אנחנו עדים לתמונה מבהילה: הפרטה של מערך שלם של הצלת חיי אדם, הפקרות מוחלטת שלו, והזנחה טוטאלית ושיטתית

3 בדצמבר, 2010

פרוטוקול מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

סדר היום: העיצומים בשירותי הכבאות. פרוטוקול מס' 69. יום חמישי, 03.09.2009

היו"ר דוד אזולאי:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.

 

שלי יחימוביץ:

קודם כל, אדוני יושב ראש הוועדה, תודה לך שכינסת את הוועדה בפגרה. הכינוס הזה הוא מוצדק בהחלט מכיוון שאנחנו מדברים כאן על עניין אקוטי וחשוב שנוגע לענייני ביטחון, הוא נוגע להצלת חיי אדם  ולעוד דברים שאני תיכף אפרט.

לא אחזור  על הפרטים שהוצגו כאן ביסודיות רבה. אבל, אנחנו עדים כאן לתמונה מבהילה. הכול יחד מצטרף לכדי תמונה מבהילה של הפקרות מוחלטת, פשוט הפקרות מוחלטת. הפרטה של מערך שלם של הצלת חיי אדם, הפקרה מוחלטת שלו, והזנחה טוטאלית ושיטתית עד כדי שאי אפשר שלא לחשוד שמדובר כאן בכוונת מכוון.

אני נדהמת מקלות הראש, ומחוסר ההתייחסות של כל הנוגעים בדבר, בין אם זה משרד הפנים, בין אם זה ראש הממשלה. זה כבר לא משרד הפנים, אני חייבת להגיד לכם שגם אם משרד הפנים יחליט עכשיו לפתור את הבעיה, את התקציבים הוא צריך לקבל מהאוצר, ומי שצריך להחליט על כך הוא שר האוצר וראש הממשלה, כי מדובר בבעיה בסדר גודל לאומי שראש הממשלה חייב להתערב בה. בתחילת שנת הלימודים השרים סיפרו מה הם רצו להיות כשהם היו ילדים, וגילינו להפתעתנו שראש הממשלה בנימין נתניהו רצה להיות כבאי.

קריאה:

השאלה היא, האם הוא עדיין רוצה להיות כבאי?

 

שלי יחימוביץ:

זהו, השאלה היא האם הוא עדיין רוצה להיות כבאי אם הוא היה יודע מה מתרחש היום בתחנות כיבוי האש? אני מניחה שהרצון הזה להיות כבאי נשען על האתוס הזה של הכבאי הגיבור שמציל חיי אדם שכולנו גדלנו עליו, וכולנו רוצים להמשיך לגדול עליו, ושהילדים שלנו יגדלו עליו כי זה נחוץ. כמי שרצה להיות כבאי כילד, אני מצפה ממנו שיתעניין בשירותי הכיבוי, וישים את כל כובד משקלו על פתרון הבעיה הזאת. אנחנו חיים במדינה שהאתוס הביטחוני אצלה הוא כל כך מפותח, במדינה שאנחנו יושבים בה על חבית חומר נפץ, שאסונות קורים כאן לצערי חדשות לבקרים, שתקציב הביטחון שלה מתקרב ל-50 מיליארד, וזה פשוט מבייש אותי לשמוע את התקציב שלם, זה מבייש. זה אבסורד. הפער המטורף הזה הוא בלתי מוסבר לחלוטין. הפקרה מוחלטת. יכול להיות שמישהו בונה על כך שבאסונות ממש גדולים הצבא יבוא. אבל, הצבא הוא לא פתרון לכל דבר. מדינה צריכה מערך הצלה אזרחי משלה. היא לא יכולה להישען על צבא.

 היחידים שמגלים אחראיות בכל הסיפור הזה הם הכבאים. כל התנהלות הכבאים היא הפגנת אחראיות ממדרגה ראשונה. אני לא מקבלת את ההסבר שלא שובתים מתוך אחראיות. אני חושבת שעכשיו באופן אבסורדי בגלל ההפקרות הזאת, בגלל הוואקום שנוצר, אתם היחידים שמגלים אחראיות, ואתם היחידים שיש להם בכלל יכולת לעורר את הנושא באמצעות העיצומים האלה שיכול להיות שצריך להגביר אותם אם האוזניים כל כך אטומות, ואף אחד לא קשוב. מדובר בהצלת חיי אדם, לא בהפקרת חיי אדם, כי אם המצב הזה יימשך, חיי אדם יופקרו. כדי לעצור את המצב הזה חייבים לעשות איזשהו צעד דרמטי.

