הנגיד לא אהב את זה, אבל שיניתי את מטרות בנק ישראל כך שיכללו צמצום הפערים והגברת התעסוקה

16 במרץ, 2010

הצעת חוק בנק ישראל, התש"ע-2010
נאומים לקראת הצבעה בקריאה שניה ושלישית על חוק בנק ישראל

הנגיד לא אהב את זה, אבל שיניתי את מטרות בנק ישראל כך שיכללו צמצום הפערים והגברת התעסוקה.
אומר דבר אבסורדי: עולם העבודה הוא היום אחד ממחוללי העוני הגדולים ביותר, ולא הפתרון לבעיית העוני.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני נגיד בנק ישראל, מתברר שהכנסת יכולה לחוקק חוקים מורכבים, טעונים, שנויים במחלוקת, סבוכים מבחינה כלכלית, ויכולה לשבת על המדוכה במשך שבועיים רצופים, מדי יום ביומו כמעט, גם בימים שאינם ימי כנסת, ולהביא לידי גמר חקיקה שאינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים, אבל העובדה שהיא אינה מקובלת במאה אחוז על כל הצדדים עושה את החוק הזה חוק סביר ואף חוק טוב. מסתבר שאנחנו מצליחים לחוקק חקיקות ממשלתיות נרחבות שלא במסגרת חוק ההסדרים! הפלא ופלא! יש חיה כזאת! איך זה קרה? פשוט הביאו לפנינו את החוק וביקשו שנחוקק אותו. בלחץ הנגיד לא חיכו לסוף השנה ולחוק ההסדרים כדי לדחוס בכפיה את כל הדיונים לליל בלהות אחד, יחד עם עשרות רפורמות אחרות. אז הנה, מתברר שאנחנו יכולים. ושהעובדה שרפורמות נרחבות אינן מחוקקות במהלך השנה אלא רק בחוק ההסדרים היא בכלל לא בעיה של הכנסת, אלא של האוצר.

אדוני היושב-ראש, מאוד שמחנו על הביקור שלך בוועדת הכספים, כי תמיד טוב לראות אותך ולשמוע את דבריך, אבל חשתי, כשביקרת בוועדה, שאתה חושש שמא אנחנו מעכבים את החוק ובואך נועד להפיח בנו רוח כדי שלא נשתהה. ביקורך היה משמח, אבל לא היה בו צורך, כי לא היה לנו שום עניין לעכב את החוק, והדיונים היו ענייניים והתקדמו בקצב סביר. התעכבנו על מה שדרש עיכוב - - -

רוני בר-און (קדימה):
זאת מציאות תמימה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
זו היתה המציאות. אני יודעת שזה נשמע בלתי שגרתי, אבל - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
עובדה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
עובדה. כן.
לא פשוט לסוציאליסטית להיות שותפה פעילה בחוק שבבסיסו צפונה מדיניות מוניטרית שהיא מדיניות שבאידיאולוגיה שלה היא מדיניות ניאו-ליברלית. לא פשוט גם להפקיד סמכויות כה רבות וריכוזיות כל כך גדולה בידי הבנק המרכזי ובידי העומד בראשו. ןלמרות זאת אני שמחה על כך שהזדמן לי להיות חלק מחקיקת החוק הזה, שהוא לא פחות מציון דרך היסטורי בכלכלת ישראל.
מה שאפשר לי להיות מרוצה במדה סבירה מהתוצאה הסופית, למרות הקושי האידיאולוגי עם מהות החוק, הוא גם – אני מודה, וסעיף התודות יבוא אצלי לפיכך בהתחלה – הוא גם זהותו הפרסונלית של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שלשמחתנו התמזל מזלנו והוא היה אתנו בעת משבר כלכלי עולמי. אכן, השקפת עולמו הכלכלית של הנגיד היא לא תאומה להשקפתי שלי, אבל אני יודעת להעריך כושר מנהיגות, תעוזה, אחריות, ידע, אמינות, התנהלות מושכלת, גם כשהן באות ממי שאינו מחזיק בהשקפת עולמי. תרומתו לכך שהצלחנו לצלוח את המשבר עצומה.
עוד נקודת אור היתה האופן שבו ניהל יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני את דיוני הוועדה. אלה היו דיונים רגועים, מעמיקים, ענייניים, ובאמת כל מי שרצה בכך, מקרב חברי הוועדה, היה יכול להשתתף בדיונים על החוק ואף להטביע את חותמו כמיטב כישוריו. חבר הכנסת גפני, נכנסת בדיוק אחרי שהחמאתי לך, אז ראה את עצמך - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
ברגע שהוא שמע שאת מחמיאה לו הוא נכנס.

