הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009

29 ביוני, 2009
שלי נואמת במליאה על הצעת החוק ביוזמת ההסתדרות בנושא חובת הסכמים קיבוציים במשק:

--
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת שאמה, לבוא ולהחליף אותי. אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009 – בקריאה ראשונה.

היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הפעם הראשונה שבה הכתה בי במלוא עוצמתה ההכרה בדבר השעבוד המוחלט של עובדי קבלן והיותם עבדים חדשים היתה לפני די הרבה שנים, כשעבדתי בטלוויזיה. עליתי במעלית עם המנקה של חברת החדשות, שהכרתי היטב. ידה היתה חבושה והתחבושת היתה אדומה ומדממת מדם. שאלתי אותה: מה קרה? היא סיפרה שיום קודם שטפה כלים בכיור של חברת החדשות, נחתכה מכוס שנשברה בתוך ידה, הובהלה לבית-החולים ונתפרה ב-17 תפרים. שאלתי אותה: למה באת לעבודה? מגיעים לך ימי מחלה, חופשת מחלה, יכול להיות שאת אפילו יכולה לתבוע פיצויים מהמעסיק שלך בגין תאונת עבודה. היא אמרה: לא, לא, אני לא רוצה לעשות בעיות לקבלן, שלא יפטר אותי. אמרתי: אני הולכת לדבר עם הקבלן ולהסביר לו מה הזכויות שלך. היא תפסה בידי ואמרה לי: שלי, אני מתחננת לפנייך, אל תדברי אתו, העבודה הזאת חשובה לי.

זאת המשמעות של להיות עובד לא מאורגן. זאת המשמעות של להיות עובד קבלן. זה להיות עבד, להיות עלה נידף ברוח, בלי יכולת לדעת אם מחר תהיה לך פרנסה, בלי זכויות סוציאליות, בלי זכויות יסוד של בן-אדם. זאת המשמעות של עובד לא מאורגן.

אם יש איזו תופעה חמורה וקשה היום במשק שאנחנו לא ערים לה דיינו – כי אנחנו כל הזמן עסוקים בסוגיות הביטחוניות המאוד-מאוד חשובות, ו שוכחים את הביטחון האנושי והתעסוקתי, שהוא הבסיס לקיום נורמלי של אדם בכבוד - אם יש איזו בעיה, הרי זו העובדה שלמאות אלפים מהעובדים היום במשק אין כלום – לא ועד, לא הסכם קיבוצי, לא שייכות, הם רק אני. הם יכולים להגיד רק "אני", וגם את זה בקול שקט ובלחש. הם לא יכולים להגיד "אנחנו", כי אין להם זכות התארגנות, אותה זכות שמעוגנת באמנות יסוד, באמנות בין-לאומיות, בחקיקה. אין להם. וכשאדם הוא "אני" – אני באל"ף – מול מעסיק, הוא עלה נידף ברוח, כלום, אין לו כוח.

אומרים לי: לעובדים יש כושר מיקוח. איזה כושר מיקוח יש לאותה מנקה? איזה כושר מיקוח יש למאבטח? מגיעים אלי חבר'ה צעירים, סטודנטים, מאבטחים. הם גילו את אמריקה, הם גילו שצריך ועד כדי לעמוד על זכויותיהם, אחרת הן נשללות מהם בלא רחם. והם מקימים ועד, ונורא קשה להם להקים ועד ולהחתים שליש מהעובדים במקום. ואז הם נתקלים כמובן בעוינות קשה מצד המעסיק, שבדרך כלל גם מפטר אותם מייד אחרי ש הקימו את הוועד. והדבר העצוב אצל אותם חבר'ה צעירים שגילו שהם צריכים להיות קבוצה כדי לעמוד על זכויותיהם – הדבר העצוב הוא, שהם גדלו בבתים שבהם היתה דה-לגיטימציה של העבודה המאורגנת, שבהם תיעבו את המלה ועד, תיעבו את המלה הסתדרות. שביתה היתה מלה גסה. והנה, עכשיו הם מגלים מחדש שאין זכות קיום לעובד בלעדי התארגנות עם חבריו כדי לעמוד על זכויותיהם במשותף. ולא רק העובדים המסכנים ביותר זקוקים לזה.; גם עובדי ההיי-טק, גם המורים שמועסקים בעמותות ומפטרים אותם כל תשעה חודשים. כל העובדים האלה שחושבים לתומם שהם מעמד ביניים מבוסס, כבר יודעים ומכירים יותר ויותר בעובדה שגם הם עבדים מודרניים, שגם להם לא משולמות שעות נוספות, שגם הם עובדים בשישי-שבת ולא משלמים להם לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. שגם הם עבדים, אף-על-פי שהם לבושים נכון, אף-על-פי שהם שותים את האספרסו הנכון. גם הם צריכים ועד.

