זו ציפור? זה מטוס? לא, זה הסופרטנקר עם הסופרביבי

9 בדצמבר, 2010
מי צריך מערך כבאות, מי צריך הנהגה אחראית צופה פני עתיד וקשובה לזעקת השטח, מי צריך מדינה בכלל? תמיד אפשר להזמין את הסופרטנקר. חשוב לי שמהאסון הזה לא נצא רק עם תחושת מיאוס וכעס כללית, אלא שנשים את האצבע על התופעה הקטלנית של ההרס מכוון של כל מה שהוא ציבורי ושייך למדינה כולה, ויחד נאבק על הגנת המדינה.

זו ציפור? זה מטוס? לא, זה הסופרטנקר עם הסופר ביבי שבא להפקה טלוויזיונית מקוממת ומגוחכת: מצטלם על רקע להבות, במסוק, מעיין בפרצוף חמור סבר במפות. עוצר לעיני מצלמות את שיירתו למראה הסופרטנקר בשמיים ועולה על פגוש של רכב (בשביל מה?)כדי לצפות (אולי כדי לראות יותר טוב?) בהערצה בסופרטנקר. נוסע לקבל בשדה התעופה את הסופרטנקר, משל היה מדובר בנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו שבא להצילנו, ולא במטוס של חברה אמריקאית פרטית שהושכר תמורת הון עתק באינטרנט.
 
מי צריך מערך כבאות, מי צריך הנהגה אחראית צופה פני עתיד וקשובה לזעקת השטח, מי צריך מדינה בכלל? תמיד אפשר להזמין את הסופרטנקר. מי צריך לקיחת אחריות, כשיש לך שר פנים שבקלות מפתיעה אפשר להסיט נגדו את כל האש ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל של השיטה כולה? 
 
כבאית אחת בעוספיה היתה מונעת הכל
חשוב לי שמהאסון הכבד הזה לא נצא רק עם תחושת מיאוס וכעס כללית, אלא שנשים את האצבע על התופעה הקטלנית של הרס מכוון של כל מה שהוא ציבורי ושייך למדינה כולה, עד לריקונה של המדינה, שהיא הריבון, מכל תוכן – והפקרתה לשלטון בעלי ההון. חשוב לי שתהיו המסבירים האפקטיביים של מה שבאמת קרה כאן. שתצטרפו אלי ביתר שאת למאבק התמידי על שמירת המדינה היחידה שיש לנו. הכנסו לבלוג הקודם שלי בעניין "השריפה בכרמל: נס ועוד נס, עד שדווקא בחנוכה נגמרו הניסים" כדי להבין את התמונה ולהצטייד בטיעונים.
 
קריאה מודרכת בדו"ח המבקר: המשפט העיקרי, המצמרר, בדוח מבקר המדינה (עמוד 22), הוא הציטוט של שר האוצר שטייניץ מלפני שנה, כי "אם הכוונה ללכת לרפורמה – משרד האוצר מעוניין לעזור, אולם אם מדובר רק על שיפור המערך הקיים נעשה כבר מעל ומעבר". שימו לב – מעל ומעבר. שר האוצר פשוט מודיע כאן באופן מפורש, שהוא מונע העברת תקציב לצורך רכישת חרום חיונית של ציוד מציל חיי אדם – עד שתהיה רפורמה. שחור על גבי לבן: היבוש בתקציבים בא כדי להפעיל לחץ על הכבאים. בבחינת – אם לא תסכימו לרפורמה, אנחנו נסכן חיי אדם. 
 
אולי צריך רפורמה, אבל תחמיצו את העיקר: המחסור המכוון בציוד ובתקנים הוא שגרם לאסון, ולא שום שינוי מבני כזה או אחר. כבאית אחת בעוספייה, עם שני כבאים מיומנים, בלי שום שינוי מבני, בלי סופרטנקר ובלי כוחות הצלה מכל העולם - היתה מונעת את האסון. ציוד כזה נמנע ממערך הכיבוי למרות שאין קשר, שום קשר, ולו בדל של קשר, בין רכישת רכבי כיבוי חיוניים, מנופים וסולמות להצלת חיי אדם ובין רפורמה. ונגיד שתהיה רפורמה מבנית – יזרקו את רכבי הכיבוי החדשים לפח? ברור שלא! אז מדוע לסכן חיי אדם, במזיד, לטובת אובססיית הרפורמה? ובינתיים – שימו לב לחידלון, קובע המבקר, בכלל לא נעשה נסיון של האוצר ומשרד המשפטים לקדם חקיקה כלשהי ברוח הרפורמה. 
 
