מהפרט עד החידקל – הפרטיזציה של המציאות

2 במרץ, 2010

נאום מצויין של אורי אורבך שאני לא מתאפקת ומכניסה לאתר שלי

אתם יודעים שאני מרבה לשתף פעולה בחקיקה עם חברי כנסת מכל סיעות הבית. אבל נאומים שלהם אני לא נוהגת לפרסם, בשביל זה יש לכל ח"כ את האתר שלו. ולמה בפעם הראשונה אני מפרסמת כאן נאום של ח"כ אחר מסיעה אחרת? אז ככה. יש כל מני מדדים לדעת אם נאום של ח"כ במליאה הוא נאום טוב, או סתם פטפוטי סרק וקלישאות. צריך למשל שהנואם ידע על מה הוא מדבר. שיהיה בנאום להט, או חוש הומור, או משהו שלא ידענו. יש נואמים שגם אם אני לא מסכימה עם אף מלה שלהם אני בכל זאת נהנית לשמוע אותם ויודעת שאתם משעמם לא יהיה. ולפעמים, וגם זה קורה – לא הרבה, אבל קורה – שיש נאום שאני מסכימה אתו לגמרי, ואפילו קצת מקנאה שלא הצלחתי להסביר את הדברים יפה כל כך. אז זה הנאום של ידידי אורי אורבך   מ"הבית היהודי", שמסביר בחדות ובבהירות למה אסור לסגור את רשות השידור. ואחריו, הנאום שלי. שניהם היו במליאה במסגרת דיון משולב בשפע הצעות אי אמון שהגישה האופוזיציה.

--

הנאום של אורי אורבך:

-----------------------------

 

אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תחשבו שיהיו לנו רק בתי-חולים פרטיים, וכל אחד יקבל טיפול לפי הכסף שיש לו. רק בתי-חולים פרטיים, לא גם. רק בתי-חולים פרטיים. ותחשבו שיהיו לנו רק בתי-ספר פרטיים, וכל אחד יקבל חינוך ולימוד רק לפי הכסף שיש להורים שלו. אין כסף, לא תלמד לקרוא. יש כסף, תלמד. יש לך הרבה כסף, תלמד 12 שנים. ותחשבו שלא יהיה לנו צה"ל, יהיו לנו רק חברות שמירה. זה יהיה משתלם יותר אולי, בלי כל הפנסיות, בלי כל התנאים, אבל מאוד יעיל. ישמרו על הגבולות, ישמרו על הערים, על החופים, ביישובים. ותחשבו שיהיו בתי-סוהר פרטיים – האמת היא שאת זה כבר חשבו – רק בתי-סוהר פרטיים. ותחשבו שיהיו לנו רק כבישי אגרה, כבישים פרטיים. מי שאין לו, שילך ברגל.המדרכות יהיו, אגב, חינם. ומי שיש לו הרבה, ייסע הרבה.מי שיש לו קצת, ייסע בכבישים הזולים.
 
שלי יחימוביץ (העבודה):
גם זה כבר קיים.

אורי אורבך (הבית היהודי):
הכול קיים קצת. אבל אני מציע להרחיב את זה, לאור ההצלחה, שזה לא יהיה גם, אלא רק. רק דברים פרטיים, כי אנחנו בפרטיזציה של המציאות. זאת מילת המפתח.פעם אמרו "מהפרת עד החידקל", היום מהפרט. זכויות הפרט, זכויות הפרטי. ותחשבו, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שיהיה לכם רק שידור פרטי. רק שידור פרטי.זה לא נשמע לכם כל כך נורא. כל הדברים האחרים שאמרתי עכשיו – אתם מבינים שזה לא יכול להיות. ואני אומר לכם, אי-אפשר שיהיה פה רק שידור פרטי. מה זאת אי-אפשר? אפשר, אף אחד לא ימות. בטח לא מייד.כשאנחנו אומרים "רק שידור פרטי", אנשים אומרים: אין לנו כוח, ערוץ 1 נורא משעמם, הכול כזה בשחור-לבן, סרטים, ה"גבעתרון" כל הלילה. מתווכחים שם על פוליטיקה. סרטי תעודה נורא ארוכים, זה דורש לפעמים אפילו ריכוז. ובערב למי יש כוח להתרכז? אבל גם רשת ב' לא תהיה לכם, וגם לא רשת ג' וגם לא "קול המוסיקה" ולא רשת א' ולא רשת מורשת, ולא עוד הרבה דברים.

שלי יחימוביץ (העבודה):
ולא רדיו באמהרית ורדיו ברוסית ורדיו בערבית.

אורי אורבך (הבית היהודי):
ברור שלא יהיו. ואחרי שלא יהיה ערוץ ציבורי – זה לא רק שלא יהיה ערוץ 1 ורשת ב' וכל הדברים האלה, בסדר, פחות איזה ערוץ. גם הערוצים המסחריים יהיו יותר גרועים. הערוצים המסחריים לא יעשו במקום הרשת הציבורית את התעודה ואת החדשות. מה פתאום?הערוצים המסחריים יהיו עוד יותר מסחריים. הם לא יהיו מסחריים, הם יהיו ממוסחרים הרבה יותר מאשר הם היום, וערוץ ממוסחר זה הרבה יותר גרוע מערוץ מסחרי. כי ערוץ מסחרי רוצה להתפרנס. יהודים צריכים פרנסה. אבל ערוץ ממוסחר זה שהכול, הכול, משועבד בשביל הפרסומותובשביל הכסף, כי גם לא תהיה תחרות לא עם רשת ב' ולא עם ערוץ 1, נעבעך, כי אנחנו בפרטיזציה.

היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.

