שאג, וחזר למאורה

24 ביולי, 2009
בן כספית, מעריב

ום רביעי, משכן הכנסת. חום ירושלמי מעלף קופח בחוץ. למרות מערכת מיזוג האוויר, גם בפנים רותח. בסביבות שלוש אחר הצהריים מתברר לקואליציה שרפורמת הקרקעות, הבייבי היקרה והאהובה ביותר על ראש הממשלה, בסכנה. אחד־אחד ובאין רואה נעלמים כל מיני ח"כים סוררים ומתפוגגים במאורותיהם. בוגי יעלון הולך. גם דניאל הרשקוביץ. מורדי העבודה חוברים למורדי הליכוד. ואילו שרי העבודה נגו־זו, כאילו לא היו מעולם, בעוד אהוד ברק משייט בחופשה פסטורלית באחד האיים הב־ריטים המוריקים. מי שיקרב את אוזנו לדלת הכניסה של אחת מלשכות הח"כים באחד המסדרונות, ישמע סימני חיים. קול רחש עמום מעיד שמישהו נמצא שם בפנים. אלה הן שתי העוזרות של סגן שר הבטחון, ח"כ מתן וילנאי. הן מפטפטות להן בחדר המזכירות, כשבחדר הפנימי, הס פן תעיר, ישן לו שנת צהריים שלווה וילנאי עצמו. כל הבוקר הוא למד את החוק. שמע את המתנגדים. קיבל בלשכתו לוביסטים ופעילי סביבה וקרא בעיון עשרות מסרונים ששיגר מטה המאבק נגד הרפורמה. וילנאי החליט, בצדק, שלא ישתתף בהצבעה. אביו המנוח, זאב וילנאי, מגדולי חוקרי ארץ ישראל, אדמתה ועתיקותיה, בוודאי חייך בקברו. אין רגב אדמה בישראל שוילנאי האב לא הכיר. כשנפטר, לפני 21 שנה, ביקש להיקבר בין צרעה לאשתאול.

...

ההתנהלות של נתניהו ואנשיו סביב הרפורמה מדגימה עד כמה החבורה הזו לא בנויה לניהול מדינה. ביום רביעי דיווח "ישראל היום" שהרפורמה "צפויה לעבור ברוב גדול ." מה שמוכיח שזה מה שחשב נתניהו. אלא שהרוב הגדול הזה הלך והתפורר ככל שנקפו השעות. הם לא זיהו את המפולת. מתי זיהו? כשכבר היו קבורים בין ההריסות. אז, ברגע האחרון, החלה ההתרוצצות הקבועה, זו שמופיעה תמיד בתמונת הסיום של מיזם כלשהו מבית מדרשה של לשכת ראש הממשלה. פתאום פורצת שמועה שח"כ אורלי לוי לא תצביע. ביבי מרים טלפון בהול לאמריקה הלטינית, שם משייט שר החוץ אביגדור ליברמן, מקוזז עם הח"כית לכל עת רוחמה אברהם, שמתלווה למסעו. מזכירת סיעת הליכוד מגדפת את ח"כ לוי. השרים יעלון והרשקוביץ מזו־מנים בבהילות ללשכת ראש הממשלה. האוזר וגבאי יוצאים למסע ציד נואש במסדרונות. נתן אשל מספר חידוד לשון והלצה ביידיש. נתניהו מוחה את זיעתו. והרפורמה נפלה.

הרפורמה הזו מסובכת. לי, באופן אישי, עוד אין עמדה ברורה לגביה. אבל משהו מחמם לב בכל זאת קרה כאן. קרב אידיאולוגי אמיתי ניטש סביב, והאידיאולוגיה ני־צחה. בצדק, או שלא. חמ"ל מיוחד הוקם בחדרה של ח"כ שלי יחימוביץ. מתנדבי הנוער העובד יחד עם חניכי בני עקיבא. האיחוד הלאומי ומרצ. עבדו שכם לשכם, שיגרו אלפי מיילים, מסרונים, עצומות ואינספור שיחות. היה לזה אפקט. יעלון, למשל, החליט שהוא לא מרים את ידו על הדבר הזה. אפשר, מתברר, להוציא את הבן אדם מהקיבוץ, קשה להוציא את הקיבוץ מהבן אדם. התנהלותו של יעלון ביזארית, שלא להגיד תמוהה, אבל החלטתו מעוררת כבוד. נכון, במדינה מסודרת הוא היה צריך לצרף להיעלמותו גם מכתב התפטרות, אבל בישראל מתפטרים רק עם הגשת כתב האישום, בכפוף לשימוע.

ועוד משהו: הרפורמה הזו היא הדרמטית ביותר שהוצגה כאן מאז קום המדינה. מתרגשים מהפרטת בז"ן, צי"ם, הנמלים, החשמל. כל זה כסף קטן. הרפורמה בקרקעות מעבירה 800 אלף דונם לידיים פרטיות. חלק גדול מרזרבות הקרקע של המדינה היהודית. רבים רואים בזה סוף הציונות. וכל זה עובר וחולף מבלי שמפלגת העבודה - העבודה! - מקיימת על זה דיון מסודר. לא לשכה, לא מזכירות, לא מרכז, לא כלום. ברק בחופשה בכלל, והבטיח שיהיה בסדר, החברים יידעו מה לעשות. בסוף לא ידעו.