טיוטת הצעת חוק אחריות המדינה להגברת התעסוקה, לאופק תעסוקתי ולשירותים תומכי עבודה, התש"ע-2010

18 ביולי, 2010

 הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת חיים כץ, שלי יחימוביץ', עפו אגבאריה, רחל אדטו, אריה אלדד, חיים אמסלם, אריה ביבי, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, משה (מוץ) מטלון, סעיד נפאע

הצעת חוק אחריות המדינה להגברת התעסוקה, לאופק תעסוקתי ולשירותים תומכי עבודה, התש"ע-2010

פרק א' – מטרת החוק
מטרה

1. חוק זה מטרתו לקבוע את אחריות המדינה להגברת התעסוקה, ובפרט את אחריותה לקדם את האופק התעסוקתי של מקבלי גמלאות, לסייע להם ולהוביל לשילובם ככל שניתן בשוק העבודה, להגשמת זכותם לעבודה ולקיום בכבוד.

פרק ב' – הגדרות
הגדרות

2. "גמלה" – לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ;
"חוק הבטחת הכנסה" – חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980;
"חוק שירות התעסוקה" – חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 ;
"משתתף" – תובע גמלה שהוכנה לו תכנית לקידום אישי;
"השר" – שר התעשיה המסחר והתעסוקה;
"תובע גמלה" – מי שתובע גמלת הבטחת הכנסה או שמשתלמת לו גמלה כזו;
"תמ"ג" – תוצר מקומי גולמי;
"תשלומי העברה" – גמלת הבטחת הכנסה וקצבאות ילדים על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 .

פרק ג' - אחריות המדינה להגברת התעסוקה
אחריות המדינה להגברת התעסוקה

3. (א) המדינה תנקוט צעדים להגברת התעסוקה, ותיקבע דרכים להבטחת התפתחות כלכלית, חברתית ותרבותית מתמדת ותעסוקה מלאה ויצרנית, בתנאים אשר יבטיחו צמצום פערים חברתיים, שוויון ואת הנאתם של יחידים מזכויות יסוד.
(ב) המדינה תפעל בין היתר להגברת הנגישות התחבורתית למקומות תעסוקה, ליצירת מסגרות לטיפול בילדים, ולבניית תכניות למימוש הזכות לייצוג הולם, באופן שיוביל למימוש גובר של הזכות לעבודה והזכות לקיום בכבוד.

פרק ד' - זכויות תובע גמלה
תכנית קידום אישי ואופק תעסוקתי

4. (א) תובע גמלה זכאי לתכנית קידום אישי, לבניית אופק תעסוקתי וכלכלי עבורו, תוך התחשבות מרבית במצבו המשפחתי, בהתאמות התרבותיות הנדרשות לו, ובצרכיו.
(ב) תכנית קידום אישית תוכן על ידי עובד שירות התעסוקה יחד עם תובע הגמלה.
(ג) תובע גמלה רשאי לבקש לשם הכנת התכנית את אבחונו התעסוקתי בידי ועדה מקצועית. ועדה מקצועית תוקם במסגרת שירות התעסוקה, ותכלול רופא מומחה ברפואה תעסוקתית או שיקומית, פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה תעסוקתית או שיקומית, וכן עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק, שהוא בעל מומחיות בתחום השיקום.

הזכות לשירותים תומכי עבודה
5. (א) תובע גמלה זכאי לשירותים תומכי עבודה, בהתאם לצרכיו ועל מנת לפתח את כישוריו, ולהסיר חסמים המונעים את שילובו בעבודה.
(ב) אי מתן שירותים תומכי עבודה לזכאי על פי חוק זה ימנע רישומו של סירוב, כמשמעותו בחוק הבטחת הכנסה.