אורי אורבך (הבית היהודי):
ולכן אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, אל תחשבו ששידור ציבורי זה מותרות, כי אתם לא חושבים שבית-ספר ציבורי זה מותרות ולא בית-חולים ציבורי זה מותרות ולא בית-סוהר ציבורי זה מותרות. שום דבר הוא לא מותרות, וגם שידור ציבורי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל חברה פתוחה, שלא חיה רק מפרסומות. תודה.

--

הנאום של שלי:

-----------------------------

שלי נואמת מטעם סיעת העבודה בדיון המשולב בהצעות אי אמון שהגישה האופוזיציה:
מוכרחים להציל את השידור הציבורי - אסור שהתקשורת תופקר כולה לבעלי ההון

 

 


שלי יחימוביץ (העבודה):

      אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שיש לי סנטימנטים לרשות השידור. גדלתי בה, יש לי חברים שם, ורכשתי בה אתוס עיתונאי מנומק ויסודי שקצת קשה לרכוש היום בחלק מכלי התקשורת. אבל לא בגלל הסנטימנטים האלה אני נאבקת למען קיומו של שידור ציבורי, אלא בגלל הקשר הישיר בין דמוקרטיה ובין שידור ציבורי. אין מדינה דמוקרטית בלי שידור ציבורי, ושידור ציבורי קיים היום, בצורה כזאת או אחרת בכל הדמוקרטיות בעולם המערבי.

      עבדתי גם בשידור הציבורי וגם בערוץ המסחרי, בחדשות ערוץ-2. מדברים אתי על לחצים פוליטיים ועל כך שרשות השידור היא כלי בידיהם של פוליטיקאים. יש בזה מדה מסויימת של אמת, ואכן פוליטיקאים מסויימים תמיד ניסו לעשות מרשות השידור קרדום לחפור בו.  אבל תאמינו לי, שהלחצים מבעלי הון בערוצים המסחריים עולים עשרת מונים על הלחצים מפוליטיקאים בשידור הציבורי.  

      לא יכול להיות שכל התקשורת בישראל תופקר כלאחר יד לאינטרסים כלכליים של בעלי ההון,  בין אם כבעלים ובין אם כמפרסמים.  

      אני יכולה לספר לכם על ישיבות שהיו בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2, שעסקו בתלונות של מפרסמים עלי, איך אני מעזה לעשות עליהם גילוי דעת נוקב, שעה שהם, בטובם, מואילים לפרסם בערוץ ולפרנס אותו. נאמר שם, בין היתר, "כן, היא עושה עבודה טובה – אבל היא גודעת את הענף שאנחנו יושבים עליו". עמרי פדן מעניק לנו 100,000 מנות המבורגר של מקדונלדס ל"יומטוב" של "קשת", לא יכול להיות שהיא תכסח אותו בפינה שלה. ויש לי עוד  דוגמאות.  

      אסור שכל התקשורת תהיה בידיים פרטיות. מוכרחים שידור ציבורי לטובת הדמוקרטיה. ושידור ציבורי בישראל זאת רשות השידור. לכל החכמולוגים שרוצים למחוק את רשות השידור מעל פני האדמה ולהקים אותה מחדש, אני אומרת – להרוס נורא קל. גוף שיש לו פגמים, נורא קל להרוס. גם במערכת החינוך יש פגמים – עולה על דעתנו לסגור את כל בתי-הספר הציבוריים ולהקים אותם מחדש? ברור שלא. גם במערכת הבריאות יש פגמים – עולה על דעתנו לסגור את בתי-החולים ולהקים אותם מחדש?  

      אני כבר רואה את חלומם הרטוב של כל מיני מפיקים, שקוראים לסגור את רשות השידור. בחלומם, הרשות שתקום מחדש, תהיה גוף שיפזר עבודה לטובת חברות הפקה פרטיות. אכן, , צריך להיות איזון בין הפקות פנים ועובדים קבועים של הרשות ובין הוצאה להפקות חוץ, והשידור הציבורי בהחלט צריך לפרנס בתי הפקה.  אבל אי-אפשר לרקוד על הדם של הגוף הזה, שכבר ספג הרבה. יש שם עובדים טובים, עובדים נאמנים, חרוצים, שהיו קורבן להנהלות  גרועות ולתככים פוליטיים.  

      מוכרחים עכשיו לשלב ידיים, ובמאמצים משותפים להציל את השידור הציבורי במדינת ישראל. זה אפשרי, ולמרות המשבר הקשה זה קרוב יותר משהיה אי-פעם. כל הוועדים מסכימים עכשיו לוויתורים קשים וכואבים, והרפורמה הזאת תהיה רפורמה קשה וכואבת, ובכל זאת כולם מכירים בנחיצותה. כעת, במקום להבריא סוף-סוף את הגוף הזה ולאפשר לנו שידור ציבורי מכובד, נכון, ראוי, לטובת כל אזרחי ישראל, שידור שלא מושפע משיקולים מסחריים, שעובד גם בשביל קבוצות קטנות שאינן מיוצגות באליטה – במקום זה משחק ראש הממשלה במשחקי כוח וכבוד, ואחרי טרטור של תשעה חודשים, במין גחמה שכזאת, מסיר מסדר-היום מינוי של יושב-ראש חדש לרשות השידור, שהיה יכול להביא מייד להאצתו של המשא-ומתן.

      כמובן – צריך להיות ריאליים – דמות מפתח במשא-ומתן להבראת רשות השידור היא יושב-ראש ההסתדרות עופר עיני, והוא וראש הממשלה ושר שימונה לאלתר לטפל ברשות השידור - -  

שלי יחימוביץ (העבודה):
      - - צריכים לשבת יחד עד שיעלה עשן לבן ויהיה לנו שידור ציבורי ראוי במדינת ישראל. תודה רבה