באותה ישיבה עצמה, ב–30.12.09 השתתף גם שר הפנים אלי ישי. "אם רוצים רפורמה צריך להתקדם בחקיקה", הוא מזכיר לשטייניץ, ומפציר: "יחד עם זה במקביל חייבים להציל את המערך". הייתי עדה בזמן אמת להפצרות כאלה של ישי, ועם כל מי שמבקש שאעשה שקר בנפשי ואצטרף ללינץ' עליו – הסליחה. וכה אומר סופרביבי, בגוף שלישי,  ובכך חותם את הדיון: "הדיון על מערך הכבאות אינו מוכן לדיון בראשות ראש הממשלה".
אינו בשל לדיון בראשות ראש הממשלה. הדיון הבשיל לפתע אחרי שכתוצאה מהיבוש הזה קופחו חייהם של 42 אנשים נפלאים. סוהרים, שוטרים, כבאי, ילד מתנדב בצופי אש. הוא הבשיל כאשר יגון נצחי נגזר על מי שאיבדו את אהוביהם. הוא הבשיל כשהמדינה עלתה באש, אנשים איבדו את בתיהם, ועצים שניטעו באהבה לפני שנים ועמם חורש טבעי נושן של ארץ ישראל הושמדו.  הוא הבשיל מספיק כדי להקים בהבל פה טייסת כיבוי דמיונית בחיל האוויר, ואפילו להיות מספיק ציני כדי להיחפז ולתת לטייסת הדמיונית שם : אלעד, על זכר הנער שנספה בדליקה. זכרו את המשפט: "הדיון על מערך הכבאות אינו מוכן לדיון בראשות ראש הממשלה".
 
לא נרשם בתולדות המדינה כבאי שלא רץ לכבות שריפה בגלל עיצומים
באותו דיון שכוח אל, אחד מני רבים, של ועדת הפנים, בספטמבר 2009, זה שבו נכחנו רק ח"כ דוד אזולאי ואני, זה שאפילו תועד במקרה ביוטיוב אבל שכב שם כאבן שאין לה הופכין עד שבין לילה קפצו בו הצפיות לשיא צפיות כשמדובר בדיון "משעמם" של ועדה בכנסת – אמרתי בין היתר כך: "אנחנו עדים לתהליך שאני רואה אותו בכל מקום. לתהליך שהאוצר מחולל בכוונה תחילה. הייבוש הזה הוא לא בתום לב, וברגע שמייבשים גוף והופכים אותו לעקר מיכולת לבצע את תפקידיו שלא באשמתו, מתחיל גם כרסום במעמד שלו, ומגיעים כבאים  והציבור צועק עליהם למה איחרתם. הוא לא מבין שהאשם הוא לא בכבאי, האשם הוא באוצר שלא העביר את התקציבים לצורך תפקוד סביר של הכיבוי. ואז כשיש כבר עוינות של הציבור מתחילים להגיד: הנה אתם רואים, הם לא מתפקדים, מוכרחים לעשות רפורמה. זה חוזר על עצמו בדפוס שכל המהלכים שלו ידועים מראש. קודם לייבש, להזחיל, לפגוע בתפקוד, לא לאפשר תפקוד בסיסי לחלוטין, ומין סוג כזה של עצימת עיניים והזנחה. יקרה אסון מתי שהוא, ואז כשיקרה אסון יגידו: אתם רואים, הם לא מתפקדים, מוכרחים לעשות רפורמה. ליבי אומר לי שמטרת הרפורמה הזאת היא להיפטר מהכבאים הוותיקים, ולהביא כבאים בהכשרה דלה יותר, בשכר נמוך יותר, מן הסתם בלי קביעות, וכל מיני חוזים אישיים, או דרך קבלנים, או חברות כוח-אדם או אגודות למיניהן. אני רואה במה שמתרחש עכשיו -  לא סתם רשלנות, אלא כוונת מכוון להביא אתכם להסכים ל'רפורמה' במירכאות בעל כורחכם, שהתוצאה שלה תהיה נזק עצום לציבור".
 