רוני בר-און (קדימה):
הפרוטוקול יסבול שתחזרי על זה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
אני מקבלת את עצתו של שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און – אחד הדברים שיש לציין בהקשר הזה הוא באמת האופן המוצלח ביותר שבו ניהלת את ישיבות הוועדה בעת חקיקת החוק; העובדה שהדברים נעשו במתינות ובסבלנות, שמעת את כולם, היה פתחון פה לכולם, היתה סינתזה בין הגישות השונות, זה נעשה גם בהעמקה, גם בנועם הליכות, גם בהחלטיות, ואני בהחלט מודה לך על האופן שבו ניהלת את הדיונים.
אבל ההישג המשמעותי ביותר הוא כמובן השינויים שהצלחנו להכניס בחוק, לפעמים למגינת לבו של הנגיד, כמו למשל שקיפות בדיוניה של הוועדה המינהלית ופרסום פומבי של הפרוטוקולים שלה, כמו שינויים במבנה השכר, ועוד.
אבל בראש ובראשונה, השינוי המהותי ביותר, המשמעותי ביותר, שעלה בידי להכניס, הוא דווקא במטרות בנק ישראל. אומנם יושב-ראש הוועדה גפני אמר לי: מה את מסתפקת במלים. אלא שהמלים האלה הן הרבה יותר מסתם מלים כשהן מתארות את מטרותיו של הבנק המרכזי. כשהחוק הזה הגיע לשולחננו, היתה מטרת הבנק היחידה - מניעת אינפלציה. בנק מרכזי לא יכול להסתפק במטרה הזאת כמטרה בודדה במערכה. מניעת אינפלציה לא יכולה להיות יעד יחיד בהתנהלותו של בנק ישראל.
בסופו של יום, הוכנסו לתוך חוק בנק ישראל גם צמצום פערים חברתיים ליעדי הבנק עצמו, וגם קשת של יעדים כלכליים וחברתיים שעיקרם הקטנת פערים הגברת תעסוקה בפעילותו של הנגיד כיועץ לממשלה בעניינים כלכליים. הנגיד טען בדיונים שאין לו כלים להשפיע על צמצום הפערים בחברה הישראלית באמצעות המדיניות המוניטרית שהוא מופקד על ניהולה, לכן אין להכניס נושאים אלה למטרות הבנק. אני חושבת שטענה זו אינה נכונה. כי כבר היו לנו נגידים – או לפחות נגיד אחד, ואני לא רוצה לנקוב בשמות – שהעלה את הריבית באופן לא אחראי, פגע קשות בתעשייה ובייצור והביא לגל גדול של אבטלה במשק. כלומר מדיניות מוניטרית בסופו של דבר היא לא מדיניות שמתנהלת ביקום חלופי, באיזה חלל חיצון, או על גרפים. יש לה השפעה ישירה על אזרחי מדינת ישראל, ועל כן אני מאמינה שלא יכול להיות שהיעד היחיד שיהיה לנגד עיניו של הבנק המרכזי הוא צמצום האינפלציה, בלי לחשוב מה המשמעויות של צעדים מוניטריים על ביטחונם התעסוקתי ועל רווחתם ועל הכנסתם של אזרחי המדינה, כמו גם על צמצום הפערים. כי הכלכלה היא בשירות האדם, היא לא חיה נפרדת שחיה בגן-חיות אחר. יש לה השפעה ישירה על גורלנו כאן.
ולכן אני מאוד שמחה על השינויים האלה. אומנם ביום שבו הכנסנו את השינוי במטרות שאל אותי סטנלי פישר בציניות חביבה, ככה בשיחת מסדרון, למה לא הכנסתי גם סלילת כבישים ומסילות רכבת ליעדי בנק ישראל. אז קיבלתי באהבה את הלגלוג הקל הזה, אבל קיבלתי עוד יותר בשמחה את השינוי שהצלחנו להכניס.

שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
היו גם הערות של שר הרווחה באותה רוח, שהנגיד - - -

רוני בר-און (קדימה):
איך אפשר בלי שר הרווחה, איך.

שלי יחימוביץ (העבודה):
ועוד אני רוצה לדבר בהזדמנות זאת על מיסקונספציה שלצערי קיימת גם באוצר וגם בבנק ישראל, בעיקר אצל המשנה לנגיד, פרופסור צבי אקשטיין, שהוא, לפחות על-פי הכשרתו, רואה עצמו מומחה לשוק העבודה. יש לקונה אדירה, תפיסתית, גם בבנק ישראל וגם באוצר, בכל הנוגע לאמונה המסורתית שעבודה מחלצת מעוני. זאת מן אקסיומה, אמת שירדה אלינו כלוחות הברית מהר-סיני, וכולם מאמינים בה וכולם דבקים בה. אלא שמתברר שמשהו השתנה: עבודה לא מחלצת מעוני. התפיסה הזאת פשוט אינה נכונה עוד. ומי שמעצב את המדיניות הכלכלית מסרב לדעת על התמורות שחלו בשוק העבודה ובחברה הישראלית וממשיך לדבוק במנטרה הזאת, שעבודה מחלצת מעוני.
האם אתם יודעים שכמעט חצי מהעניים בישראל הם אנשים עובדים? יותר ויותר אנשים עובדים בישראל הם אנשים עניים; יותר ויותר אנשים עניים בישראל הם אנשים עובדים. ואנחנו בטור עולה על ציר הזמן. אנשים יוצאים לעמל יומם, עובדים מבוקר ועד ערב, אבל לא מגרדים את סף המס ונשארים עניים. מדובר בתופעה המונית שכוללת בתוכה מאות אלפי עובדים. אומר דבר אבסורדי: עולם העבודה הוא היום אחד ממחוללי העוני הגדולים ביותר, ולא הפתרון לבעיית העוני.
כשאני שואלת את אנשי האוצר, לרבות שר האוצר פרופ' שטייניץ, ואת אנשי בנק ישראל, לרבות המשנה לנגיד פרופ' אקשטיין, מה הפתרון שלכם לממדי העוני העצומים בקרב אנשים עובדים? יש בפיהם שתי תשובות, שגם עליהן הם מקובעים לחלוטין : אחת, גירוש עובדים זרים; שתיים, תוכנית ויסקונסין.
אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הערכי העמוק שיש בחברה הישראלית סביב שני פתרונות מקסם השווא האלה, אלא רק לציין שבוויסקונסין יש השמה של עובדים במקומות שמבטיחים להם עוני נצחי, וגירוש עובדים זרים יפנה מקומות עבודה לאנשים עניים, שימשיכו להיות עניים גם אחרי שיתפסו את מקום העובדים הזרים.
אז אומרים לי, אומר לי שר האוצר: את לא מבינה. כשיתפנו הרבה מקומות עבודה אחרי שנגרש את כל העובדים הזרים, תהיה תחרות והשכר יעלה. על סמך מה האמירה הזאת? למה שהשכר יעלה? ממתי בשוק החופשי עובדים נהנים מכושר מיקוח? יש סקטורים שלמים של מקצועות שבהם אין עובדים זרים בכלל, רק עובדים ישראלים, ובכל זאת לא מגרדים שם את סף המס: אבטחה, וניקיון, ומזון, ואתם יודעים מה – עובדים סוציאליים ומורים גם הם כבר לא מגיעים לסף המס; כלומר, מקצועות שלמים בלי עובדים זרים, שכאשר אתה בוחר בהם, או נקלע אליהם כגזרת גורל, אתה נידון לעוני עד סוף ימי חייך.
