מונחי "המחיר" והכדאיות" של שחרור גלעד הם פשטניים ופרימיטיביים ומסכנים את החברה הישראלית

26 ביוני, 2010
 
גלעד צריך להיות בבית. נקודה. הורים ששולחים את ילדיהם לצבא כורתים ברית בלתי כתובה עם המדינה... ואף שאינה כתובה היא יסוד מיסודות קיומה של החברה הישראלית... כל יום שעובר ובו גלעד עדיין בשבי, קורבן להיעדר היכולת המדאיג של של שתי ממשלות לקבל החלטות מנהיגותיות, מוסריות ואמיצות הולכת הברית ונפגעת. והסדק שכבר נסדק עלול להיפער לכדי תהום גדולה. 

במלאת 4 שנים של גהינום לגלעד ולמשפחתו, הדברים צריכים לשוב ולהיאמר: גלעד צריך להיות בבית, נקודה. זו לא נהמת לב ולא "תביעה שבאה מהבטן" כפי שנטען אצלנו לאחרונה מפי מי שהתיימרו להיות קול ההגיון, אלא תנאי בסיסי לעצם קיומנו כאן כחברה ישראלית.
כן, מראהו של גלעד, עיניו הגדולות מעל העיתון שהחזיק בסרט שצלמו שוביו, חיוכו הביישני,  אכן הופכים את בטננו וצובטים את ליבנו, וכן, אביבה ונועם שליט אכן מייסרים את מצפוננו, וכאבם זולג אלינו וכל לב שאינו לב אבן, ובפרט לבו של כל הורה, נקרע למראם.  אבל הרגש שהם מעוררים אינו נובע רק מכך שגלעד הוא נער מתוק, ומכך שהוריו עדיני נפש ודואבים ומעוררי כבוד – אלא גם, ובעיקר, משום שמבלי דעת נוגע גורלו של הנער הזה, שבגר בשבי, באתוסים הראשוניים של קיומנו כאן במדינת ישראל. אתוסים שמבלעדיהם אין הצדקה לקיום הזה.
מונחי ה"מחיר" וה"כדאיות", דווקא הם המונחים הפשטניים, אפילו הפרימיטיביים, בשיח הזה, ויש להסתייג מהם עמוקות. השבתו של גלעד אינה "עסקה" ובוודאי שאין לה "מחיר". אלה מילים שלקוחות מהשפה העיסקית, הד לגישה כלכלית שבה מודדים הכל במונחי רווח והפסד, וסימני קלקול של החברה הישראלית המתנערת מערכיה ומקדשת את הממון ואת הרווח.
החזרת גלעד אינה עניין עיסקי או מתמטי, שבו מודדים חיי חייל אחד לעומת ההסתברות המתמטית שהמחבלים שישוחררו בגינו יגרמו אולי לכך שביום מן הימים יפגעו אחרים בתוכנו. הסוגיה כאן אינה קשורה למחיר, משום שלגלעד אין מחיר. ולגלעד אין מחיר משום שלהקרבה, ולאחריות הדדית, ולציונות, וללכידות חברתית – אין מחיר.
הורים ששולחים את ילדיהם לצבא כורתים ברית בלתי כתובה עם המדינה. הם יודעים שילדם עלול לסכן את חייו ואף לאבד אותם. אבל בו בזמן הם גם יודעים בוודאות שאם ישכב פצוע בשדה הקרב יעשו חבריו ומפקדיו הכל, אבל הכל, כדי לחלצו ולטפל בו. וכי אם חלילה יפול בשבי האויב – תעשה המדינה הכל כדי להשיבו. זו הברית הבלתי כתובה, ואף שאינה כתובה היא יסוד מיסודות קיומה של החברה הישראלית, ואין להפר אותה. פגיעה בברית הזאת היא פגיעה באתוס הישראלי, בגורם לכידות ואמון בסיסי, וכפועל יוצא מכך פגיעה בבטחונה של המדינה ובמרקמה החברתי.
כל יום שעובר ובו גלעד עדיין בשבי, קורבן להיעדר היכולת המדאיג של של שתי ממשלות לקבל החלטות מנהיגותיות, מוסריות ואמיצות - הולכת הברית ונפגעת, והסדק שכבר נסדק בברית הלא כתובה הזאת, עלול להיפער לכדי תהום גדולה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזה יקרה.
--
 
* דברים דומים כבר נכתבו כאן, פורסמו, ואף אמרתי אותם בכנסת. אני מייחלת ליום שבו אוכל להחליף את המלים האלה באחרות.
תגיות