אם כל ההפרטות - הרהורים על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל

29 ביולי, 2009
ישי שכטר, מעריב

האמת על הרפורמה המוצעת במקרקעי ישראל נמצאת אי שם בפער בין "אם כל ההפרטות" כדברי חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ל"קיצור הזמן לסגירת מרפסות", כדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו. התשובה כמובן מורכבת בהרבה.

ה"פרויקט הציוני" חייב את הצלחתו במידה רבה לממציאי המדיניות הקרקעית, הגורסת את הפסוק מספר דברים "והארץ לא תימכר לצמיתות ." אין אח ורע למדיניות זו בעולם המערבי, שבו אכן רובן של הקרקעות מצויות בידיים פרטיות, מאחר שב־150 השנים האחרונות לא קמו מדינות מהגרים. אמנם היו מדינות שנוסדו גם שנים אחרי הקמתה של מדינת ישראל, כמו אחרי התרסקות הגוש הקומוניסטי, אבל אלו מדינות אשר צמחו מקהילות מקומיות בעלות זיקות מקרקעין קיימות. הליך הקמתה של מדינת ישראל לא הסתיים ביום הכרזתה בתש"ח כפי שגם לא התחיל בה, והסדרת קרקעות המדינה לא הסתיימה עד היום. מערכת המקרקעין של מדינת ישראל אינה יציבה עד עצם היום הזה. אדרבה, אתגרי מקרקעין קיומיים עוד ניצבים לפנינו. אמנה כמה מהם:

...

אין זה אומר שמינהל מקרקעי ישראל אינו זקוק לשנוי, ההפך הוא הנכון. כפי שציין ראש הממשלה, על המינהל ושלוחותיו להתייעל בעיקר בכל הכרוך ברישום מקרקעין ובמתן שירות, בבואו לטפל בנכסים שאותם רכש הציבור במיטב כספו. אולם הרפורמה, כפי שהיא מוצגת לציבור על ידי נתניהו, מעורפלת. אם מדובר בייעול הטיפול בקרקעות משווקות בלבד, זאת תוכנית לגיטימית והבהלה כאן מיותרת. אם אכן צודקת יחימוביץ' ומדובר בהפרטה ובהעברת השליטה על קרקעות פנויות בהיקף נרחב מהמדינה ליזמים, אזי זוהי רפורמה מסוכנת.

הכותב עוסק בתחום אסטרטגיית המקרקעין. לשעבר בכיר בקק"ל