאי כל חייו, תקשורת לא עניינה אותו. הוא לא עשה הרבה כדי שחוקים שלו, או הישגים שלו, יקבלו תהודה, ומבחינתו ברגע שהשיג את מה ששאף אליו, נגמר הסיפור. לא צריך קרדיט. את השליחות שלו בכנסת הוא מילא במסירות, למרות נכותו ולמרות שסבל מבעיות בריאות מלוות בכאבי תופת. מעט מכל זה השפיע על התפקוד שלו, או על מצב הרוח שלו.

אני אוהבת את מיקי כי הוא נטול כל גינוני כבוד ונפיחות ותמיד מתייחס אל עצמו בביטול ובהומור, ובכלל הוא נורא מצחיק. כי הוא נחמד ואדיב לחלשים, ובוטה ומתריס כלפי חזקים שעושים עוול. הוא חכם, אידיאליסט, ישר כמו סרגל. 
והוא חבר. אחד המעטים שלשבת איתו בכנסת היה כמו לשבת עם חבר בסיטואציה הכי מגוננת, בלי לשקול מילים ולהיזהר. לדעת שהוא מבין אותי.

מיקי דיבר איתי הרבה זמן על הרצון שלו לפרוש. הוא הגיע בשל לרגע הזה, ויודע מה הוא עושה. הוא עתיר כשרונות, אפילו צייר נהדר, וכשרונותיו הם שטיח אדום שפרוס לרגליו מרגע שילך. אבל בכל זאת, עצוב לי. תהיה מאושר, חבר.
image-20190111135147-50


וזה שבא, יאיא פינק, שמתמודד בפריימריס, ואני מייחלת בשביל כולנו שיהיה חבר כנסת. סרטוני קמפיין הם דבר מאוד נפוץ, לרוב הם משעממים ועמוסי קלישאות, לפעמים יש בהם גימיק נחמד, אבל זה של יאיא עוצמתי ושונה, ואחרי שתצפו בו, תבינו גם את כל תפיסת עולמו וגם למה אנחנו צריכים אותו בכנסת. אתם, הימין, הוא אומר, אתם אלה ששכחתם מה זה להיות יהודים, והוא גם מפרט. הקליקו לצפיה:
image-20190111135737-51

image-20190111135737-52

 

ולסיום, מבקשת שוב את עזרתכם בפריימריס. בואו עזרו לי לשמור יחד על הערכים, השפיות, הנחישות והתקווה. הקליקו ומלאו את הפרטים שלכם כאן:
image-20190111135820-53

שבת שלום,

שלכם,

שלי