שירותים תומכי עבודה
6. שירותים תומכי עבודה יכללו בין היתר:
(א) הכשרה מקצועית שתכלול השלמת השכלה, הסבה מקצועית, שיקום תעסוקתי, פיתוח כישורי שפה, וכל פעילות איכותית אחרת להקניית כישורי עבודה או השכלה אשר תאושר על ידי השר.
(ב) מימון מלא של הוצאות נסיעות בפועל בעד כל יום שבו השתתף בתכנית ובהקדם האפשרי.
(ג) החזר הוצאות טיפול בילדים עד גיל 12, בכל שעות ההשתתפות בתכנית ומשך שנה מעת שהחל לעבוד.
(ד) השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע בתקנות הוראות וכללים לביצוע סעיף זה, לרבות בדבר "סל שירותים מינימאלי" לכל תובע גמלה, וכן בדבר גובה ואופן תשלום ההוצאות, ובדבר ההכשרות מקצועיות, סוגי ההכשרות, תוכנן והיקפן.

ליווי לאחר שילוב בעבודה
7. משתתף ששולב בעבודה זכאי לליווי משך שלוש שנים לפחות במקום העבודה החדש, להסרת חסמים וליצירת יציבת בעבודה. הליווי יכלול בין היתר שירותים תומכי עבודה, ככל שאלו אינם ניתנים על ידי המעביד, וכן מענק התמדה על המשך עבודה.
בסעיף זה "מענק התמדה" – מענק יחסי על פי שכרו החודשי של המשתתף שישולם בזמנים קבועים של משך זמן העבודה, אשר לא יפחת מ-40% השכר החודשי הממוצע שלו עבור שנה של עבודה.

גובה קצבת הבטחת הכנסה
8. (א) שר הרווחה והשירותים החברתיים יקים ועדה ציבורית לבחינת גובהה של קצבת הבטחת הכנסה. הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות.
(ב) גובהה של קצבת הבטחת הכנסה יתוקן בתוך שנה מיום תחילתו של חוק זה, בהתאם להמלצותיה של הוועדה הציבורית.
(ג) גובהה של קצבת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף קטן (ב) תיקבע כך שהכנסתם של שני בני זוג שעמם שני ילדים מתשלומי העברה לא תפחת מ-40% מהשכר הממוצע במשק או מ-50% ההכנסה החציונית לנפש סטנדרטית, על פי הגבוה ביניהם.

תיקון סעיפים 9-9א לחוק הבטחת הכנסה
9. (א) בסעיף 9 (ג) לחוק הבטחת הכנסה, אחרי "בין מקרקעין ובין מיטלטלין" יבוא "למעט רכב, בין בבעלות התובע או בשימושו".
(ב) סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה יימחק.

פרק ה' - אחריות וסמכויות השירות הציבורי
אחריות וסמכויות השירות הציבורי

10. (א) תכנית הקידום האישית, קביעת הזכאות לשירותים תומכי עבודה, דרישת מסמכים, אישור ביצוע התכנית והפניה לעבודה, ייקבעו כולם על ידי שירות התעסוקה, באמצעות עובדיו בלבד, אשר קיבלו הכשרה כיועצי תעסוקה.
(ב) מבלי לגרוע מכלליות סעיף קטן א', לא תימסר לתאגידים פרטיים כל סמכות על פי חוק זה, אלא רק סמכות שהינה טכנית ביצועית.

תיקון חוק שירות התעסוקה
11. בחוק שירות התעסוקה יבוא -
(א) האמור בסעיף 70 יסומן "(א)" ובסופו יבוא "העתק של הצעת התקציב ושל ההערות וההמלצות יומצא לועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת".
(ב) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(ב) תקציב השירות לא יפחת מ-0.4% מהתמ"ג, יכלול תקציב למימושן של זכויות תובע גמלה בהתאם לאמור בחוק הזכות לעבודה, לאופק תעסוקתי ולשירותים תומכי עבודה, התש"ע - 2010, לרבות לעניין שירותים תומכי עבודה, וכן את תקצובו של כוח האדם בשירות, כך שלא יטפל עובד השירות ביותר מ-50 דורשי עבודה".

