העוול לעובדים מתוקן לאחר 40 שנה- הארץ

26 ביוני, 2008
 מאת ערן גולן

 לפני 40 שנה מרלן פרוימוביץ' תבעה את מעסיקה בגין שעות נוספות שלא שולמו לה, ועניינה הגיע עד לבית הדין הארצי לעבודה. בבית הדין נקבע תקדים ולפיו על אף שפרוימוביץ' עבדה שעות נוספות, ועל אף שחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי על המעביד לנהל פנקס נוכחות וכי אי ניהולו מהווה עבירה פלילית, יהיה על העובדת הנטל להוכיח כל שעת עבודה כדי לזכות בתביעתה. בהיעדרו של רישום מצד המעביד ומצדה, דחה בית הדין את תביעתה.

בעשרות השנים שחלפו מאז נקבעה הלכה זו, תביעותיהם של אלפי עובדים לגמול שעות נוספות נדחו על ידי בתי הדין לעבודה בשל נטל זה. המעסיקים, בעיקר בענפים שבהם העובדים הם החלשים ביותר, כגון קבלני שירותים וכוח אדם, למדו לנצל לטובתם את ההלכה בהצהירם כי אין בידם את דו"חות הנוכחות של עובדיהם.

השבוע, לאחר שלוש שנים של מו"מ שקידמה ח"כ שלי יחימוביץ' בין הפורום לאכיפת זכויות עובדים, ההסתדרות ומשרדי הממשלה לבין ארגוני המעסיקים, שהבינו את הניצול לרעה שנעשה בהלכה זו, החליט המחוקק לשים קץ לתמרוץ הכלכלי שבתי הדין יצרו בפסיקתם להעלמת דו"חות נוכחות על ידי מעבידים. בחוק הגנת השכר נקבעה נוסחה מאוזנת ולפיה בתביעה לשעות עבודה ולגמול שעות נוספות בגין עד 60 שעות בחודש יהיה נטל ההוכחה על המעביד במקרה שבו הוא לא מציג דו"ח נוכחות.

בכך, המחוקק ביקש לשנות את המציאות הנורמטיווית שיצרה הפסיקה, ולהגשים את העיקרון הבסיסי במשפט ולפיו חוטא לא יצא נשכר. השאלה שנותרה היא האם בתי הדין לעבודה יישמו את החזקה החדשה.

לכתבה המלאה בהארץ