והנה ראה זה פלא. לא חולפים כמה ימים מאז האסון בכרמל, והאוצר  מאשר בחופזה הצעת חוק נושנה של ח"כ דוד אזולאי לרפורמה בכיבוי, שאזולאי מעולם לא הצליח להעבירה בשנים קודמות, ובין סעיפיה הרבים, הטובים, יש סעיף אחד רע מאוד, שאני משוכנעת שהוא זה שגרם לסופר ביבי ולאוצר להתלהב: איסור התאגדות של הכבאים. אזולאי הוא ח"כ מצויין ושוחר טוב, והוא הצהיר מעל דוכן הכנסת שישנה את הסעיף הזה, אבל דומני שהוא לא הבין את עוצמת הדחף שאינו בר כיבוש למוטט את העבודה המאורגנת. הכנסו לנאום שלי בכנסת בעניין: "...לא ארים את ידי בעד חוק שמונע חופש התארגנות מעובדים. אין בעולם שירות כבאות אחד שעובדיו אינם מאוגדים, כולל לא בארצות-הברית הקפיטליסטית. איגודי העובדים של הכבאים הם חזקים, ובכוונה תחילה, כדי שהכבאים יהיו חזקים, כדי שיקבלו את ההכשרות הטובות ביותר. איזה לחץ! איזה צורך אקוטי לשבור את הארגון! וכל זה בלי שמעולם – מעולם מעולם מעולם, ההתארגנות הזאת לא גרמה לנזק. אין דבר כזה כבאי ששובת. לא היה מעולם בתולדות המדינה מצב שבו כבאי ראה שרפה ועמד מנגד ולא רץ לכבות אותה..."
 
הרייטינג של האש והשליש השלישי
על ההבדל בין סופרביבי ובין הכבאים. הנה שתי דוגמאות להמחשת ההבדל. אחת: באחד המפגשים שלי עם כמה כבאים, לפני משהו כמו שנתיים, הם תהו בפליאה ובצער על חוסר העניין של מקבלי ההחלטות, התקשורת והציבור במאבקם הכל כך חשוב. אמרתי ליואב גדסי  יו"ר הועד הארצי שלהם -  שים מצלמה קטנה על קסדה של כל כבאי שיוצא למשימת חילץ או כיבוי. שכל משימה תתועד. תתחיל להזרים וידאו וסטילס לתקשורת. שמישהו יבין מה אתם עושים ובאילו תנאים אם פועלים. תאמינו לי, אמרתי להם, אלה חומרים מעולים ואין מערכת שלא תחטוף אותם. הם כמובן צחקו ודחו את הרעיון הטלוויזיוני שלי. 
שניה: אחרי שלושה ימי מלחמה באש, תיאר אחד ממפקדי הכבאים את סדר הכוחות. שליש, הוא אמר, ישנים עכשיו, ושליש עוסקים בכיבוי. "ואיפה השליש השלישי?" נזעק המראיין בתדהמה, כמי שעלה על סקופ ענקי, ואיתר כיס עמוק של מחדל. "פזורים בתחנות בכל הארץ", ענה לו הכבאי לקונית. "אנחנו לא יכולים להפקיר את כל המדינה". הנה אמת מבצעית וארגונית פשוטה, של היערכות אחראית ומושכלת.  אי אפשר להפקיר את המדינה, גם כשהמצלמות כולן ממוקדות על האש בכרמל. גם כשהאש מביאה אחוזי רייטינג מדהימים לאורך כל ימי השידורים. כמה טוב ביבי בהפקה טלוויזיונית. כמה הוא יודע לארגן את זווית המצלמה. כמה גרועים הכבאים בהפקות כאלה. כמה חבל שהכבאים לא קצת יותר טובים בזה, ושביבי לא קצת פחות טוב בטלוויזיה, וקצת יותר טוב במנהיגות בוגרת ואחראית, צופה פני עתיד. 
 
התפקיד שלנו כעת הוא לא לחפש אשמים כדי לתלותם בכיכר העיר, ולא להשתתף באווירה הכללית של הסלידה והזעם. אני מבקשת שתצטרפו אלי למאבק על ההגנה על המדינה. למניעת פירוקה, ריקונה מתוכן, והפרטתה. להחדרת הלקח, שאסון כבד כזה הוא לא פוטו-אופ שמצטלמים בו על רקע להבות עם אווירון גדול גדול, אלא מחדל, שבהתנהלות חכמה, ממלכתית ואחראית, היה אפשר למרבה הכאב למנוע.