פרק ו' - ממונה על תחום התעסוקה
מינוי ממונה על תעסוקה

12. השר ימנה ממונה על תחום התעסוקה לשם ביצוע חוק זה (להלן: הממונה).

תפקידי הממונה
13. הממונה יפעל לקידום תכניות למימושה של אחריות המדינה לפי חוק זה.

עובדי הממונה
14. הממונה ועובדיו יהיו עובדי המדינה, והודעה על מינויו תפורסם ברשומות.

עובדי הממונה
15. תקציב הממונה ייקבע בחוק התקציב בסעיף תקציב נפרד כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 , ויכלול את תקצובה של ההכשרה המקצועית ב- 0.14% לפחות מהתמ"ג.

ועדה מייעצת
16. (א) השר ימנה ועדה מייעצת לממונה; הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות.
(ב) בוועדה המייעצת יהיו חברים מומחים בתחום התעסוקה, דיני עבודה, חברה וכלכלה, נציגי ארגונים העוסקים בקידום תחום התעסוקה, מומחים בתחומי פעולתו של הממונה וחוק זה, משפטנים ונציגי ציבור.

דוחות רבעוניים
17. הממונה על תחום התעסוקה יגיש דוחות רבעוניים לשר ולוועדת העבודה והרווחה, ובו פירוט פעולותיו שנעשו להגשמתו של חוק זה.