אני רוצה ממש להביע תרעומת גדולה על התנהגות המשטרה - זה דבר שהוא בלתי נתפס. במקום סולידריות בין גופי ההצלה, אנחנו רואים כאן ממש כאילו מישהו החליט לרסק את עיצומי הכבאים, ולקחת מהם כל כוח אפשרי, לנטרל את העיצומים האלה ולהפוך אותם לבלתי אפקטיביים. זה לא יכול להיות שהמשטרה מאשרת קיומם של אירועים כל כך גדולים בלי כוחות הצלה. מי שמם? איך הם מעיזים לקחת על עצמם אחראיות כזאת? זה גם חוסר אחראיות כלפי המשתתפים בכל האירועים האלה, ויש כאן גם מעשה שהוא לא הגון, ולא צודק ולא סולידרי כלפי גוף שאמור להיות גוף אח למשטרה. אגב, אני מצפה ממך, אדוני הנציב, לדבר עם מפכ"ל המשטרה על הדבר הזה, ולתבוע ממנו להפסיק לכרסם במהלכי הכבאים.

 על מה העיצומים האלה?  שיהיה ברור - אני בעד עיצומים ושביתות לצורך תביעות שכר. אבל, כאן אנחנו אפילו לא מדברים על הדבר הזה. אנחנו מדברים על מאבק כדי שהשירות הזה יכול להציל חיי אדם, על תקנים, על ציוד, על דברים בסיסיים. זה בכלל מאבק למען הציבור, זה לא מאבק למען שכר. ושוב, שלא יהיו אי הבנות, אני בעד מאבקים למען שכר, ובעד עיצומים, ובעד השבתות אם צריך. שכר הגון לכבאים הוא גם תנאי לתפקוד נכון של הגוף הזה. התנהגות המשטרה היא באמת באמת תמוהה בעניין הזה. שוב, גם בגלל הפקרת חיי אדם, וגם בגלל הכרסום בעיצומים האלה.

 לצערי, יואב צודק. אני חושבת שאנחנו עדים לתהליך שאני רואה אותו בכל מקום. מטבע הדברים, הנושא הזה הוא עכשיו על סדר היום. אבל, אנחנו עדים כאן לתהליך שהאוצר מחולל בכוונה תחילה. הייבוש הזה הוא לא בתום לב, וברגע שמייבשים גוף והופכים אותו לעקר מיכולת לבצע את תפקידיו שלא באשמתו, מתחיל גם כרסום במעמד שלו, ובאמת מגיעים כבאים  והציבור צועק עליהם למה איחרתם. הוא לא מבין שהאשם הוא לא בכבאי, האשם הוא באוצר שלא העביר את התקציבים לצורך תפקוד סביר של הכיבוי. ואז כשיש כבר עוינות של הציבור מתחילים להגיד: הנה אתם רואים, הם לא מתפקדים, מוכרחים לעשות רפורמה. תאמינו לי – זה חוזר על עצמו בדפוס שכל המהלכים שלו ידועים מראש. קודם לייבש, להזחיל, לפגוע בתפקוד, לא לאפשר תפקוד בסיסי לחלוטין, ומין סוג כזה של עצימת עיניים והזנחה, ואז לבוא ולהגיד. אגב, יקרה אסון מתי שהוא, ואז כשיקרה אסון יגידו: אתם רואים, הם לא מתפקדים, מוכרחים להפריט, מוכרחים לעשות רפורמה. ליבי אומר לי שמטרת הרפורמה הזאת היא להיפטר מהכבאים הוותיקים, ולהביא כבאים בהכשרה דלה יותר, בשכר נמוך יותר, מן הסתם בלי קביעות, וכל מיני חוזים אישיים, או דרך קבלנים, או חברות כוח-אדם. לכו תדעו, היצירתיות כאן גדולה מאוד. אני מזהירה אתכם שיוקמו חברות כוח-אדם להעסקת כבאים, או עמותות, או אגודות למיניהן. ולכן, צריך גם מאוד להיזהר מהפתרון הזה. אני כן רואה במה שמתרחש עכשיו לא מקרה, ולא סתם רשלנות, אלא כוונת מכוון להביא אתכם להסכים ל"רפורמה" במירכאות בעל כורחכם שהתוצאה שלה תהיה נזק עצום לציבור, כי הרפורמות האלה טיבן שהן תמיד פוגעות בסוף בהכשרה של מי שנותן שירות, וגם פגיעה בכבאים עצמם.

 שוב אני אומרת לכם, אני מחזקת את ידיכם בעיצומים האלה. אני יודעת שלשירותי ההצלה קשה לשבות בגלל האתוס של ההצלה שלהם. אבל, אם המצב הזה יימשך, אנחנו אפילו לוקחים על עצמנו אחראיות עוד יותר כבדה לגורלם של בני אדם.

אדוני יושב ראש הוועדה, אני מציעה שלמרות דלות הנוכחות כאן אנחנו לא נאמר נואש - אני יודעת שאתה לא צריך לשמוע את זה ממני - ולא להרפות, ולכנס שוב את הוועדה בעניין הזה, ולתבוע מדרג יותר בכיר להגיע לוועדה. אולי גם לקרוא למפכ"ל המשטרה ולבקש את התייחסותו לדברים האלה. היכולות שלנו כחברי כנסת הן מטבע הדברים לא כיכולותיו של הדרג המבצע. אבל, מבחינתנו, אנחנו נושיט לכם כל סיוע שאפשר בכל שלב.


לפרוטוקול הדיון המלא

 

צפו בשלי בוועדה: