עיתון סופשבוע של שלי

למה להצביע ולשכנע להצביע עבודה

7 באפריל, 2019

image


שלום לכם חברות וחברים,


השבת גופתו של זכריה באומל מרגשת וגם סימבולית, וגם אם התיזמון הוא לצרכי בחירות (ואני מקווה ומאמינה שלא כך הדבר) –  זה לא משנה. בעיני זה ביטוי לסולידריות.  עדות לברית הבלתי כתובה בין המדינה ובין הלוחמים ומשפחותיהם. להתחייבות: לעולם לא תופקרו בשטח. זו ברית של אחריות הדדית, של ציונות, לכידות והקרבה, שעומדת מעל לחישובי עלות-תועלת. וכן, זה מרגש.

image-20190404122040-3


חמישה ימים לבחירות. המערכה שלנו היא מול נתניהו והימין הקיצוני, הלאומני, הגזעני, הליברטריאני. אבל המצב לא פשוט בכלל, כי מי שהכריז עלינו מלחמה פוליטית – תחילה בהקלטות סתר ואחר כך בפומבי – הם בכלל לא הליכוד, אלא דווקא כחול לבן. ספין שקרי כאילו המפלגה הגדולה – ולא מספר הממליצים – זה מה שיקבע מי ירכיב את הממשלה; קריאות פומביות של לפיד ואחרים לא להצביע עבורנו, ועוד ועוד. הם לא בוחלים בכלום.

האבסורד הוא שהם יודעים היטב שאם יוותרו על הרוטציה בין גנץ ולפיד – יוכלו להביא במיידי שלושה מנדטים מהימין הרך, במקום להיות קניבלים ולאכול את בשר מפלגות הגוש. אבל הכבוד, כן הכבוד, הוא שמונע מהם לעשות את המהלך הזה.

אל תוותרו. הסבירו לאנשים את האמת. שמי שירכיב את הממשלה יהיה זה שיהיו לו את מירב הממליצים לנשיא. אנחנו מחוייבים להמליץ על גנץ. מחוייבים לחילופי שלטון. מחוייבים לשינוי. והאבסורד הוא, שאנחנו מחוייבים להמליץ על גנץ אפילו יותר משכחול לבן וגנץ בעצמו מחוייבים להמליץ על גנץ! תראו את הרטוריקה החמקנית בכל פעם שהם מתבקשים להתחייב שלא ישבו בממשלת נתניהו. "הדלת סגורה אבל לא נעולה", "אם טראמפ יניח את עסקת המאה נמצא איזה סידור", ו"בסיטואציה הנוכחית". כאילו אנחנו טפשים מכדי לדעת שסיטואציה משתנה בכל רגע.

זו תהיה טרגדיה אם אנשים שמחזיקים בהשקפת עולמנו: פתרון מדיני, סוציאל דמוקרטיה, דמוקרטיה ושלטון החוק – ישימו בסופו של יום פתק לשלל אנשים לא מזוהים, לימנים ברשימת כחול לבן, והכי גרוע – לממשלת ימין. להצביע לעבודה זה להצביע גם לחילופי שלטון, גם לדרך ברורה ומאובחנת, וגם לנבחרת מדהימה, לוחמת, מחוייבת, והטובה מכל הרשימות הקיימות. בהצלחה לכולנו.

image-20190404122040-4

image-20190404123450-9

image-20190404123802-11

די לקניבליזם. כחול לבן יקרים, התבלבלתם. תפסיקו להילחם במפלגת העבודה. תילחמו בביבי. הנה כמה התייחסויות פוליטיות שלי. ראשית ראיון עם ירון דקל ועמית סגל בדקלסגל  ברשת ב, להאזנה הקליקו כאן, וגם בגל"צ, ראיון אצל אילנה דיין,  בתכנית "נכון להבוקר" - על פוליטיקה בית המשפט העליון, שלטון החוק ומהי דמוקרטיה, ועל רוח הימין החדשה ששוברת כל ממלכתיות. להאזנה הקליקו כאן.

וגם מספר ראיונות על התחזקות מפלגת העבודה בסקרים ועל חשיבות גודל הגוש ולא גודל המפלגה הגדולה. עם נחמה דואק ואטילה שומפלבי ברדיו 90; ביומן צהרים עם רונן פולק בכאן ב'  וב"ערב ערב" עם דב גילהר בכאן 11, גם על נחמה רבלין. הקליקו לצפיה:

image-20190404125308-12

image-20190404125308-13

image-20190404125327-14

image-20190404125327-15

image-20190404125327-16

image-20190404125353-17


ואומה תעמוד, קרועת לב אך נושמת, ותחכה לראות מה יעשה החמאס. זה המצב המטורף שממשלת החידלון המדיני והדיבורים המתלהמים הובילה אותנו אליו. ישראל, מעצמה צבאית, משופעת בבריתות אסטרטגיות – עומדת דרוכה כדי לראות מה יואיל בטובו החמאס לעשות. כל זה תוך שאנו מנהלים אתם משא ומתן אינטנסיבי יותר מאי פעם. לא היה רוה"מ שנתן כל כך הרבה לגיטימציה דיפלומטית וכספית לחמאס כמו נתניהו. כל זה תוצאה של חידלון מדיני מוחלט, אפס אסטרטגיה ואפס יוזמה.

עוצמה צבאית מטרתה לתת מרווח מדיני. המרווח הזה מעולם לא נוצל, ובמקום לנצל את ההרתעה ואת הרגיעה אחרי צוק איתן ולגייס את הקהילייה הבין לאומית, מדינות ערב המתונות ואת הרשות הפלסטינית ליצירת הסדר כולל ברצועה – היה כלום מהדהד. על הכלום הזה אנחנו משלמים כל הזמן מחיר כבד.

image-20190404125353-18

על מה שמתרחש בעזה ובעוטף, על החידלון המדיני, וגם למה הצבעה למפלגת העבודה היא הערובה הבטוחה ביותר לחילופי שלטון. רשת 13, "העולם הבוקר" עם אברי גלעד והילה קורח. לצפייה הקליקו על התמונות:

image-20190404125435-19

image-20190404125435-20

בגל"צ, ביומן צהרים עם אמיר איבגי, על עזה, וגם הסבר מפורט למה להצביע עבודה. הקליקו על הציוץ להאזנה:

image-20190404125435-21

image-20190404125435-22

image-20190404125435-23

image-20190404125435-24

אחד הרגעים הקומיים, בצלאל סמוטריץ', שהשתמט בקומבינות משרות צבאי, ושירת שירות מקוצר בקריה, מלמד מלחמה את האלוף הכי קרבי בצה"ל, טל רוסו:

image-20190404125514-25

image-20190404125514-26

ועוד כמה ראיונות מהשבוע שעבר על המתרחש בעזה וכמובן על הבחירות:

בגל"צ, ביומן הערב עם עידן קוולר ויעקב ברדוגו, הקליקו כאן.

בחדשות 12, עם שיבל כרמי מנסור:

image-20190404125514-27

בכאן ב', עם קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן:

image-20190404125514-28

 

כל השיחה סביב גנץ והפסיכולוגית מקוממת ופרימיטיבית. מה רע בללכת לטיפול? ממתי זה הפך להיות "מידע מרשיע" על פוליטיקאי? הלוואי וכל הפוליטיקאים, והמפקדים, ומקבלי ההחלטות, וכל מי שנאלץ להתמודד עם אתגרים קשים היה הולך לטיפול. נסיון להפוך טיפול פסיכולוגי לבלתי לגיטימי הוא נואל ומזיק.

image-20190404125538-29

לא מעניין אותי אם גנץ הלך לפסיכולוגית ארגונית או קלינית, מאכזב שלא מצא לנכון לציין שאין רע בללכת לטיפול, ובמקום זאת שיתף פעולה עם השיח הזה באמצעות ההתרברבות המצ'ואיסטית  על כך שהכדורים היחידים שהוא מכיר הם 5.56  ו-7.62. הנה ראיון על כך (ועל עוד כמה עניינים) בחדשות 12, במהדורה ראשונה עם אורן ויינגלפלד. הקליקו לצפיה:

image-20190404125538-30

image-20190404125538-31

image-20190404125538-32

image-20190404125556-33


אם אתם רוצים לנוח לרגע מהעיסוקים בענייני הקמפיין, הנה שני ראיונות יותר מקיפים וסבלניים, על מהות ועל דרך. בערוץ הכנסת, בתכנית "חוג בית" עם שי פירון, על החזון הכלכלי שלי, חינוך, בריאות, תקציב המדינה, משק הגז. הקליקו על התמונות לצפיה:

image-20190404125556-35
image-20190404125556-34

 

ובערוץ 13, עם מנחם טוקר בתכנית "טוקר בשישי" על צדק ועל ההיבטים הסוציאליים הרבים ומעוררי ההשראה במקורות העבריים. הקליקו לצפיה:

image-20190404125621-36


נועם סגל, חבר שלנו, מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה, פרח שכל כולו הבטחה גדולה וכל העתיד לפניו, נפטר בסוף השבוע שעבר באוקספורד, שם עשה פוסט דוקטורט, אחרי שחלה בסרטן. בן 44 היה במותו, השאיר אחריו את ורד אשתו ושלושה ילדים, יותם, עידו, ועמית התינוק בן השנה וקצת. בחלומות שלי על עולם טוב יותר, נועם כיכב תמיד כמי שיתווה מדיניות ודרך. הוא היה מומחה שאין שני לו לנושאי אנרגיה, גז ונפט; לתחבורה, לאיכות סביבה ולקיימות. הדוקטורט שלו היה על משבר הנפט בשנות השבעים, והפוסט דוקטורט עכשיו – על פתרונות בני קיימא לסוגיית המים והאנרגיה במזרח התיכון.

הוא היה ידען, משכיל ומבריק שאין שני לו, אנציקלופדיה מהלכת שכל כולה מוקדשת למען הצדק ולמען הציבור. את ההצעות להיות יועץ בשכר לחברות פרטיות, דחה בביטול. כסף לא עניין אותו, צדק כן. הוא ליווה אותי, יעץ לי, והיה שותף בכיר לאין סוף מאבקים: וועדת ששינסקי, יצוא הגז, הפרטת הקרקעות. הוא היה שותף לכתיבתם והובלתם של חוקים שלי כמו חוק הקסדה וחוק הנגשת מידע בזמן אמת בתחבורה הציבורית, הוא הקים את אתר האינטרנט שלי במהדורתו הראשונית, משם החלה כל פעילות הניו מדיה שלי...  העולם יהיה פחות טוב בלי נועם, וזה כואב.

קראו עוד על נועם, בדברים שכתבתי עליו בפייסבוק. בתמונות של הפוסט -  נועם עם הילדים, ונועם (מימין) לפני אחת הפגישות שלנו עם הממונה על ההגבלים העיסקיים לשעבר דייויד גילה. הקליקו לקריאה: 
image-20190404125621-37

image-20190404125621-38


משהו שהיה מקפיץ את נועם... מתברר שבחשאי, ישראל ויתרה למצרים על הרוב המכריע של החובות המצריים לחברת חשמל, שנפסקו לה בטריבונל משפטי בינלאומי (בגלל השבתתה של אספקת הגז ממצריים לישראל בשנת 2012 אחרי חבלות בצינור בסיני). 1.3 מליארד $ זו המתנה שממשלת ישראל נתנה על חשבונכם.

זו לא הפעם הראשונה שחברת חשמל, בחסות הממשלה, נדיבה על חשבון הציבור. היא עקבית. למשל: בניגוד להבטחות יו"ר הדירקטוריון רונטל בועדה לביקורת המדינה בראשותי, לא נעשה מאמץ אמיתי לשנות את ההסכם השערורייתי של החברה עם מאגר תמר, כדי להוריד את המחיר המופקע של החשמל שנגזר מהסכום זה. הציבור משלם ותשובה ושותפיו הרוויחו רק אשתקד כ-5 מיליארד ש"ח.

הויתור על החוב הוא המשך ישיר לכזבים של הממשלה על ההכרח לייצא גז למצרים מסיבות מדיניות וביטחוניות שלא היו ולא נבראו, והכל כדי להצדיק את מתווה הגז המושחת. למנכ"ל רשות החברות הממשלתיות ינקי קווינט מגיעים שבחים על שסירב להיות חותמת גומי לויתור השערורייתי. נדמה לי שהוא צריך לספור את ימיו האחרונים בתפקיד, כי עד עכשיו,  כל מי שביקש לשרת את הציבור ולא את חבריו של ראש הממשלה נענש על כך.

image-20190404125807-39

image-20190404125807-40

ומשהו שנועם היה אוהב: כנס ורכיבה לילית של אופניים (לא חשמליים!) ורולרס. בסוף גם היתה קלפי שבה הצביעו הרוכבים והמחליקים, לא שהתוצאות משקפות את המציאות (23 מנדטים למפלגת העבודה) אבל זה לא גורע כהוא זה מאהבתי לאופניים ומהאמונה שהם-הם הפתרון האמיתי לכל בעיות התחבורה, הזיהום והחניה בתוך המטרופולינים.

image-20190404125951-41

image-20190404125951-42

image-20190404125951-43

image-20190404125951-44


ועוד כמה תמונות מארועי הקמפיין: כנסים בגבעתיים, בבאר שבע, בגליל ובחיפה, עם התא הגאה בחיפה, עם דודו ידגר בבית שלו בקריית אתא, ועם פורום ראש חודש אצל אורנה חכם בבית, שבתותרבות בחדרה וברמת השרון, מטות הטלפונים למתלבטים, צילומים לקמפיין, ובאמצע גם כמה מקומות שבהם הפתיעו אותי ליום ההולדת.

image

image-20190404130131-45

image-20190404130131-46

image-20190404130131-47

image-20190404130416-48

image-20190404130416-49

image-20190404130416-50

image-20190404130416-51
image-20190404130540-52

image-20190404130540-53

image-20190404132816-81

image-20190404132816-82

image-20190404132816-83

image-20190404132816-84

image-20190404132816-85

image-20190404130540-54

image-20190404130540-55

image-20190404130540-56

image-20190404130540-57

image-20190404130651-58

image-20190404130651-59

image-20190404130651-60

image-20190404130732-61

image-20190404130732-62

image-20190404130732-63

image-20190404130947-64

image-20190404130947-65

image-20190404130947-66

image-20190404130947-67

image-20190404130947-68

חגגתי יום הולדת, לא תכננתי חגיגות, אבל פה ושם הצליחו להפתיע אותי:

image-20190404131036-69

image-20190404131036-70

image-20190404131036-71

image-20190404131036-72

image-20190404131036-73

image-20190404131142-74


וגם כמה מציוצי השבוע:

image-20190404131142-75

image-20190404131142-76

image-20190404131405-77

image-20190404131405-78

image-20190404131405-79

image

שבת שלום,

שלכם,

שלי