דברי הסבר
מבוא

יותר מ20% ממשקי הבית בישראל חיים מתחת לקו העוני היחסי, בהשוואה לממוצע OECD של 11% . כפי שקובע דוח בנק ישראל, ממדי העוני בישראל גבוהים הן בהשוואה למדינות OECD והן בהשוואה לעבר.
עוד בטרם ניכרו תוצאות המשבר הכלכלי, היו בישראל 420,100 משפחות עניות, שבהן חיו 1,651,300 בני אדם, מהם 783,600 ילדים . בהשוואה בינלאומית שחושבה לגבי מדינות המשתייכות ל-OECD ולישראל, נמצא כי ישראל נמצאת בראש הסולם עם תחולת עוני הדומה לזו של ארה"ב ומקסיקו .
בשנים האחרונות גדלו בישראל הפערים ואי השוויון, ומדד ג'יני לאי השוויון עלה במצטבר בין השנים 2002 ל-2008 בישראל בכ-5% . בשנת 2007 עמד מדד ג'יני בישראל על 0.37 נקודות ובאיחוד האירופי על 0.30 נקודות . בשנת 2007, ההכנסה נטו לנפש בחמישון העליון הייתה גבוהה פי 7.3 מההכנסה בחמישון התחתון. הפער הגדול ביותר מבין מדינות האיחוד האירופי .
מדיניות הרווחה התמקדה בישראל בשנים האחרונות בתמרוץ ההשתלבות בשוק העבודה (בעיקר דרך קיצוץ משמעותי בקצבאות). אולם כפי שקבע דוח בנק ישראל לאחרונה, עצם ההשתתפות בשוק העבודה לא היה בה כדי לחלץ מעוני. יותר מ-60% מהעניים חיים במשקי בית שיש בהם לפחות מפרנס אחד . כפי שמוסיף הדוח, הגידול במספר המשפחות העובדות העניות מבטא את העדרה של מדיניות מספקת לשיפור התמורה לעבודה לאוכלוסיות שכושר השתכרותן נמוך.
"השתלבות בתעסוקה אמנם משפרת את הסיכויים להיחלץ מעוני, אך אינה מבטיחה זאת: ממדי העוני בקרב עובדים הולכים וגדלים, ומרבית העניים חיים במשקי בית שבהם לפחות מפרנס אחד."(עמ' 304)
לאור נתונים אלו, צריכה מדיניות עידוד ההשתתפות בתעסוקה בישראל לשנות פניה.
כדי לקדם מדיניות ראויה, על הממשלה להגדיל הוצאתה על מדיניות פעילה בשוק העבודה, ולפעול לשיפור בשוק התעסוקה ולגידול בקיומן של משרות ראויות בישראל. תמיכה, ליווי, והסרת חסמים הם הבסיס לתכנית שתוביל לגידול בהשתתפות בשוק התעסוקה, ולשיפור במצבם החברתי כלכלי של עניי ישראל.
"במהלך השנים האחרונות ננקטו מספר צעדי מדיניות בתחום עידוד ההשתתפות והתעסוקה... אולם היקפם מצומצם מאד, וההוצאה עליהם נמוכה מאד בהשוואה בין-לאומית. סך כל ההוצאה על מדיניות פעילה בשוק העבודה הייתה בשנת 2009 כחמישית אחוז מהתמ"ג בלבד (ההוצאה הממוצעת על מדיניות פעילה בשוק העבודה במדינות OECD בשנת 2007 הייתה 0.56 אחוז מהתוצר, פי שלושה בערך מאשר בישראל)" (דוח בנק ישראל 2009, עמ' 304).
לסעיף 1
על מדיניות להגברת התעסוקה בישראל להיות מושתתת על אחריות המדינה להגברת התעסוקה, ועל חובתה לחלץ אנשים מעניים. עליה להיות מבוססת על יצירת משרות ראויות, ועל הושטת יד ולא על הטלת סנקציות. וכך, החוק המוצע אינו בא לבטל את הסנקציות הקיימות בחוק היום על סירובם של תובעי גמלה לעבודה, אך אין הוא מושתת עליהן.
מטרתו של חוק זה הינה לקבוע את אחריותה של המדינה להגברת התעסוקה, ובפרט לקבוע את שילובם של מקבלי גמלאות הבטחת הכנסה בשוק העבודה.
מטרתו של החוק אינה להפנות את מקבלי הגמלאות לכל עבודה, כי אם פיתוח וקידום האופק התעסוקתי שלהם. כפי שגם קבעה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, במסמך האג'נדה, המפתח למדיניות אקטיבית לצמצום העוני הנו הגברת התעסוקה, אך:
"הכוונה היא לא רק ולא בעיקר בהגברת התעסוקה כשלעצמה, אלא '...עם שכר הולם ואופק כלכלי', שאם לא כן רק נצליח להעביר מובטלים למעמד של עובדים עניים חסרי תקווה באותה מידה. " (עמ' 29).
מודגשת בסעיף זה גם עמידתה של הזכות לקיום בכבוד לצדה של הזכות לעבודה של מקבלי הגמלאות, ולא כמותנית בה.
לסעיפים 3(א)
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, משנת 1966, אושררה על ידי מדינת ישראל כבר בשנת 1991. כחלק מההכרה בזכותו של כל אדם לעבוד, מנוסחת שם גם ההכרה באחריותה של המדינה לנקוט צעדים מתאימים למימושה של זכות זו. ביחסים מול המדינה, הזכות לעבוד קמה כזכות שניתן לכנותה "קהילתית", והיא מטילה על המדינה חובה כללית לנקוט בצעדים להגברת התעסוקה . זהו גם המובן המקובל של הזכות לעבוד כפי שהוא מופיע בחקיקת מדינות אחרות ובאמנות בינלאומיות.
לכן מוצע לקבוע כי על המדינה לפעול להגברת התעסוקה, ולקבוע דרכים להבטחת התפתחות כלכלית, חברתית ותרבותית מתמדת, בלשון האמנה, בתנאים שיבטיחו צמצום פערים ושוויון.
לסעיף 3(ב)
במסמך המדיניות "אג'נדה כלכלית חברתית לישראל, 2008-2010" של המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה (אפריל 2007) (להלן: מסמך האג'נדה) נקבע כי יש צורך ברור בכלים משלימים, תומכי תעסוקה, לצד השמה בעבודה, כדי להוציא אוכלוסיות ממעגל העוני. מסמך זה מפרט בעיקר את הצורך בשיפורה של נגישות תחבורתית זמינה, זולה, אמינה ובטוחה למקומות עבודה, ואת הצורך בהרחבת הסיוע המוענק למימון מעונות יום, משפחתונים וצהרונים. לכן מוצע לפרט את אחריותה של המדינה לקידומם של אלו.
עוד ידוע כי האוכלוסיה הערבית בישראל סובלת מאפליה קשה ומתמשכת בשוק העבודה . כמחצית מהעובדים העניים הם ערבים ולכן עיקר המאמצים להפחתת העוני באוכלוסיה הערבית צריך להתמקד בהגדלת כושר ההשתכרות של העובדים, הן באמצעים מקובלים של חינוך, השכלה, והכשרות מקצועיות, והן בצעדים ספציפיים למניעת אפליה . מוצע, לאור העובדה שעל אף החובה הקיימת בחוק לייצוג הולם לנציגי האוכלוסיה הערבית בשירות המדינה, המצב הוא עגום, לקבוע באופן ייחודי את מחויבות המדינה לבניית תכניות למימוש הזכות לייצוג הולם.
לסעיף 4
כפי שהוכיחו תכניות אלטרנטיביות הקיימות ופועלות גם בישראל, בסיס תכנית לקידום אישי לא צריך להיות כפיה או סנקציות. ולכן התכנית מושתתת על זכותו של תובע הגמלה לתכנית קידום אישי.
כפי שקבע דוח בנק ישראל, מדיניות ממוקדת להפחתת העוני צריכה לקחת בחשבון התמודדות עם חסמים רבים גם של מגבלות דתיות או תרבותיות של מקום העבודה ואופיו , ולכן מוצע גם להתחשב בהתאמות התרבותיות הנדרשות לתובע הגמלה.
מוצע גם לקבוע כי התכנית תוכן לתובע הגמלה ביחד עם עובד השירות ציבורי, בהיותה כרוכה בסמכות של שיקול דעת שלטוני. במידת הצורך, יכול גם תובע גמלה לבקש את אבחונו התעסוקתי מוועדה ששיקוליה מקצועיים בלבד.
לסעיפים 5-6