לו זה היה תלוי בי, מובן שכל העסקה באמצעות קבלנים היתה מועברת מן העולם והיינו חוזרים לאותה שיטה משונה שבה המעסיק מכיר את העובד שלו ומשלם לו שכר, אותה שיטה ישנה וטובה. אבל זה לא תלוי בי, לצערי. התופעה של העסקה באמצעות קבלנים וחברות כוח-אדם ונותני שירותים וחבילות עבודה ושאר שלל מלים שנועדו לתאר צורות של שיעבוד עובדים וקיפוח זכויותיהם – לו זה היה תלוי בי, התופעה הזאת היתה עוברתמן העולם. אלא שזה לא תלוי בי, ולכן לא נותר לנו אלא לנסות ולהסדיר את המצב הקיים, ובתוך הכאוס הזה להעניק זכויות בסיסיות כלשהן לעובדים.

היו"ר כרמל שאמה:
חברת הכנסת יחימוביץ - - -

שלי יחימוביץ (העבודה):
משפט אחרון ברשותך.

היו"ר כרמל שאמה:
לא, רציתי להגיד לך, שאם את רוצה להמשיך – זה מעניין – את יכולה להמשיך. לא התכוונתי להפסיק אותך.

נסים זאב (ש"ס):
היא כבר דיברה שש דקות.

היו"ר כרמל שאמה:
נסים, גם אתה לא אוהב לדבר.

שלי יחימוביץ (העבודה):
מצד אחד, נגרם לי סיפוק רב כשאני שומעת את חבר הכנסת שטרית זועם כל כך על החוק הזה, כי אז אני יודעת שאכן מדובר בחוק חשוב. חבר הכנסת שטרית, אני מעריכה אותך מאוד, אבל השקפות עולמנו כל כך שונות בעניין הזה, ביחס למעמד של עובדים וזכויותיהם. ולכן, כשאני רואה את הקצף הזה שאוחז בך, אני אומרת: קורה כאן משהו טוב. למען האמת, אבל האמת היא שאני לא זקוקה לאישוש הזה בדמות הזעם של מי שמתנגדים עקרונית ואידיאולוגית לעבודה מאורגנת ורוצים שכל העובדים עלי אדמות לא יהיה להם ועד, לא תהיה להם זכות שביתה והם לא יהיו מאורגנים.

אני חושבת שחובת ניהול משא-ומתן קיבוצי עם עובדים היא התקדמות יפה מאוד, חברי חבר הכנסת ברכה. גם אני כמוך הייתי רוצה שתהיה חובת חתימה על הסכם קיבוצי. כן, הייתי רוצה, אבל מה לעשות שאנחנו חיים במציאות מאוד אפלה של דיכוי כבוד האדם העובד וחירותו, לא פחות מזה, וכל צעד לקראת שינוי המציאות הזאת הוא צעד מבורך. אני מצפה מכם להצביע בעד הצעת החוק, שהיא אולי לא מושלמת, אבל במציאות שאנחנו חיים בה היא הטוב ביותר שהיה אפשר להשיג, ויש בה תקווה לעתיד.

היו"ר כרמל שאמה:
חברת הכנסת יחימוביץ, זה כבר זמן כפול.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אמרת לי שאני יכולה כמה שאני רוצה.

היו"ר כרמל שאמה:
אבל כבר גמרת את המכסה השנייה. תודה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מבקשת מכם, חברי, להצביע עבור הצעת החוק הזאת, שבהחלט מהווה צעד ראשון חשוב לקראת שובה המבורך של העבודה המאורגנת. תודה רבה.