עבד של שבת

25 בנובמבר, 2009

 

אוסף של קביעות רדודות, בלא שמץ של קשר למציאות, שורבט ב"גלובס" מפיו של יזהר שי ("חילול היי-טק", 22 בנובמבר), על עמדותיי בעניין העסקה המונית ופוגענית בשבת.
מעולם לא תקפתי את אינטל, מעולם לא קראתי לאיש להפגין מול אינטל, אפילו להפך: שבתי והדגשתי כי אינטל אינה המקום להתחיל ממנו את המאבק החילוני נגד פגיעה המונית בעובדים בשבתות, שכן מפעלי אינטל עובדים בשבת באישור התמ"ת, משלמים לעובדי השבת שכר גבוה על-פי חוק, ומעניקים יום מנוחה חלופי.
ואחרי שהשתחררנו מהבדיות, אפשר לגשת לעובדות ולעיקר. חוק שעות עבודה ומנוחה הוא סוציאלי, חילוני, ואינו שנוי במחלוקת. הפרה שלו היא עבירה פלילית.
שורשיו ההיסטוריים אכן נעוצים במקורות שלנו, ב"שמור את יום השבת לקודשו". זה ציווי סוציאלי בן אלפי שנים, נאור באופן בלתי נתפס נוכח העובדה שנכתב בתקופה שהיו נהוגים בה עבדות ושיעבוד האחר.
לפי הציווי, לאדם - לכל אדם - יש זכות ליום מנוחה אחד בשבוע. ולא רק לגביר אלא גם לעבד, לאמה, לגר, ואפילו לבהמה.
 
כרטיסייה שחורה
חוק שעות עבודה ומנוחה החילוני הוא נבון ופרגמטי, והוא המאפשר החרגה של מקומות עבודה מן החוק ובלבד שיהיו הגיון או נחיצות בהפעלתם. המחוקק קבע שאם יועסק עובד בשבת, יועלה שכרו בשבת לתעריף גבוה במיוחד, ויוענק לו יום מנוחה חלופי. וזאת גם כדי שהמעסיק יחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט ביד קלה.
במאבק בין חרדים וחילונים על העבודה בשבת, הסטטוס-קוו הופר והחרדים הובסו. כחצי מיליון איש עובדים בשבתות. אבל האם החילונים ניצחו? האם אנחנו לא יכולים להשתחרר לרגע מהעוינות האינסטינקטיבית לחרדים ולהבין שאנחנו הובסנו עוד יותר מהם? שהעובדה שחצי מליון איש עובדים לעיתים בעל כורחם ביום המנוחה היא פגיעה קשה בזכויות של העובדים האלה?
רוב העובדים בשבת אינם עושים זאת מבחירה - הם לא יתקבלו לעבודה אם לא יתחייבו לעבודה בשבת, ויפוטרו ממנה אם יסרבו. חלק ניכר מהעובדים לא מקבלים שיפוי כחוק בגין העבודה בשבת, וגם לא יום מנוחה חלופי.
פקחי התמ"ת מספרים על "כרטיסיות שחורות" שהם מוצאים בביקורות. כרטיסייה שחורה היא כזו שמנוקבת כולה: שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. מה שקיבל העבד לפני אלפי שנים, לא מקבלת היום הקופאית ממגדל העמק וגם לא איש ההיי-טק, שעל-פי הממצאים האחרונים מכיר את האירועים המכוננים בחיי ילדיו דרך צילומים.
לו ולמעסיקו ברור שגם כשהוא בבית, בשבת, הוא ימשיך לראות את מסך המחשב יותר מאשר את ילדיו. הרי הוא מועסק בחוזה גלובלי, שמפקיע מהעובד את זכויותיו הבסיסיות והחוקיות, לרבות הזכות ליום מנוחה שבועי.
חנות מכולת שכונתית לא תיפתח בשבת, גם לא חנות בגדים. בינתיים, ייסעו הקונים בשבת לקניון, וביום ראשון כבר לא יגיעו לחנות השכונתית. ריכוז המסחר בידי עסקי ענק והרעבת העסקים הקטנים, הוא פוגעני - לא רק כלפי בעל העסק הקטן, אלא גם כלפי עובדיו ובעיקר כלפי המשק כולו.
האם החופש שלי כחילונית לקנות כורסה בשבת מצדיק את השעבוד של העובד העני בשבת ואת הרס העסקים הקטנים? לטעמי לא.
וכחילונית גמורה אני מודיעה בזה שאין כאן ולא שמץ של מאבק חילוני על החופש. אין חופש במקום שבו העובד מנוצל. יש כאן רק תמריץ אחד: כסף, שלא לומר חמדנות.