כחלק מהזכות לעבודה ולקיום בכבוד, קמה זכותו של תובע גמלה לשירותים תומכי עבודה. שירותים אלו, שכוללים בין היתר גם הכשרה מקצועית איכותית, סבסוד הוצאות נסיעה ושירותי טיפול בילדים, מאפשרים את הסרת החסמים העיקריים בפני רבים משילוב במעגל העבודה. הכרה בזכות זו גם תאפשר יציאה לעבודה באופן שיאפשר קיום בכבוד, ולא רק את החלפת הגמלה בשכר נמוך שיוקדש ברובו להחזר הוצאות שייווצרו עקב היציאה לעבודה.
מוצע גם להבהיר שאי מתן שירותים תומכי עבודה ימנע רישומו של סירוב לתובע הגמלה, שמוביל במצב הקיים לשלילתה של גמלת הקיום למשך חודשיים ימים.
מוצע גם לקבוע כי לשר תהא החובה לקבוע "סל שירותים מינימלי" לכל דורש עבודה, וכן כללים לביצוע הוראות סעיף זה.
לסעיף 7
כדי לקדם את שילובו של אדם בעבודה, יש להכיר גם בצורך בליוויו גם לאחר שיבוצו בעבודה. ליווי מקצועי ומיומן בשנה הראשונה במקום עבודה חדש יאפשר תמיכה וסיוע משמעותיים בהסרת חסמים וביצירת יציבות בעבודה, הן מצד העובד והן מצד המעסיק. הליווי מדרבן מעסיקים רבים לקבל לעבודה את דורשי העבודה. כך יוגברו הסיכויים להתמדה במקום העבודה ולמימושו של אופק תעסוקתי, שיכלול המשך הכשרה מקצועית, טיפוח כישורים ומיומנויות אישיות, וקידום ושיפור ברמת השכר.
מוצע גם לקבוע את הזכאות למענק התמדה, כפי שהיה נהוג בתכנית "אורות לתעסוקה" ובהיקף שנקבע במסגרתה.
לסעיף 8
במהלך שנות ה-60 הוגדר בישראל בעקבות עבודתן של שתי ועדות ציבוריות מעין סף מינימום הדרוש למחיה בכבוד בישראל. נקבע אז כי רמת ההכנסה המינימאלית למשפחה בת שני ילדים צריכה להיות בערך בגובה של 40% מן השכר הממוצע במשק, לא כולל הוצאות לדיור. בשנת 2003 הוכנסו בחוק הבטחת הכנסה תיקונים רבים שקיצצו אותה מאד, מתחת לסף המינימום הנדרש, ובלי שעמדו לעיני המחוקק נתונים בדבר סטנדרט לקיום בכבוד.
כפי שקבע לאחרונה בנק ישראל, גמלת הבטחת הכנסה בישראל אינה נדיבה בהשוואה בינלאומית, ותשלומי ההעברה בישראל למשק בית בולטים ברמתם הנמוכה בהשוואה בינלאומית . בנק ישראל מוסיף וקובע כי בניגוד לנטען פעמים רבות, למקבלי הגמלה בישראל תמריץ גבוה, שוב בהשוואה בינלאומית, לצאת לעבודה.
לכן מוצע כי כבעבר יקים השר הממונה על קצבת הבטחת הכנסה, שר הרווחה והשירותים החברתיים, ועדה ציבורית לבחינת גובהה של הגמלה, וכי בתוך שנה יתוקן גובהה של הגמלה, כך שגמלה לזוג עם שני ילדים לא תפחת בכל מקרה מ-40% מהשכר הממוצע במשק או מ-50% ההכנסה החציונית לנפש סטנדרטית (המדד על פיו קובע בנק ישראל ממצאיו האמורים), על פי הגבוה ביניהם.
לסעיף 9
דוח ה- OECD קבע כי הכללים בישראל לבעלות על רכב במבחן ההכנסות בישראל לקבלת גמלת הבטחת הכנסה הם " נוקשים באופן בלתי רגיל". מגבלות חמורות כאלה נדירות במדינות ה- OECD, ואף במדינות אחרות נהוג דווקא ליצור תכניות שעוזרות לאנשים במערכת הרווחה לקנות כלי רכב, בהנחה שזה מרחיב הזדמנויות עבודה. גם בדוח נוסף של ה-OECD על שוק העבודה בישראל, נקבע כי לא צריכה להיות מגבלה על שימוש ברכב, ויש להתיר בעלות על רכב. כפי שנקבע שם, אף ראוי לבחון תכניות לסיוע לראשי בתי משק לרכוש או לשכור רכב באזורים שבהם תחבורה ציבורית מוגבלת .
לכן מוצע, כחלק מההכרה בזכות לשירותים תומכי עבודה, לבטל את הסעיף בחוק הבטחת הכנסה אשר הגביל את הבעלות והשימוש ברכב של תובעי הבטחת הכנסה.
לסעיף 10
סמכויות של כוח ושיקול דעת שלטוניים צריכות להיוותר בידי השירות הציבורי. מסירתן בידי גופים חיצוניים תהווה פגיעה בזכויות חוקתיות של תובעי גמלה ותבטא חוסר כבוד למעמדם של תובעי הגמלה, עניים לרוב, כבני אדם .
לא די בהותרת ההכרעה בגין ביצוע התכנית בלבד בידי עובד שירות ציבורי, והסמכויות השלטוניות הקשורות בחוק זה רחבות יותר. לכן מוצע להבהיר כי הסמכויות של תכנית הקידום האישית, קביעת הזכאות לשירותים תומכי עבודה, דרישת מסמכים, אישור ביצוע התכנית והפניה לעבודה, ייקבעו כולם על ידי שירות התעסוקה, באמצעות עובדיו בלבד.
מכיוון שרק חמישית מבין 520 עובדי שירות התעסוקה שהינם פקידי השמה קיבלו הכשרה מקצועית כיועצי תעסוקה , מוצע גם לקבוע כי על עובדי שירות התעסוקה האמונים על קביעת התכניות יהא לעבור הכשרה כיועצי תעסוקה.
מוצע גם להבהיר שניתן להעביר סמכויות לתאגידים אחרים, רק משהן סמכויות טכניות ביצועיות בלבד.
לסעיף 11
על פי חוק שירות התעסוקה היום, מוגשת הצעת התקציב לאישור הכנסת. מוצע לקבוע, כי בדומה להצעת התקציב של המוסד לביטוח לאומי, תוגש הצעת התקציב לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
יישומו של החוק תלוי בתקצובו כראוי את הזכויות הקבועות בחוק, ובעיקרן את הזכויות לשירותים תומכי עבודה. כפי שקבע דוח ה-OECD על שוק העבודה לעיל, תקציבו של שירות התעסוקה בישראל הנו נמוך מאד יחסית לסטנדרטים של OECD – 0.02% מתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) (למשל בשנת 2007 היה התמ"ג 167 מיליארד דולר; 0.02% = 33.4 מליון דולר) יחסית ל0.4% בממוצע במדינות הOECD (פי 1/20) (לפי נתון זה, תקציב שה"ת צריך היה להיות 668 מליון דולר). גם יחס דורשי עבודה לפקיד בישראל (בשנת 2008 - 1:346) הנו גבוה הרבה יותר מזה שמקובל ברוב מדינות OECD (בפינלנד 1:29, בגרמניה 1:39, באירלנד 1:37) גם בהינתן השימוש ברישום הביומטרי .
לכן מוצע לקבוע כי תקציבו של שירות התעסוקה לא יפחת מהממוצע המקובל ב-OECD וישקף עומס עבודה סביר וראוי על עובד שירות התעסוקה, כדי להבטיח את יישומו הראוי של חוק זה.
לפרק ו'
בדוח הביניים של הוועדה לבחינת מדיניות התעסוקה בישראל (פבר' 2010) , ממליצה הוועדה למנות ממונה לקידום מדיניות בתחום העבודה. כפי שנכתב שם, כמעט בכל המדינות המפותחות הוקם משרד ממשלתי האמון רק על נושא העבודה או מונה בכיר על התחום בתוך משרד. במשרד התמ"ת לא נמצא כיום ממונה שכזה.
לכן מוצע לקבוע את מינויו של ממונה על תחום התעסוקה במשרד התמ"ת, אשר יפעל גם לקידום תכניות למימושה של אחריות המדינה לפי חוק זה.
ההוצאה הממשלתית על הכשרה מקצועית בישראל ירדה מאד בשנים האחרונות, והיא גם מאד נמוכה באופן יחסי לממוצע ה-OECD (ב2007 - בערך 0.08% מהתמ"ג, לעומת 0.14% בממוצע ה-OECD . לכן, מוצע גם לקבוע כי תקציבו של הממונה ייקבע כתקציב נפרד, ויכלול תקציב ראוי יחסי לתמ"ג של האגף להכשרה מקצועית.
מוצע גם לקבוע כי לצדו של הממונה תפעל ועדה מייעצת, והוא יידרש להגיש דוחות רבעוניים להתקדמות במילוי תפקידיו גם לשר וגם לוועדת העבודה של הכנסת.
הצעת החוק גובשה בסיוע האגודה לזכויות האזרח.