אגב, אני חייבת לציין בהקשר הזה שגם דוח ה-OECD, ששר האוצר כל כך מרבה להתגאות בחלקים שמתאימים לו כמובן מאותו דוח – דוח ה-OECD קבע שהתקציבים לאכיפת חוקי העבודה בישראל הם הנמוכים בעולם המערבי, והפרת חוקי העבודה היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי. ואכיפת חוקי העבודה היא הכי רלוונטית, הכי דרמטית והכי משמעותית לאותם עובדים עניים שעובדים מבוקר עד ערב – אם כעובדי קבלן ב-20.70 שקלים לשעה, אם כעובדים שעתיים, אם כעובדי חברות כוח-אדם, אם כעובדים שמפוטרים חדשות לבקרים במסגרת פיטורים מחזוריים כדי לא ליצור יחסי עובד-מעביד, ועוד כהנה וכהנה עובדים ששיטות הניצול לשעבודם הולכות ומשתכללות.
אנחנו חייבים להתחיל להתייחס לנקודה הזאת ולא להמשיך להתעלם ממנה בעקשנות, כי זהו מחולל העוני. עבודה לעניים היא מחולל העוני היום בחברה הישראלית. ואסור להמשיך ולהתעלם בעקשנות מהמציאות הזאת, – ולהתחיל להשקיע השקעות אמת בתעשייה, ולא לעמוד ולמחוא כפיים לכלכלת שקר, לעיסקאות ספקולטיביות שהן כל כך אופנתיות ובסופו של יום מעשירות את העשירים בלבד, ואינן מייצרות מקומות עבודה.
והנושא הזה, לסיום, מביא אותי למשימה הבאה שלנו, של ועדת הכספים: חקיקת חוק רשות ניירות ערך (אכיפה מינהלית), שייתן כלים ושיניים בידי הרגולטור כדי להשתלט קצת על הג'ונגל הפרוע של שוק ההון.
אני מזכירה לכם שאתמול "מודיס" הורידה את דירוג האשראי של "פרטנר" בגלל עסקה ממונפת מפוקפקת. "פרטנר" נרכשה במינוף בידי אילן בן-דב, ומייד אחר כך הוא מושך דיווידנד ענק – חזירי, אני מרשה לעצמי להגיד – הרבה מעבר לשורת הרווח, כדי להחזיר את ההלוואה, וכדי לשלם על הדיווידנד הוא לוקח עוד הלוואה. וכולם עומדים ומוחאים כפיים – גאון פיננסי – ושום רגולטור לא עוצר אותו. אבל הנה באה "מודיס" ומורידה את דירוג האשראי של "פרטנר", דבר שהיה צפוי מראש, כי משיכת דיווידנד כזה פוגעת בכרית הביטחון, ופוגעת בעובדים, ופוגעת במשקיעים, ופוגעת בספקים.
זה היעד הבא שלנו – השתלטות על הג'ונגל של שוק ההון. אנחנו לא נעשה את זה בלי מתן שיניים לרגולטור, וביעד הזה השותף שלנו לחקיקה שלו אנחנו חייבים לסייע הוא יושב-ראש הרשות לניירות ערך, הפרופסור זוהר גושן. אני מקווה מאוד שנעמוד בכבוד גם במשימה הזאת. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.